עירובין עח א
| ראשונים נוספים על הש"ס: ראשונים | אחרונים
אזיז היוצא מן הכותל ד' על ד' והניח עליו סולם כל שהוא מיעטו ולא אמרן אלא דאותביה עליה אבל אותביה בהדי' ארווחי ארוחיה ואמר רב נחמן אמר רבה בר אבוה בכותל תשעה עשר צריך זיז אחד להתירו כותל עשרים צריך שני זיזים להתירו אמר רב חסדא גוהוא שהעמידן זה שלא כנגד זה אמר רב הונא דעמוד ברה"ר גבוה עשרה ורחב ארבעה ונעץ בו יתד כל שהוא מיעטו אמר רב אדא בר אהבה הובגבוה שלשה אביי ורבא דאמרי תרוייהו אף על פי שאין גבוה שלשה מאי טעמא לא משתמש ליה רב אשי אמר אפילו שגבוה שלשה מאי טעמא אפשר דתלי' ביה מידי אמר ליה רב אחא בריה דרבא לרב אשי מלאו כולו ביתדות מהו א"ל לא שמיע לך הא דאמר רבי יוחנן בור וחולייתה מצטרף לעשרה ואמאי הא לא משתמש ליה אלא מאי אית לך למימר דמנח מידי ומשתמש והכא נמי דמנח מידי ומשתמש
אמר רב יהודה אמר שמואל כותל עשרה צריך סולם ארבעה עשר להתירו רב יוסף אמר אפילו שלשה עשר ומשהו אביי אמר אפילו אחד עשר ומשהו רב הונא בריה דרב יהושע אמר זאפילו שבעה ומשהו אמר רב סולם זקוף ממעט גמרא ולא ידענא מ"ט אמר שמואל ולא ידע אבא טעמא דהא מלתא מידי דהוה אאיצטבא על גבי איצטבא אמר רבה אמר רבי חייא חדקלים שבבבל אינן צריכין קבע מאי טעמא כבידן קובעתן ורב יוסף אמר רבי אושעיא טסולמות שבבבל אינן צריכין קבע מ"ט כבידן קובעתן מאן דאמר סולמות כל שכן דקלים ומאן דאמר דקלים אבל סולמות לא בעא מיניה רב יוסף מרבה סולם מכאן וסולם מכאן וקשין באמצע מהו אמר ליה יאין כף הרגל עולה בהן קשין מכאן וקשין מכאן וסולם באמצע מהו אמר ליה כהרי כף הרגל עולה בהן
רש"י
עריכה
זיז היוצא מן הכותל ד' על ד' - טפחים:
והניח עליו סולם כל שהוא - אפילו אין ברחבו ד' והעמידו בקרקע וסמך ראשו בזיז הוי כחד מיעוטא והרי בעליון ארבעה וכגון שאין חווקי הסולם מרוחקין שלשה:
ולא אמרן אלא דאותביה עליה - סמך ראשו עליו כדפרישית:
אבל אותביה בהדיה - אצלו וראשו נסמך לכותל:
ארווחי ארוחיה - לזיז ולא הוי האי סולם מתחתיו דרגא לזיז ואין כאן מיעוט שהוא מובדל מן הקרקע הרבה:
צריך זיז אחד להתירו - בסולם כל שהוא והזיז יוצא באמצעיתו שאינו גבוה עשרה לא ממנו ולמטה ולא ממנו ולמעלה:
צריך שני זיזין - אחד קודם עשרה תחתונים ואחד למעלה הימנו בתוך עשרה עליונים דאי הוה גבוה עשרה לא הוה סגי ליה בסולם כל שהוא מידי דהוה אכותל:
זה שלא כנגד זה - שיוכל לקבוע סולם שני מזה לזה:
עמוד גבוה עשרה ברה"ר ורחב ד' - רה"י הוא והנוטל ממנו והנותן על גביו חייב ואם נעץ בראשו יתד כל שהוא מיעטו לרחבו מארבעה וביטלו מתורת רה"י:
יתד - קבילי"א בלע"ז:
ובגבוה היתד שלשה - אבל אם אינו גבוה שלשה כגגה דעמוד חשיב ולא ממעט:
אפשר דתלי ביה מידי - וכיון דחזי לתשמישתיה דעמוד מיניה חשיב ולא ממעט:
מלאו כולו ביתדות - לדידך דאמרת (חד) חד תשמישתיה הוא ולא ממעט יתדות טובא מאי מי אמרינן כיון דלא משתמש בהאי רוחב לאו רוחב הוא:
בור וחולייתה - קרקע שניטלה מחפירת הבור והקיפו בו פי הבור סביב:
מצטרפת - להשלים עשרה לעומק הבור לשוויה רה"י וה"ה נמי דחלל הבור ועובי היקף החוליא מצטרפין להשלים ארבעה לרוחבו לחייב הנוטל מעל גב החוליא כלום ואת הנותן על גבה כדתנן בהזורק [שבת דף צט.] חולית הבור והסלע שהן גבוהין עשרה ורחבין ארבעה הנוטל מהן והנותן על גבן חייב ומההיא יליף ר' יוחנן לטעמיה דאמר מאי איריא דתני חולית הבור והסלע ליתני הבור והסלע אלא הא קא משמע לן דהבור וחולייתה מצטרפין לעשרה וכי היכי דשמעינן מינה לגובה שמעינן מינה נמי דמצטרפין לפותיא דהא קתני ורוחבן ארבעה והאי דנקט הכא לדר' יוחנן ולא נקט מתני' משום דבמתני' לא תני צירוף בהדיא:
ואמאי - הוי גגה דחוליא רה"י הא לא חזו ארבעה דידיה לתשמישתיה מפני החלל שהוא מהן:
אלא מאי אית לך למימר דמנח מידי - כגון דף או אבן על פיה ומשתמש:
הכא נמי - מניח דף ארבעה או שוטח בגד על היתדות ומשתמש עליו בנחת:
סולם ארבעה עשר - שצריך למשוך רגלי הסולם ארבעה מן הכותל לפי שאין סולם זקוף נוח לעלות:
