ויקיטקסט

קטגוריה:בראשית ה ג

<< | ספר בראשית • פרק ה' • פסוק ג' | >>

נוסח המקרא

מהדורת הכתיב:    ויחי אדם שלשים ומאת שנה ויולד בדמותו כצלמו ויקרא את שמו שת

המהדורה המנוקדת:    וַיְחִי אָדָם שְׁלֹשִׁים וּמְאַת שָׁנָה וַיּוֹלֶד בִּדְמוּתוֹ כְּצַלְמוֹ וַיִּקְרָא אֶת שְׁמוֹ שֵׁת.

המהדורה המוטעמת:   

וַיְחִ֣י אָדָ֗ם שְׁלֹשִׁ֤ים וּמְאַת֙ שָׁנָ֔ה וַיּ֥וֹלֶד בִּדְמוּת֖וֹ כְּצַלְמ֑וֹ וַיִּקְרָ֥א אֶת־שְׁמ֖וֹ שֵֽׁת׃

המהדורה הדקדוקית:   

וַֽ/יְחִ֣י אָדָ֗ם שְׁלֹשִׁ֤ים וּ/מְאַת֙ שָׁנָ֔ה וַ/יּ֥וֹלֶד בִּ/דְמוּת֖/וֹ כְּ/צַלְמ֑/וֹ וַ/יִּקְרָ֥א אֶת־שְׁמ֖/וֹ שֵֽׁת׃


תרשים של הפסוק מנותח תחבירית על-פי הטעמים
המהדורה המוטעמת מציגה את נוסח המקרא על פי המסורה. יתר מהדורות המקרא בוויקיטקסט מציגות את נוסח כתב יד לנינגרד (מהדורת וסטמינסטר). לפרטים מלאים ראו את ויקיטקסט:מקרא.

פרשני המקרא

מקראות גדולות

עריכה


<< · מ"ג בראשית · ה · ג · >>

מקרא

כתיב (נוסח הפסוק לפי מהדורת וסטמינסטר):
ויחי אדם שלשים ומאת שנה ויולד בדמותו כצלמו ויקרא את שמו שת

מנוקד (נוסח הפסוק לפי מהדורת וסטמינסטר):
וַיְחִי אָדָם שְׁלֹשִׁים וּמְאַת שָׁנָה וַיּוֹלֶד בִּדְמוּתוֹ כְּצַלְמוֹ וַיִּקְרָא אֶת שְׁמוֹ שֵׁת.

עם טעמים (נוסח הפסוק לפי מקרא על פי המסורה):
וַיְחִ֣י אָדָ֗ם שְׁלֹשִׁ֤ים וּמְאַת֙ שָׁנָ֔ה וַיּ֥וֹלֶד בִּדְמוּת֖וֹ כְּצַלְמ֑וֹ וַיִּקְרָ֥א אֶת־שְׁמ֖וֹ שֵֽׁת׃


תרגום

​ ​ ​
אונקלוס (תאג'):
וַחֲיָא אָדָם מְאָה וּתְלָתִין שְׁנִין וְאוֹלֵיד בִּדְמוּתֵיהּ דְּדָמֵי לֵיהּ וּקְרָא יָת שְׁמֵיהּ שֵׁת׃
אונקלוס (דפוס):
וַחֲיָא אָדָם מְאָה וּתְלָתִין שְׁנִין וְאוֹלֵיד [נ"א: וְאוֹלִיד, וכן כולם] בִּדְמוּתֵיהּ דְּדָמֵי לֵיהּ וּקְרָא יַת שְׁמֵיהּ שֵׁת׃
ירושלמי (יונתן):
וַחֲיָא אָדָם מְאָה וּתְלָתִין שְׁנִין וְאוֹלִיד יַת שֵׁת דְדָמֵי לְאִקוּנֵיהּ וְלִדְמוּתֵיהּ אֲרוּם מִן קַדְמַת דְנָא אוֹלֵידַת חַוָה יַת קַיִן דְלָא דָמֵי לֵיהּ וְהֶבֶל אִתְקְטֵיל עַל יְדוֹי וְקַיִן אִטְרַד וְלָא אִתְיַיחְסוּ זַרְעִיתֵיהּ בְּסֵפֶר יֵיחוּס אָדָם וּבָתַר כֵּן אוֹלִיד יַת דְדָמֵי לֵיהּ וּקְרָא יַת שְׁמֵיהּ שֵׁת:

רש"י

• לפירוש "רש"י" על כל הפרק • לכל הפירושים על הפסוק •

"שלשים ומאת שנה" - עד כאן פירש מן האשה (ב"ר)

רש"י מנוקד ומעוצב

• לפירוש "רש"י מנוקד ומעוצב" על כל הפרק • ליתר הפירושים על הפסוק •

שְׁלֹשִׁים וּמְאַת שָׁנָה – עַד כַּאן פָּרַשׁ מִן הָאִשָּׁה.

אבן עזרא

• לפירוש "אבן עזרא" על כל הפרק • לכל הפירושים על הפסוק •

ומה טעם להזכיר: ויולד בדמותו כצלמו? שנתן בו השם כח תולדות להוציא דמותו, עד שידמה מעשהו לעליון. ולא הזכיר כן על קין והבל, גם לא הזכיר כמה שנים חיה קין, ובן כמה שנים היה כשהוליד בנו חנוך, בעבור שנמחה שם הבל גם קין במבול. והזכיר הריגת קין, להראות צדקת השם, ואם האריך אפו – הענישו בסוף, כטעם "ונקה לא ינקה" (שמות לד ז):

רמב"ן

• לפירוש "רמב"ן" על כל הפרק • לכל הפירושים על הפסוק •

"ויולד בדמותו כצלמו" - ידוע כי כל הנולדים מן החיים יהיו בדמות המולידים ובצלמם אבל בעבור שנתעלה האדם בדמותו וצלמו שאמר בו (לעיל ה א) בדמות אלהים עשה אותו פירש כאן שאף תולדותיו היו כן באותו הדמות המעולה ולא אמר זה בקין והבל כי לא רצה להאריך בהם אבל פירש כן בשת שהעולם הושתת ממנו או מפני שהאדם נברא בתכלית שלימות היצירה הגיד בשת כי היה כמוהו בכח וביופי

רבינו בחיי בן אשר

• לפירוש "רבינו בחיי בן אשר" על כל הפרק • לכל הפירושים על הפסוק •

"ויחי אדם שלשים ומאת שנה ויולד בדמותו כצלמו". הכתוב הזה לעד כי קין לא הולידו אדם ולא היה בדמותו כצלמו. ופרישתו מן האשה ק"ל שנה מיום שנברא היה לסבה כי הוצרך זמן כזה עד שיולדו ממנו וממנה הראויים להולד ואלו הן רוחין ושדין ולילין. וכמו שדרשו כל אותן ק"ל שנה שפירש אדם מן האשה רוחות נקבות היו מתחממות מאדם ויולדות זכרים, ורוחות זכרים היו מתחממין מן האשה ויולדים נקבות. וכן מצינו בנח שלא הוליד עד ת"ק שנה והיה לסבה, שאילו העמיד תולדות בן ע' או בן ק' שנה היה זרעו וזרע זרעו כלה קודם שיבא המבול וע"כ כבש הקב"ה מעינו ולא הוליד עד ת"ק שנה, כי היה יפת בנו הגדול נענש קודם בא המבול ול היה זוכה להנצל בנס הגדול ההוא, והוא הדין לשאר הדורות שהאריכו ימים שיש בכל אחד ואחד סבה אילו היינו יודעים ומשיגים אותה.


