רש"י על קהלת ג
<< · רש"י על קהלת · ג · >>
פסוק א
פסוק ב
"ועת למות" - קצב שנות של כל דור ודור
"עת לטעת" - גוי וממלכה
"ועת לעקור" - עת יבא להעקרפסוק ג
"ועת לרפא" - שברם כענין שנאמר במצרים (שם יט) ושבו עד ה' ונעתר להם ורפאם
"עת לפרוץ" - חומת העיר כשנגזר עליה שנאמר (נחמיה א) וחומות ירושלים מפורצות
"ועת לבנות" - שנאמר (עמוס ט) ובניתיה כימי עולםפסוק ד
"ועת לשחוק" - לעתיד לבא שנאמר (תהלים קכז) אז ימלא שחוק פינו
"עת ספוד" - בימי אבל
"ועת רקוד" - בחתנים וכלותפסוק ה
"ועת כנוס" - אותם מן הגולה (זכריה ט) והושיעם ה' אלהים ביום ההוא כצאן עמו כאבני נזר מתנוססות על אדמתו
"עת לחבוק" - (ירמיהו יג) כי כאשר ידבק האזור וגו'
"ועת לרחוק מחבק" - (ישעיהו ו) וריחק ה' את האדםפסוק ו
"ועת לאבד" - ועת שאבדם בגולה שנאמר (ויקרא כז) ואבדתם בגוים
"עת לשמור" - (במדבר ו) יברכך ה' וישמרך כשאתם עושים רצונו
"ועת להשליך" - (דברים כט) וישליכם אל ארץ אחרתפסוק ז
"ועת לתפור" - (יחזקאל ל לו) והיו לאחדים בידך ולא יחצו עוד לשתי ממלכות
"עת לחשות" - פעמים שאדם שותק ומקבל שכר שנאמר (ויקרא י) וידום אהרן וזכה שנתייחד הדבור עמו שנאמר (שם י) וידבר ה' אל אהרן יין ושכר אל תשת
"ועת לדבר" - (שמות טו) אז ישיר משה (שופטים ד) ותשר דבורה (הושע יד) קחו עמכם דבריםפסוק ח
פסוק ט
פסוק י
פסוק יא
פסוק יב
פסוק יג
פסוק יד
פסוק טו
"ואשר" - עתיד להיות עוד באחרונה הוא דוגמת מה שכבר היה כאשר בראשונה כן באחרונה אין הקב"ה משנה מדותיו בעולם
"והאלהים יבקש את נרדף" - ליפרע מן הרודף לפיכך מה יתרונו של עושה הרעה באשר הוא עמל הרי סופו להשתלםפסוק טז
"מקום הצדק" - שער התווך שהיה מקום חתוך הלכות שמה הרשע שם ישבו שרסכים רב סריס נרגל שראצר רב מג ונבוכדנצר וחיילותיו ודנין את ישראל ביסורים קשים ומשפטי מות
"שמה הרשע" - טעמו למעלה לומר שהוא שם דבר כמו הרשע (והיה ראוי לינקד בסגו"ל הרי"ש) אלא לפי שהוא סוף פסוק נהפך לינק"ד קמ"ץ גדול ואף על פי שבכל מקום לא מצינו לו עוד שמתהפך באתנחתא וסוף פסוקפסוק יז
פסוק יח
"על דברת בני האדם" - שאחזו להם מדת גאות לנהוג שררה ורבנות בקטנים מהם
"לברם" - (ס"א לבררם) הקב"ה להודיעם שאין שררתם כלום ולהראותם שהם ואף השרים והמלכים
"בהמה המה להם" - כשאר בהמה וחיה המה לעצמםפסוק יט
פסוק כא
פסוק כב
"כי אין טוב" - לאדם
"מאשר ישמח במעשיו" - ביגיע כפיו ישמח ויאכל ולא להרחיב כשאול נפשו לחמוד להתעשר להתרבות לא לו
"כי הוא חלקו" - יגיע כפיו הוא החלק הניתן לו משמים ובו ישמח
"כי מי יביאנו" - לראות לאחר שמת במה שיהיה לבניו אם יצליחו גם הם בעושר שאסף הוא והניח להם או לא יצליחו
<< · רש"י על קהלת · ג · >>