אפילו י"ג ומשהו - שכשתמשוך רגליו מן הכותל ארבעה לא יהא ראשו נמוך מן הכותל טפח וכיון דלא הוי טפח לית לן בה:
אחד עשר ומשהו - שכשתרחיק רגליו ארבעה יהא ראשו מן מן הכותל פחות משלשה וכלבוד דמי:
שבעה ומשהו - דס"ל כרב דאמר לקמן סולם זקוף ממעט ואי זקיף ליה מגיע לפחות מג' לראש הכותל:
אמר רב סולם זקוף ממעט גמרא - שמעתי מרבותי וטעמא לא ידענא דהא אין נוח לעלות:
מידי דהוה אאיצטבא על גבי איצטבא - שהן מכוונות ואמרן לעיל דממעטין:
דקלים שבבבל - פיסקי דקלים של בבל שהניחן סמוך לכותל למעטו אין צריך לקובען בקרקע ואע"ג דדבר הניטל הוא דתורת כלי עליהן דראויין למושב אפ"ה כבידן קובען שאין בא אדם ונוטלן וכן סולמות:
סולם - כל שהוא מכאן וסולם כל שהוא מכאן אצלו ואין בשניהן לא בזה שני טפחים ולא בזה שני טפחים רוחב וקבע קשין של תבואה כעין חווקין מזה לזה להשלימן לארבעה מהו:
אין כף הרגל עולה - בקשים וסתם עליית הרגלים באמצע סולם הוא וזה אין ראוי לכך:
קשין מכאן ומכאן - להשלים רוחבו לארבעה מהו:
הרי כף הרגל עולה - בסולם וראויין הקשין לאחוז היד בהן ולעלות בסולם:
תוספות
עריכה
אלא מאי אית לך למימר דמנח עליה מידי ומשתמש. אצירוף עשרם לא איצטריך לטעמא דמנח מידי דאם הבור רחב ד' ואינו עמוק עשרה אלא ע"י צירוף חוליא רה"י גמורה היא ומשתמש ליה שפיר כיון שכותלי הבור מבפנים גבוהים עשרה וטעמא דמנח עליהן מידי מה יש להועיל שם כיון דאין חוליא גבוה י' מבחוץ לרה"ר ולא קאי האי טעמא אלא היכא דאין הבור רחב ד' מבפנים אלא ע"י צירוף חוליא והחוליא גבוה עשרה מבחוץ לרה"ר דאע"ג דתוכו לאו רה"י הוא על גביו רה"י משום דאי בעי מנח עליה מידי ומשתמש ואע"ג דרבי יוחנן לא הזכיר אלא צירוף עשרה מכל מקום דייק ממילתיה והא לא משתמש ליה משום דר' יוחנן אמתני' דפ' הזורק (שבת דף צט.) קאי כדפירש בקונטרס דשמעינן מינה נמי צירוף ארבעה דהא קתני ורחבן ד' ותימה דאמתני' דלקמן בפ' בתרא (דף צט:) דייק נמי רבי יוחנן הכי גבי בור ברה"ר וחוליתו גבוה עשרה טפחים וקאמר ר' יוחנן בגמ' אפילו תימא בסמוכין והא קמ"ל דבור וחוליתו מצטרפין לעשרה והשתא תרתי למה לי ואור"י דההיא דשבת אצטריך לענין צירוף ארבעה דלא קתני לקמן ואי לאו ההיא דלקמן מההיא דשבת לחוד לא הוה דייק דהוה אמינא דאגב סלע נקט חולית הבור דבכל דוכתא רגיל להזכיר חוליא בהדי סלע:
צריך סולם ארבעה עשר להתירו. פי' בקונטרס שצריך למשוך רגלי הסולם ארבעה מן הכותל ולא דק דכי משיך ליה י' טפחים נמי מן הכותל שהוא שיעור גובה הכותל יגיע ראש הסולם לראש הכותל דארבעה עשר הוא שיעור אלכסון של י' על י' דכל אמתא בריבועא אמתא ותרי חומשי באלכסונא וכן פי' ר"ח:
רב יוסף אמר י"ג ומשהו אביי אמר אפילו י"א ומשהו. וא"ת אם תרחיק רגלי הסולם מן הכותל עשרה טפחים וראש הסולם תסמוך לכותל על כרחך יהיה ראש הכותל גבוה מן הסולם יותר מטפח לרב יוסף ויותר משלשה טפחים לאביי שהרי אם לא היה הסולם אלא י' טפחים ממה נפשך הוה מתרחק יותר מד' טפחים שהרי יפול הסולם לגמרי לארץ וגם אין נראה דלרב יוסף ואביי נמי נשען ראש הסולם לראש הכותל אלא שמקרבין רגלי הסולם יותר מלשמואל ולאביי יהיה קרוב לזקוף דלמה להן למינקט האי שיעורא ולמה הזכירו רב יוסף ואביי אותו משהו אלא נראה לר"י דלסימנא בעלמא נקטי' הכי דלעולם צריך להרחיק הסולם כשיעור גובה שנשען על הכותל ושלא יהא גובה הכותל מן הסולם טפח לרב יוסף ולאביי שלשה טפחים כשיעור לבוד ולרב יוסף סגיא במשהו ושלש עשרה פחות שני חומשין שהוא אלכסון של ט' על ט' ולאביי במשהו ועשרה טפחים פחות חומש שהוא אלכסין ז' על ז':
אמר שמואל לא ידע כו'. אליבא דרב קאמר אבל שמואל גופיה סבר דסולם זקוף אינו ממעט דהא בעי סולם י"ד:
סולמות של בבל אין צריכין קבע. אע"ג שאין להם ד' חווקין דכובדן קובען ולא כמו שפירש רבינו שמואל דהיינו סולם צורי דלעיל דאם כן לא ה"ל למימר סולמות של בבל ועוד דאההיא דלעיל ליכא מאן דפליג והכא אמרינן סולמות לא:
עין משפט ונר מצוה
עריכהמתוך: עין משפט ונר מצוה/עירובין/פרק ז (עריכה)
יט א ב ג מיי' פ"ג מהל' עירובין הלכה ו', טור ושו"ע או"ח סי' שע"ב סעיף י"ב:
כ ד ה ו מיי' פי"ד מהל' שבת הלכה ט':
כא ז מיי' פ"ג מהל' עירובין הלכה ג', טור ושו"ע או"ח סי' שע"ב סעיף ח':
כב ח ט מיי' פ"ג מהל' עירובין הלכה ז':
כג י כ מיי' שם, טור ושו"ע או"ח סי' שע"ב סעיף י"ג:
ראשונים נוספים
ואם אין בה ד' טפחים והשליבה של מעלה ממנה קרובה בפחות מג' טפחים חשבינן להם כלבודות ופריחת זו ופריחת זו מצטרפת לד' טפחים וממעט אותו הסולם בכותל ואם רצו מערבין אחד ועוד אמר ר"נ זיז היוצא מן הכותל והניח עליו סולם כל שהוא כלומר אפי' אין בסולם ד' טפחים ממעט ולא אמרן אלא דאנחיה עליה דזיז אבל אשוויה אשוויה לא ממעט דאמרינן (אפתויי) [ארווחי] הוא דקא (מפתי) [מרוח] ליה לזיז פי' אם נתן הסולם בכותל עם הזיז יש לומר הזיז הרחיב ואינו ממעט דהא לא משתמש בסולם זה ע"ג הכותל אלא [משתמש] בסולם לעלות בזיז הוא נותן בעת שנתנו בצד הזיז על הכותל:
אמר רב נחמן כותל י"ט טפחים גובהו זיז אחד ממעט אותו. כלומר נותנו למעלה בכותל בט' טפחים וחצי ונמצא בגובהה של כותל כט' טפחים וחצי ממועט נשארו מן הכותל ט' טפחים אחרים וחצי טפח כיון שאינן י' טפחים אינו אוסר. אבל אם גובהו של כותל כ' טפחים אינו ממעטו אלא ב' זיזין (זה) אחד (בי') [בתוך י'] טפחים והסולם ממעטו כאילו קרקע הוא עד אותו הזיז. וצריך זיז אחר (כעשרין) [בתוך עשרים]. וי"א סולם נתון על כל זיז וזיז.
אמר רב חסדא והוא שהעמידן אלו זיזין זה שלא כנגד זה והסולמות עליהן. ואם היו הזיזין רחבין ד' טפחים שיכול להשתמש בהן אין צריך.
אמר רב הונא עמוד ברה"ר גבוה י' ורחב ד' ונעץ בו יתד כל שהוא ממעט ונעתק מרשות היחיד ונעשה ככרמלית. ולא אמרן אלא בזמן שהיתד גבוה מן הקרקע ג' טפחים.
אביי ורבא דאמרי אפי' גבוה ג' טפחים לא מידי הוא כלומר אינו ממעט.
רב אשי אמר אע"פ שאינה גבוה ג' אפשר (דלית) [דתלי] ביה מידי כגון מחצלת וממעט.
א"ל רב אחא בריה דרבא לרב אשי דאע"פ שאין גבוה היתד ג' טפחים חזי לאישתמושי ביה אפשר (דלית) [דתלי] ביה מידי. אם מלא לזה עמוד כולו יתדות להשתמש בו מהו.
א"ל לא שמיעא לך הא דר' יוחנן בור וחוליתה מצטרפין לעשרה.
אמאי והא לא קא משתמש ליה בבור כמו החוליא שהבור רחב מלמטה והחוליא צרה אלא מאי אית לך למימר דמנח מידי כגון מחצלת ומשוה הבור צר כמו החוליא ומשמש הכא נמי בעמוד שהוא מלא יתידות מנח מידי עלייהו ומשתמש. כיון שאמר כי הסולמות ממעטין ומתירין לשתי החצירות לערב אחד הוצרך שמואל לומר כמה יהא גובהו של סולם שהוא ממעט בכותל ואמר כותל שגובהו י' טפחים צריך סולם י"ד טפחים גובהו פי' כיון דקי"ל כי עודף האלכסון על המרובע ב' חומשין כדגרסינן כל אמתא בריבועא אמתא ותרי חומשי באלכסונא. והסולם לעולם שאינו נסמך על הכותל לעלות בו אלא באלכסון אבל זקוף אין דרך לעלות ולפיכך אמר כותל י' צריך להיות סולם כדי גובהו של כותל וישפיעהו כלפי חוץ באלכסון ולפיכך צריך כדי גובה כל הסולם ויתרון אלכסונו וכיון שהכותל י' טפחים וכל טפח צריך יתרון למדת דאלכסון ב' חומשין נמצא שיעור הסולם י' טפחים וב' חומשין לכל טפח הרי י' טפחים ועשרין חומשין. עשרין חומשין הרי ד' טפחים נמצא גובה הסולם י"ד טפחים.
רב יוסף אמר אפי' י"ג טפחים ומשהו דיי. שאין דרך להשפיעו זה כולו. ופחות מטפח לא חשיב.
אביי אמר אפי' אין בסולם אלא י"א ומשהו ומעמידו בראשו של כותל בפחות מג' וכל פחות מג' כלבוד דמי וכאילו בראש הכותל הוא סמוך. הלכך בי"א ומשהו דיי לו.
רב הונא בריה דרב יהושע אמר אפי' ז' ומשהו. קסבר אפי' סולם זקוף ממעט וכל פחות מג' כלבוד דמי הלכך בז' טפחים ומשהו סגיא.
אמר רב סולם זקוף ממעט ולא ידענא מ"ט. והלא אין דרך בני אדם לעלות כן. וא"ל שמואל מידי דהוה אאיצטבא ע"ג איצטבא שהן זקופות וממעטות.
דקלין שבבבל וסולמות שבבבל אין צריך לקבען אלא כיון שנתנו ע"ג הכותל ממעטין שכבידן קובען הואיל ואין ניטלין בשבת מפני הכובד שלהן.