ודע כי חלק הכתוב חיי הראשונים בדורות ההם על ג' חלקים. האחד שהזכיר כמה שנים היו לו לאדם קודם שהוליד. הב' אחרי שהוליד את פלג. הג' שכלל את כלן. ואולם הטעם כנגד זמנו של אדם שהוא נחלק לג' חלקים, נערות בחרות זקנה.


ויש לך להתבונן כי הזכיר בכל הדורות שמאדם ועד נח בכל אחד מהם וימת ולא היה צריך כי כיון שנקנסה מיתה על אדה"ר בידוע שכל תולדותיו מתו כי הענפים נפסדים בהפסד השרש. אבל היה הענין להזכיר בכל אחד מהם וימת לפי שהיה ביניהם מקצת צדיקים כמתושלח וכיוצא בו, ואלמלא שהודיענו הכתוב והזכיר בכל אחד מהם וימת היה אדם חושב שנגזרו בגזרת המבול ולא מתו על מטתן כמות כל האדם, ולפיכך נהג בכלן מנהג אחד שהזכיר בכל אחד מהם וימת, ובסדר תולדות נח שהם מנח ואילך לא הזכיר וימת כלל שכבר עבר המבול ובידוע שמתו מיתת עצמן.

ספורנו

• לפירוש "ספורנו" על כל הפרק • ליתר הפירושים על הפסוק •

"ויולד בדמותו כצלמו" שהיה צדיק מן הראשונים כי גם הבל לא הקריב עד שקדמו קין:

דון יצחק אברבנאל

• לפירוש "דון יצחק אברבנאל" על כל הפרק • ליתר הפירושים על הפסוק •

ויחי אדם מאה ושלשים שנה וגו'. עד ויהי כי החל האדם לרוב על פני האדמה. ספר הכתוב שאדם הראשון אחרי שידע את חוה אשתו באותה ביאה ראשונה שבא אליה בכח האכילה ההיא וילדה לו את קין והבל ותאומותיהן נסתפק בעצמו לבלתי התגאל עוד בחמריות המשגל כמו שזכרתי למעלה ועמד בזה ק"ל שנה שלא הוליד ואחר כך כשראה את הבל מת וקין וזרעו מקוללים הוצרך לחזור ולהזדווג לאשתו להקים זרע של ברכה לישובו של עולם כמו שהיתה בזה כוונתו רצויה ומעשיו לשם שמים הספיק השם בידו ויולד בדמותו בצלמו ולא אמר זה על תכונת הגוף ותארו כי ידוע הוא שכל הנולדים ידמו בכללות איבריהם למולידים אותם אבל בעבור שנתעלה אדם בדמותו וצלמו השכלי האלהי יצא שתדומה אליו באותו צלם ודמות אשר נתן בו האלהים כי היה בר חכים לו ובחכמתו ותבונתו נתדמה לאביו שנתחכם מכל האדם להיותו יציר כפיו של הקב"ה ועל זה נאמר (שם) ויולד בדמותו בצלמו ר"ל ויולד בן שיצא בדמותו ושכלו של אדם השכלי והמדעי ולכן נקרא שמו שת מלשון קיום והעמדה מלשון כי השתות יהרסון לפי שראה בחכמתו כי זה וזרעו יתקיים בעולם ולכן לא נאמר כזה בקין והבל לפי שלא היו בדמותו וצלמו של אדם ולא היו עתידים להתקיים אבל היה אחריתם להכרית והותרה בזה השאלה הד'. וראוי לבאר עתה בספורי הדורות הראשונים האלה ג' דרושים כוללים בזה וצריכים להתרת השאלות ששאלתי בענינם:

הדרוש הא' מה היה ענין אורך חיי האנשים הראשונים האלה שהוא נפלא מאד ומרוחק מהמנהג הטבעי אשר עמנו עומד היום כי מן השקר שנאמר שהיה אז לאדם טבע אחר זולת אשר אנחנו היום הזה שאם היה הענין כן היה מהות האנשים ההם מתחלף במין למהות האנשים האלו וזה שקר. וכבר חשבו קצת מחכמי האומות שלא היו השנים באותם הדורות שנות חמה אבל היו חדשי לבנה שמשלמת סבובה בי"ב מזלות בכ"ח יום בקרוב ומהלכה ג"כ תקרא שנה מלשון שניות לפי שחוזרת שנית למקום שהתחילה ממנו. אבל הדעת הזה הוא כזב מבואר לפי שאם היה הדבר כן יתחייב שיפורשו כל השנים המפורשים בפרשיות אלו על סגנון א' וימשך מזה שמהללאל שהוליד את ירד בן ס"ב שנה אם היו חדשי לבנה שהיה א"כ בן חמש שנים שלמים שמשיים בהולידו אותו וכזה בחנוך בהולידו את מתושלח בן ס"ה שנה אם היו ירחיים היה הוא בן חמש שנים ומחצה שמשיים וכן בשאר התולדו' שבפרש' נת שכתו' ששלח הוליד בן שלשי' אם היו שני' שמשיי' היה בן ב' שני' ומחצ' כשהוליד בנים וכן בשאר הדורות וזה כלו בלתי אפשר שיהיו האנשים מולידים בנים ובנות בילדותם קודם צמיחת שניהם בן שתי שנים ומחצה או ה' ככבשים. ולא אדע אם הקצור הזה הוא יותר נמנע או האריכות שנראה בחייהם כפי פשט הכתובים. ועוד כי הנה החיים נתמעטו בהדרגה וחיי אברהם קע"ה שנים ואם היו שנים ירחיים היו כל ימיו י"ח שנה ונאמר עליו ויגוע ויאסף אל עמיו זקן ושבע. ומשה חי ק"כ שנה האם היה בן עשרה שנים שמשיים במותו ועוד שאם היה הדבר כן נתוספו השנים בימינו היום הזה שיחיה האדם שבעים שנים שמשיים ואם בגבורות שמונים שנה אלא שכל זה זיוף וסכלות והעדר הבנת האמת כי התורה קראה שנים לשנים השמשיות האמתיים ועשתה ירח למועדים ותקראם חדשים לא שנים. ויהי כמשלש חדשים החדש הזה לכם ראש חדשים וכאלה רבות מספר. והרב המורה כתב בפמ"ז ח"ב כי לא היה אורך השנים האלה רק ליחידים הנזכרים בתורה ושאר בני אדם בדורות ההם היו חיים השנים הטבעיים המורגלים אצלינו שהיה אריכות הימים ההם לאותם היחידים אם כפי ההנהגה והמזונות ואם בדרך הפלא. וכתב עליו הרמב"ן שהם דברי רוח כי למה יהיה הנס בהם והם אינם נביאים ולא צדיקים וטובים שיעשה להם נס אף כי דור אחר דור ותקון ההנהגה והמזון איך תאריך ימיהם כפלי כפלים משאר בני דורם והיה אפשר שאנשים אחרים יתנהגו בטוב ההנהגה ההיא ויתארכו ימיהם ג"כ ואיך לא הגיעה החכמה בהנהגה הטובה ההיא לאחד מכל בני נח אחר המבול כי תמיד היו ימיהם הולכים ומתמעטים דור אחר דור. והיה מפני זה דעת הרמב"ן בזה שאדם הראשון בהיותו מעשה ידיו של הקב"ה היה בתכלית השלמות בנוי ובכח ובקומה ושאף שנקנסה עליו מיתה היה מטבעו לחיות זמן רב וכאשר בא המבול על הארץ נתקלל עליהם האויר והלכו ימותם הלוך וחסור כי עד המבול היו ימיהם באורך ההוא ומהם חיו יותר מאדם. ואמנ' שם שנולד קודם המבול חיה שש מאות שנה כי הועיל לו החוזק שבו נולד והזיק לו האויר שנתקלקל ובניו הנולדים אחר המבול נתקצרו ימיהם ושבו לארבע מאות שנה ותראה שהיה זה עד דור הפלגה. וכאשר משל עליהם שנוי אוירים בפלגה נתקצרו עוד ימיהם. ואמנם בדורות אברהם יצחק ויעקב היו על הרוב ע' או שמונים שנה כאשר הזכיר מרע"ה בתפלתו. אבל הצדיקים מהם לפי שיראת ה' תוסיף ימים היו חיים יותר מזה כי הנה פרעה תמה על יעקב לזקנתו והוא הפליג לו בימי אבותיו כמ"ש ולא השיגו את ימי שני חיי אבותי. זהו דעתו. ולפי שבמדה שאדם מודד מודדין לו לכן כמו שהרמב"ן התעצם לבטל דברי הרב המורה ככה משום מאן דקפיד קפדינן ליה התעורר רבינו נסים מתלמידי תלמידיו לבטל דעתו ודבריו ג"כ באמרו שלא היה המבול מקרה טבעי כי הוא בא על צד העונש וכאשר קבלו בני אדם ענשם והעביר השם רוח על הארץ היה ראוי שישוב העולם לטבעו הראשון כיון שהיה הכל בצדק ומשפט ולא מקרה קרה ואם ניחס דבר מזה לטבע אפשר שראוי שיהיה בהפך כי אחר הגשם המופלג יזדכך האויר יותר וגם כי כל הפסד אויר מופלג בסורו יהיה ראוי שישאר האויר יותר זך ויותר בריא כאשר נמשך אחרי המגפה אשר ראינו בעינינו וזה לסבות טבעיות עכ"ל. ונראה לי שדעת הרב המורה כפי כונתו הוא נכון וקיים וישר ובריא אולם והספקות שהעיר עליו הרמב"ן אינם כלום וכן אומר שדעת הרמב"ן בטעם אריכות הימים הוא ג"כ נחמד ונעים ושאין בכל מה שתפשו רבינו נסים דבר שיבטלהו כאשר יובן ויפורש כמו שאומר ויהי' לנו אם כן שתי סבות אמתיות בדרוש הזה והנני מבאר אותן אחת לאחת. דעת הרב המורה הוא שהדורות הראשונים התחברו להם לאריכות ימי חייהם סבה טבעית וסבה נסיית על דרך הפלא והטבעית היא הנהגתם הטובה במאכל ובמשתה כפי הספוק מבלתי מותרות כי הנה הם בדורם לא היו אוכלים בשר ולא היו שותים יין כי כל זה היה התחלתו בימי נח אבל היו מסתפקים במאכל הצמחים והעשבים ושתיית המים. וידוע בספרי הרפואה כי המזונות כל אשר יהיו יותר פשוטים יאריכו יותר ימים וכל אשר יהיו יותר מורכבי' יוסיפו סרה. והתחבר לזה ג"כ ענין המשגל שהוא באמת מקצר ימיו של אדם והם לא היו להוטים בו הלא תראה כי לא היו מולידים כי אם למאה שנים או יותר או קרוב לזה ומפני ההנהגה הדקה הזאת היו מעותדים לאריכות ימי חייהם כי קבלוה ולמדוה מאדם אביהם שפירש ק"ל שנה מן האשה לחם חמודות לא אכל ובשר ויין לא בא אל פיו. אמנם ההמון לא בחרו באותה הנהגה הדקה. כי כמו שהיו מקצרים בחכמה שהיא תחיה בעליה כן לא היו יכולין לסבול צער ההנהגה ההוא ונעשו שטופים בזמה ויקחו להם נשים מכל אשר בחרו והיה מהכרח בעבור זה שירדפו המאכל והמשתה יותר מדאי להחליף תמורת מה שניתך בזמתם והיתה רוע ההנהגה ההיא שנתחדשה בבני אדם מכלה הלחות השרשי מקצרת החיים ולכן לא היו מאריכין ימים כיחידים ההם הלא תראה שגם היום ימצאו בני אדם יבחרו בהנהגה הדקה פת במלח יאכלו ומים במשורה ישתו ולא יגשו אל אשה וכל זה אם מפני עבודת השם ואם להאריך ימים להנצל מהתחלואים. אבל רוב בני אדם והמונם לא יבחרו בהנהגה הדקה ההיא כי אם למלאת נפשם כי ירעבו ולכן בחרו בדרכיהם ובשקוציהם נפשם חפצה וזו היא ההנהגה והמזונות שזכר הרב המורה שם ככה אריכות ימי הראשונים