משנה נזיר ד ג

זרעים · מועד · נשים · נזיקין · קדשים · טהרות
<< | משנה · סדר נשים · מסכת נזיר · פרק ד · משנה ג | >>

לחצו כאן למהדורת ויקיטקסט המבוארת

האשה שנדרה בנזיר, והיתה שותה ביין ומטמאה למתים, הרי זו סופגת את הארבעים.

הפר לה בעלה, והיא לא ידעה שהפר לה בעלה והיתה שותה ביין ומטמאה למתים, אינה סופגת את הארבעים.

רבי יהודה אומר, אם אינה סופגת את הארבעים, תספוג מכת מרדות.

משנה מנוקדת

הָאִשָּׁה שֶׁנָּדְרָה בְּנָזִיר,

וְהָיְתָה שׁוֹתָה בְּיַיִן וּמִטַּמְּאָה לְמֵתִים,
הֲרֵי זוֹ סוֹפֶגֶת אֶת הָאַרְבָּעִים.
הֵפֵר לָהּ בַּעְלָהּ,
וְהִיא לֹא יָדְעָה שֶׁהֵפֵר לָהּ בַּעְלָהּ,
וְהָיְתָה שׁוֹתָה בְּיַיִן וּמִטַּמְּאָה לְמֵתִים,
אֵינָהּ סוֹפֶגֶת אֶת הָאַרְבָּעִים.
רַבִּי יְהוּדָה אוֹמֵר:
אִם אֵינָהּ סוֹפֶגֶת אֶת הָאַרְבָּעִים, תִּסְפֹּג מַכַּת מַרְדּוּת:

נוסח הרמב"ם

האשה שנדרה בנזיר,

והיתה שותה ביין, ומיטמא למתים -
הרי זו - סופגת את הארבעים.
הפר לה בעלה,
והיא לא ידעה - שהפר לה בעלה,
והיתה שותה ביין, ומיטמא למתים -
אינה סופגת - את הארבעים.
רבי יהודה אומר:
אם אינה סופגת את הארבעים - תספוג מכת מרדות.

פירוש הרמב"ם

אומר אם נדרה בנזיר, ועברה והיתה שותה ביין או מיטמאה למתים, אחר כך שמע בעלה נדרה והפר לה, מכין אותה מלקות ארבעים על מה שעברה קודם ההפרה.

אמנם מכות מרדות בזה המקום וזולתו, עניינם תלוי לבית דין יעשו כפי השתדלותם.

ומה שאמר רבי יהודה הלכה כמותו:


פירוש רבי עובדיה מברטנורא

והיתה שותה יין ומיטמאה למתים - ואחר כך הפר לה בעלה:

הרי זו סופגת את הארבעים - על שעברה קודם הפרה ה:

תטפוג מכת מרדות - מדברי סופרים. ומכות מרדות ו האמורה. בכל מקום, כפי מראה עיני הדיין וכפי צורך השעה. ודוקא בעבירה שכבר נעשתה, אבל גבי מצות עשה כגון עשה סוכה ואינו עושה, טול לולב ואינו נוטל, מכין אותו עד שיעשה או עד שתצא נפשו:

פירוש תוספות יום טוב

והיתה שותה ביין וכו'. פירש הר"ב ואח"כ הפר לה הרי זו סופגת כו' דבעל מיגז גייז ולא מעקר כדלעיל:

סופגת. מפורש במ"ה פ"ו דזבחים:

רבי יהודה אומר וכו'. ופסקו הרמב"ם בפירושו ובחבורו פי"ב מהלכות נדרים וכתב הכ"מ משום דמשמע ליה דלאו לאפלוגי אתא אלא לפרושי ע"כ. וכיוצא בזה רבים שנשנו בלשון פלוגתא אע"פ שלא באו לחלוק וכתבתי בפ"ג דבכורים:

