תלמוד בבלי

<< · פסחים · נה ב · >>


תלמוד בבלי - גמרא | רש"י | תוספות | עין משפטשלימות: 75%
ראשונים | אחרונים

גומרה בארבעה עשר אימתי בזמן שהתחיל בה קודם ארבעה עשר אבל לא התחיל בה קודם ארבעה עשר לא יתחיל בה בארבעה עשר אפילו צילצול קטן אפילו שבכה קטנה לצורך המועד אין שלא לצורך המועד לא הוא הדין דאפילו שלא לצורך נמי גמרינן והא קמ"ל דאפי' לצורך המועד מיגמר אין אתחולי לא ת"ש ר' מאיר אומר כל מלאכה שהיא לצורך המועד גומרה בארבעה עשר ושאינה לצורך המועד אסור ועושין מלאכה בערבי פסחים עד חצות במקום שנהגו מקום שנהגו אין לא נהגו לא וש"מ לצורך המועד אין שלא לצורך המועד לא ש"מ:

וחכמים אומרים שלש אומניות:

תנא החייטין שכן הדיוט תופר כדרכו בחולו של מועד הספרין והכובסין שכן הבא ממדינת הים והיוצא מבית האסורין מספרין ומכבסין בחולו של מועד רבי יוסי ברבי יהודה אומר אף הרצענין שכן עולי רגלים מתקנין מנעליהן בחולו של מועד במאי קמיפלגי מר סבר למידין תחילת מלאכה מסוף מלאכה ומר סבר אין למידין תחילת מלאכה מסוף מלאכה:

מתני' אמושיבין שובכין לתרנגולים בי"ד ותרנגולת שברחה מחזירין אותה למקומה בואם מתה מושיבין אחרת תחתיה גגורפין מתחת רגלי בהמה בי"ד ובמועד מסלקין לצדדין מוליכין כלים ומביאין מבית האומן אע"פ שאינם לצורך המועד:

גמ' השתא אותובי מותבינן אהדורי מיבעיא אמר אביי דסיפא אתאן לחולו של מועד אמר רב הונא הלא שנו אלא תוך שלשה למרדה דאכתי לא פרח צימרא מינה ואחר שלשה לישיבתה דפסדא לה ביעי לגמרי אבל לאחר שלשה למרדה דפרח לה צימרא מינה ותוך שלשה לישיבתה דאכתי לא פסידי ביעי לגמרי לא מהדרינן רבי אמי אמר אפילו תוך שלשה לישיבתה מהדרינן במאי קמיפלגי מר סבר להפסד מרובה חששו להפסד מועט לא חששו ומר סבר להפסד מועט נמי חששו:

גורפין מתחת:

ת"ר והזבל שבחצר מסלקין אותו לצדדין שברפת ושבחצר מוציאין אותו לאשפה הא גופא קשיא אמרת זבל שבחצר מסלקין אותו לצדדין והדר תני שברפת ושבחצר מוציאין אותו לאשפה אמר אביי לא קשיא כאן בי"ד כאן בחולו של מועד רבא אמר הא והא בחולו של מועד והכי קאמר זאם נעשה חצר כרפת מוציאין אותו לאשפה:

מוליכין כלים ומביאין מבית האומן:

א"ר פפא בדיק לן רבא תנן מוליכין ומביאין כלים מבית האומן אע"פ שאינן לצורך המועד ורמינהו אין מביאין כלים מבית האומן ואם חושש להן שמא יגנבו מפנן לחצר אחרת ומשנינן לא קשיא חכאן בארבעה עשר טכאן בחולו של מועד ואיבעית אימא הא והא בחולו של מועד ולא קשיא כאן במאמינו כאן בשאינו מאמינו והתניא ימביאין כלים מבית האומן כגון הכד מבית הכדר והכוס מבית הזגג אבל לא צמר מבית הצבע ולא כלים מבית האומן ואם אין לו מה יאכל נותן לו שכרו ומניחו אצלו ואם אינו מאמינו מניחן בבית הסמוך לו ואם חושש שמא יגנבו מביאן בצינעה בתוך ביתו תרצת מביאין מוליכין קשיא דקתני אין מביאין וכ"ש דאין מוליכין אלא מחוורתא כדשנינן מעיקרא:

מתני' ששה דברים עשו אנשי יריחו על שלשה מיחו בידם ועל שלשה לא מיחו בידם ואלו הן שלא מיחו בידם מרכיבין דקלים כל היום וכורכין את שמע וקוצרין וגודשין לפני העומר ואלו שמיחו בידם מתירין גמזיות של הקדש

רש"יעריכה


גומרה בארבעה עשר - אפילו במקום שלא נהגו לעשות מלאכה:

לא נהגו לא - אפילו גמר דהא בגמר קיימי':

החייטין - משום הכי שרו בארבעה עשר בכל מקום שכן מצינו בהן קולא משאר אומניות גבי חולו של מועד:

שכן ההדיוט תופר כדרכו - משנה היא במועד קטן הדיוט שאינו אומן בכך הלכך בארבעה עשר דקיל מחולו של מועד אפילו אומן נמי שרי:

שכן הבא ממדינת הים וכו' - וכיון דאשכחן בהן היתר קצת בחולו של מועד הלכך בארבעה עשר דקיל שרי לכולי עלמא:

תחילת מלאכה - רצענין שעושין מנעלים חדשי':

מסוף מלאכ' - תיקון מנעלים:

מתני' מושיבין שובכין - כשנותנין ביצים תחת תרנגולת להתחמם לגדל אפרוחים קרי מושיבין שובכין:

ותרנגולת - המחממת ביצים:

שברחה - מעליהם מחזירין אותה ובגמ' פריך השתא אותובי מותבינן אהדורי מבעיא ל"א הכי כתיב בסדר המשנה מושיבים שובכין ותרנגולת כלומר שובכין ליונים ותרנגולת היו מושיבין להתחמם לגדל אפרוח' והכי מסתבר' דשובך לא שייך אלא ביונים:

גורפין - ומשליכין לחוץ ובמועד שחמור יותר אין משליכין לחוץ אלא מסלקין לצדדים:

גמ' סיפא - דקתני מחזירין בחולו של מועד קאמר והכי קאמר מושיבין שובכין בי"ד ותרנגול' שברח' בחולו של מועד מחזירין אותה משום הפסד ביצים דדבר האבד מותר:

לא שנו - דאף במועד מחזירין אלא תוך שלשה למורדה שעדיין לא עברו שלשה ימים שברחה מעליהן:

דאכתי לא פרח צימרא - לא עבר חמימותה ממנה והיא נוחה להחזיר:

צימרא - כמו אשתא צמירתא (ע"ז דף כח.):

ולאחר שלשה לישיבתה - שכבר ישבה עליהן שלשה ימים קודם שעמדה מעליהן וכבר נשתנו הביצים ואם לא תחזור הרי הן אובדין דאין ראויין לאכילה:

אבל לאחר שלשה למרדה - שהיא קשה וטורח גדול להחזיר או אפילו תוך שלשה למרדה אם תוך שלשה עמדה מעליהן דאכתי לא פסדי ביעי שהרי ראויין לאכילה לא מהדרינן:

אפילו תוך שלשה לישיבתה - הואיל ונשתנו קצת ואין ראויין לכל אדם אלא למי שדעתו יפה ואינו איסטניס מהדרינן:

להפסד מועט - שמוכרים בזול למי שדעתו יפה:

לצדדין - ולא לאשפה חוץ לחצר:

אם נעשית חצר כרפת - שנתקלקלה כולה ואין מקום לסלק לצדדין מוציאין אותן לאשפה:

בדיק לן - מנסה אותנו:

לחצר אחרת - אצל האומן אבל לא יביאם לביתו שרחוק מבית האומן מפני הטורח:

במאמינו - לאומן שלא ימכרם אין מביאין ל"א מאמינו שלא יתבע שכרו פעם אחרת והוא צריך לשכרו עכשיו:

והתניא - בניחותא:

כגון כד מבית הכדר וכוס מבית הזגג - שצריכין למועד:

זגג - עושה כלי זכוכית:

אבל לא צמר - שאין צורך המועד:

ואם אינו מאמינו וכו' - אלמא שאני לן בין מאמינו לשאין מאמינו:

תרצת מביאין - דמתני' ואין מביאין דמועד קטן תרוייהו בחולו של מועד ומתניתין דהכא בשלא מאמינו אבל מוליכין קשיא דקתני מתניתין מוליכין והתם מאי אין מאמינו איכא ובההיא קתני אין מביאין וכ"ש דאין מוליכין:

מעיקרא - מתניתין בי"ד וההיא בחולו של מועד:

מתני' ששה דברים עשו אנשי יריחו - היו נוהגין ישראל הדרים ביריחו:

מרכיבין דקלים כל היום - של י"ד בלעז אינטי"ר (להרכיב (ענף על עץ)) :

וכורכין את שמע - מפרש בגמרא: וקוצרין לא גרסינן דהא היתר גמור הוא דקיימא לן במנחות בפרק רבי ישמעאל (דף עא.) ממקום שאי אתה מביא אתה קוצר ותבואת יריחו של עמקים היא ואינה כשירה למנחות דתנן (שם פה.) אין מביאין סולת למנחה לא מבית השלחין ולא מבית העמק וכו' ולהכי אינה כשירה לעומר דאין מנחות באה ממנו דבעינן משבח ארץ ישראל דילפינן התם ג"ש ארץ ארץ:

מתירין גמזיות - גידולין ענפים שגדלו בחרובין ושיקמין שהקדישו אבותיהן הן היו מתירין ליהנות מן הגידולים דרך חרוב ושקמה לקוצצו לשבע שנים והן חוזרין וגדילין ומיתוספין וקודם קציצתן קרי ליה בתולת שיקמה ומשנקצץ קרי ליה סדן שיקמה והקדישו מתחילה כשהן מקוצצין וניתוסף לאחר מיכן גמזיות:

תוספותעריכה


עולי רגלים מתקנים מנעליהן. מהכא משמע בהדיא דאסור לתקן מנעלים בחוה"מ דלא התירו אלא לעולי רגלים דווקא ואין לומר דדבר האבד הוא שמא יקרעו יותר דהא יכול לקנות חדשים ובפרק מי שהפך (מ"ק יג.) מייתי הך ברייתא ופריך אלא מעתה לבלר לישתרי שכן כותב גיטי נשים ושוברים כדתנן בפרק אלו מגלחים (שם יח:) ומשני שפיר:

ואם מתיירא שמא יגנבו. וכיון שאין יכול להניחם בביתו ולא בבית הסמוך לו לא הזקיקוהו להניח בבית שלישי והתירו להביאם בצינעא בביתו:

עין משפט ונר מצוהעריכה

מו א מיי' פ"ח מהל' יו"ט הלכה כא , טור ושו"ע או"ח סי' תסח סעיף ו:

מז ב מיי' שם , טור ושו"ע או"ח סי' תסח סעיף ז:

מח ג מיי' שם , טור ושו"ע או"ח סי' תסח סעיף ח:

מט ד ה מיי' וסמג שם , טור ושו"ע או"ח סי' תקלו סעיף ד:

נ ו ז מיי' פ"ח מהל' יו"ט הלכה יא , סמג שם , טור ושו"ע או"ח סי' תסח סעיף ט , וטור ושו"ע או"ח סי' תקלה סעיף ג:

נא ח מיי' פ"ח מהל' יו"ט הלכה כא , סמג שם , טור ושו"ע או"ח סי' תסח סעיף י:

נב ט י מיי' פ"ח מהל' יו"ט הלכה טז , סמג שם , טור ושו"ע או"ח סי' תקלד סעיף ג: