משנה נזיר ד ד

זרעים · מועד · נשים · נזיקין · קדשים · טהרות
<< | משנה · סדר נשים · מסכת נזיר · פרק ד · משנה ד | >>

לחצו כאן למהדורת ויקיטקסט המבוארת

האשה שנדרה בנזיר, והפרישה את בהמתה ואחר כך הפר לה בעלה, אם שלו היתה בהמתה, תצא ותרעה בעדרז.

ואם שלה היתה בהמתה, החטאת תמותט, והעולה תקרב עולה, והשלמים יקרבו שלמים, ונאכלין ליום אחד, ואינן טעונין לחם.

היו לה מעות סתומים – יפלו לנדבה.

מעות מפורשים:

  • דמי חטאת – ילכו לים המלח, לא נהנים ולא מועלים יא בהן.
  • דמי עולה – יביאו עולה, ומועלים בהן.
  • דמי שלמים – יביאו שלמיםיב, ונאכלין ליום אחד, ואינן טעונין לחם.

משנה מנוקדת

הָאִשָּׁה שֶׁנָּדְרָה בְּנָזִיר, וְהִפְרִישָׁה אֶת בְּהֶמְתָּהּ,

וְאַחַר כָּךְ הֵפֵר לָהּ בַּעְלָהּ,
אִם שֶׁלּוֹ הָיְתָה בְּהֶמְתָּהּ,
תֵּצֵא וְתִרְעֶה בָּעֵדֶר.
וְאִם שֶׁלָּהּ הָיְתָה בְּהֶמְתָּהּ,
הַחַטָּאת תָּמוּת,
וְהָעוֹלָה תִּקְרַב עוֹלָה;
וְהַשְּׁלָמִים יִקְרְבוּ שְׁלָמִים,
וְנֶאֱכָלִין לְיוֹם אֶחָד,
וְאֵינָן טְעוּנִין לֶחֶם.
הָיוּ לָהּ מָעוֹת סְתוּמִים,
יִפְּלוּ לִנְדָבָה.
מָעוֹת מְפֹרָשִׁים,
דְּמֵי חַטָּאת, יֵלְכוּ לְיָם הַמֶּלַח;
לֹא נֶהֱנִים וְלֹא מוֹעֲלִין בָּהֶן.
דְּמֵי עוֹלָה,
יָבִיאוּ עוֹלָה, וּמוֹעֲלִים בָּהֶן.
דְּמֵי שְׁלָמִים, יָבִיאוּ שְׁלָמִים,
וְנֶאֱכָלִין לְיוֹם אֶחָד, וְאֵינָן טְעוּנִין לֶחֶם:

נוסח הרמב"ם

האישה שנדרה בנזיר,

והפרישה - את בהמתה,
ואחר כך - הפר לה בעלה,
אם משלו היתה הבהמה - תצא ותרעה בעדר.
ואם משלה היתה הבהמה -
החטאת - תמות.
והעולה - תקרב עולה.
והשלמים - יקרבו שלמים, ונאכלין ליום אחד, ואינן טעונין לחם.
היו לה מעות סתומים - יפלו לנדבה.
מעות מפורשים -
דמי חטאת - ילכו לים המלח, לא נהנין, ולא מועלין.
דמי עולה - יבואו עולה, ומועלין בהן.
דמי שלמים - יבואו שלמים, ונאכלין ליום אחד, ואינן טעונין לחם.

פירוש הרמב"ם

כל מה שהוא ברשות האשה הוא לבעלה כמו שנתבאר בכתובות. לפיכך מה שאמר בכאן משלה אי אפשר אלא על דרכים שיאריכו פירושם בכאן, ושאחד מהם הוא שיתן לה אחד אלו הקרבנות במתנה, ויתנם במתנה שלא יהיה לבעלה זכות בהם, וזה אפשר כמו שנתבאר בפרק אחרון מנדרים (הלכה ד').

וכבר ידעת לשון התורה שאיל השלמים שמקריב הנזיר אי אפשר שלא יהיה עמו לחם, אבל הוא בכאן בלא לחם לפי שלא נשלם הנזירות.

והיות החטאת תמות - הוא שממתין אותו עד שתמות כמו שנתבאר בפרק שני ממסכת תמורה.

ועניין סתומים - שלא נתבאר איזה מהם חטאת, ואיזה מהם עולה, ואיזה מהם שלמים.

