קטגוריה:אסתר ז ט
נוסח המקרא
ויאמר חרבונה אחד מן הסריסים לפני המלך גם הנה העץ אשר עשה המן למרדכי אשר דבר טוב על המלך עמד בבית המן גבה חמשים אמה ויאמר המלך תלהו עליו
וַיֹּאמֶר חַרְבוֹנָה אֶחָד מִן הַסָּרִיסִים לִפְנֵי הַמֶּלֶךְ גַּם הִנֵּה הָעֵץ אֲשֶׁר עָשָׂה הָמָן לְמָרְדֳּכַי אֲשֶׁר דִּבֶּר טוֹב עַל הַמֶּלֶךְ עֹמֵד בְּבֵית הָמָן גָּבֹהַּ חֲמִשִּׁים אַמָּה וַיֹּאמֶר הַמֶּלֶךְ תְּלֻהוּ עָלָיו.
וַיֹּ֣אמֶר חַ֠רְבוֹנָ֠ה אֶחָ֨ד מִן־הַסָּרִיסִ֜ים לִפְנֵ֣י הַמֶּ֗לֶךְ גַּ֣ם הִנֵּה־הָעֵ֣ץ אֲשֶׁר־עָשָׂ֪ה הָמָ֟ן לְֽמׇרְדֳּכַ֞י אֲשֶׁ֧ר דִּבֶּר־ט֣וֹב עַל־הַמֶּ֗לֶךְ עֹמֵד֙ בְּבֵ֣ית הָמָ֔ן גָּבֹ֖הַּ חֲמִשִּׁ֣ים אַמָּ֑ה וַיֹּ֥אמֶר הַמֶּ֖לֶךְ תְּלֻ֥הוּ עָלָֽיו׃
וַ/יֹּ֣אמֶר חַ֠רְבוֹנָה אֶחָ֨ד מִן־הַ/סָּרִיסִ֜ים לִ/פְנֵ֣י הַ/מֶּ֗לֶךְ גַּ֣ם הִנֵּה־הָ/עֵ֣ץ אֲשֶׁר־עָשָׂ֪ה הָמָ֟ן לְֽ/מָרְדֳּכַ֞י אֲשֶׁ֧ר דִּבֶּר־ט֣וֹב עַל־הַ/מֶּ֗לֶךְ עֹמֵד֙ בְּ/בֵ֣ית הָמָ֔ן גָּבֹ֖הַּ חֲמִשִּׁ֣ים אַמָּ֑ה וַ/יֹּ֥אמֶר הַ/מֶּ֖לֶךְ תְּלֻ֥/הוּ עָלָֽי/ו׃
תרשים של הפסוק מנותח תחבירית על-פי הטעמים
פרשנות
- פרשנות מסורתית:
תרגום שני (כל הפרק)
רש"י
רש"י מנוקד ומעוצב
• לפירוש "רש"י מנוקד ומעוצב" על כל הפרק •
מלבי"ם
• לפירוש "מלבי"ם" על כל הפרק •
- מאין ידע הסריס מענין העץ,
- מדוע הזכיר אשר דבר טוב על המלך,
- ומה נפקא מינה אם עומד בבית המן או אינו עומד עתה,
- ואם גבוה חמשים אמה או לא :
מדרש רבה
פרק ז/פסוק ט
ויאמר חרבונה אחד מן הסריסים (אסתר ז, ט) מה שהוצרך לומר הכתוב שהיה אחד מן הסריסים מפני שאם היה זה על ידי אחר שאינו המלך ויועציו היה הנס על ידי אותו איש אשר יעץ למלך לעשות זה וכאלו לא היה הגאולה על ידי אסתר המלכה ודבר זה אינו ראוי להיות דבר שהוא שייך אל הגאולה שלא היה ע"י אסתר ולכך לא היה על ידי אחד מן היועצים אשר המלך שואל לעצתו רק היה זה על ידי אחד מן הסריסים שהיה אצל המלך וספר לו המעשה בלבד כמו שדרך הסריסים לספר הדבר אשר היה ולא היה זה עצה כלל ולכך אמרו בירושלמי (מגילה פרק ג, הלכה ז) שגם כן צריך לומר וגם חרבונה זכר לטוב, ונראה כי דעת הירושלמי כי חרבונה זה היה אליהו זכר לטוב מפני שקשה דאיך אפשר לומר שתבא הגאולה זאת על ידי חרבונה אפילו אם תאמר שלא היה הדבר שספר חרבונה רק ספור דברים בלבד ולא היה זה העצה מ"מ אין ראוי שתבא הגאולה כי אם על ידי אסתר ומרדכי ולכך אמרו כי גם זה על ידי אליהו זכר לטוב והיה זה ג"כ מן השמים כך דעת הירושלמי ואפילו אם תאמר דלאו אליהו היה סבר הירושלמי כי אליהו היה עושה שליחתו ע"י חרבונה כי גם אליהו שליח הוא אל מה שהש"י רוצה לעשות וכיון שלא היה עושה רק שליחות הש"י אין לומר בזה שהיה על ידו ג"כ הגאולה ולכך צריך לומר וגם חרבונה זכר לטוב כי היה שליח אליהו.
ובמדרש (ילקוט שמעוני אסתר סי' תתרנט) ויאמר חרבונה אמר ר' חמא בר חנינא אף חרבונה הרשע באותה עצה היה כיון שראה שלא נתקיימה עצתו מיד ברח היינו דכתיב (איוב כז, כב) וישלך עליו ולא יחמול מידו ברוח יברח, רב אמר חרבונה זכור לטוב, ויש אומרים באותו שעה בא אליהו זכרונו לברכה ונדמה לחרבונה אמר אדוני המלך יש עץ אחד בביתו מבית קדשי הקדשים גבוה חמשים אמה וצוה המלך לתלות המן לקיים מה שנאמר (עזרא ו, יא) יתנח אע מן ביתה וזקיף יתמחא עלוהי ולקח המלך כל אשר המן ונתן לאסתר לקיים מה שנאמר (שם) וביתיה נוולא יתעביד על דנא, ויאמר חרבונה אף חרבונה שונאו של מרדכי היה על זה נאמר נפל שור הביא שוחטין אמר חרבונה וכי הרעה הזאת בלבד עשה לך הוא היה עם בגתן ותרש באותה עצה, תדע לך שכן היה שמיד כשהודיעך הדבר מיד שוטמו והכין לו צלוב והנה הוא בביתו של המן מיד אמר המלך תלוהו עליו, וגם אל המדרש הזה הוקשה לו איך היה הגאולה על ידי חרבונה ומה ענין לו אל הגאולה לכך אמרו שהיה חרבונה עם המן באותה עצה וכאשר לא נתקימה עצתו ברח והיה (ספר אור חדש עמוד קצה) ירא שיהיה נודע לאסתר כי חרבונה היה באותה העצה ולכך אמר אלו דברים וסוף סוף בשביל שהיה ירא מן אסתר דבר הדברים האלו והיה הכל מצד אסתר אבל מצד עצמו לא היה זה, וכן למ"ד שהיה חרבונה שונא את מרדכי רק בשביל שראה פורעניות של המן היה גומר הפורעניות של המן כמו דאמרי אנשי (שבת דף לב.) נפל תורא חדד סכינא ולכך היה דבר זה בשביל המפלה שבא על המן תחלה ולכך לא שייך דבר זה אל חרבונה רק שהיה נמשך דבר זה אל עיקר הגאולה שבא על המן תחלה מן הש"י ולא היה מן חרבונה, ורב שאמר כי יש לומר ואף חרבונה זכור לטוב סבר כי הש"י היה עושה דרים אלו ע"י אליהו ולכך צריך לומר ואף חרבונה זכר לטוב אף שמעשה עץ ממש דהיינו כי הש"י היה עושה ע"י חרבונה ושם דבר זה בפיו עד שאמר כך סוף סוף היה על ידו דבר טוב ולכך צריך לומר וגם חרבונה זכור לטוב וכדי שלא תאמר כי היה דבר זה בא על ידי חרבונה שהוא אחד מן הסריסים וא"כ איך דבר זה שהוא עיקר הגאולה דהיינו תליית המן בא על ידי אחד מן האומות לכך בא ה' בשם חרבונה במקום א' כי למעלה כתיב חרבונא באלף וכן בה"א שהוא אות אחד מן השם לומר כי הש"י היה פועל שאמר חרבונה דבר זה ולכך אין לאות חבור הה"א אל חרבונה כלל כי אין הה"א רק תוספת ואין כאן רק חלוק ה"א באלף להורות על הכונה שאמרנו, ומה שאמר כי העץ היה מבית קדשי הקדשים דבר זה התבאר למעלה כי ב"ה היה בחלקו של בנימין שהיה מרדכי מן בנימין ועולה ב"ה עד שער החמשים מצד מעלתו ומדריגתו והוא שהיה גורם שנתלה המן כי ב"ה הוא לעבודתו יתברך ולכך ב"ה הפך המן שעשה עצמו ע"ז לכך העץ הזה הוא כחו של מרדכי כי ב"ה היה בחלקו של בנימין וג"כ היה נקרא מרדכי על שם מרי דכיא שהיה בקטורת שהיו מכניסין לפני ולפנים אל בית קדשי הקדשים והוא היה ג"כ הפך המן כי ב"ה הוא לעבודת הש"י והמן עושה עצמו ע"ז ודברים אלו עוד יהיו מבוארים ולכך אמר שהיה העץ הזה נשאר מן ב"ה שלא היו שולטים בו האויבים כי אין מגיעים אל המעלה הזאת החמשים כלל לכך היה נשאר העץ ומכח העץ הנשאר שלא היו שולטים בו האויבים היה תליותו של המן וזה שאמר שהיה העץ מבית המקדש והבן זה.
