ביאור:אסתר ז ג

אסתר ז ג: "וַתַּעַן אֶסְתֵּר הַמַּלְכָּה וַתֹּאמַר אִם מָצָאתִי חֵן בְּעֵינֶיךָ הַמֶּלֶךְ וְאִם עַל הַמֶּלֶךְ טוֹב תִּנָּתֶן לִי נַפְשִׁי בִּשְׁאֵלָתִי וְעַמִּי בְּבַקָּשָׁתִי."



בהמשך דף זה מופיעים ביאורים ופרשנויות של עורכי ויקיטקסט, שאינם בהכרח מייצגים את הפרשנות המסורתית.
ביאורים מסורתיים לטקסט ניתן למצוא בקטגוריה:אסתר ז ג.


תִּנָּתֶן לִי עריכה

תִּנָּתֶן לִי נַפְשִׁי בִּשְׁאֵלָתִי עריכה

המלך חזר על שאלתו כמעט בדיוק כמו במשתה הראשון. המלך לא היה שתוי, לא איבד את הזכרון, דיבורו לא היה מבולבל למרות שהוא נמצא במשתה יין עם חברו לשתיה - המן (ביאור:אסתר ג טו).
אסתר פותחת בדיוק כשם שהיא ענתה במשתה הראשון "אִם מָצָאתִי חֵן בְּעֵינֶיךָ הַמֶּלֶךְ, וְאִם עַל הַמֶּלֶךְ טוֹב" (קיים שינוי קל: "בְּעֵינֵי" - "בְּעֵינֶיךָ").
כל בקשתה של אסתר נמצאת בפסוק הזה - כל ההמשך מתחיל במילה "כִּי" (ביאור:אסתר ז ד) וזה רק ההסבר לבקשתה במשפט הראשון הזה.

"תִּנָּתֶן לִי נַפְשִׁי בִּשְׁאֵלָתִי" - תן לי זכות להחליט על חיי ולשמור על עצמי מאויבי. תשובה זו היא בקשה ישירה להבטחת המלך לתת לה "עד חצי המלכות" (ביאור:אסתר ז ב). ואכן המלך הבין את בקשתה לחופש להיות מלכה בעלת רכוש, וכוח ביצועי. המלך נתן לה את בית המן (כולל תכולתו) - כלומר יש לה "אֶת כְּבוֹד עָשְׁרוֹ" (ביאור:אסתר ה יא) של המן, יש לה חופש לצאת מהארמון כרצונה לבקר בביתה, אשר נמצא מחוץ לשער המלך, והמנוהל על ידי מרדכי (ביאור:אסתר ח ב), ויש לה זכות לכתוב פקודות בשם המלך (ביאור:אסתר ח ז).

תִּנָּתֶן לִי ... עַמִּי בְּבַקָּשָׁתִי עריכה

אסתר מבקשת את עמה. בעייני המלך כל אנשי ממלכתו הם עבדיו, ואסתר מבקשת שעמה (בלי להזכיר את זהותם) יהיו עבדים שלה והיא מלכתם האישית. המלך כבר הסכים לתת להמן "עם" לעשות בו כרצונו כדי להביא רוח לאוצר המלך, אבל המלך לא קישר את בקשת המן ואסתר. אחשורוש היה מלך על כל המלכים של כל מדינות מלכותו, ולא היתה לו בעיה לאשר לאסתר להיות המלכה של עמה.

בזמנו אחשורוש בחר את אסתר בגלל שהיא הופיעה כאלה עשתר (Ishtar) והעניקה לו כבוד אלים ואיחדה את ממלכתו. אסתר הסתירה את עמה (ביאור:אסתר ב כ), והיה נוח למלך להמשיך להציג אותה כאלה עשתר. כאשר אסתר סיפרה לו על בגתן ותרש, מעמדה כאלה אפילו התחזק. עכשו, אסתר מודה, בנוכחות המן, שהיא לא האלה עשתר, אלה רק אישה שמבקשת על עמה. אסתר איבדה את יחוסה האלוהי והפכה למתימרת, מתחזה. היא היתה הופכת לבדיחה: עליה ועל המלך שבחר בה.

  • ייתכן אפילו, שהמידע הזה בידי המן עזר למלך להחליט שהוא חייב להשתיק את המן, ושהמן צריך למות.
  • ייתכן שכדי שהמלך לא יחשוב שהמן הבין ויגלה שהמלכה היא לא עשתר, המן נתן לה כבוד אלים, גם אחרי שהיא האשימה אותו.

בהמשך גם חרבונה יודה שהוא ידע על העץ שעשה המן ולא הזהיר את המלך מללכת למשתה המסוכן. נראה שהמלך לא כעס על אסתר או חרבונה, והבין שהם הצילו אותו מידי המן שהחזיק בטבעת המלך והוציא פקודות כרצונו.

וזה הכל? עריכה

למלך לא היתה צריכה להיות בעיה להענות למשאלה הזו. המלך הבין שאסתר ועמה הם תחת חסותו ושלטונו, וכדי להענות לבקשתה הוא לא צריך לצאת למלחמה בעם אחר.
לפני שהמלך מגיב בשמחה וסוגר את הפגישה, אסתר ממשיכה להסביר מדוע היא מבקשת את עמה. כי מטרתה היא לחשוף את המן שהוציא פקודת הרג ללא אישור המלך.

מקורות עריכה

נלקח מ- מגילת ההיפוכים. אילן סנדובסקי, אופיר בכורים, יהוד מונוסון, 2013