בעא מיניה רב יוסף מרבה סולם מיכן וסולם מיכן וקשין באמצע בין ב' הסולמות מהן.
ופשט ליה אין כף הרגל עולה בהן (וממעט) [ואינו ממעט].
זיז היוצא מן הכותל ד' על ד' והניח עליו סולם כל שהוא מיעטו: כלומר: מיעט את הזיז וגרע כחו, שהסולם מעצמו אינו ממעט, וכן הזיז אינו ממעט כיון שהסולם מונח עליו. אבל אם הניחו לסולם בצד הזיז ולא עליו ממש לית לן בה, ולא גרע כחו של זיז, דאדרבא כל שהוא נתנן בצדו הרחיבו לזיז. ורש"י ז"ל לא פירש כן וזה נכון.
מלאו כולו ביתידות מהו: כלומר: מי אמרינן הא לא משתמש ליה, או דילמא הרי הוא כבית מלא כלים ומניח עליהם מידי ומשתמש. ופשיט ליה מדר' יוחנן דאמר גבי מתניתין דבפרק הזורק בשבת (צט, א) בור וחולייתה מצטרפין לעשרה, דתנן חולית הבור והסלע בזמן שגבוהים עשרה ורחבין ארבעה, הנוטל מהן והנותן על גבן חייב, ואמרינן עלה בגמרא ל"ל למיתני חולית הבור והסלע ליתני הבור והסלע, ואמר ר' יוחנן הא קמ"ל דבור וחולייתה מצטרפין לעשרה, וכן לרחב ארבעה דתנן בזמן שהן רחבין ארבעה. ואמאי מצטרף האויר לחוליא לשיעור ארבעה והא לא משתמש ליה באויר הבור, אלא דמנח מידי על הבור ומשתמש.
וא"ת ולמה אנו צריכין לצירוף אויר הבור למשתמש על החוליא, (מ"מ) תיפוק ליה דהא כותל רשות היחיד דהנותן על גביו חייב ואע"פ שאינו רחב ארבעה, דביתא כמאן דמליא דמי. ועוד קשיא לי דהא אמרינן בפרק הזורק (שם ע"ב) גבי ההיא מתניתין דחולית הבור והסלע, כותל ברשות הרבים ומוקף לכרמלית גבוה עשרה ואינו רחב ארבעה ועשאו רשות היחיד והניח על גביו, ואסיקנא לאחרים עושה רשות היחיד לעצמו לא כל שכן. וראיתי כאן לתוספות שאמרו דהכא במאי עסקינן בבור עשוי על גבי רשות הרבים גבוה עשרה מרשות הרבים ואין בתוכו ארבעה, דהשתא תוכו אינו רשות היחיד בלי צירוף החוליא. ומש"ה קאמר והא לא משתמש ליה, שהאויר עכשיו צריך להצטרף עם החוליא.
ועדיין קשיא הא דר' יוחנן דאמר דבור וחוליתה מצטרפין לעשרה. ופירשו כאן רש"י והראב"ד ז"ל שהנותן על גבי החוליא ממש חייב כנותן ברשות היחיד, וכן ודאי משמע פשטה דמתניתין דקתני הנוטל מהן והנותן על גביו חייב. ותמיה לי כיון שאין החוליא גבוה מרשות הרבים אלא טפח דהא לא יהיב במתניתין שיעורא, אויר רשות הרבים שולט בו והיאך יהא חייב. ואפילו תמצא לומר בחוליא גבוה שלשה אכתי לא הוי רשות היחיד, ותניא בפרק הזורק גבי אותה משנה דחולית הבור וסלע, בור ברשות הרבים עמוקה עשרה ורחבה ארבעה, אין ממלאין ממנה בשבת אלא אם כן עשו לה מחיצה גבוה עשרה טפחים, ואין שותין ממנה בשבת אלא אם כן הכניס ראשו ורובו למקום שהוא שותה. דאלמא כל שאין חולייתה גבוה עשרה טפחים אין ממלאין ממנה, ואפילו להניח על גבי החוליא.
ואולי נאמר בההיא דלמלאת ממנה מחלון שעל גבה קאמר ובמופלגת מן הכותל ארבעה, ומשום דקא ממלא מרשות היחיד לרשות היחיד דרך אויר רשות הרבים, וכענין שאמרו לקמן בפרק המוציא תפילין (צט, ב) גבי בור ברשות הרבים. ועושה מחיצה (עשרה) דקאמר התם (שבת צט,ב), לאו למימרא שיגביה החוליא שעל הבור עשרה קאמר, אלא שיעשה לה מחיצה עשרה סביבות הבור כך שיהא הבור נתון ברשות היחיד קאמר, וכן פרש"י ז"ל. אבל לעולם במכניס ראשו ורובו על החוליא שותה ואינו נמנע, וכן מניח על גבי עובי החוליא, אבל לדלות ולהוציא ממנה לרשות היחיד דרך האויר שבינו ובין רשות היחיד קאמר שצריך לעשות מחיצה גבוה עשרה טפחים.
אמר שמואל לא ידע אבא טעמא דהא מילתא מידי דהוה אאיצטבא על גבי איצטבא: וא"ת והא איהו הוא דאמר צריך סולם ארבעה עשר להתירו. פירשו בתוס' דלטעמא דלמאן דאמר סולם זקוף קאמר ליה, וליה לא סבירא ליה, והכי קאמר: מאן דאמר הכין סבר מידי דהוה אאיצטבא על גבי איצטבא. אבל הראב"ד ז"ל פירש: דשמואל לא צריך ולערב קאמר, אלא דאתא לאשמועינן דבהכי ניחא תשמישתיה. והראשון נראה יותר.
הא דאמרינן סולמות של בבל אינן צריכין קבע: פירש רבנו שמואל (הובא בתוס') ז"ל: דאית להו ארבעה חווקין. ואינו מחוור דהיינו צורי, וא"כ מאי קאמר של בבל בכל מקום נמי. ועוד דבההוא ליכא מאן דפליג, ואילו בהא פליג ר' חייא וכדאמרינן מאן דאמר דקלים אבל סולמות לא. אלא ודאי הכא בסולם המצרי קאמר שאין לו ארבעה חווקין, ואפ"ה אין צריכין קבע דכובדן קבען וכו'.
סולם מכאן וסולם מכאן וקשין באמצע: כלומר: שהמחיצה החוצצת של קשין, וסולם מכאן בחצר ראובן סמוך עליה, וסולם מכאן בחצר שמעון סמוך עליה, אי אזלינן בתר סולמות והרי הן ראוין לעלות שם, או דילמא אין הולכין אלא אחר המחיצה והיא אינה ראויה לעלות בה, שאם יעלה זה מכאן בסולם וזה מכאן תפול המחיצה. ופשיט ליה דאין הולכין אלא אחר המחיצה דמה הנייה יש בסולם אחר שאין כף הרגל עולה בהן.
הדר בעי קשין מכאן וקשין וסולם באמצע: כלומר: אם המחיצה כולה של קשין זולתי מקום קביעות ראשי הסולמות, שהוא מאבן וכיוצא בו שראוי לעלות בהן ויעמדו. ופשיט ליה דדי בכך דמחיצת קשין מחיצה היא, והסולם ג"כ ראוי לעלות בו ולא יפול. כן פירש הראב"ד ז"ל, והוא הנכון שבפירושי השמועה הזאת.
ואמר רב נחמן כו': פי' שאין ברחב ד' ממעטו פרש"י ז"ל הרי זה מיעוט לגבי הכתל ומתירו ולא אמרן אלא דאותביה עילויה כלומר שסמוך ראש הסולם על הזיז ואין חווקי' הסולם מרוחקין זה מזה שלשה טפחים אבל אותביה בהדיה כלו' שסמוך ראש הסולם מן הצד אורוחי ארוח לזיז ולא מיעט לאויר שתחתיו ומיעוט באויר מינו מיעוט וזה עולה לפי פירושו שלמעלה ולפי פירושינו יש לפ' כמו שפירשו אחרי' זיז היוצא מן הכתל רחב ד' על ד' והניח עליו סולם כל שהו' מיעט את הזיז וגרע כחו שהסולם אינו ממעט כיון שהוא צר וכן הזיז אינו ממעט כיון שהסולם מונח עליו דהא ממעט תשמישתיה שהניחוהו בצד הזיז ולא עליו ממש לא גרע כחו של זיז בכך דאדרבה כל שהוא נתנו בצדו הרחיב לזיז להשתמש בו: כתל י"ט צריך זיז אחר להתירו לפי פירושינו אפי' בשאין בו סולם כלל וכשהם שני זיזין בעי' זה שלא כנגד זה דבהכי נח לעלות מזה לזה אבל רש"י ז"ל פי' כי צריך ליתן סולם תחת הזיז ומזיז לזיז למעט אוירו על ידי החווקים שהם קרובים זה לזה בפחות מג' טפחים ולהכי בעי' שלא יהו הזיזין זה כנגד זה כדי שיוכל להעמיד סולם מזה לזה והא דאמרי' דכתל עשרים צריך שני זיזין מיירי בכתל עשרים שוחקות כי כשתניח הזיז האחד בנתים לא סגיא שלא ישארו עוד שלשה טפחים וגובה עשרה למעלה הא אלו היו מצומצמים בזיז כל שהוא בנתים הוה סגי וזה ברור:
לא שמיעא לך: פי' שיכול ליתן דף ע"פ הבור ומשתמש עליו וק"ל למה אנו צריכין לטעם זה תיפוק לי דבור וחולייתיה מצטרפין לעשרה הרי בור עצמו חשוב רשות היחיד גמורה ויכול להשתמש בתוכו כענין חריץ שהוא עמוק עשרה ורחב ד' שהוא רשו' היחיד גמורה כדאי' בפ"ק דשבת והנכון בזה מה שפרש"י ז"ל דאנן לא מפשטא דמימרא דר' יוחנן מייתי לה הכא אלא מן הדומה לדברי ר' יוחנן והתם בפ' הזורק קיימי' דתנן חוליי' הבור והסלע בזמן שגבוהין עשרה ורחבין ד' הנוטל מהן והנותן על גבן והוינן בה למה לי למתני חוליית הבור והסלע לתני הבור והסלע וא"ר יוחנן הא קמ"ל בור וחוליית' מצטרפין לעשרה וה"ה ודאי דמצטרפין להשלי' לרחב ד' וכן מפו' בירוש' ולא עוד אלא דכיון דתנן בזמן שגבוהין ורחבין ד' (חייב) ותרוייהו קתני חוליי' הבור והסלע שהחולי' משלמת בין לגובה ובין לרחב ועלה אמרי' דכי משלים לרחב מאי הוי דהא כיון שיש חלל בנתים לא מצי משתמש באותן ד' טפחים ולא חשיב רה"י אלא ודאי דמנח מידי ומשתמש וכן פי' בתוס' וזה מוכרח הוא לפום שמעתין אלא דתלמודא נקיט לישנא קלילא:
א"ת עוד למה לי בפ' הזורק לאחרים עושה מחיצה לעצמו כ"ש. י"ל שאין זה קשה כלל דהכא בשאין הבור רחב ד' איירי' דבור עצמו לא חשיב רשות היחיד דהא בעינן חוליית הבור להשלים לרחב ארבע טפחים וכי אמרינן דחוליית הבור מצטרף לרחב ד' שיהא הנוטל מתוכן והנותן על גבן חייב מיירי בשהחוליא גבוה מן הקרקע עשרה טפחים שיש בו גובה שיעור רשות היחיד ברחוב ד' וכן פי' בתוספות ומיהו כל שיש בחלל הבור ד' חוליית הבור מצטרפת לעשרה והנוטל מתוך החוליא והנותן על גבה חייב כדקתני בהדיא ואפשר דמיירי בשחוליא גבוה ג' טפחים שיצאת מתורת לבוד דאי לא אויר רשות הרבים שולטת בה כלל וזה יותר נכון מדפסיק ותני ולא יהב שיעורא ואי ק"ל הא דאמרי' התם על ההיא מתני' בור ברשות הרבים עמוקה עשרה ורחבה ד' אין ממלאין ממנה בשבת אלא א"כ עשו לה מחיצה גבוה עשרה טפחים ואין שותין ממנה בשבת אלא א"כ הכניס ראשו ורובו למקום שהוא ואמאי צריך לעשות מחיצה גבוהה עשרה על שפת הבור והא אמרת דחוליית הבור אע"פ שאינה גבוה ג' טפחים מן הקרקע דין רשות היחיד יש לה וסתם בור יש עליו חוליא וא"כ למה לא ימלא ויתן על החוליא וישתה עליה דהא מרשות היחיד לרשות היחיד מפיק אלא לאו ש"מ דלא חשיב רשות היחיד עד שיהא גבוה עשרה טפחי' וזו אינה קושיא שאע"פ שהחוליא לא חשיבא רשות היחיד גמורה ואפי' אינה גבוה ג' טפחים כיון שעושה מחיצה לבור מ"מ לא שרינן למלאתו לתת על החולי' דילמא לא משתמיש התם שפיר ומנח לה מחוץ לחוליא מפיק מרשות היחיד לרשות הרבים ולפי' צריך לעשות מחיצה עשרה מחוץ לבור סביבותיו שיהא מה שבנתים רשות היחיד ג"כ וזו מחיצה עשרה דקאמר ולא שיגביה החוליא עשרה טפחים וזה ברור ופשוט כנ"ל.
אמר רב יהודה אמר שמואל: פי' כדי שיהא ראש הסולם מגיעו לראשו של כותל ולא יהא עומד זקוף דסולם זקוף אין תשמישו נח ופרש"י ז"ל דצריך שימשוך ראש הסולם מן הכותל ד' טפחים ולהכי בעי' י"ד טפחים לגבה כתל וד' למשיכה ולא דק דכל שיש בו י"ד יכול למשכו עשרה טפחי' מן הכתל ויגיע ראשו לראש הכותל דהא הוו להו עשר על עשר וכל אמתא בריבועו אמתא ותרי חומשי באלכסונה וה"ל באלכסון י"ד טפחים ורב יוסף אמר אפי' י"ג פי' דס"ל דיכול להרחיק ראש הסולם מראש הכותל פחות מג' טפחים פחות משהו ואביי אמר דסגי ליה באחד עשר כי יכול הוא להרחיק ראש הסולם מראש הכותל פחות מג' טפחים שהוא כלבוד והוה כאלו מגיע לראשו ולפי הפיר' הנכון שפרשנו לשמואל רגלי הסולם מן הכותל בשיעור גובה הכותל הא דנקט י"ג (לרב יוסף) י"א לאביי לסימנא בעלמא שויו ולאו דוקא אלא שיזהר שלא ישייר למעלה לרב יוסף טפח שלם ולרב יוסף י"ג טפחי' שלמים וירחיק רגלי הסולם מן הכותל למטה כשיעור מה שנוטל מגובה הכתל ובהכי לא הוי זקוף והוא בשטת שמואל. רב הונא בריה דרב יהושע אמר אפילו ז' ומשהו. פרש"י ז"ל דס"ל דסולם זקוף ממש ואף לפירושנו ז"ל כן שהרי אי אתה מעמידו באלכסון תעמידנו לה' טפחים של גבה הכותל ותרחיקנו מן הכתל חמשה וה"ל אלכסונו ז' לחשבון כל אמתא ברבועא אמתא ותרי חומשי באלכסונה וישאר מן הכותל למעלה מראש הסולם ה' פחו' משהו וזה לא יתיר רב הוא דהא לא נפק ליה מתורת לבוד ולמה יתיר השיעור הזה בצמצום א"ו כדאמרן דזקוף מנח ליה וכל פחות מג' כלבוד דמי וה"ל כאלו מגיע לראש הכותל.
אמר רב סולם זקוף ממעט ולא ידענא מ"ט כלומר דינא גמירנא ולא ידענא מ"ט אמר שמואל כו': יש שפירשו דשמואל מפרש טעמא דמ"ד אבל איהו לא סבר לה דהא בעי סולם י"ד אלמא לדידיה סולם זקוף אינו ממעט וכן פירש בתוספות ואחרים פי' דמודה שמואל בסולם זקוף ממעט בעיקר הדין אלא דקאמר כי לעשות שיהא נח תשמישתו צריך סולם י"ד ולא נהיר:
ולי נראה דלא קשיין דההיא דלעיל להיתר הכתל שיהו מערבין אחד ובהא בעי' שיהא נח תשמישתו והכ' מיירי לענין מיעוט הכתלכדילהשתמש בו וכעין מה שפירש לעיל הר"ם ז"ל. אמר רבה אמר ר' חייא דקלים שבבבל אין צריכין קבע פרש"י ז"ל פסקי דקלים של בבל ודברי הניטל בשבת הוא דתורת כלי עליהם דראויין למושב אם הניחן סמוך לכתל. כדי למעטו אין צריך לקבען בקרקע דכבדן קבען ורב יוסף כו' פר"י ז"ל ואע"פ שאין בהם ד' חווקים דאי ביש בהם ד' חווקים היינו חלון המצרי שממעט בכל מקום וא"כ מאי אריא סולמות שבבבל ולא עוד הלא דבסולם המצרי ליכא מאן דפליג שדרון לבני בבל לקבוע להם מקום מחמת כבדן ובסולמות אלו פליג וכדאמרי' בסמוך דמ"ד דקלים אבל סולמות לא. והילכתא כר' אושעיא לקולא.