ויאמר חרבונה הנה העץ אשר עשה המן גבוה חמשים אמה (אסתר ז, ט) וגו' מה שהוצרך לומר חרבונה הנה העץ חמשים אמה מה בכך יהיה חמשים או ארבעים אמה רק אמר אל המלך ראה כמה מחשבותיו של המן כי כבר עשה העץ חמשים אמה כדי שיהיה נגלה לעין כל שעושה עץ זה למרדכי לתלותו עליו ואף כי לא נתן עדיין המלך רשות ואלו עשה עץ קטן לא היה זה נחשב דבר כאשר לא היה נגלה דבר זה אבל שהיה העץ הזה נגלה לכל ועשה זה בלא רשות המלך ולכל הפחות היה לו לשאול את המלך קודם וליטול רשות מן מלך ואח"כ לעשות העץ רק כי עשה גנאי למלך.
- פרשנות מודרנית:
בהמשך דף זה מופיעים ביאורים ופרשנויות של עורכי ויקיטקסט, שאינם בהכרח מייצגים את הפרשנות המסורתית.
ביאורים מסורתיים לטקסט ניתן למצוא בקטגוריה:אסתר ז ט.
חרבונה מוסיף עבירות להמן
המלך מאשים את המן בנסיון ניאוף
המלך חזר עם סריסיו והאשים בשאלה את המן "הגם לכבוש"? חרבונה, בלא שנשאל, התפרץ בנאום של שמונה-עשרה מילים. חרבונה מנע מהמן לענות למלך או לפקוד על סריסי המלך למרוד, וגם הראה את סלידתו מהמן ונכונותו להלחם בתומכי המן. חרבונה פתח במילה "גם", כלומר, חרבונה מדגיש שהעבירות שהוא יציג למלך הן חמורות כמו כיבוש-המלכה. לאחר מילת הפתיחה "גם", חרבונה האשים את המן בשני דברים: (א) שהכין עץ תלייה גבוה בביתו, (ב) שתכנן לתלות את מרדכי "אשר דבר טוב על המלך" ללא אישור המלך. חרבונה שיבח את מרדכי ללא צורך, ובכך חשף את עצמו כבן בריתו של מרדכי והמלך. חרבונה נמנע מפרטים: מתי נעשה העץ, הסיבות לרצונו של המן לתלות את מרדכי, ואף לא הזכיר שהמן בא בבוקר לבקש רשות לתלות את מרדכי. דברי חרבונה משקפים את דרך פעולתו של מרדכי. המלך שמע מחרבונה את הפרטים הבאים: שהמן עשה מספיק צעדים כדי להשלים את ניסיון הרצח של מרדכי לאחר תהלוכת-ההכרזה, וניכס לעצמו שלטון, כשבנה עץ תלייה רשמי, גבוה במיוחד, בביתו. דברי חרבונה חיזקו את טענת אסתר, שהמן הוא אויב למלך, ובכך בעצם הציע, ללא מילים, להעניש את המן "מידה כנגד מידה".
הוצאת המן להורג
הרודוטוס לימד שאפילו מלך פרס לא היה יכול להוציא להורג אדם על עבירה אחת בלבד.[1] המלך ידע שהמן כתב פקודה בשמו, אך זו עבירה שהמלך העדיף להמנע מהשימוש בה. לאחר-מכן, כאשר המלך חזר עם סריסיו, הוא האשים את המן בניסיון, לא מבוסס, לכבוש את המלכה, וזו העבירה הראשונה שהסריסים היו עדים לה. לפי הוראת מרדכי כדי להבטיח לפחות שתי עבירות, חרבונה הוסיף: תפיסת-שלטון וניסיון לתלות אדם שהמלך חפץ ביקרו ללא-אישור. ובכך, יש כמות עבירות מלאה והמלך היה חופשי לגזור על המן – "תְּלֻהוּ".
