ביאור:אי הכרת הטוב - השורש לפשעי ישראל

הבהרה:

דף זה הוא במרחב הביאור של ויקיטקסט, ומכיל גם פרשנות וביאורים של משתמשים בני ימינו, שאינם מייצגים בהכרח את הפרשנות המסורתית.

השבת שלפני תשעה באב נקראת שבת חזון על שם ההפטרה הנקראת בשבת זו. "..חזון ישעיהו בן אמוץ..."

נשאלת השאלה

מדוע אנו קוראים בישעיהו ? הלוא בירמיהו היינו אמורים לקרוא, שהרי ירמיהו הוא נביא החורבן שגם חי בתקופה זו ?

ישעיהו חי בתקופה מוקדמת לחורבן כנאמר: "..אשר חזה על יהודה וירושלים בימי עוזיהו, יותם, אחז וחזקיהו מלכי יהודה..."

ואילו ירמיהו חי בתקופת החורבן (בית ראשון) כנאמר :

"..דברי ירמיהו בן חלקיהו מן הכוהנים אשר בענתות... אשר היה דבר ה' אליו בימי יאשיהו ...ויהיה בימי יהויקים בן יאשיהו... עד תם עשתי עשרה שנה לצדקיהו... עד כלות ירושלים בחודש החמישי..."

תשובה

בכדי להבין זאת עלינו לפנות לגמרא במסכת בבא מציעא (דף פ"ה עמוד א) , מביאה הגמרא את דברי ירמיהו המקונן ואומר : "...מי האיש החכם ויבן זאת ואשר דבר פי ה' אליו ויגדה על מה אבדה הארץ נצתה כמדבר מבלי יושב..." (ירמיהו פרק ט' פסוק י"א) .

נשאלת השאלה – מה שואל ירמיהו ? וכי הוא לא רואה ?

הרי הוא עצמו אומר מספר פסוקים קודם " ... מדוע הכעסוני בפסליהם..." (פרק ח', פסוק י"ט)

או : " ...וידרכו את לשונם, קשתם שקר..." או "... כי מרעה אל רעה יצאו..."

הרי ירמיהו עצמו עד לעבודה זרה, גילוי עריות ושפיכות דמים, אז מדוע הוא שואל על מה אבדה הארץ ?

אלא עונה הגמרא: " ... אמר רבי יהודה מאי דכתיב מי האיש החכם ויבן זאת ..." דבר זה אמרו חכמים ולא פירשוהו, אמרו נביאים ולא פרשוהו... עד שפרשה הקב"ה עצמו שנאמר "...ויאמר ה' על עזבם את תורתי..."

אמר רבי יהודה אמר רב: על שלא ברכו בתורה תחילה ..."

ופירש רש"י: "כיוון דלא מברכי, גלי דעתיהו שאינה מתנה חשובה להם".

פרוש התשובה: בעצם שאלת ירמיהו היא כיצד הגענו למצב זה של ע"ז ,שפיכות דמים וכו' שהביאו את החורבן ? מהו התהליך שהוביל לכך ?

עונה רבי יהודה : שלא ברכו בתורה תחילה, שבתקופות הקודמות גם כשלמדו תורה, לא למדו כמתנה שנתנה ע"י הקב"ה אלא למדו בכדי לקבל תמורה בכדי שירוויחו משהו מזה וזוהי רק דוגמא.

כלומר לא הייתה הכרת הטוב שכל מה שיש להם מ- ה' יצא הדבר.

וזה מחזיר אותנו לתקופה הקודמת – תקופת ישעיהו .

ואמנם הנביא אומר: "..ידע שור קונהו וחמור אבוס בעליו...ישראל לא ידע עמי לא התבונן..." כלומר אפילו בעלי חי מכיר בטוב של בעליו – ישראל לא מכיר בטוב של הקב"ה . התוצאה חטאים קשים – התוצאה חורבן. הגמרא אם כן מפרשת את ירמיהו ושולחת אותנו למקור הרע שהוא אי הכרת הטוב כפי שחוזה ישעיהו, דורות לפני החורבן.

ואכן גם בפרשת דברים אומר משה "... אלה הדברים אשר דבר משה...במדבר בערבה מול סוף, בין פארן ובין תופל ולבן וחצרות ודי זהב..." אומר רש"י "בין פארן ובין תפל ולבן" – הוכיחם משה על הדברים שתפלו על המן שהוא לבן , שאמרו נפשנו קצה בלחם הקלוקל. ועל מה שעשו במדבר פארן בחטא המרגלים ודי זהב על העגל שעשו מרוב זהב שהיה להם.

מהו הבסיס המשותף לכל אלו ? אי הכרת הטוב הגורמת לכל רע.לכן תקנו חז"ל שבתפילה בכל יום נזכיר: "... הטוב כי לא כלו רחמיך והמרחם כי לא תמו חסדיך..."

וכן "..על נסיך שבכל יום עמנו ועל נפלאותיך וטובותיך שבכל עת..." רואים שהכרת הטוב חלה על כל יחיד ויחיד (בתפילה) ועל העם כולו .זו הסיבה שאנו מפטירים בשבת חזון בישעיהו , מאחר והוא ניבא בתקופה שהתהליך של אי הכרת הטוב החל .

הערה

בימנו נתפסת ברכת הגומל כ- "הכרת הטוב" !

ופוסק הרב פיינשטיין שיש לברך הגומל לאחר כל טיסה ולאחר כל הפלגה בים , משום שאין דרך בני אדם לגור לא באויר ולא בים ולכן כל טיסה או הפלגה שעברה בשלום יש לברך הגומל !

ראה מאמרו של הרב דיכובסקי (תחומין - י"ט) .

כפיות טובה

קיצור דרך: tnk1/sofrim/zuckm/53

מקורות

על-פי מאמר של ד"ר מנחם צוקר שפורסם לראשונה בספר "שיעורים" וגם ב אתר הניווט בתנך בתאריך 2005-06-03.