תספוג מכת מרדות. פי' הר"ב מדברי סופרים וכו' וכתב הר"ן בפ"ד דכתובות ולמה קורין אותו מכת מרדות מפני שמרד בדברי תורה ובדברי סופרים [ע"כ והטעם שכתב שמרד בדברי תורה אתיא אליבא דסבירא ליה דמכין על מצות עשה ומכין על דברי סופרים שניהם שוין בלא אומד ובלא מספר ועד שתצא נפשו. וכן דעת הרמב"ם בהלכות חמץ ומצה פרק ששי. אבל הר"ן עצמו לא מסיק כן דא"כ יש חומר בדברי סופרים מבדברי תורה. אלא כהרמ"ה דכתב שמכין אותו באומד ולהקל ממלקות של תורה. וכך הם דברי הר"ב. וכתב עוד הר"ן ומיהו ודאי מכת מרדות שהיא על עבירה נמשכת מכין אותו עד שתצא נפשו או עד שיקבל עליו דברי חכמים ומ"מ אין מדקדקין במכות מרדות ברצועה של מלקות וגם אלו הדברים אפשר שהם בכלל דברי הר"ב]:

פירוש עיקר תוספות יום טוב

(ה) (על הברטנורא) דבעל מיגו גייז ולא מעקר כדלעיל:

(ו) (על הברטנורא) ולמה קורין אותו מכות מרדות מפני שמרד בד"ת ובד"ס. הר"נ:

מלאכת שלמה (שלמה עדני)

האשה שנדרה בנזיר:    פ' אלו נדרים (נדרים דף פ"ב) ובפירקין דף כ"א:

הרי זו סופגת את הארבעים:    משנה שאינה צריכא היא ובגמ' בעי למידק מינה דבעל מיגז גייז משעת הפרה ואילך וסיפא קיימא ארישא ואף על פי שהפר לה סופגת את הארבעים על מה שעשתה קודם הפרה מה שא"כ בהתרת חכם ודחי לה לעולם בעל מיעקר עקר ולא קיימא סיפא ארישא ואגב דבעי למיתני סיפא אינה סופגת קתני רישא סופגת וכתבו תוס' ז"ל וסיפא איצטריכא ליה למיתני לאפוקי דר' יהודה דאמר דכי נמי הפר לה בעלה ושתתה יין לוקה מכת מרדות וא"ת מאי איריא הפר לה ואח"כ היתיה שותה לישמעינן שתתה ונטמאת ואח"כ הפר לה דאינה סופגת כיון דמיעקר עקר וי"ל משום דר' יהודה נקט הכי דאפילו בהפר ואח"כ שתתה סופגת מכת מרדות אע"ג דכבר הפר כיון דלאיסורא נתכוונה ע"כ:

הפר לה בעלה והיא לא ידעה:    בגמרא בברייתא מפיק לה מקרא דכתיב אשה הפרם וה' יסלח לה באשה שהפר לה בעלה והיא לא ידעה הכתוב מדבר שהיא צריכא כפרה וסליחה דאי ידעה אמאי צריכה סליחה וכפרה. וביד פי"ב דהלכות נדרים סימן י"ח י"ט. ושם פסק כר' יהודה משום דמשמע ליה דר' יהודה לאו לאפלוגי אתא אלא לפרושי וכתב הר"ן ז"ל בפ"ד דכתובות למה קורין אותו מכת מרדות מפני שמרד בדברי תורה ובדברי סופרין ע"כ:

תפארת ישראל

יכין

הרי זו סופגת את הארבעים:    אפילו היפר לה אחר כך, דבעל רק מיגז גייז כלעיל סי' ו' ולפיכך לא הוה התראת ספק דכל עוד שלא הפר הנדר קיים, וגם בלא זה כל נדר לית ביה התראת ספק שמא יתיר נדרו, מדהוא דבר חדש לגמרי שמא לא יזקקו להתירו [כתוס' מכות ט"ז ב']:

והיתה שותה ביין ומיטמאה למתים:    אחר כך:

ר' יהודה אומר אם אינה סופגת את הארבעים תספוג מכת מרדות:    להכותה מדרבנן לפי אומד בית דין וכפי צורך השעה, על שמרדה בדברי חכמים:

[וי"א דמרדות לשון ייסור, כמו יפה מרדות אחת בלבו של אדם [ברכות ד"ז א']. וי"א שהוא י"ג הכאות שליש של מלקות. ועמ"ש פ"ג דמכות סי' ג'. מיהו הממאן מלקיים עשה אפילו דרבנן, מכין אותו מדרבנן עד שימות או עד שיקיים העשה [כתובות דפ"ו א']:

בועז


להלכתא גבירתא של תפארת ישראל לחץ כאן

פירושים נוספים