תלהו עליו
תלהו עליו ורק עליו.
המלך שמע את דברי חרבונה. חרבונה שומר ראשו היה בסביבתו, לכן דברי חרבונה חיבים להיות: עדות שמועה בלבד של עד יחיד, ולא ידע אישי. המלך לא רצה להכנס לחקירות האם דברי חרבונה הם אמת, ולכן פקודתו של המלך לתלות את המן רק על העץ שהמן הקים וגובהו חמישים אמה, וידאה את אמיתות דברי חרבונה. המלך לא וידא שהמן באמת התכוון לתלות את מרדכי. במידה ושומרי המלך ילכו לביתו של המן ולא ימצאו עץ גבוה חמישים אמה, אסור יהיה להם לפגוע בהמן אפילו לאחר נסיון כיבוש המלכה.
תלהו
המן נתלה לבדו. מדוע בני המן לא הומתו עם אביהם?
בפרס נהגו להרוג גם את בני המורד או הפוגע במלכות. לדוגמא, הרודוטוס מציין, שדריווש מלך פרס חשש שאינטפרנס ביחד עם משפחתו אמורים להתקומם נגדו, ולכן תפס את אינטפרנס ובניו והמיתם.[2] נבוכדנצר גם הוא לא בחל בשחיטת בניו של המלך צדקיהו לעיניו (מלכים ב כה ז). להבדיל, אמציהו בן יואש הרג את עבדיו שהרגו את אביו אבל לא את בניהם, ככתוב: "בנים לא יומתו על אבות, כי איש בחטאו ימות" (מלכים ב יד ו; דברים כד טז). אחשוורוש לא הרג את בני המן יחד עם אביהם, אם בגלל טוב ליבו, ואם משום שהעדיף ליצור את הרושם שהמן הומת בגלל ניסיון התייחדותו עם המלכה ולאו דווקא בגלל חתירתו תחת המלך ובשימוש לרעה בטבעת המלך. המלך, לצרכיו, העדיף לשמור על כבודו וכבוד טבעת-המלך, ולהימנע מפרסום העובדה שהמן השתמש בטבעתו שלא כדין – עובדה שיכולה להוביל למסקנה מסוכנת לפיה הרבה פקודות אחרות של המלך אינן תקיפות. כאשר המלך נמנע מלהרוג את בני המן, הוא כאילו אישר שהמן הומת בגין ניסיון הניאוף ושהבנים אינם מעורבים ואינם אשמים. לפי עבירת ניסיון הניאוף של המן, המן פעל גם נגד אשתו וילדיה. אם המן אמנם רצה לשאת את המלכה, הרי שבניה העתידיים יהיו יורשי הכתר, כשם שבת-שבע פעלה להבטיח שבנה שלמה יירש את דוד מחוץ לסדר המקובל (מלכים א א), וכשם שיעקב אהב את בכורה של רחל יוסף מכל בניו (בראשית לז ד). לכן, לבני המן הייתה סיבה לכעוס על אביהם, להתנכר למעשיו ולהישאר נאמנים למלך. במצב שנוצר בני המן היו למעשה במעצר בעיר, כי אם אחד הבנים היה נמלט מהעיר, המלך היה יכול לראות זאת כחוסר נאמנות וכהוכחה למצפון לא נקי, ועל-כן להעניש את אחיו ולרדוף אחר הנמלט ולהענישו ביחד עם תומכיו.
[1] הרודוטוס, ספר א, 137.
[2] הרודוטוס, כתבי הרודוטוס, ספר ג 119. למעט הגדול מבניו שדריווש שחררו בזכות חוכמת אימו.
מקורות
הרודוטוס, כתבי הרודוטוס – בתרגום ד"ר אלכסנדר שור, הוצאת ראובן מס, ירושלים, תרצ"ה
נלקח מ- "פורים: מעקב משפטי: מרדכי לא כרע, כי המלך לא פקד". אילן סנדובסקי [גרסה אלקטרונית], אתר מאמרים (19/02/2011)
I. Sendowski, Mordecai Did Not Kneel Because The King Did Not Order It!, Crossbooks Publication, Bloomington IN, 2011
קישורים
פסוק זה באתרים אחרים: הכתר • על התורה • ספריא • תא שמע • אתנ"כתא • סנונית • שיתופתא • תרגום לאנגלית
דפים בקטגוריה "אסתר ז ט"
קטגוריה זו מכילה את 8 הדפים המוצגים להלן, ומכילה בסך־הכול 8 דפים.