והיא הסבה הטבעית. ואמנם הסבה השנית שזכר שהיא בדרך הפלא אין כוונת הרב שנעשה הפלא ההוא לזכות אותם האנשים היחידים להציל ממות נפשם ולחיותם אלא שרצה הקב"ה להאריך ימי חייהם ע"ד הפלא והנס כדי לזכות את המין האנושי כלו וזה לשני תכליות הא' להרבות אישי המין כדי להתישב מהם העולם מהרה ותמלא הארץ אותם כי לא תהו בראה לשבת יצרה והיא באמת סבה אמתית עצמית לקוחה מטבע הבריאה הראשונה ופליאותיה. והתכלית הב' הוא להשלים את המין האנושי בידיעות והחכמות אשר הם שלמות האדם ותכליתו האמיתי והיה בלתי אפשר שיגיע לו השלמות בהם כי אם בנסיונות ואלו היו שעור האנשים כלם כשעור חיינו היום הזה היה משיגם המות טרם התבוננם בטבע הנמצאות שילקחו התחלותיהם מהחוש בזמן ארוך מאד כמו שנודע מסגולות וטבעי הדברים הטבעיים ובפרט מחכמת הכוכבים. ולכן השגיח הבורא ית' על המין האנושי כשנתן כח באנשים המיוחדים ההם שיחיו חיים באורך הנפלא כדי שהמה בחקירותיהם ובנסיונם יבואו ויביאו הבאים אחריהם לשלמות החכמה ולא תהיה ההכנ' שהמציאה הבורא יתברך בבריאת אדם על זה לבטלה. אמנם אחרי שנשלמו הידיעות בחקירות ונסיונות הראשונים ההם נתקצרו הימים מפני שהיו בני אדם נסמכים בחכמתם אל מה שהשיגו הראשונים. ולזה נמצא בספרי חכמת הכוכבים שיחסו הרבה מעניניה לנסיונות הראשונים וכמ"ש הרלב"ג. וכבר נמצא לחז"ל בב"ר (פרשה כ"ז) מאמר מורה על זה אמרו ויראו בני האלהים ולמה קורא אותם בני האלהים ר' חנינא ב"ר שמעון בן לקיש תרוייהו אמרו שהאריכו ימים בלי צער ובלי יסורין רבי הונא בשם ר' יוסי אומר כדי לעמוד על התקופות ועל החשבונות ועל המולדות הנה בארו שהיו בני אלהים אותם היחידים שספר הכתוב ונקבו בשמות ושנקראו כן להדמותם בהמשך מציאותם וארכו לבני אלהים ושעשאם הקב"ה על זה האורך הנפלא מהחיים כדי לעמוד על מהלכי הכוכבים לפי שידוע מענין החכמה ההיא שרובה נלקת מן החוש ושא"א שתושג ראשונה אלא למי שיהיו ימיו וחייו מתמידים אורך נפלא והיה א"כ הפלא הזה לא בעבור אותם היחידים אלא בעבור המין האנושי כלו. הנה התבארה הסבה שנתן הרב המורה בדבר הזה ושהיא טובה ורחבה. אמנם הסבה הב' אשר נתן הרמב"ן היא ג"כ אמתית וצודקת כשנוסיף עליה דברים צדיקים וטובים. והיא שאדם הראשון מעשה ידי יוצר אין ספק שנעש' בשווי מזגו ובחוזק הרכבתו ודבקות איבריו וטוב אריגתם ובניינם ביותר שלם שבפנים שיסבלם הטבע עד שבעבור זה בהתנהגות כפי שצווה היה עתיד להתקיים ולהמלט מהמות. ואף שנקנס עליו בחטאו שיהיה בן מות הנה היה נשאר בטבעו מוכן לחיות זמן רב אם כפי חוזק גופו ושלמות בנינו ואם כפי מזונותיו שלא היו כי אם הדברים הצומחים ושתיית המים הפשוטים ולא היה הוא ובני דורו שטופים בזמה ולא אחד מהם יודע אשה אלא מס' שנה ומשבעים שנה ולמעל'. וכאשר החל האדם לרוב והשחית כל בשר את דרכו התחברו בהם דברים רבים אם השטיפה והמותר בזמה ובמאכל ובמשתה הנמשך לזה. ואם לשאר דברים אשר קבצו מרוע הנהגה וכאשר בא המבול נתלחלח האויר ונתלחלחה מאד הארץ יותר מדאי והיו מפני זה המזונות לחים לחות נוסף והתחילו לאכול בשר ולשתות יין הבשר עודנו בין שניהם ואף ה' חרה בעם ושתו ולעו מi היין והיו כלא היו והלכו ימיהם מפני זה הלוך וחסור לפי שמלחלוח הגופים והמזונות נתרבה העפוש ונתקצרו החיים והיתה הרעה מתוספת מדור אל דור לפי שהאב עם רוע מזגו כשהיה מוליד בן והבן ההוא מלבד החסרון אשר ירש מאביו ואמו בהולד' עוד יוסיף סרה בהנהגתו הפרטית הרעה בעצמו אין ספק מפני זה שיהיה יותר חלוש המזג רפוי ההרכבה מאביו הנה א"כ ג' סבות נתחברו לקצור החיים לפי הדעת הזה. הא' להתרחקם מהמקור הראשון כי בהיות אדם הראשון שלם היצירה כחו וחזקו רב כיד המלך שבראו היה הוא ובניו והדורות הקרובים אליו כבודם חדש עמהם וחזקם שמור ביצירתם אבל כשנתרבו הדורות כמו שנתרחקו מאותו מקור ראשון כך נתרחקו מאורך החיים הנמשך ממנו. והסבה השנית מפני מי המבול שעם היות שבא ע"צ העונש כדברי רבינו נסים ושאחר עברו היה ראוי שיהיה האויר זך הנה לא יוכל להכחיש שנתקלקלה האדמה ושלשה טפחים ממנה נמוחו ונתחייב מזה שגם המזונות והצמחים לא נשארו בכחם הראשון ולא היה בזה עוות הדין כלל כי די לו לנח ולבניו שימלטו מן המבול. ואולי שכן רצה הקדוש ברוך הוא שיקצרו ימי האנשי' ושם לאדם גבול החיים לאמור עד פה תבא ולא תוסיף וכמו שאבאר אחר זה הנה אם כן מפאת טבע הארץ אחרי המבול קצרו החיים ג"כ. והסבה הג' היא על זוללות המזונות שנתחדשו בבני אדם כי מלבד חסרון כח הצמחים אחר המבול ושלא היו מזינים כמו קודם לכן בעבור שנתלחלחו יותר הנה עוד אכילת הבשר תקצר ימים ותרבה בדם יותר מהראוי ושתיית היין מביא אל הנזילו' והחלאים הרבה כי מפני זה אמר שלמה אל תהי בסובאי יין בזוללי בשר למו. ונוסף על זה שנתוספה זמה בעולם וקודם היות האדם בן עשרים שנה יוליד בנים ובנות והניאוף מקצר החיים בלי ספק מכלה הלחות ומכבה החום הטבעי. הלא תראה שדוד המלך בהיותו בן שבעים שנה כסוהו בבגדים ולא יחם לו ולא היה זה באמת מרוב זקנתו כי כמה מהאנשי' יותר זקנים מזה הם חזקים ובריאי' ומולידי' בנים אבל היה שנדעך חומו הטבעי ונתקרר כמו בהיותו בבחרותו רודף אחר הנשים ולכן בתחלת זקנתו היה באותו קצה מהקור המופלג. ושלמה בנו שאחז במעשה אביו והוסיף עליהם כהנה וכהנה נתקצרו עוד ימיו ומת בן נ"ב שנים לפי שכאשר נתפשטה רוע ההנהגה באדם וישחת מזגו והבן הנולד לו מאותו מזג נשחת כשהוסיף עוד לפשוע בעצמו הרבה בהשחתתו והפסדו. ומפני זה היו החיים הולכים ומתמעטים בדורות ההם עד שנתישב הטבע בגבול החיים וכמו שאמר (תהלים צ') כל ימינו פנו בעברתיך כלינו שנינו כמו הגה ימי שנותינו בהם שבעים שנה וגו' כי הנה על הדורות הראשונים שהיו החיים הלוך וחסור אמר כי כל ימינו פנו בעברתיך כלינו שנינו כמו הגה ועל הטבע שנתישב בגבול החיים ימי שנותינו בהם שבעים שנה וגו' והנה יתבאר עוד אחר זה ויצא לנו מזה כלו שדברי אלו שני הרבנים הרמב"ן והרמב"ם שניהם כאחד טובים ואלו ואלו דברי אלהים חיים עם מה שהלצתי בעדם והותרה השאלה הה':