ומפורשין - הוא שנתבאר.

ועניין לא נהנין ולא מועלין - שהוא אינו מותר ליהנות בהם לכתחילה, ומי שנהנה אינו חייב קרבן מעילה כמו כל מי שיהנה מן ההקדש, כמו שיתבאר במסכת מעילה (פרק א הלכה א).

ויפלו לנדבה - הוא שיטיל אלו המעות בתיבה מתיבות הנדבות אשר בארנו אותם בשקלים, עד שילקח באלו המעות כולן בהמות קרבנות כולן עולות נדבה. וההפרש בין עולות נדבה שמקריב אותן האדם, ובין העולות שלוקחין אותן ממעות שיפלו לנדבה, הם הם העניינים הנזכרים בפרק שלישי ממסכת תמורה, ושם נבאר אותם:


פירוש רבי עובדיה מברטנורא

ואם שלה - כגון שנתן לה אחר במתנה ע"מ שאין לבעלה רשות בהן. ח דנכסי מלוג ונכסי צאן ברזל כולן משועבדים לבעלה:

חטאת תמות - ממתינין לה עד שתמות:

ונאכלין ליום אחד - כשלמי נזיר שאין נאכלים אלא ליום ולילה:

ואין טעונין לחם - שכל שלמי נזיר טעונים לחם, וזו הואיל והפר לה בעלה אין שלמים הללו טעונין לחם:

היו לה מעות סתומים - שהפרישתן סתם לקרבנות נזיר, ולא פירשה אלו הם לחטאת ואלו הם לעולה ואלו הם לשלמים י:

יפלו לנדבה - לתיבות שבמקדש שמשליכים בהם שאר מעות נדבה וקונים מהן קרבנות שכולן עולות:

לא נהנין ולא מועלין - לכתחילה אסור ליהנות בהן, ואם נהנה אינו חייב להביא קרבן מעי, לה האמור בכל מי שנהנה מן ההקדש:

פירוש תוספות יום טוב

אם שלו היתה בהמתה תצא ותרעה בעדר. דכי אקני לה מידי דצריכא לה מידי דלא צריכא לה לא אקני לה. גמ'. [ועמ"ש במ"ד פרק דלקמן]:

ואם שלה וכו'. פירש הר"ב כגון שנתן לה אחר במתנה ע"מ שאין לבעלה רשות בהם. הכי איתא בגמרא. וכתבו התוספות שצריך ג"כ שיאמר לה [אלא] מה שאת נושאת ונותנת לפיך כדתנן במ"ח פרק בתרא דנדרים. ועיין מ"ש שם. וכך כתב הרמב"ם בפ"ט מהל' נזירות:

החטאת תמות כדמפרשינן בגמ' לעיל [דאשה שהפר לה בעלה והיא לא ידעה ועברה צריכה כפרה וסליחה שנאמר (במדבר ל') אישה הפרם וה' יסלח לה] והויא כחטאת שמתו בעליה דגמירי דלמיתה אזלא. רש"י. [ועיין בריש פרק ו' דיומא וריש פ"ד דתמורה]:

ואינם טעונים לחם. וטעמא פי' הר"ב במ"ב פ"ג דמעילה:

סתומין. פירש הר"ב שלא הפרישתן אלו הם לחטאת ואלו הם לעולה כו'. לאו דוקא. אלא אפילו אמרה אלו לחטאת ולעולה ולשלמים. ואיכא דאמרי אפילו אמרה אלו הן לחובתי מפורשים הן. וכא"ד פסק הרמב"ם בפ"ד מה"נ:

יפלו לנדבה. טעמא שם במעילה במשנה. וכתבו התוס' דלא חשמ למתני הכא אם שלו הן חולין כדתני ברישא:

לים המלח. עיין מ"ש במשנה ג' פ"ג דמסכת עבודה זרה ועיין מ"ש ברפ"ב דפסחים:

ולא מועלין בהם. דכיון דלים המלח אזלי לא קרינן ביה קדש לה' וה"ה דלעיל גבי בהמה מצי למתני לא נהנין ולא מועלין. תוס':

יביאו שלמים. ואצ"ל דאין מועלין בהן וכדמפרש בפ"ק דמס' מעילה. רש"י. ועוד ממשנה גופה מפורש דמידי הוא טעמא דיפלו לנדבה. אלא משום דדמי שלמים מעורבים בו שמע מינה דבשלמים אין מועלין [ומיהו אע"ג דפשטא דמתני' דבמעילה הכי משמע ליתא למסקנא אלא דיפלו לנדבה הלכה היא בנזיר כמ"ש שם בס"ד]:

פירוש עיקר תוספות יום טוב

(ז) (על המשנה) בעדר. דכי אקני לה מידי דצריכא לה, מידי דלא צריכא לה לא אקני לה. גמרא:

(ח) (על הברטנורא) גמרא. וצריך גם כן שיאמר לה ואלא מאי שאת נושאת ונותנת לפיך. תוספ':

(ט) (על המשנה) תמות. כדמפרש בגמרא לעיל דאשה שהפר לה בעלה והיא לא ידע' ועברה צריכה כפרה וסליחה שנאמר אישה הפרם וה' יסלח לה. והויא כחטאת שמתו בעליה דגמירי דלמיתה אזלא. והת"ח מקשה ע"ז דהתם משום דמכוונה לאיסור אבל הכא הוי קרבנות דנזיר טהור בלי שום העברה. ונ"ל טעמא דכיון שאשה ידעה שבעלה יוכל להפר ואעפ"כ הקדישה קדשה עכ"פ לענין זה וכן לקמן גבי אב שהפריש בשביל בנו הקטן:

(י) (על הברטנורא) לאו דוקא, אלא אפילו אמרה אלו לחטאת ולעולה ולשלמים:ואיכא דאמרי אפילו אמרה אלו הן לחובתי מפורשים הן. וכ"פ הר"מ:

(יא) (על המשנה) ולא מועלין. דכיון דלים המלח אזלי לא קרינן ביה קדש לה':והוא הדין דלעיל גבי בהמה מצי למתני לא נהנין ולא מועלין. תוספ':

(יב) (על המשנה) שלמים. ואצ"ל דאין מועלין בהן. רש"י. ועתוי"ט:

מלאכת שלמה (שלמה עדני)

האשה שנדרה בנזיר והפרישה:    וכו'. תוס' פ' טרף בקלפי (יומא דף מ"א) ובפירקין דף כ"א. ותוס' דפ"ק דסוטה דף ו' ודפ' היה נוטל (סוטה דף כ"ג.) וביד פ"ט דהלכות נזירות סימן ט' י' וברפ"ה דהלכות פסולי המוקדשין:

תצא ותרעה בעדר:    משום דבעל לא משעבד לה להביא קרבנותיה ולכך לא חייל עלה קדושה כלל ובגמרא מוקי לה רבא אפילו כר' יהודה דסבר בעל משעבד כדתנן בסוף נגעים ר' יהודה אומר אף ע"י אשתו מביא קרבן עשיר וכן כל קרבן שהיא חייבת דע"כ לא קאמר ר' יהודה דמשעבד לה אלא במילתא דצריכא לה אבל במילתא דלא צריכא לה כי הכא שהפר לה לא משהעבד לה ואיכא לישנא אחרינא בגמרא לרבא לאוקומי נמי מתני' ככולי עלמא:

ואם שלה היתה הבהמה:    עיין במה שכתבתי בפ' בתרא דנדרים סימן ח'. וראיתי שהגיה ה"ר יהוסף ז"ל אם משלו היתה הבהמה תצא ותראה בעדר ואם משלה היתה הבהמה החטאת וכו':

החטאת תמות:    דכיון דבעיא כפרה וסליחה כדכתיב לעיל הויא כחטאת שמתו בעליה. וכתבו תוס' ז"ל דה"ה דהכא נמי גבי בהמה מצי למיתני לא נהנין ולא מועלין כדתני בסיפא גבי מעות:

והשלמים יקרבו שלמים:    וכו'. יש גורסים תקרב:

ואינם טעונים לחם:    בגמרא איכא ארבעה אלים נעשין כמציתם ואינם טעונין לחם שלו ושלה ושלאחר מיהה ושלאחר כפרה שלו דבסמוך דהאיש מדיר את בנו בנזיר. ושלה דמתני' ושלאחר מיתה דפ"ג דמעילה תנן מת היו לו מעות סתומין וכו'. ושלאחר כפרה סברה הוא שלאחר מיתה מ"ט דלא חזי לכפרה שלאחר כפרה נמי הא לא חזי לכפרה וכתבו תוס' ז"ל וה"ה דה"מ למיתני ואינם טעונים לא לחם ולא זרוע להתבשל עם האיל ולעשות תנופה כדקתני בברייתא:

היו לה מעות סתומין יפלו לנדבה:    אע"פ שדמי חטאת מעורבין בהן הלכה למשה מסיני דמעות סתומין יפלו לנדבה וריש לקיש מייתי לה מקרא ועיין ברש"י ז"ל ובתוס' ז"ל דמוכח מפירושם ז"ל דהני טעמי לא קאי רק אמתני' דרפ"ג דמעילה דאמתני' לא קשי מידי דמצינן לאוקומה בדאמרה לנזירותי ולכך יפלו לנדבה דאי בעי מייתי בכולן עולה אבל אמתני' דהתם קשיא ליה דע"כ מיירי היכא דאמר לקרבנות נזירותי דאל"כ אמאי תנא מעות סתומין והא בסתומין איירי ברישא דהתם אבל במתני' ברישא איירי בבהמות ועתה התחיל לשנות דין דמעות סתומין ולהכי לא פריך תלמודא והלא דמי חטאת מעורבין רק אמתני' דהתם. וכתבו תוס' ז"ל בפ' כל שעה (פסחים דף כ"ח) דבכל מקום דמזכיר ים המלח בע"ז ובשאר דוכתי לא מזכיר שחיקה ובכמה דוכתי מצינו דקתני ים המלח ואפ"ה מהני בשאר נהרות דבסוף כל הצלמים תנן ר' אליעזר אומר יוליך הנאה לים המלח ואמרינן התם בגמ' גבי חבית שקול ד' זוזי ושדי לנהרא וכן בנזיר ובמעילה תנן גבי מפריש מעות לנזירותו ומת יוליך הנאה לים המלח אלמא הקדש בעי ים המלח ובערכין אמרינן גבי הקדש שקול ד' זוזי ושדי בנהרא ע"כ ועיין ג"כ בתוספות דבר"פ בתרא דבכורות:

יביאו שלמים:    ואין צריך לומר דאין מועלין בהן והכי מפ' בפ"ק דמעילה רש"י ז"ל. וכתוב בתוס' י"ט ועוד דממתנין גופה מפורש דמידי הוא טעמא דיפלו לנדבה אלא משום דדמי שלמים מעורבין בו ש"מ דבשלמים אין מועלין ע"כ:

תפארת ישראל

יכין

ואם שלה היתה בהמתה:    שנתן לה א' על מנת שאין לבעלה רשות בהמתנה [כפי"א דנדרים מ"ח]:

החטאת תמות:    ולא הוה כהקדש בטעות דאינו הקדש [כרפ"ה], דהכא ידעה שיוכל בעל להפר ואפ"ה הקדישה:

ונאכלין ליום אחד:    כשאר שלמי נזיר, ולא ככל שלמים שנאכלים לב' ימים ולילה א':

ואינן טעונין לחם:    ולא כשאר שלמי נזיר:

היו לה מעות סתומים:    שלא פירשה אלו יהיו לחטאת, ואלו המטבעות יהיו לצורך עולה, ואלו לשלמים. ולרמב"ם [(רמב"ם פ"ט מהל' נזירות)] דדוקא כשהפריש סתם ולא אמר כלום מחשבו סתומים אבל כשאמר אלו לחובתי, אף על גב שלא פירש עולה וחטאת, דינן כמפרש וילכו כולן לים המלח:

יפלו לנדבה:    ר"ל לתיבות שבעזרה, שקונין מהן עולות נדבה כשהמזבח פנוי, אף על גב דדמי חטאת מעורב בהן, וכל בדאורייתא אין ברירה [כביצה ל"ז א']. אפ"ה הלכה למשה מסיני הוא שיהיו כולן באין לנדבה [ש"ס]:

לא נהנים:    לכתחילה:

ולא מועלים בהן:    דבנהנה פטור מקרבן מעילה. דמדאזלי לאבוד לאו קדשי ה' הוו:

דמי שלמים יביאו שלמים:    ואין מועלין בהן ככל שלמים שאין מועלין בהן רק באימורין אחר זריקת דמן כספ"א דמעילה:

ונאכלין ליום אחד ואינן טעונין לחם:    מיהו בהיו המעות של בעל כולן יוצאין לחולין:

בועז


להלכתא גבירתא של תפארת ישראל לחץ כאן

פירושים נוספים