משנה נזיר ד ה

זרעים · מועד · נשים · נזיקין · קדשים · טהרות
<< | משנה · סדר נשים · מסכת נזיר · פרק ד · משנה ה | >>

לחצו כאן למהדורת ויקיטקסט המבוארת

נזרק עליה אחד מן הדמים, אינו יכול להפר.

רבי עקיבא אומר, אפילו נשחטה עליה אחת מכל הבהמות, אינו יכול להפר.

במה דברים אמורים? בתגלחת הטהרה.

אבל בתגלחת הטומאה, יפרטו, שהוא יכול לומר: אי אפשי באשה מנוולת.

רבי אומר: אף בתגלחת הטהרה יפר, שהוא יכול לומר: אי אפשי באשה מגולחת.

משנה מנוקדת

נִזְרַק עָלֶיהָ אֶחָד מִן הַדָּמִים,

אֵינוֹ יָכוֹל לְהָפֵר.
רַבִּי עֲקִיבָא אוֹמֵר:
אֲפִלּוּ נִשְׁחֲטָה עָלֶיהָ אַחַת מִכָּל הַבְּהֵמוֹת,
אֵינוֹ יָכוֹל לְהָפֵר.
בַּמֶּה דְּבָרִים אֲמוּרִים? בְּתִגְלַחַת הַטָּהֳרָה;
אֲבָל בְּתִגְלַחַת הַטֻּמְאָה, יָפֵר,
שֶׁהוּא יָכוֹל לוֹמַר:
אִי אִפְּשִׁי בְּאִשָּׁה מְנֻוֶּלֶת.
רַבִּי אוֹמֵר:
אַף בְּתִגְלַחַת הַטָּהֳרָה יָפֵר,
שֶׁהוּא יָכוֹל לוֹמַר:
אִי אִפְּשִׁי בְּאִשָּׁה מְגֻלַּחַת:

נוסח הרמב"ם

נזרק עליה - אחד מן הדמים,

אינו יכול להפר.
רבי עקיבה אומר:
אפילו נשחטה עליה, אחת מכל הבהמות - אינו יכול להפר.
במה דברים אמורים? - בתגלחת טהורה,
אבל בתגלחת טמאה - יפר,
שהוא יכול לומר - אי אפשי באישה מנוולת.
רבי אומר:
אף בתגלחת הטהרה - יפר,
שהוא יכול לומר - אי אפשי באישה מגולחת.

פירוש הרמב"ם

רבי עקיבא חושש להפסד קדשים, לפיכך אומר כל זמן ששחט אחת משלש בהמות לא יפר.

וכבר ידעת שתגלחת טומאה הוא שנטמא הנזיר ויביא שתי תורים או שני בני יונה ויטהר ויקריב, ואחר כך יחזור ויתחיל בנזירות והימים הראשונים יפלו, ולכך יפר.

ועניין מנוולת - כלשון מלוכלכת בלתי נקיה, הביאו בכאן בעניין המניעה מן היין, והוא מה שאמר אי אפשי באשה מנוולת שאינה שותה יין.

ורבי אומר אפילו בתגלחת הטהרה שמותר לה היין הרי זה מפר, ואפילו שנשחטה הבהמה ונזרק דמה, לפי שאם לא יפר תתחייב בתגלחת, ויכול הוא לומר אי אפשי באשה מגולחת.

ותנא קמא אומר שהמתגלחת לא יחוש, לפי שהיא יכולה לעשות פיאה נכרית.

ואין הלכה כרבי, ולא כרבי עקיבא:


פירוש רבי עובדיה מברטנורא

נזרק עליה אחד מן הדמים אינו יכול להפר - דלאחר שנזרק הדם היא יכולה לשתות יין וליטמא למתים יג, ואין כאן יותר נדר של ענוי נפש: רבי עקיבא אומר אפילו נשחטה עליה אחת מכל הבהמות אינו יכול להפר. משום הפסד קדשים יד:

תגלחת טומאה יפר - שצריכים לחזור ולמנות נזירות טהרה, ויכול לומר אי אפשי באשה מנוולת, כלומר מעונה ומנועה משתיית יין טז:

אף בתגלחת הטהרה יפר - כדי שלא תצטרך להתנוול בגילוח, דגילוח באשה ניוול הוא. ותנא קמא סבר אין הגלוח ניוול שהרי יכולה לעשות פאה נכרית יז. ואין הלכה לא כרבי עקיבא ולא כרבי:

פירוש תוספות יום טוב

נזרק עליה אחד מן הדמים. עיין במ"ט פ"ו ומ"ש שם בס"ד:

אינו יכול להפר. כתב הר"ב דלאחר שנזרק כו' היא יכולה לשתות יין ולהטמא למתים לישנא דמתני' ט' פרק ו' [הוא] דנקט. אבל ודאי דבמניעה מלטמא למתים אין כאן ענוי נפש:

רבי עקיבא אומר וכו' אין יכול להפר. פי' הר"ב משום הפסד קדשים. ומסיק בגמרא כשנשחטה החטאת שאם יפר לה נמצאת בהמה זו תצא לבית השרפה שהיא אינה צריכה לחטאת. וגם לא יכול לזרוק דמה לשם שלמים דחטאת שלא לשמה פסולה:

אבל בתגלחת הטומאה יפר. אע"פ שקרבו הקרבנות של תגלחת הטומאה. רמב"ם ספ"ד מה"נ:

אי אפשי באשה מנוולת. פי' הר"ב מעונה ומנועה משתיית יין ומצינו ניוול עם שם הענוי בסוף פ"ט דנדרים שהעניות מנוולתן. והקשו התוס' דלמה לא אמר לישנא דענוי וצריך לומר דקאי אדרבי עקיבא דקאמר [שאפילו] שנשחטה אחת מן הבהמות אינו יכול להפר מפני שאפשר לבא להפסד קדשים אע"ג דאסורה ביין עד [שיזרק הדם] ויש כאן ענוי נפש פורתא [בשביל ההוא פורתא אינו יכול להפר] בשביל הפסד קדשים אבל בתגלחת דטומאה דאיכא ענוי נפש גדול שסותרת ובעיא לממני נזירות אחרת [מודה] שיכול לומר לה אי אפשי [בענוי] גדול ע"כ:

אי אפשי באשה מגלחת. כתב הר"ב ותנא קמא סבר אין הגלוח נוול שהרי יכולה לעשות פיאה נכרית ור' סבר בפיאה נכרית איידי דזוהמה [שאינה מגופה ומגניא לבעלה] לא ניחא ליה. גמרא:

פירוש עיקר תוספות יום טוב

(יג) (על הברטנורא) לישנא דמ"ט פ"ו הוא דנקט. אבל ודאי דבמניעה מלטמא למתים אין כאן עינוי נפש. תוי"ט. והת"ח מסיק מגמרא דנדרים דף פ"ג ע"ב דגבי טומאה נמי אית לה צערא. וכתבו תוספ' שם נ"מ שאם נדרה שלא תלך לבית אבל בעלה מפר לה משום עינוי נפש:

(יד) (על הברטנורא) כשנשחטה החטאת שאם יפר לה נמצאת בהמה זו תצא לבית השרפה שהיא אינה צריכה לחטאת וגם לא יכול לזרוק דמה לשם שלמים דחטאת שלא לשמה פסולה. גמרא:

(טו) (על המשנה) יפר. אע"פ שקרבו הקרבנות של תגלחת הטומאה. הר"מ:

(טז) (על הברטנורא) ומצינו ניוול עם שם הענוי בסוף פ"ט דנדרים שהעניות מנוולתן. והקשו התוספ' דלמה לא אמר לישנא דענוי, צ"ל דקאי אדר"ע דקאמר שאפילו שנשחטה כו' מפני שאפשר לבא להפסד קדשים אע"ג דאסורה ביין עד שיזרק הדם ויש כאן ענוי נפש פורתא אבל בתגלחת הטומאה דאיכא ענוי נפש גדול שסותרת ובעי לממני נזירות אחרת מודה שיכול לומר לה אי אפשי בענוי גדול:

(יז) (על הברטנורא) ורבי סבר בפיאה נכרית איידי דזוהמא שאינה מגופה ומגניא לבעל לא ניחא ליה. גמרא:

מלאכת שלמה (שלמה עדני)

נזרק עליה אחד מן הדמים אינו יכול להפר:    ביד ספ"ד דהל' נזירות. ומתני' דלא כר' אליעזר שהוא סובר אפילו נזרקו עליה כל הדמים יכול להפר דתגלחתה מעכבתה מלשתות יין כדאמרי' במתני' דבספ"ג מינין ואחר ישתה הנזיר יין אחר מעשים כולם הלכך כיון דלא גלחה אסורא ביין והוי נוול לה דכתיב ותירוש ינובב בתילות הלכך מצי מפר אע"פ שנזרקו עליה כל הדמים:

ר' עקיבא אומר אפילו נשחטה עליה אחת מכל הבהמות אינו יכול להפר:    משום הפסד קדשים דהואיל ואין הבעלים מתכפרין אין הבשר נאכל ובגמרא פריך ואמאי הוי הפסד קדשים לזרוק דמן שלא לשמן ויתיר בשר באכילה בזריקת דם שלא לשמן דמי לא תניא כבשי עצרת וכו' ומשני אי דשחט עולה או שלמים ברישא ה"נ דאפשר למהוי להו תקנתא בזריקה אלא הב"ע כגון דשחט חטאת ברישא וכדתנן לקמן בפ"ג מינין ואם גלח על אחד משלשתם יצא ואי מפר לה בעלה תו לא הוי לה תקנתא דהויא לה כחטאת שנתכפרו בעליה וגם אינו יכול לזרוק דמה לשם שלמים דחטאת שלא לשמה פסולה:

בד"א:    דכיון דנזרק עליה אחד מן הדמים אינו יכול להפר בתגלחת הטהרה הואיל ושותה יין בו ביום כדאמרן:

אבל בתגלחת הטומאה יפר:    אע"פ שקרבו הקרבנות של תגלחת הטומאה מפני שהיא עדיין צריכה למנות נזירות אחרת:

רבי אומר:    וכו'. בגמרא במשנה ר' מאיר אומר וכו' וכן הוגה בסוגיית הגמרא גם כן בתלמודו של הרב בצלאל אשכנזי ז"ל. וראיתי כתוב בתוספות אפי' בתלמוד המוגה הנזכר אי נמי משום דר"מ קאמר האי לישנא אי אפשי קאמר ת"ק נמי אי אפשי ע"כ. פי' דבזה תרצו קושיא שהקשו דת"ק הל"ל משום ענוי ולא לישני דאי אפשי ובתחלה תרצו דהאי בד"א קאי אדר"ע דקאמר אפילו נשחטה עליה אחד מן הבהמות אינו יכול להפר אע"ג דאסירא ביין עד שישחטו שאר הבהמות ויזרוק דמן בשביל ענוי פורתא אינו יכול להפר בשביל הפסד קדשים אבל בתגלחת הטומאה דאיכא ענוי נפש גדול שסותרת ובעיא למימני נזירות אחרת יכול לומר אי אפשי בנוול גדול ע"כ בשנוי לשון קצת כפי הנלע"ד. ומפ' בגמרא דר"מ לא סגי ליה בפאה נכרית דאיידי זוהמא דאית בה לא ניחא ליה הלכך יכול להפר:

תפארת ישראל

יכין

אינו יכול להפר:    דכבר מותרת ביין, ואין כאן ענוי נפש שיפר [אבל משום טומאה בל"ז אינו מפר. ולא דמי לנדרה שלא תלך לבית האבל דמפר [כנדרים דפ"ג ב']. דנ"ל דהתם עכ"פ א"צ להטמא]:

אינו יכול להפר:    משום הפסד קדשים:

יפר:    אף שקרבו הקרבנות דתגלחת טומאה:

שהוא יכול לומר אי אפשי באשה מנוולת:    כלומר מעונה מיין:

ר' אומר אף בתגלחת הטהרה יפר:    אף לאחר זריקת דמים, וקודם גלוח, אף שכבר עבר ענוייה מיין:

שהוא יכול לומר אי אפשי באשה מגלחת:    דאף דאסורה לילך פרועת ראש [כא"ע קמ"ו], ואפילו [בפאלשע טור] אסור משום מראית עין, דאסור אפילו באיסור דרבנן [כא"ח ש"ה י"א ותרע"א ח', וי"ד ש"ך ספ"ז סק"ו], וכ"ש הכא דבפרוע כגמרי דאורייתא הוא [ככתובות דע"ב א'], וביוצאים מתחת [להויבע], עכ"פ דת יהודית הוה. יש לומר דמיירי בחצר שאין רבים מצויים שם דשרי [כב"ש שם סק"ט, ועי' מ"ש שבת פ"ו סימן מ"ז]. ולת"ק אפשר בפאה נכרית:

בועז


להלכתא גבירתא של תפארת ישראל לחץ כאן

פירושים נוספים