משנה נזיר ד ו
זרעים · מועד · נשים · נזיקין · קדשים · טהרות
<< | משנה · סדר נשים · מסכת נזיר · פרק ד · משנה ו | >>
האיש מדיר את בנו בנזיר, ואין האשה מדרת את בנה בנזיר.
כיצד? גילח או שגילחוהו קרוביו, מחה או שמחו קרוביו, היתה לו בהמה מופרשת, החטאת תמות, והעולה תקרב עולה, והשלמים יקרבו שלמים, ונאכלין ליום אחד, ואינן טעונין לחם.
היו לו מעות סתומין, יפלו לנדבה.
מעות מפורשין:
- דמי חטאת, ילכו לים המלח, לא נהנין ולא מועלין.
- דמי עולה, יביאו עולה ומועלין בהן.
- דמי שלמים, יביאו שלמים, ונאכלין ליום אחד, ואינן טעונין לחם.
הָאִישׁ מַדִּיר אֶת בְּנוֹ בְּנָזִיר,
- וְאֵין הָאִשָּׁה מַדֶּרֶת אֶת בְּנָהּ בְּנָזִיר.
- כֵּיצַד?
- גִּלַּח אוֹ שֶׁגִּלְּחוּהוּ קְרוֹבָיו,
- מִחָה אוֹ שֶׁמִּחוּ קְרוֹבָיו,
- הָיְתָה לוֹ בְּהֵמָה מֻפְרֶשֶׁת,
- הַחַטָּאת תָּמוּת,
- וְהָעוֹלָה תִּקְרַב עוֹלָה;
- וְהַשְּׁלָמִים יִקְרְבוּ שְׁלָמִים,
- וְנֶאֱכָלִין לְיוֹם אֶחָד,
- וְאֵינָן טְעוּנִין לֶחֶם.
- הָיוּ לוֹ מָעוֹת סְתוּמִין,
- יִפְּלוּ לִנְדָבָה.
- מָעוֹת מְפֹרָשִׁין,
- דְּמֵי חַטָּאת יֵלְכוּ לְיָם הַמֶּלַח,
- לֹא נֶהֱנִין וְלֹא מוֹעֲלִין.
- דְּמֵי עוֹלָה,
- יָבִיאוּ עוֹלָה, וּמוֹעֲלִין בָּהֶן.
- דְּמֵי שְׁלָמִים,
- יָבִיאוּ שְׁלָמִים,
- וְנֶאֱכָלִין לְיוֹם אֶחָד,
- וְאֵינָן טְעוּנִין לֶחֶם:
- דְּמֵי חַטָּאת יֵלְכוּ לְיָם הַמֶּלַח,
האיש - מדיר את בנו בנזיר,
- ואין האשה - מדרת את בנה בנזיר.
- כיצד?
- גילח - או שגילחוהו קרובים,
- מיחה - או שמיחוהו קרובים,
- היתה לו בהמה מופרשת -
- החטאת - תמות.
- והעולה - תקרב עולה.
- והשלמים - יקרבו שלמים, ונאכלין ליום אחד, ואינן טעונין לחם.
- היו לו מעות סתומין - יפלו לנדבה.
- מעות מפורשין -
- דמי חטאת - ילכו לים המלח, לא נהנין, ולא מועלין.
- דמי עולה - יבואו עולה, ומועלין בהן.
- דמי שלמים - יבואו שלמים, ונאכלין ליום אחד, ואינן טעונין לחם.
- היתה לו בהמה מופרשת -
זה שאמרנו האיש מדיר את בנו בנזיר - והוא שיאמר לו הרי אתה נזיר או יאמר הרי בני פלוני נזיר, וישתוק הבן וקרוביו ותחול הנזירות לזה הבן, הוא עניין שבא מפי הקבלה אין לו סמך בתורה ולא רמז, והוא מה שאמר הלכה היא בנזיר. וכבר סברו קצת החכמים לתת טעם בזה כדי לחנכו במצות, ולא נגמר זה הדבר.
והזמן אשר ימשך בו מעשה האב להתחייב הבן בנזירות הוא עד שיביא שתי שערות, ואפילו שכבר הגיעו עונת הנדרים רוצה לומר שלוש עשרה שנים ויום אחד והוא שלא הביא שתי שערות, ידירו בנזיר לפי שהוא קטן כמו שנתבאר בפרק עשירי מיבמות.
ומה שאמר כיצד - רוצה לומר יעשה בקרבנות שהפריש לנזירות בנו, אם לא נתקיים הנזירות, כגון שהלך הבן בעצמו וגילח ראשו או שגלחוהו הקרובים, או שמיחה על אביו מה שחייבו, או שמיחו בו הקרובים ואמרו לו למה חייבת בזה החיוב, כיצד יעשה באלו הקרבנות.
ואמרו היתה לו בהמה מופרשת וכו' - וזה כולו מבואר ממה שנקדם פירושו בזה הפרק.
וזה כולו עניין שבא מפי הקבלה, רוצה לומר שלא תחול זו הנזירות על הבן כשעשה מעשה שמורה שהוא אינו רוצה במעשה אביו, או שיבא באמירה שהוא לא יקבל הנזירות, בין שיאמר הוא או קרוביו, אבל חייב בנזירות בשתיקתו כשאין ביניהם הכחשה. וכל זמן שחל עליו הנזירות והתנהג בו, אינו יכול לא הוא ולא קרוביו לבטלו אחר כך, וזה יתכן אצלי:
האיש מדיר את בנו בנזיר - כשהוא קטן עד שיביא ב' שערות אחר שיהיה בן י"ג שנה ויום אחד, וכל דין נזירות עליו ואביו מביא קרבנותיו, ואם נטמא מביא קרבן טומאה. והאי מדירו, שאומר לו תהא נזיר או הרי בני פלוני נזיר, והוא שלא ימחה לא הבן ולא הקרובים. ודבר זה הלכה מפי הקבלה:
כיצד גלח או שגלחוהו קרובים - כיצד יעשה האב בקרבנות בזמן שגלח הבן ולא קבל הנזירות או שגלחוהו קרובים, או מיחה או שמיחוהו קרובים דבטל הנזירות. ודוקא כשמיחה הוא או מיחו הקרובים מיד. אבל אם התחיל לנהוג נזירות או שקיבל עליו הנזירות, תו לא מצי לממחי לא הוא ולא קרובים:
האיש מדיר את בנו בנזיר. פירש הר"ב כשהוא קטן עד שיביא ב' שערות. עיין בפירושו ספ"ג דסוטה ומ"ש שם:
היתה לו בהמה מופרשת כו' כדלעיל במשנה ד': . היתה לו בהמה מופרשת כו' כדלעיל במשנה ד':
.אין פירוש למשנה זו
האיש מדיר: וכו'. בפירקין דף כ"ד. וב"ש פליגי דאינו יכול להדיר וסתם לן תנא כב"ה והיא אחת מקילי ב"ש וחומרי ב"ה ושם בעדויות בעה"י נכתוב טעם למה לא שנאה שם. והלכה מפי הקבלה היא שהאיש מזיר ולא האשה ומיחוי נמי הלכה ובנו ולא בתו. וביד פ' שני דהלכות נזיר סימן י"ג י"ד ט"ו ובפ"ט סימן י"ב:
כיצד גלח: וכו'. כדפי' ר"ע ז"ל פירשו הרמב"ם ז"ל אינל תוס' ז"ל כתבו דל"ג כיצד וכן משמע מפי' רש"י ז"ל:
גלח או שגלחוהו: דאין לך מחאה גדולה מזו ול"מ גלח או שגלחוהו אלא אפילו מיחה או שמיחו בדברים שאין רצונם שיעשה נזיר מתבטל הנזירות תוס' ז"ל. בסוף פי' ר"ע ז"ל ודוקא כשמיחה הוא או מיחו הקרובים מיד אבל אם התחיל וכו'. אמר המלקט כן פירשו תוס' והרמב"ם ז"ל אבל רש"י ז"ל פי' או שמיחה הבן תוך ימי נזירותו ואפילו ביום אחרון. ומצאתי שכתב ה"ר יהוסף ז"ל כיצד גלח וכו' פי' חסורי מחסרא והכי קאמר בד"א בזמן שלא מיחה וכו' אבל אם מיחה מחוי כיצד גלח וכו':
יכין
האיש מדיר את בנו בנזיר: הלכה למשה מסיני, והוא שהבן קטן עד בן י"ג ויביא ב' שערות, ואז לרש"י ותוס' מתבטל הנזירות שהדירו אביו, ולר"ב צריך להשלים גם אח"כ [ועתוי"ט סוטה פ"ג מ"ח]:
כיצד: אהדירו אביו קאי:
מיחה: הבן הקטן:
או שמיחו קרוביו: אז ג"כ מתבטל הנזירות שהזירו אביו. וכולן, דוקא מיד כששמעו מיחו:
בועז
פירושים נוספים
- כתבי יד סרוקים של המשנה ב"אוצר כתבי יד תלמודיים" של הספרייה הלאומית
- דפים מכל רחבי ויקיטקסט שמקשרים למשנה זו
- מהדורת ויקיטקסט המבוארת
ראשונים על הפרק: רש"י |
תוספות |
פירוש הרא"ש |
מאירי |
הריטב"א |
תוספות רי"ד |
שיטה מקובצת
אחרונים על הפרק: צל"ח | פני יהושע | מהרש"א | רש"ש