קטגוריה:יהושע יב א

תרגום יונתן

• לדף התרגום על כל הפרק •

וְאֵלֶּה מַלְכֵי הָאָרֶץ אֲשֶׁר הִכּוּ בְנֵי יִשְׂרָאֵל וַיִּרְשׁוּ אֶת אַרְצָם

תאור מפת הכיבושים בעבר הירדן המזרחית

כמנהג המלכים, העורך עושה רשימה של הערים והארצות שנכבשו. כך עשו כל המלכים הגדולים, ולרוב הם כתבו את נצחונותיהם על מצבות אבן לזכרון עולם.
העורך מקדיש מספר פרקים להראות את המפה שנכבשה, ואת המלכים שהוכו בנסיון להצדיק את פלישת בני ישראל לכנען ולקיחתה בכוח, לפי פקודת אלוהים.

לפני חציית הירדן בחרבה, בני ישראל היכו את מלכי האמורים וכבשו את ארצם, אולם הם נמנעו מלפגוע בבני עשו האדומים, במואבים ובעמונים, כפי שאלוהים הורה למשה, שהוא נתן להם נחלה לירושה: אדומים (דברים ב ה), מואבים (דברים ב ט), עמונים (דברים ב יט).

הפסוק מתאר שכל עבר הירדן מזרחה, "מִנַּחַל אַרְנוֹן עַד הַר חֶרְמוֹן", "וְכָל הָעֲרָבָה", שנמשכת דרומה מים המלח לאילת, ו"מִזְרָחָה" עמוק לתוך ההרים במזרח, ממקום זריחת השמש במזרח.

הִכּוּ בְנֵי יִשְׂרָאֵל וַיִּרְשׁוּ אֶת אַרְצָם

קיימת בעיה מוסרית של בעלות על הארץ המובטחת.
אלוהים העניק אותה לאברם וזרעו, וחזר ואמר את זה ליצחק, יעקב, משה ויהושע. אולם עמי העולם לא חשבו שאלוהים באמת הבטיח, ואיך הוא הבטיח כאשר זה שייך למלכים אחרים בעבר? ויהיה שייך למלכים אחרים בעתיד.
כמובן כל העמים היו מודעים שמלך חזק כובש עמים אחרים ולוקח את נחלתם. כך היה הנוהג המקובל, אולם לכובש בכוח לא היתה זכות לטעון שזאת נחלתו לעד.

עורך התנ"ך חוזר וטוען, שבני ישראל הם מקרה מיוחד. אלוהי ישראל הוא האל היחיד ביקום, ובדבריו נוצר היקום, והוא יכול לתת כרצונו, ואין עוררין על דבריו.