שחרור רוצחים פוגע לא רק בנרצח ובמשפחתו, אלא גם מטיל כתם רוחני על הארץ כולה:

(במדבר לה לג): "וְלֹא תַחֲנִיפוּ אֶת הָאָרֶץ אֲשֶׁר אַתֶּם בָּהּ, כִּי הַדָּם הוּא יַחֲנִיף אֶת הָאָרֶץ, וְלָאָרֶץ לֹא יְכֻפַּר לַדָּם אֲשֶׁר שֻׁפַּךְ בָּהּ כִּי אִם בְּדַם שֹׁפְכוֹ"

חנופה היא להגיד על הרע שהוא טוב, להגיד לרשע שהוא צדיק . כשמשחררים רוצחים, המושגים של רע וטוב מתבלבלים, וכבר אי אפשר להגיד לאף אחד שהוא רשע. איך אפשר, למשל, להעניש את הגנב, כאשר הרוצח פטור מעונש? איך אפשר לשים בכלא את מעלימי המס, כאשר הרוצחים משתחררים? 

כל הפשעים מתגמדים לעומת רצח. כאשר רוצחים מסתובבים חופשיים, מושגי הצדק ו"שלטון החוק" מאבדים את משמעותם.

הפסוק מגדיר תנאי הכרחי כדי לכפר על הארץ מהכתם שדבק בה: כדי לכפר על הארץ, חייבים להרוג את הרוצח, אסור להשאיר אותו בחיים. כל עוד הרוצח מסתובב חי, רובץ כתם מוסרי על הארץ.

וייתכן שהפסוק מגדיר גם תנאי מספיק: כדי לכפר על הארץ, מספיק שהרוצח עצמו ימות. אם דמו של הרוצח כבר נשפך, גם אם זה קרה תוך כדי ביצוע הרצח, אין צורך בכפרה נוספת - אין צורך להרוג את בני משפחתו, קרוביו, חבריו או בני עמו של הרוצח.

מאת: רמי ניר

כיום נלקח "כּוֹפֶר לְנֶפֶשׁ רוֹצֵחַ אֲשֶׁר-הוּא רָשָׁע לָמוּת". ואכן, חנף נעשה כדרך חיים מוסכמת בארץ ישראל.

כלומר, כיום לא מתקיים תנאי הכרחי ומספיק, בכל רמות החיים.

לפי-כך, כן יתקיים תנאי הכרחי ומספיק לחיים בארץ ישראל, רק לאחר רגע האמת, רק לאחר שיבנה מקדש על הר הבית בירושלים, רק אם בדביר המקדש יהיה מונח ארון האלהים ובו שני לוחות הברית.

אז יתקיים "וְלֹא-תַחֲנִיפוּ אֶת-הָאָרֶץ אֲשֶׁר אַתֶּם בָּהּ".

אז יתקיים - כדלקמן: "לֹא-תִקֹּם וְלֹא-תִטֹּר אֶת-בְּנֵי עַמֶּךָ, וְאָהַבְתָּ לְרֵעֲךָ כָּמוֹךָ, אֲנִי יְהוָה" (ויקרא יט' 18).

כלומר, תנאי הכרחי - למנוע רצח - "וְאָהַבְתָּ לְרֵעֲךָ כָּמוֹךָ".

כלומר, תנאי מספיק - כדי להיות מורשע בשווה לרצח - "אִם-תִקֹּם וְאִם-תִטֹּר אֶת-בְּנֵי עַמֶּךָ"

כלומר, תנאי מספיק - לגאולת דם - "רֹצֵחַ הוּא מוֹת יוּמַת הָרֹצֵחַ" (במדבר לה' 16 - 18).

ואמנם, תנאי הכרחי - להתרת גאולת דם - כדלקמן: "לְפִי עֵדִים יִרְצַח אֶת-הָרֹצֵחַ, וְעֵד אֶחָד לֹא-יַעֲנֶה בְנֶפֶשׁ לָמוּת. וְלֹא-תִקְחוּ כֹפֶר לְנֶפֶשׁ רֹצֵחַ אֲשֶׁר-הוּא רָשָׁע לָמוּת, כִּי-מוֹת יוּמָת. וְלֹא-תִקְחוּ כֹפֶר לָנוּס אֶל-עִיר מִקְלָטוֹ לָשׁוּב לָשֶׁבֶת בָּאָרֶץ

עַד-מוֹת הַכֹּהֵן. וְלֹא-תַחֲנִיפוּ אֶת-הָאָרֶץ אֲשֶׁר אַתֶּם בָּהּ, כִּי הַדָּם הוּא יַחֲנִיף אֶת-הָאָרֶץ, וְלָאָרֶץ לֹא-יְכֻפַּר לַדָּם אֲשֶׁר שֻׁפַּךְ-בָּהּ

כִּי-אִם בְּדַם שֹׁפְכוֹ. וְלֹא תְטַמֵּא אֶת-הָאָרֶץ אֲשֶׁר אַתֶּם יֹשְׁבִים בָּהּ אֲשֶׁר אֲנִי שֹׁכֵן בְּתוֹכָהּ, כִּי אֲנִי יְהוָה שֹׁכֵן בְּתוֹךְ בְּנֵי יִשְׂרָאֵל"

(במדבר לה' 30 - 34)