פתיחת התפריט הראשי

אסתר ז ד: "כִּי נִמְכַּרְנוּ אֲנִי וְעַמִּי לְהַשְׁמִיד לַהֲרוֹג וּלְאַבֵּד וְאִלּוּ לַעֲבָדִים וְלִשְׁפָחוֹת נִמְכַּרְנוּ הֶחֱרַשְׁתִּי כִּי אֵין הַצָּר שֹׁוֶה בְּנֵזֶק הַמֶּלֶךְ."



בהמשך דף זה מופיעים ביאורים ופרשנויות של עורכי ויקיטקסט, שאינם בהכרח מייצגים את הפרשנות המסורתית.
ביאורים מסורתיים לטקסט ניתן למצוא בקטגוריה:אסתר ז ד.


כִּיעריכה

ההסבר לבקשתה: תן לי את נפשי ועמי.

כִּי נִמְכַּרְנוּ אֲנִי וְעַמִּיעריכה

אסתר רומזת שהיא נלקחה לבית הנשים להיות פלגש, ועמה הוגלה מיהודה והופץ בעולם, אולם הם מקבלים את המצב הזה בלי להתלונן.

אסתר מאשימה את המלך בלקיחת שוחדעריכה

במשתה השני שאל המלך את אסתר שוב בדבר בקשתה. אסתר ביקשה שהמלך יחוס על חייה ועל חיי עמה, באומרה: "כי נמכרנו אני ועמי", וציטטה את הכתוב בפקודת-ההרג: "להשמיד, להרוג ולאבד" כרמז למילה ההוֹמוֹפוֹנִית "לאבד". ובתוספת של: "ואלו לעבדים ולשפחות נמכרנו, החרשתי" (אסתר ז ד), היא פנתה ברמז למילה ההוֹמוֹפוֹנִית "לעבד" בניסיון להשמיע את הפרושים השונים. אסתר הראתה את נכונותם של בני עמה להיות עבדים למלך, וללא ידיעתה היא רמזה למלך אודות פקודת-המיסים. אסתר השתמשה פעמיים במילה "נמכרנו" כדי להצביע בפני המלך על-כך שהוא לקח שוחד תמורת אישור הפקודה, וכך, היא האשימה את המלך שהוא הוטעה בענייני חוק ומדינה, והראתה שהיא איננה מבקשת רק טובה אישית.

וְאִלּוּ לַעֲבָדִים וְלִשְׁפָחוֹת נִמְכַּרְנוּ, הֶחֱרַשְׁתִּיעריכה

אסתר מראה למלך את שני הפרושים למילה "לאבדם": להמיתם, או לעשותם עבדים. פרופ. האופט מעלה שעבדים מאבדים את ישותם ודתם, ומקבלים את דת אדונם. אסתר מסכימה שכל העמים הם עבדים למלך וחיים לפי פקודתו ולכן אם רק לעבדים נמכרנו, החרשתי. אולם כמובן תלוי מי הוא האדון, ואם מטרת האדון היא רק להרוג את עבדיו - אסתר לא תחריש והיא מבקשת להיות האדון של עמה.

כִּי אֵין הַצָּר שֹׁוֶה, בְּנֵזֶק הַמֶּלֶךְעריכה

אסתר תחריש אם היהודים ימכרו לעבדים, כי אין הצרה של היהודים עולה בערכה על הפסד ההכנסה מאי מכירת היהודים לעבדים לאדון חדש.
המן ביקש את העם להורגם כי "לַמֶּלֶךְ אֵין שֹׁוֶה, לְהַנִּיחָם", ואסתר מבקשת את העם להחיותו, למרות שאין "הַצָּר שֹׁוֶה, בְּנֵזֶק הַמֶּלֶךְ" במידה והם ישארו עבדים. מרדכי לא סיפר לאסתר שהמן השתמש במילה "שווה" ולמרות זאת אסתר השתמשה במילה הזו.


מקורותעריכה

נלקח מ- "פורים: מעקב משפטי: מרדכי לא כרע, כי המלך לא פקד". אילן סנדובסקי,[גרסה אלקטרונית] אתר מאמרים (19/02/2011)


שווהעריכה

(אסתר ז ד): "כִּי אֵין הַצָּר האויב שמכר אותנו שֹׁוֶה משוה בנפשו, לוקח בחשבון את- בְּנֵזֶק הַמֶּלֶךְ שהרי הם משלמים מיסים ומפתחים את המסחר וכו'"

פירשנו "שֹׁוֶה" מלשון "משוה בנפשו". אך הקשר ל"אִלּוּ לַעֲבָדִים וְלִשְׁפָחוֹת נִמְכַּרְנוּ הֶחֱרַשְׁתִּי" איננו ברור.

לכן ניתן לפרש "שֹׁוֶה" מלשון שיוויון: שווה לך לאבד את הקשר עם המן תמורת כך שתציל את היהודים, ואם היינו נמכרים לעבדים, היית מרויח הרבה כסף מהמכירה, ואובדן היהודים לא היה נזק כל כך גדול, ובמקרה זה אולי היה כדאי לשמור על קשר עם המן.