בעא מיניה רב יוסף: פרש"י ז"ל אם העמיד בכתל סולם כל דהו מכאן כלפי צפון וסולם כל דהו מכאן כלפי דרום ואין בא' מהם ג' טפחים וקבע ביניהן קשיין של תבואה כעין חווקים מזה לזה להשלימן לד' מהו א"ל אין כף סרגל עולה להם כלומר שסתם עליית סולם הוא שאדם נותן רגלו באמצע הסולם וזו אינה ראיה לכך קשיין מכאן פי' שהסולם אין בו ד' טפחים רחב והשלימו לד' ע"י קשיין שנתן בו מכאן ומכאן מהו א"ל הרי כף עולה הרגל בהן כי ראויין הקשין לאחוז בהן מיד ולעלות הסולם ע"כ. והגאונים והרמב"ם ז"ל פירש סולם מכאן וקשיין באמצע כי המחיצה החוצצת בין החצרות היתה של קשיין וסולם מכאן בחצר ראובן סמוך עליה וסולם מכאן בחצר שמעון סמוך עליה מאי מי אזלינן בתר סולמות והרי הן ראויין לעלות בהן או דילמא אין הולכין אחר המחיצה והיא אינה ראויה לעלות בה שאם יבא לעלות עליה תפול מחיצה ופשיטא ליה שאין הולכין אחר המחיצה כי מה הנייה יש בסולם מאחר שאין כף הרגל עליה הדר בעי קשין מכאן וקשין מכאן וסולם באמצען כלו' שהמחיצה כלו של קשין זולת מקום קביעות ראשי הסולמות שהוא עשוי שראוי לעלות בהן ויעמדו מהו ופשיט ליה דמחיצ' קשין מחיצה היא והסולם ג"כ ראוי לעלות ולא יפול וכן פי' הראב"ד ז"ל פי' רבותי.
מתוך: מאירי על הש"ס/עירובין/פרק ז (עריכה)
בסוגיא זו אמרו שזיז היוצא מן הכותל והניח עליו סלם כל שהוא מעטו ולא אמרן אלא דאותבי' עלויה אבל אותביה בהדי' ארווחי ארווחיה. ודבר זה עקר מה שנאמר בפירושו כך הוא זיז היוצא מן הכותל לחצר ברחב ארבעה על ארבעה ובתוך עשרה שנמצא שאם הוא בצד אחד מעטו לזה שהוא בצדו להשתמש בכל הכותל ואם יש בו שנים אחד מכאן ואחד מכאן נתמעט לשניהם ואם רצו מערבין אחד מפני שהזיז כפתח או כסלם הואיל והוא כשיעור ארבעה על ארבעה ובתוך עשרה ובא עכשו להשמיענו שאם הניח על הזיז ר"ל עליו ממש סלם כל שהוא ר"ל שאינו רחב ארבעה הרי זה מיעט את הזיז ופסלו והרי זיז אין כאן סלם אין כאן. ולא אמרן אלא דאותביה עלויה ר"ל עליו ממש כמו שביארנו אבל אותביה בהדיה והוא שרגלי הסלם לקרקע וראשו סמוך לזיז הרי עכשו הרויח את הזיז וכן שעלה בהכנת תשמישו וכל שכן שהכשיר. וגדולי הרבנים פרשו בו דרך אחרת וזה עקר:
כותל גבוה תשעה עשר טפחים זיז אחד מתירו ר"ל זיז היוצא ממנו רחב ארבעה על ארבעה שהוא מניחו באמצעיתו ודיו שהרי הוא בתוך עשרה לארץ ובתוך עשרה לראש הכותל והרי יכול לעלות בנחת אל הזיז ומן הזיז אל הכותל והרי הוא כסלם אין צריך בו לסלם אחר ואם הוא כותל עשרים צריך שני זיזין ומניח התחתון בתוך עשרה לארץ ועליון בתוך עשרה לראש הכותל ומניחין זה שלא כנגד זה שתהא עלייתו מזה לזה באה בנקל אבל זה כנגד זה אין תשמישו נוח ואינו כלום ואעפ"י שאמרו סלם זקוף ממעט מכל מקום הואיל ושליבותיו אינן רחוקות כל כך אין עלייתה קשה כל כך. וגדולי המפרשי' תירצו בה שזה שאמרו סלם זקוף ממעט לא נאמר אלא לערב בין שתי חצרות וצריך שיהא ראשו מגיע אל הכותל למעלה או לפחות משלשה וכל שהוא מגיע לכך אפי' זקוף הרי הוא כפתח אבל זו שבכאן נאמרה לתשמיש הכותל וכל עצמה אנו צריכים להיות תשמישה בנחת הואיל ואין הזיזין מגיעין ממטה למעלה ומתוך כך הוצרכנו בהם להיותם זה שלא כנגד זה. וכן פרשו בענין אחר שכשאמרו סלם זקוף ממעט דוקא לכותל עשרה וכעין מה שאמרו באצטיבא על גבי איצטיבא שאם יש בעליונה ארבעה על ארבעה לא הקפידו בתשמיש התחתונה שאעפ"י שאין בעודף התחתונה ארבעה ממעטין וכן הדין בסלם זקוף הואיל ויש בשליבותיו ארבעה על ארבעה כך הוא הדין אבל זו שהכותל עשרים ודאי צריכין שני זיזין שיהיו ראוים להשתמש בהם ומהם לכותל. וגדולי הרבנים הצריכו בזיזין אלו סלם כל שהו ופרשוה בדרך אחרת ואין הדברים נראין:
עמוד ברשות הרבים גבוה י' ורחב ד' שהוא נדון כרשות היחיד לגמרי על הדרך שהתבאר במסכת שבת נאמר בסוגיא זו שאם נעץ בו בראשו בשטח שבו יתד כל שהו מיעטו. כלומר שמיעט רחבו של עמוד והרי אין כאן רחב ארבעה ונמצא שהוא מקום פטור. והעמידוה תחלה בגבוה שלשה ר"ל שהיתד גבוה שלשה שאם אינו גבוה שלשה הרי הוא כגגו של עמוד ואינו ממעט והרי היא רשות היחיד כמו שהיתה. ואחר כך הקלו בה אביי ורבא לומר שאף בשאינו גבוה שלשה מכל מקום נתקשה תשמישו והופקע מדין רשות היחיד. ורב אשי חלק עליהם לומר שאף בגובה שלשה אינו מיעוט שמאחר שאף היתד ראוי לתלות בו איזה דבר הרי הוא כגוף העמוד ואינו ממעט והלכה כרב אשי ולא עוד אלא שאפי' מלאו ביתדות זו קרובה לזו עד שאין תשמישן נוח לתלות בהן כלום הרי מכל מקום ראויות לאיזה תשמיש והרי הן אצל העמוד ככלים שבבית וכעין בור וחולייתה שמצטרפי' לעשרה ואעפ"י שאין החוליא ראויה לעיקר התשמיש שהוא דליית הבור הואיל ומכל מקום ראויה לאיזה תשמיש כגון להניח עליה דף או מחצלת הרי זו מצטרפת. וכבר ביארנו ענין צירוף בור וחולייתה במסכת שבת בפרק הזורק. ולמדת לנדון שלפנינו מיהא שאין שום דבר ממעט בו והרי הוא רשות היחיד כמו שהיתה. וגדולי המחברים כתבו בה היפך הדברים וכמדומה שיש להם פירוש אחר בשמוע' זו וכבר הגיהו עליהם בה גדולי המפרשי' ומכל מקום בקצת ספרים ראיתי נוסחא אחרת בנוסח זה אמר רב אדא ובגבוה שלשה. אביי ורבא אמרי אעפ"י שגבוה שלשה ר"ל לא ממעט הואיל ואין היתד ראוי לתשמיש וכל שכן בשאין גבוה שלשה שהוא כגגו של עמוד. רב אשי אמר אעפ"י שאין גבוה שלשה ר"ל ממעט מפני שמכל מקום ראויה היא לתשמיש. ואפשר שגירסא זו נזדמנה לגדולי המחברים. ומכל מקום הם כתבו במיעוט זה שהיא נעשית כרמלית וכן פירשו במיעוט זה שהגובה מתמעט. נראה שהם פרשו בנעיצת יתד זה או יתדות אלו שהוא נועצו או נועצם בגובה העמוד ר"ל בצד העמוד כלפי הראש ולא בשטח ראש העמוד ונמצא שאין הרוחב מתמעט אלא הגובה ומאחר שאין הרוחב מתמעט נעשה כרמלית ולא מקום פטור:
זה שביארנו שהסולם מתמעט לא סוף דבר סולם העומד באלכסון בדרך שעלייתו נוחה אלא אפי' סולם זקוף ממעט שראוי הוא מכל מקום לטפס ולעלות. מעתה אין הלכה כדברי האומר כותל עשרה צריך סולם ארבעה עשר עד שכשיתרחק רגל הסולם מן הכותל ארבעה לישור עלייתו יהא ראשו מגיע לראש הכותל ולא כדברי האומר י"ג ומשהו עד שכשיתרחק רגל הסולם מן הכותל ארבעה לא יתרחק ראשו מראש הכותל טפח שלם ולא כדברי האומר י"א ומשהו עד שכשיתרחק רגל הסולם מן הכותל ארבעה יהא ראשו בפחות משלשה ויטפס ויעלה שהלכה כדברי המיקל בעירוב. וכן שהדבר ראוי להתיר על הדרך שהתרנו באיצטבא על גבי איצטבא שאין ברחב אחד מהם ארבעה אלא בין שניהם שכל שהוא בתוך שלשה מזה לזה התרנו אעפ"י שאין תשמישם נוח. וזה שהצרכנו להיות ראש הסולם מגיע לראש הכותל פרשו בשאין שם שליבה רחבה ארבעה או זיז או איצטבא רחבים ארבעה הא כל שיש שם אחד מאלו דיו שיהא הזיז או האיצטבא או השליבה בתוך עשרה לראש הכותל:
אעפ"י שביארנו שאין סולם ממעט אלא בשיש בו ד' חווקים סולמות של בבל שהיו רגילים לעשותם גסים וכבדים אפי' לא היו ארבעה חווקים ממעטין שכבדם קובעם. וכן אמרו בדקלים שבבבל ר"ל פסקי דקלים שהניחם סמוך לכותל למעט אין צריכים קבע ר"ל לקבעם בקרקע שאעפ"י שניטלין בשבת שהרי ראויים הם לישיבה ותורת כלי עליהם מכל מקום כבדם קובעם ר"ל שמחמת כבדם אין דרך ליטלן וכן כל כיוצא באלו:
סולם מכאן וסולם מכאן וקשין באמצע אינו מיעוט שהרי אין כף הרגל עולה בהן. ופי' הדברים שהמחיצה החוצצת היא של קשין והסולמות סמוכים עליהם זו מכאן וזו מכאן והרי שהסולמות ראויים לעלות בהם מצד עצמם אלו היו במחיצה חזקה אבל כשהם סמוכים לכותל של קש אם יעלו בסולמות הרי המחיצה נופלת ומתוך כך אמרו שאינן ממעטין אבל קשין מכאן ומכאן וסולמות באמצע ר"ל שהמחיצה על פני כל ארכה של קש אלא שיש באמצעה בנין חזק כעין עמוד למקום קביעות ראשי הסולמות הרי זה מיעוט שהרי המחיצה מכל מקום מחיצה היא והסולמות בריאים וראויים לעלות בהם. זהו עיקר הנאמר בשמועה זו. וכן כתבוה גדולי המפרשים. ומכל מקום גדולי הרבנים פרשוה בענין אחר. ולענין השלמת רוחב ארבעה שאם אין ברוחב השליבה ארבעה טפחים וקבע קשין של תבואה כעין חווקים מזה לזה להשלים רוחב ארבעה עם הקשין באמצע אינו כלום שדרך בני אדם לעלות באמצע והרי אינו יכול להשען בקשין אבל סולם באמצע וקשין מכאן ומכאן מצטרפין לארבעה:
קישורים חיצוניים
צורת הדף: באתר היברובוקס • באתר דף יומי (עם אפשרות האזנה) • באתר שיתופתא
הדף עם פרשנים: באתר "תא שמע" • באתר "על התורה" • באתר "ספריא" • באתר "מרכז שטיינזלץ" • ביאור "חברותא" באתר ויקישיבה