הדרוש הב' הוא לדעת למה זה בכל אחד מהיחידים הראשוני' האל' זכר הכתוב בכמה שנים הוליד בן וכמה שנים חי אחר שהולידו ונזכר אחר זה כמה היו ימי חייו ואומר בסבת זה שהכתוב כיון ראשונה להודיע הסתעפות הדורות מאדם הראשון ועד נח ולכן ביאר שהיתה מהשגחה האלהית באותם הראשונים כלם שלא היה בהם עקר ועקרה כי כלם הולידו. וגם לגודל ההשגחה היה תחלת הולדת כל אחת מהם בן זכר לא בת כדי שיהיה שמור השתלשלות הדורות מאיש אל איש ומפני זה ביאר הכתוב בכל אחד מהם שהוליד כי לא היה בו עקרות וגם שהוליד בראשונה בן זכר לא בת. ועוד הודיענו בעניני תולדותיהם כלל גדול מאד והוא שבהיות אדם הראשון אב לכולם שיולידו בדמותו היה מהפלא שכל מי שקדם בהולידו קודם ק"ל שנה שהוליד אדם את שת שעמד פרוש מן האשה עד שהולידו הנה כל מי שהוליד בן קודם זה הזמן שהוליד אדם את שת קצרו ימיו מימי אדם. ומי שנתעכב ושהאריך ימים מלהוליד יותר מאדם קודם שהוליד את שת ארכו ימיו ממנו והסבה בזה שמהירות הזווג בתחלת ימי האדם מכלה הלחות השרשי ומקצר ימיו. הוא אשר דברתי שהמשגל במהירותו בחיי האדם ובהפלגתו מקצר ימי חייו. ומפני זה אדם שעמד ק"ל שנים שלא ידע את אשתו הוליד את שת חכם וצדיק ואח"כ בח' מאות שנה שחיה עוד הוליד בנים ובנות כי לא נפרד עוד מאשתו או שרמז בזה לקין והבל ולתאומותיהן כמו שפירשתי למעלה. ומפני שמשל ברוחו ונפרש ק"ל שנה מהאשה לכן היו כל ימי אדם אשר חי תשע מאות ושלשים שנה כי ארכו ימי חייו לטוב הנהגתו במשגל. ואמנם שת מיהר זווגו אל האשה יותר מזה כי בהיותו בן ק"ה שנה הוליד את אנוש ומפני שמהר בזה כ"ה שנים מאביו אדם לכן חיה אח"כ שמונה מאות שנה ושבע שנים שהוליד בהם בנים ובנות ולא נפרד עוד מהאשה כי תמיד היה מוליד ובזה היו ימי חייו תשע מאות וי"ב שנים כי כמו שמהר בזווגו קודם אביו כ"ה שנים ככה קצרו משנותיו מימי אביו י"ח שנים. ואמנם אנוש מהר זווגו קודם אדם להולדת שת מ' שנה שבהיות אנוש בן תשעים שנה הוליד את קינן. ואח"כ בשמונה מאות שנה וי"ט הוליד תמיד בנים ובנות כי לא נפרד מאשתו. והיו מפני זה כל ימי חייו תשע מאות וחמש שנים כי כמו שמהר זווגו מזווג אדם אביו לשת ארבעים שנה כן קצרו ימיו מימי אדם כ"ה שנים. ואמנם קינן מהר עוד זווגו והוליד את מהללאל בהיותו בן ע' שנה ואח"כ בשמונה מאות וארבעים שנה שחי עוד הוליד בנים ובנות כי לא נפרד מהאשה והיו ימי חייו מפני זה תשע מאות ועשר שנים כי מפני שמהר זווגו קודם זווג אדם להוליד שת קצרו ימי חייו עשרי' שנה וכתב יוסף בן גוריון בספר שני מסכרו אליסנדרוס בא בארץ פרסיאקין מאיי הים ושמצא שם בני אדם דומים לנשים ואוכלים דגים חיים ומדברים בלשון יונית ושאמרו לו שבתוך אותו האי היה קבר איש מלך קדמון ושמו קינן בן אנוש שהיה קודם המבול מולך על כל העולם כלו והיה חכם מבין בכל החכמות ומבין ומושל ברוחות ובשדין ושהוא ידע בחכמתו שהיה הקב"ה עתיד להביא מבול על הארץ ויכתוב את העתיד להיות מזה על לוחות אבן. וכתב עוד במכתבו ההוא שבימיו הציף הקב"ה שלישו של עולם ושכן עשה בימי אנוש בן שת בן אדם הראשון והראו לאלכסנדר את הקבר ההוא ואת לוחו' אבן אשר שם והיה הכתב כתב עברי'. ושכתב כל זה אליכסנדרי באגרת ששלת לאריסטוטול"י רבו ומלמדו הגדול עד כאן. והוא באמת עדות גדול לפנת החדוש וגם לאמתת מה שביארתי מהיות הלשון הראשון שדברו בו ההורים הראשונים הוא הלשון העברי והמכתב אשר כתבו בו מכתב אלהים הוא. ואמנם מהללאל מהר עוד זווגו שהוליד את ירד בהיותו בן ס"ב שנה אח"כ בשמונה מאות ושלשים שנה הוליד בנים ובנות כי לא נפרד עוד מאשתו ובעבור זה היו כל ימי חיי מהללאל שמונה מאות ותשעים וחמש שנים כי מפני שמהר זווגו לזווג אדם להולדת שת ס"ה שנים קצרו ימיו משנות אדם כ"ה שנה אמנם ירד משל ברוחו ואיחר זווגו ל"ב שנים יותר מאדם עם היות שבשאר שנים אשר חי הוליד בנים ובנות כי לא נפרד עוד מאשתו והיה שכרו כי תחת אשר איחר זווגו יותר מאדם ל"ב שנים נתן אלהים שכרו מדה כנגד מדה שכן חיה יותר ממנו ל"ב שנים. ואולי שלכן נקרא את שם בנו חנוך לחנוך אותו במצוות ובמדה הטובה הזאת. האמנם חנוך לא עשה כן ולא הלך בדרכי אביו בזמן זווגו כי הוא הוליד את מתושלח מהרה בהיותו בן ס"ה אבל אחרי זה אמר הכתוב ויתהלך חנוך את האלהים אחרי הולידו את מתושלח. והמאמר הזה מורה שקודם הולידו את מתושלח היה רודף מאד אחר המשגל ולכן מהר זווגו אבל אחרי שהוליד את מתושלח הלך את האלהים ר"ל שנדבק בעבודת האל ושלמות נפשו יותר ממה שהיה בראשונה קודם לידת מתושלח שלש מאות שנה אבל עכ"ז לא נמנע ולא נפרש מאשה כאדם זקנו כי תמיד כל אותם שלש מאות שנים הוליד בנים ובנות. וכאשר ראה ית' שהיה חנוך הולך אחריו ומתדבק בו והיה עם זה מתחבר לאשתו ומוליד בנים ובנות ראה בחכמתו העליונה שצרכי האשה והבנים היו מונעים אותו מהשלמות אשר היה מבקש ולכן המיתו קודם זמנו. והוא אמרו ויהי כל ימי חנוך חמש וששים שנה ושלש מאות שנה ובהיותו מתהלך את האלהים ומתדבק בו ואיננו כי לקח אותו אלהים. והנה נזכר בחנוך תמיד שם אלהים ולא שם בן ד' אותיות להעיר שהיה התבודדותו בבריאת העולם שנתיחסה אל האלהים. ולכן היה התבודדותו ודבקתו באלהים בורא העולם. והנה חיה שס"ה שנה כמספר ימות שנות חמה אם לרמוז שהיו תנועותיו ומעשיו לעבודת יוצרו כאחד מצבא המרום. ואם להודיע שמתוך תנועת הגלגל הכיר חנוך מציאות המניע הראשון. וכן נאמר בנח ובאברהם התהלכות את האלהים לפי שהיו משיגים מציאות האל מצד מהלך השמשי הנעשה באותו מספר מהימים. ולפי שהיתה מיתת