עיקר תוי"ט על נזיר ד
משנה נזיר, פרק ד':
הדף הראשי • מהדורה מנוקדת • נוסח הרמב"ם • נוסח הדפוסים • ברטנורא • עיקר תוספות יום טוב
(א) (על המשנה) ואני ואני. כלומר שנים שמעו לראשון שקבל נזירות והאחד אמר ואני וכן השני אמר ואני. תוספ':
(ב) (על הברטנורא) דחד בחבריה מתפיס, ולאו בקמא. גמרא. ולפיכך משנתינו ששנאה ואני ואני ה"ה אפילו מאה דהא א"צ שיתפיסו בתוך כדי דיבור של ראשון, אלא דתנא לאו כי רוכלא לחשב וליזל. ועתוי"ט:
(ג) (על הברטנורא) מסייע לדברי התוספ' דהריני לא סגי כמו אהא דהא ה"נ ואני לחוד, לא מהני אלא ע"י התפסה דתכ"ד אע"פ שהיה הנזיר עומד לפניו ושיעור הדבור כתב הר"מ כדרך בינונית:
(ד) (על המשנה) אמן. דאי לא אמרה אמן היא מותרת שאינו יכול להדירה בעל כרחה. תוס':
(ה) (על הברטנורא) דבעל מיגו גייז ולא מעקר כדלעיל:
(ו) (על הברטנורא) ולמה קורין אותו מכות מרדות מפני שמרד בד"ת ובד"ס. הר"נ:
(ז) (על המשנה) בעדר. דכי אקני לה מידי דצריכא לה, מידי דלא צריכא לה לא אקני לה. גמרא:
(ח) (על הברטנורא) גמרא. וצריך גם כן שיאמר לה ואלא מאי שאת נושאת ונותנת לפיך. תוספ':
(ט) (על המשנה) תמות. כדמפרש בגמרא לעיל דאשה שהפר לה בעלה והיא לא ידע' ועברה צריכה כפרה וסליחה שנאמר אישה הפרם וה' יסלח לה. והויא כחטאת שמתו בעליה דגמירי דלמיתה אזלא. והת"ח מקשה ע"ז דהתם משום דמכוונה לאיסור אבל הכא הוי קרבנות דנזיר טהור בלי שום העברה. ונ"ל טעמא דכיון שאשה ידעה שבעלה יוכל להפר ואעפ"כ הקדישה קדשה עכ"פ לענין זה וכן לקמן גבי אב שהפריש בשביל בנו הקטן:
(י) (על הברטנורא) לאו דוקא, אלא אפילו אמרה אלו לחטאת ולעולה ולשלמים:ואיכא דאמרי אפילו אמרה אלו הן לחובתי מפורשים הן. וכ"פ הר"מ:
(יא) (על המשנה) ולא מועלין. דכיון דלים המלח אזלי לא קרינן ביה קדש לה':והוא הדין דלעיל גבי בהמה מצי למתני לא נהנין ולא מועלין. תוספ':
(יב) (על המשנה) שלמים. ואצ"ל דאין מועלין בהן. רש"י. ועתוי"ט:
(יג) (על הברטנורא) לישנא דמ"ט פ"ו הוא דנקט. אבל ודאי דבמניעה מלטמא למתים אין כאן עינוי נפש. תוי"ט. והת"ח מסיק מגמרא דנדרים דף פ"ג ע"ב דגבי טומאה נמי אית לה צערא. וכתבו תוספ' שם נ"מ שאם נדרה שלא תלך לבית אבל בעלה מפר לה משום עינוי נפש:
(יד) (על הברטנורא) כשנשחטה החטאת שאם יפר לה נמצאת בהמה זו תצא לבית השרפה שהיא אינה צריכה לחטאת וגם לא יכול לזרוק דמה לשם שלמים דחטאת שלא לשמה פסולה. גמרא:
(טו) (על המשנה) יפר. אע"פ שקרבו הקרבנות של תגלחת הטומאה. הר"מ:
(טז) (על הברטנורא) ומצינו ניוול עם שם הענוי בסוף פ"ט דנדרים שהעניות מנוולתן. והקשו התוספ' דלמה לא אמר לישנא דענוי, צ"ל דקאי אדר"ע דקאמר שאפילו שנשחטה כו' מפני שאפשר לבא להפסד קדשים אע"ג דאסורה ביין עד שיזרק הדם ויש כאן ענוי נפש פורתא אבל בתגלחת הטומאה דאיכא ענוי נפש גדול שסותרת ובעי לממני נזירות אחרת מודה שיכול לומר לה אי אפשי בענוי גדול:
(יז) (על הברטנורא) ורבי סבר בפיאה נכרית איידי דזוהמא שאינה מגופה ומגניא לבעל לא ניחא ליה. גמרא:
.אין פירוש למשנה זו
(יח) (על הברטנורא) כלומר או שהיה א"נ יש לגרוס בדברי הר"ב אלא בין שמת. תוי"ט: