המהדורה המוטעמת מציגה את נוסח המקרא על פי המסורה. יתר מהדורות המקרא בוויקיטקסט מציגות את נוסח כתב יד לנינגרד (מהדורת וסטמינסטר). לפרטים מלאים ראו את ויקיטקסט:מקרא.
כתיב (נוסח הפסוק לפי מהדורת וסטמינסטר):
בין האולם ולמזבח יבכו הכהנים משרתי יהוה ויאמרו חוסה יהוה על עמך ואל תתן נחלתך לחרפה למשל בם גוים למה יאמרו בעמים איה אלהיהם
"בין האולם", באשר תחלה אמר שהכהנים הם יאספו את העם ופה זכר שהעם יתאספו מעצמם כנ"ל ולא זכר מה יעשו הכהנים, אמר שהם ימצאו "בין האולם ולמזבח ויבכו" ויתפללו, ויאמרו בתפלתם "חוסה ה' על עמך", ר"ל,
א) תחוס עליהם מצד שהם עמך ואתה מלך עליהם,
ב) מצד שהארץ היא "נחלתך", ששם נחלה מורה על הקדושה שיש בה, ועל ששכינתך שורה עליה מצד קדושתה "אל תתן אותה לחרפה" מצד זה, ומפרש מצד שהם עמך אל תתן אותם "למשל בם גוים" כי אתה המלך והמושל עליהם, ומצד שהארץ נחלתך אל תתן אותה לחרפה כי "למה יאמרו בעמים איה אלהיהם", וזה חרפה מצד שהיא נחלתך ושכינתך שרויה שם ואתה אלהיהם:
ביאור המילות
(יז-יח) "עמך, נחלתך". עם מושג הנחלה אצל ה' נקשר מושג דבקות השכינה והשראתה שם מצד קדושתם כמ"ש (ירמיה ב' ז'), ולרוב בא שם נחלה אל הארץ:
"חוסה, ויחמול". החוסה הוא מפני צרכו אל הדבר, כמו ועינכם אל תחוס על כליכם, והחמלה היא מצד טוב הדבר בעצמו כמ"ש (ירמיה י"ג י"ד):