חנוך מתוך הדבקות בשם כמי שיניח אש קטן אל אש גדול שנתפשט' להבת האש הגדולה ותאחוז האש הקטן ולא יוכל להפרידו ממנו לכן נאמר בו ואיננו כי לקח אותו אלהים ר"ל שנדבקה נשמתו בעליונים ונפרדה מהגוף הנה אם כן זכר הכתוב בזה קוצר ימי חנוך כמו שמהר זווגו אבל ביאר שלא היה הקצור ההוא טבעי בסבת המשגל כי אם שעשאו הקדוש ברוך הוא כן לטובתו שחנוך עצמו בדבקותו ושלמות נפשו קנה לעצמו חיי העולם הבא. ולכן לא נאמר בו וימת כמו שנאמר בשאר הראשונים להודיע שלא היתה הפרדת נפשו מגופו מיתה אלא חיים נצחיים לה. וכן אמרו בב"ר (מ"י סי' מ"ב) תשעה נכנסו בחייהם בג"ע והראשון שזכרו מהם הוא חנוך להעיד על שלמותו. אבל נאמרו שם דעות אחרות בזו. אמרו שהיה חנוך (ב"ר פרשה כ"ח) פעם צדיק פעם רשע אמר הקב"ה בעוד שהוא בצדקו אסלקנו. ולא ידעתי מאין להם זה אלא אם חשבו לו לרשעות מהירות זווגו והיותו מוליד בנים ובנות תמיד ולא נפרד מן האשה בהיותו מתהלך את האלהים ודבק בו וזהו אצלם פעם צדיק פעם רשע. הנה התבאר למה נאמר ב' פעמים ויתהלך חנוך את האלהים והותרה השאלה הששית. ואמנם מתושלח להיותו צדיק גמור כמ"ש חז"ל (מ"י סי' מ"ב) המתין ואיחר זווגו עד קפ"ה שנים מימיו שהוליד את למך עם היות שאח"כ בשבע מאות ושמונים ושתים שנה שחיה עוד הוליד בנים ובנות כי לא נפרד מאשתו אחרי שנזדווג אליה אבל עכ"ז בעבור שמשל ברוחו ולא קרב לאשתו מהרה כשאר הראשונים היה שכרו אתו שהיו כל ימי חייו תשע מאות וששים ותשע שנה כי כמו שהוא המתין ואיחר את זווגו יותר מאדם נ"ז שנים ככה האריך ימים עליו ל"ט שנים. ואמנם למך איחר והמתין זווגו גם כן בהיותו בן קפ"ג שנה הוליד את נח יחיה אחריו מבלי הפרדו מאשתו חמש מאות ותשעים וחמש שנים ותמיד הוליד בהם בנים ובנות. עם היות שהיה כפי הראוי שיתוספו ימי חייו יותר מחיי אדם מפני זה לא היה הדבר כן כי היו כל ימי למך שבע מאות ושבע שנה פחות מימי אדם והיתה הסבה בזה אצלי שנתקצרו ימיו לטובתו כדי שלא יראה בגזרת המבול שהקדו' ברוך הוא בזכותו ובזכות נח בנו סלקו קודם זמנו כדי שלא יראה ברעה אשר ימצא את עמו. אמנם נח עשירי היה בדורותיו משל ברוחו יותר מכל אבותיו בשני דברים. האחד שכבש יצרו מגשת אל אשה עד היותו בן חמש מאות שנה ואז הוליד שלשה בנים. והשנית שאחרי שהולידם נפרש מהאשה ולא הוליד עוד ואין ספק שהיה כל זה מפחד המבול שבהולידו בנים ובנות הבנות יתחברו לבעליהן וימותו עמהם כמו שקרה לבנות לוט שמתו בסדום ונספו בעון העיר לפי שהיה לוט כמצחק בעיני חתניו. ואמנם הבנים ראה שאם ירבו אולי יהיו רשעים כבני הדור ואף שלא יהיו אולי שזכותו לא יספיק להציל את כלם ולכן כבש יצרו שלא יוליד עוד מאותם השלשה בנים. וכן הוא בב"ר (פרשה כ"ז) מה טעם כל דורו של נח הוליד למאה למאתים ונח הוליד לת"ק שנה אלא אמר הקב"ה אם רשעים הם אין רצוני שיאבדו במים ואם צדיקים הם אטריח עליו ויעשה כמה תיבות כבש הקב"ה מעיינו והוליד לת"ק שנה. ואפילו יפת שהיה גדול מהם בבא המבול לא היה בן מאה שנים לעונשי'. הנה העירו עליה סבה באיחור הולד נח לבניו אבל לא שערו במה שלא הוליד אח"כ גם קודם המבול והסבה בכל אחת היא. האמנם אחר המבול כאשר ראה נח חטאת חם בנו ומה שפשע נגדו ושקללו מאס בבנים ולא רצה להוליד עוד כל ימיו. ובעבור שנח כבש את יצרו בתחלת בחרותו ת"ק שנה הצילו האלהים ממי המבול והאריך ימיו תשע מאות וחמשים שנה שהם יותר מחיי אדם עשרים שנה והיה השכר הזה עצום מאד כפי הדור בעבור שהיו רבים מהשנים האלה אחר המבול שנתקלקלו הדברים הטבעים כלם וקצרו החיים כמו שביארתי בדרוש הראשון ועכ"ז נח מפני שלמותו ארכו לו הימים. הנה התבאר מכל זה צורך המאמרים כלם שבאו בספור השתלשלות הדורות האלה. אם במה שנזכר בכל אחד מהם לכמה שנים הוליד שהי' זה כדי לבאר תכונת כל אחד מהם בהקדים עצמו לזווג האשה או בהמתינו ואיחורו לו. ואם במה שזכר שם הבן אשר נולד ראשונה להודיע השגחת השם עליהם להיותם שתילי העולם ושרשיו שלא היה בהם עקר ועקרה כי כלם הולידו וגם בן זכר בתחלה לא בת מפני שלשלת היחס שהיה בזכרים. וגם שאחד מן הנולדים האלה לא מת או נשבר או נשבה אין רואה כי כלם חיו ונתקיימו כי תמיד היה מלאך ה' סביב להם ויחלצם עוד ביאר הכתוב כמה שנים חיה. כל אחד מהחסידים האלה אחרי הולידו את בכורו היושב על כסאו ושהוליד בהם בנים ובנות להודיע שלא היה א' מהם שאחרי הולידו את בנו נפרד מאשה כי תמיד אחרי התחלת' בזווג וההולד' היו מתמידים בה ומולידים בנים ובנות מלבד נח שמצא חן. ואחרי הולידו שלשת בניו נפרד מאשה ולא הוליד עוד. עוד זכר הכתוב בכל אחד מאלה כמה שנים חי בכללות. אם להודיע מעשה ה' כי נורא הוא באריכות ימי חייהם ואם כדי להודיע שכל מי שקדם להוליד מן הזמן שהוליד אדם את שת קצרו ימיו מן הימים אשר חי אדם הראשון. וכל מי שאיחר הולדתו יותר ממנו חיה יותר ממנו ואין להקשות על זה מאשר לא מצינו התוספת והחסרון הזה קצוב ושוה בכלם כי הנה הדברים הטבעיים לא יפעלו בשוה בכל נושאיהם כי אם כפי הכנת המקבלים ועיניו הרואות אנשים רבים יאכלו דבר אחד ממית ומזיק ולאחר ימית לשעתו ולאחר עד חדש ימים ולאחר יותר או פחות מזה לפי שכל זה נמשך בטבע כפי הכנת הנושאים המקבלים. כן היה הדבר ביחידים הראשונים שזכרה התור' בספורים האל' שכל מי שהקדים זווגו מזווג אדם זקנו כהולדת שת קדמה מיתתו למיתת אדם זקנו כפי מספר השנים. ומי שאחר זווגו נתאחרה מיתתו אבל נתחלפו בקדימה והאיחור ההוא בפחות ויתר כפי הכנותיהם והותר' במה שביארתי בזה השאלה הז' בשלמות גדול:

והדרוש הג' למה זה נאמר בתוך ספור כל אחד מהראשונים האל' וימת מלבד מה שביאר מספר ימי חייהם שממנו נדע שבסופם מתו ומה בא לאשמועינן ולא נאמר כן בדורות שמנח ועד אברהם ואומר בסבת זה שהנה עשר' אנשים הנקובים בשמות האלה מאדם ועד נח כלם היו צדיקים וטובים אם מאדם מבואר ממה שארז"ל שאחרי שחטא שב בתשוב' (עירובין דף י"ח) וקבל עליו יסורין ונפרש מהאש' שנים רבות. ואמנם שת הכתוב העיד שהי' בצלמו ובדמותו שהוא צלם אלהים ולכן הושתת ממנו העולם. ואמנם אנוש שמו מעיד עליו שהוא מענין אנושות שהי' איש חיל רב פעלים וכמ"ש ואתה אנוש כערכי. כלם אנשים ראשי בני ישראל המה אנשי שם. ובימיו של שם הוחל לקרא בשם ה' שהוא לפי פשט הכתוב לשבח כמו שאמרתי. וגם שיפורש לגנאי כדבריהם ז"ל הנה לא אמרו שאנוש עצמו התחיל בזה ולא שהי' עובד ע"ג אלא שבימיו התחילו בני אדם לעבדה. וכן קינן שמו מלשון קנין לפי שקנה שם טוב קנה לעצמו דברי תורה. וכן מהללאל שמו יורה עליו שהוא מהלל לאל. וכן ירד כמו שפירשתי מענין ממשל' שמשל ברוחו וכבש את יצרו כמו שביארתי. וכן חנוך הכתוב מספר בשבחו שהתהלך את האלהים כמ"ש בנח ובאברהם. וכן מתושלח (מ"י סי' מ"ב) ארז"ל שהי' צדיק גמור אמנם למך צדיק היה וכו' כמו שיראה מדבריו שאמר זה ינחמנו ממעשינו ומעצבון ידינו מן האדמ' אשר אררה ה'. עד שמפני צדקתו הקדים השם מיתתו לבל ירא' במי המבול. (מ"ו שם) ואמנם נח הכתוב מעיד על חסידותו וצדקתו ובעבור שהיו כל אלה צדיקים וטובים רצה הקב"ה בהביאו מי המבול לשחת כל הארץ שכל אלה ימותו קודם בואו באופן שימותו בשלום ינוחו על משכבותם ולא יושחתו עם אנשי רשע. ולזה נאמר בשנת שש מאות שנה לחיי נח והמבול היה. והגיד שאפילו מתושלח שהאריך ימים יותר מכלם בא יומו וקצו קודם המבול וכמ"ש חז"ל כי לימים עוד שבעה אנכי ממטיר כי היו שבעת ימי אבלו של מתושלח. וכדי להעיר על זה אמר הכתוב בכל אחד מהיחידים האלה בסוף ספורו וימת להודיע שכל א' מהם מת מעצמו בכבודו על מטתו ולא נשטף במי המבול. ואולי שלכן אמר והיו ימיו מאה ועשרים שנה והאריך לדור הרע ההוא ק"כ שנה עד שימותו אנשי השלשלת כלם אשר נקבו בשמות מאדם ועד נח מלבד שנתן הזמן ההוא שישובו בתשובה כדעת אנקלוס כי הנה עם היות שלא היו היחידים ההם במדרגה כ"כ מהשלמות שיהיו ראויי' להנצל מהמבול כנח מ"מ לא היו ראויין לידון במי המבול כיון שהם לא השחיתו את דרכ' בדור הרעה ההוא. ובעבור שהיתה זאת הכוונה במלת וימת שנאמר ביחידים האלה לכן תמצא שבדורות שנזכרו אחרי המבול מנח ועד אברהם לא נאמר בהם וימת כי לא היה בהם זה הצורך והותר' בזה השאל' השמינית. ואמנם מה שאמר למך בתולדו' נח זה ינחמנו ממעשנו כבר ראית כמה נדחקו בזה דברי המפרשים והנכון בעיני הוא שהנה קללת אדם הגבילה הקב"ה עד סוף ימיו כמ"ש כל ימי חייך עד שובך אל האדמה ואדם הוליד את שת בן ק"ל שנה ושת הוליד את אנוש בן ק"ה ואנוש הוליד את קינן בן נ' שנה וקינן הוליד את מהללאל בן ע' שנה ומהללאל הוליד את ירד בן ס"ה שנה וירד הוליד את חנוך בן קס"ב שנה וחנוך הוליד את מתושלח בן ס"ה שנה. ומתושלח הוליד את למך בן קפ"ז שנה. ולמך הוליד את נח בן קפ"ב שנה שהם כלם אלף וחמשים וששה שנים. הנה אדם חיה תשע מאות ושלשים שנה ויצא מזה שאחרי מות אדם קכ"ו שנה נולד נח והיה א"כ נח בהשתלשלות הדורות האלה הוא הראשון שנולד אחרי שמת אדם הראשון. ולכן כשנולד נח אמר למך אביו כיון שבני זה נולד ראשונה אחרי מות אדם ושובו אל האדמה יתחייב שעמו תבא המנוחה אל הארץ ושהוא לנו משמיע שלום מבשר טוב שינחמנו השם ממעשינו ומעצבון ידינו מן האדמה אשר אררה ה' בחטא אדם כיון שכבר אדם מת וזה היה הראשון מן הדורות שנולד אחרי מותו. ואמר מן האדמה אשר אררה ה' ולא אמר אלהים להגיד שהיתה הנחמה ראויה לפי שלא באה קללת הארץ מכח הבריאה הראשונה המיוחסת לאלהים. כי אם אח"כ בחטא אדם ממדת ה' שהיא מדת הרחמים ברחמו על נפש אדם ושלמות שכלו וכאלו אמר מן האדמה אשר אררה ה' כשנזכר שם ה' בספורים שהוא אם בספור חטא אדם ואם בספור קין וחטאו וקללתו ויחס הנחמה והמנוחה הזאת לנח להיותו כמבשר בה. גם יתכן לומר שלמך ידע בחכמה או בנבואה שנח בנו בזכותו ובצדקתו ימלט עצמו וזרעו מהמבול ובעבורו יתישב העולם מיוצאי חלציו ולכן אמר זה ינחמינו ממעשינו שהוא רמז אל חטאת הדור ופשעיהם ומעצבון ידינו שהוא רמז למבול. ופירשו באמרו מן האדמה אשר אררה ה' שלא אמר זה על קללת אדם ולא על קללת קין. כי אם על קללת המבול שהיתה גדולה מכלם. וכבר יורה על זה שאתה לא תמצא בכל א' מהדורות האלה שנאמר ויולד בן אלא בלמך כי בכל השאר לא נזכר שם בן והיה זה לפי שמנח נבנה העולם כי בן הוא מגזרת בנין ונח היה הבנין אשר בו נתקים העולם בב"ר (מי"ח י' מ"ב) אמרו עוד וכי נביא היה למך אמר רבי שמעון בן יהוצדק מסור היה לאדם כשנאמר לו ארורה האדמה בעבורך אמר לפניו רבש"ע עד מתי אמר לו עד שיולד אדם מהול ממעי אמו. וכיון שנולד נח כן אמר זה ינחמינו העירו בזה אל הדעת הראשון ששערתי אני שהיתה קללת אדם על לידת נח לפי שבא אחרי מותו אף שהיה בענין תאות המשגל בקצה המנגד לו כי אדם ידע בתחילה את אשתו באותו יום שנברא ונח לא ידעה עד היותו בן חמש מאות שנה והוא אמרם שנולד מהול רוצה לומר שהיה כובש את יצרו ולא מושך בערלתו כאדם בתחלת בריאתו. והותרה עם מה שפירשתי בזה השאלה הט':

מלבי"ם

• לפירוש "מלבי"ם" על כל הפרק • לכל הפירושים על הפסוק •

(ג) "ויחי אדם". ובכל זה כבר הוחל הקלקול לתקן שאדם שב בתשובה ופרש מן האשה ק"ל שנה ועמד בצדקו ואז הוליד את שת בדמותו כצלמו, שגם הוא נברא בצלם ובדמות והיה לב וסגולה, והגם ששאר כל בני אדם היו כקליפות היו כעלים החופפים על הפרי וכל העולם כולו לא נברא אלא לצוות לזה, ולכן קרא שמו שת מלשון יסוד, כי צדיק יסוד עולם:  

כלי יקר

• לפירוש "כלי יקר" על כל הפרק • לכל הפירושים על הפסוק •

"ויחי אדם וגו'". עשה בימי חייהם שלשה חלוקות כי הזכיר בכולם מספר ימי חייהם קודם שהולידו ואח"כ כללם יחד, והזכיר בכולם וימת. ובפרשת נח לא הזכיר כי אם שתי חלוקות ולא הזכיר שם וימת. לפי שמי שהוא בלא בנים קרוי מת בחייו וכן הרשעים שאינן מולידין תולדות מעשים טובים נקראו בחייהם מתים, על כן הזכיר לשון ויחי על מספר הימים שחיו קודם שהולידו כי אעפ"י שהיו עדין בלא בנים מ"מ היו חייהם חיים מצד שכל השלשלת שהזכיר בפרשה זו ובפר' נח כולם היו צדיקים אדם שת וכו' וכן כולם, ואחר שהולידו נתוסף להם חיות מצד הבנים ע"כ הזכיר ויחי על הימים שחיו אחר שהולידו, וחזר וכללם יחד לומר כלם שוים לטובה, כי קודם המבול לא נמצא בהם חסרון רק המות הזה כמ"ש (איוב כא, יא) ישלחו כצאן עויליהם וגו' וכתיב (שם) יבלו בטוב ימיהם וגו'. ועוד הזכיר בכולם וימת להורות שכולם מתו על מטתם ולא נמחו במבול. אבל אחר המבול נשתנה העולם ולא היו כל ימיהם שוים לטובה ע"כ לא חזר וכללם יחד גם לא הזכיר וימת כי היו חסרונות בכולם זולת המות ועוד שאחר המבול א"צ להזכיר וימת כי פשיטא שמתו ומי גבר יחיה ולא יראה מות. וקרוב בעיני לומר שכל השלשלת שהזכיר היו נביאים כי מי הגיד ללמך שבן זה ינחמנו ממעשינו ומעצבון ידינו וכן שם בן נח וכך חנוך ומתושלח ועבר והם בנין אב על כולם.

אור החיים

• לפירוש "אור החיים" על כל הפרק • ליתר הפירושים על הפסוק •

ויולד בדמותו כצלמו. פירוש להיות שקין והבל נולדו בתגבורת בחינת הרע קרוב למעשה הרע ובן זה היה מרוחק מבחינת הרע כי כבר נתרוקן הזיהום לזה אמר בדמותו וגו'. עוד להיות כי ב' הראשונים מתו גם שניהם, הבל תכף ומיד, קין באבוד דור המבול, ומשת הושתת העולם לזה אמר "בדמותו כצלמו" אדם שממנו בנין העולם, גם הוא ג' לבטן הוא הקדוש וצא ולמד מלוי (תנחומא יתרו):

ילקוט שמעוני

• לפירוש "ילקוט שמעוני" על כל הפרק • לכל הפירושים על הפסוק •

ויחי אדם שלשים ומאת שנה ויולד בדמותו כצלמו. מכאן אתה למד שלא היה קין לא מזרעו ולא מדמותו ולא מצלמו, עד שנולד שת. רבי שמעון אומר: משת עלו ונתיחסו כל הדורות של צדיקים וכו'. ר"מ אומר: גלוי בשר ערוה היו מהלכין כבהמה וכו'. רבי יהושע אומר: המלאך אש לוהט, והאש בא בבעילה בבשר ודם ואינה שורפת הגוף? אלא משעה שנפלו ממקום קדושתן, כחן וקומתן כבני אדם ולבושן גוש עפר. ר' צדוק אומר: מהם נולדו הענקים, "הנפילים היו בארץ". ר' יהושע בן קרחה אומר: ישראל נקראו בני אלהים, "בנים אתם" וגו', והמלאכים נקראו בני אלהים, שנאמר: "ברן יחד" וגו', ואלו עד שהיו במקום קדושתן נקראו בני אלהים.

ויולד בדמותו. מלמד שנולד מהול:

<< · מ"ג בראשית · ה · ג · >>



ראו גם

ויקי על הפסוק

ביאור ויקי

עריכה

הבהרה:

דף זה הוא במרחב הביאור של ויקיטקסט, ומכיל גם פרשנות וביאורים של משתמשים בני ימינו, שאינם מייצגים בהכרח את הפרשנות המסורתית.





רק שת נולד בצלם?

(בראשית ה ג): "ויחי אדם שלשים ומאת שנה, ויולד בדמותו כצלמו ויקרא את שמו שת"

כל יצור יולד בדמותו כצלמו; אין סיבה, לכאורה, לציין את זה דווקא על אדם!

1. ע"פ דוד אקסלרוד: " "אדם עבר שני שינוים מהותיים מאז בריאתו: שינוי רוחני שנגרם על ידי חטא, ושינוי גופני בהפרדת הנקבה מהזכר. על כן יש צורך להודיע שיוליד כצלמו העכשווי, ולא הראשוני." ".

ומירה שטולמן הסבירה, בעזרת רעיון דומה, שבני קין נקראים "בני האלהים" כי קין נולד לפני החטא וירש את צלמו המקורי של האדם ( בצלם אלהים ), ובנות שת נקראות "בנות האדם" כי שת נולד בצלמו החדש - הירוד יותר - של האדם.

2. וע"פ עמוס גאולה , הפסוק בא להדגיש את הניגוד בין שושלת שת לשושלת קין: " "יורש צלם הא-לוהים שבו נברא האדם הוא שת, ואילו קין בחר בדרך החומר. פרשת בראשית פתחה בשני תיאורי בריאה, תיאור בריאה אידיאלית, שלמה (א, א - ב, ד) ותיאור הבריאה כפי שמתנהלת באופן מעשי (ב, ד - כה). פסוקי הפתיחה לתיאור שושלת שת לקוחים מתיאור הבריאה האידיאלית: "

  • "ה1: " ביום ברא א-להים אדם בדמות א-להים עשה אותו זכר ונקבה בראם ויברך אתם. ויקרא את שמם אדם ביום הבראם ""
  • "א27: " ויברא א-להים את האדם בצלמו בצלם א-להים- ברא אתו זכר ונקבה ברא אתם ... ויברך אתם א-להים ויאמר להם א-להים פרו ורבו..." "

"אופן תאור שתי שושלות אלו מתחלק מבחינה סגנונית לפי אופני תיאורי הבריאות. שושלת שת מקבילה לעולם האידיאלי, ושושלת קין לעולם המעשי. תיאור השלמות בשני המקומות הוא תיאור מפורט, מחולק לפרשיות, מסודר ובעל סגנון פנימי קבוע. כ"כ ישנה הקבלה במלים המאפיינות את תיאור השלמות (מידת הדין). לעומת זאת תיאור המעשיות (התמודדות בין חומר לרוח וממילא מצב של חטא) אינו מסודר ולא מפורט, אין בו סגנון חוזר ומבנה קבוע." "

ראו גם: פסוקים נוספים עם הביטויים בצלם ובדמות .

[נכתב ב-21:40:37  28.06.2007]

מקורות

על-פי מאמר של אראל שפורסם לראשונה ב אתר הניווט בתנך בתאריך 2007-07-03.





ויקי על הפרק

באתרים אחרים: אתנ"כתא • סנונית • הכתר • על התורה • Sefaria • שיתופתא


אוחזר מתוך "https://he.wikisource.org/w/index.php?title=קטגוריה:בראשית_ה_ג&oldid=307616"