משנה טהרות י ה
זרעים · מועד · נשים · נזיקין · קדשים · טהרות
<< | משנה · סדר טהרות · מסכת טהרות · פרק י · משנה ה | >>
האוכל מן הסלים ומן המשטיח של אדמה, אף על פי שמבוקעות ומנטפות לגת, הרי הגת טהורה.
מן העביט ומן המשטיח של עלים ונפל ממנו גרגר יחידי, אם יש לו חותם, טהורד.
אם אין לו חותם, טמא.
נפלו ממנו ענבים ודרכן במקום המופנה, כביצה מכוון, טהור.
יותר מכביצה, טמא, שכיון שיצאת טפה הראשונה, נטמאת בכביצה.
האוכל מן הסלים, ומן המשטיח של אדמה -
- אף על פי שהן מבוקעות, ומנטפות לגת - הרי הגת טהורה.
- מן העביט, ומן המשטיח של עלין -
- נפל ממנו גרגר יחידי -
- אם יש לו חותם - טהור,
- אם אין לו חותם - טמא.
- נפלו ממנו ענבים, ודרכן במקום המופנה -
- כביצה מכוון - טהור,
- יתר מכביצה - טמא,
- שכיון שיצאת טיפה הראשונה - נטמאת בכביצה.
- נפל ממנו גרגר יחידי -
אמר מי שיאכל בידים מסואבות מן הסלים, ועל [אף] אלו הענבים שנתבקעו ונטפו אינו מוכשר, ולכן אם נפל לגת הגת טהורה, שהענבים אשר יחותכו לאכילה לא הוכשרו.
ואם היה אוכל מתוך העביט ומן המשטח של עלים בידים מסואבות, ונפל ממנו גרגר יחידי לגת, אם היה זה הגרגר בריא וקצה העץ אשר יתלה בו הגרגר קבוע בגרגר עד שלא תצא ממנה לחות, הנה זה הגרגר טהור, וזהו כוונת אמרו יש לו חותם. ואם היה מוסר זה הקצה ונשאר הגרגר מגולה הראש, הנה יטמא בידו הטמאה מפני המשקה אשר בזה הראש. ובתוספתא (פי"א) אמרו "אין לו חותם טמא, במה דברים אמורים אם נגע במקום חותם, אבל לא נגע במקום חותם טהור".
ואחר שב ודבר בענבים טמאים שנטמאו בידו באמצעות המשקה, אם נפלו לגת ודרכן, הוא דיבור מבואר ממה שקדם לנו פירושו בשלישי מזאת המסכתא:
האוכל מן הסלים. אע״פ שידיו טמאות והענבי' נוטפין יין לגת הרי הגת טהור' דאותם טיפים אין להם תורת משקה הואיל ולאכילה נבצרו ולא ניחא ליה במאי דטייף אבל אוכל מן העביט או מן משטח של עלים אעפ״י שאין הענבים מבוקעות ואינן מנטפות אם נפל ממנו גרגר יחידי ואין חותם לאותו גרגיר דהיינו במקום שהעוקץ על פי הגרגיר יש כמין חותם ובראש חותם עוקץ כדפרישית בפרק שני דעוקצין ואותו חותם סותם פי הגרגיר שאין המשקה יוצא וכשנעקר העוצץ מן הגרגיר עם החותם המשקה יוצא ואע״פ שנטלם לאוכלם יש לו תורת משקה כיון דמתחלה בצרם לגת ונטמא אותו המשקה בידיו הטמאות וכשנפל לגת נטמא:
נפלו ממנו ענבים. כלומר אשכול של ענבים שהגרגרין מחוברין באשכול ואין המשקה יוצא ונטמאו בידיו טמאות דהוכשרו לפי שנבצרו לגת:
ודרכן במקום המפנה. מקום פנוי בגת שאין שם כלום לא יין ולא ענבים ודרכוהו בטהרה:
כביצה מכוון טהור. דאין אוכל מטמא כלי ומשיצאת טיפה הראשונה חסר ליה מכביצה ואין אוכל מטמא אחרים בפחות מכביצה נמצא דאין טומאה לטיפה זו אלא מחמת טומאה שקיבלה כשהיתה האוכל הלכך השתא נמי דנעשית משקה אין לה כח אלא כאוכל כדפרישית לעיל בפ״ג:
אבל יתר מכביצה טמא. כדקאמר שהביצה מטמא טיפה הראשונה כדין משקה וחזרה הטיפה וטימאה את הגת דמשקה מטמא כלי: תניא בתוספתא (פי״א) ענבים עד אימתי מטמאין טומאת אוכלין עד שיהלכו בהן שתי וערב ומשהלכו בהן שתי וערב ונשתיירו בהן גרגרים שלמי' מטמאין טומאת אוכלים זיתים עד אימתי מטמאין טומאת אוכלים עד שיטענו ר' שמעון אומר עד שיטחנו טחנן ונשתיירו מהן גרגרין שלמים מטמאין טומאת אוכלין ואלו הן פריצי זיתים וענבי' היוצאין מתחת הקורה מן הגפת ומן הזנין כנסן לאוכלין מטמאין טומאת אוכלין והחרצנים והזגים אע״פ שכנסן לאוכלין בטלה דעתו. השוקל ענבים בכף מאזנים אע״פ שהיין צף על גבי ידיו ואע״פ שחישב עליו טהור כנסו לתוך כלי טמא הדורס ענבים בחבית אע״פ שהיין צף על גבי ידיו טהור וכן בעובד כוכבים אינו חושש משום יין נסך הבוצר כרמו אם לא מצא להם שוק מחזירן לגת (זיתים לשוק לא מצא להם שוק מחזירן לבד.) ואע״פ שמוליכן בסלים טמאים ובקופות טמאות טהורין נכנסו לרשות הגת ולרשות הבד הוכשרו לקבל טומאה הלוקח משטיח של אדמה מישראל יעשה בטומאה מן העובד כוכבים יעשה בטהרה משטיח של עלין בין מישראל בין מן העובד כוכבים יעשה בטומאה ר' יוסי בר' יהודה אומר משטיח של עלין כמשטיח של אדמה מישראל יעשה בטומאה מן העובד כוכבים יעשה בטהרה הלוקח משטיח של אדמה מישראל לעשותו צימוקין הרי זה עושה אותו בטהרה האוכל מן הסלים ומן המשטיח של אדמה אכל והותיר כסאה כסאתים וזרקן לגת אע״פ שניפצן לגת והיין מנתז על גבי ענבים טהור וכן בעובד כוכבים אינו חושש משום יין נסך נפל ממנו גרגיר יחידי אם יש לו חותם טהור אם לאו טמא במה דברים אמורים בזמן שנגע במקום חותם לא נגע במקום חותם טהור ר' יוסי בן כיפר אומר משום רבי אלעזר במה דברים אמורים בזמן שנגע במקום המשקה לא נגע במקום המשקה טהור רבי יוסי אומר אפילו נפלו הימנו כארבע וחמש ביצים ודרכן כולן בבת אחת משקה היוצא מהן טהור שכיון שדרס עליהן בטלו שאין לו משקין במה יטמא. פי' עד שיהלכו בהן שתי וערב דתו לא חזו לאכילה: עד שיטענו. בקורת ביד הבד. עד שיטחנו. תחלה טוחנין בריחים ואחר כך טוענין בקורת בית הבד כדתניא בשלהי כל קרבנות (דף פו:) ואלו הן פריצי זתים הני דאמרן שנשתיירו. היוצאין מתחת הקורה של בית הבד. מן הגפת של זתים. ומן הזגין של זתים. אם כנסן לאוכלין מהניא בהן מחשבה אבל חרצנים וזגים של ענבים בטלה דעתו דלא חזו כשל זתים. שהיין צף על גבי ידיו טמאות. טהור היין דאין עליו תורת משקה להכשיר דלא ניחא ליה והוי כאוכל שלא הוכשר: הבוצר כרמו למכור הענבים לאכילה בשוק ולא מצא להן שוק מחזירן לגת בסלים טמאים וקופות טמאות לפי שלא הוכשרו ובלבד שלא יכניסם לרשות הגת בכלים טמאים דמשנכנסו לרשות הגת הוכשרו וצריך לעשות בטהרה. משטיח של עלין בין מישראל בין מן העובד כוכבים יעשה בטומאה כך כתוב בכל הספרים וטעות סופר הוא אלא יעשה בטהרה דשטיח של עלים מכשיר טפי משטיח של אדמה כדקתני מתני'. לעשותן צימוקים ניחא ליה במשקה דטייף עלייהו שמתוך כך הם מרבים טעם כענין שפירשנו בפירקין דלעיל גבי זיתים לעלותן לגג הלכך אפי' משטיח של אדמה צריך לעשות בטהרה. אפילו נפל הימנו כארבע וחמש ביצים. אמתני' קאי דקתני יתר מכביצה טמא וקסבר ר' יוסי דכשדרכן ברגל בפני עצמן בבת אחת כלומר שאין היין נמשך בפני עצמו ולא נחית תורת משקה על המשקה הנסחט מהם ומתבטל המשקה עם האוכל וטהור המשקה הנסחט מלטמא הגת שאין לו לגת משקין במה יטמא דהאי משקה אין לו אלא טומאת אוכל דהוי מעיקרא ואין אוכל מטמא כלי:
האוכל ענבים מן הסלים ומן המשטיח של אדמה - דסתמן לאכילה נבצרו. אע"פ שידיו טמאות והענבים נוטפים יין לגת, הרי הגת טהורה. דאותן טיפין אין להם תורת משקה, הואיל ולאכילה נבצרו ולא ניחא ליה במאי דטייף. אבל האוכל מן העביט ומן המשטיח של עלים, אע"פ שאין הענבים מבוקעות ואינן מנטפות, אם נפל ממנו גרגיר יחידי ואין חותם לאותו גרגיר, דהיינו במקום שהעוקץ על פי הגרגיר יש כמין חותם ואותו חותם סותם פי הגרגיר שאין משקה יוצא. וכשנעקר העוקץ עם החותם, משקה יוצא, ואע"פ שנטלם לאכלם יש לו תורת משקה, הואיל ומתחילה בצרם לגת, ונטמא אותו משקה בידיו טמאות, וכשנפל לגת נטמא. והני מילי כשנגע בידיו במקום החותם. אבל אם לא נגע במקום החותם, לא נטמא הגת, שהרי לא נגעו ידיו במשקים כדי שיחזור המשקה ויטמא הגת:
נפלו ממנו ענבים - כלומר אשכול של ענבים, שהגרגרים מחוברים באשכול ואין משקה יוצא, ונטמאו בידיו טמאות, דהוכשרו לפי שנבצר לגת:
ודרכן במקום המפונה - מקום פנוי בגת שאין שם כלום לא יין ולא ענבים ה ודרכוהו בטהרה: כביצה מכוון טהור הגת, דאין אוכל מטמא כלי, ומשיצאת טפה ראשונה חסר ליה מבביצה ואין אוכל מטמא אחרים בפחות מכביצה, נמצא דאין טומאה לטפה זו אלא מחמת טומאה שקיבלה כשהיתה אוכל, הלכך השתא נמי דנעשית משקה אין לה כח אלא כאוכל. אבל יותר מכביצה, טמא, שהכביצה מטמאה טפה ראשונה כדין משקה, וחזרה הטפה וטמאה את הגת, דמשקה מטמא כלי:
אם יש לו חותם טהור. שאף ע"פ שהגרגר נטמא שהרי הוכשר הואיל ולגת בצרן מ"מ אין אוכל מטמא כלי ואפילו אם ע"י דריכה יצא ממנו משקה אין אותו משקה מטמא הכלי כיון שאין שיעור באוכל לטמא המשקה כדפי' הר"ב לקמן גבי כביצה מכוון:
טהור. והוא שלא נגע במשקה. הראב"ד פ"ט מהט"א (הלכה ד') ואף ע"פ שפשוט הוא נ"ל שהכריחו לכתוב כן. מדבסיפא מתנה במקום המופנה:
במקום המופנה. פירש הר"ב מקום פנוי כו' לא יין ולא ענבים. דענבים נמי היו מתטמאים בכביצה:
(ד) (על המשנה) טהור. שאע"פ שהגרגר נטמא שהרי הוכשר הואיל ולגת בצרן, מכל מקום אין אוכל מטמא כלי. ואפילו אם על ידי דריכה יצא ממנו משקה, אין המשקה מטמא הכלי כיון שאין שיעור באוכל לטמא המשקה:
(ה) (על הברטנורא) דענבים נמי היו מתטמאים בכביצה:
בפי' רעז"ל ולא ניחא ליה במאי דטייף. אמר המלקט ל' הרא"ש ז"ל ולא ניחא ליה במאי דנטיף וכי היכי דאין משקה מכשיר אם לא שיהיה לרצון. ה"נ אין שם משקה עליו להקל טומאה אם לא שיהיה לרצון ע"כ:
עוד בפי' רעז"ל אלא מחמת טומאה שקבלה כשהיתה אוכל. כ' הח' ה"ר סולימאן אוחנא ז"ל נראה מדבריו ז"ל שהוא סובר כמ"ד משקין מיבלע בליעי דאי כמ"ד מפקיד פקידי אין במשקין שום טומאה כלל ואפילו לנסכים כשרים כדאיתא התם בפ' כל שעה ומיהו אפילו למ"ד מיבלע בליעי אין עליהם תורת משקין להיות תחלה אלא תורת אוכל ע"כ:
נטמאת מכביצה: כך מ"מ:
יכין
האוכל מן הסלים: כשאחזן ממעל להגת ואכלן:
הרי הגת טהורה: דהרי בכה"ג לא ניח"ל במשקה היוצא וכלעיל. ולא נקרא משקה לקט"ו מהידים השניות:
מן העבט ומן המשטיח של עלים: שכשיצאו מהן משקין בהנך. אינן הולכים לאיבוד. ושפיר נקראין מה"ט משקין להכשיר ולקט"ו:
ונפל ממנו: מתוך ידיו לתוך הגת:
אם יש לו חותם: ר"ל אם בגרגר שנשר מהאשכול נשאר בתחתיתו קצת מהענף שעי"ז לא יוכלו משקין לצאת מהגרגר:
טהור: הגת וכל אשר בתוכו טהור. דאפילו בצרן לגת. ונמצא שכבר הוכשר הגרגיר לקט"ו גם בלי משקה. והרי נטמא א"כ הגרגר מהידים. עכ"פ אין הגרגר חוזר ומטמא הגת. דאוכל טמא אפילו יש בו כביצה. אמ"ט כלי. וגם אם יש תוך הגת שאר ענבים כשנפל זה הגרגר לתוכו. לא נטמאו מהגרגר שהרי אין בגרגר כשיעור לטמא אחרים. ותו אפילו היה בהגרגר כביצה. אפ"ה לא היה מטמא שאר הענבים שתוך הגת. שהרי הגרגר לא נעשו מהידים שניים רק שלישי. שאינו חוזר ומטמא תרומה. ומכ"ש לטבל שדינו כחולין [כלעיל סי' כ"א]. ואפ"ה נקט תנא גרגר. שאין בו כשיעור. משום רבותא דסיפא. דבאין בו חותם. אפילו גרגר שאין בו כשיעור נטמא הכל:
אם אין לו חותם טמא: דהידים שנגעו בהמשקין שבפה הגרגר, טמאוהו. וטפת משקין זה נעשה מהידים תחלה. והוא חוזר ומטמא הגת וכל אשר בתוכו. דמשקה א"צ שיעור אפילו לטמא אחרים. ואע"ג דעכ"פ אין בהטפה הקטנה זו בכדי ליגע בהגת ובכל הענבים. עכ"פ כשידרכום ויצאו משקין רבים. ויתטמאו מהטפה טמאה. והן יטמאו הכל. מיהו כל זה בלקחן ממשטיח עלין. דהרי בצרן לגת. אבל בלקטן לאכילה. אפילו אין עליהן חותם לא היה נטמא הטפה מהידים. דמדלקטן לאכילה לא ניח"ל במשקין היוצאין. ואין עליהן שם משקה להכשיר ולקט"ו [כלעיל כ"ב]. ומה"ט לא מחלקי הכי ב"ה בין יש או אין עליהן חותם. דבין כך וכך מותרים ליתנן בידים מסואבות:
נפלו ממנו ענבים: שנפלו איזה ענבים שגרגריהן סתומין מהאשכול שהובצר לגת ונטמא מהידים:
ודרכן במקום המופנה: שדרך אותן ענבים שנשרו מהאשכול. במקום שבגת שהיה פנוי ונגוב ממשקין. וגם ענבים אחרים לא היו שם במקום ההוא. דאל"כ היו נטמאים מהענבים הטמאים שנפלו. שהרי היו יחד כביצה. וכדמסיק. וא"כ מה היה מועיל שאין בהענבים שנפלו רק כביצה מכוון. הרי גם כשיסחט טפה הראשונה. ישאר גוש ענבים כביצה. והוא יטמא להמשקין היוצאין כשנדרכו:
כביצה מכוון טהור: דאע"ג דגרגרי הענבים היו מחוברים יחד בהשרביט ומדמחוברין בידי שמים מצטרפין כולם לכביצה [ורק השרביט עצמו שהוא יד אינו מצטרף להשלים שיעור כביצה. וכריש עוקצין]. והרי הגרגרים ההם כבר טמאים היו. אפ"ה לא יכלו לטמא המשקין כשיצאו. דמדלא היו רק כביצה מכוונת. להכי כשיצא מהן הטפה הראשונה. לא ישאר בהגרגרים שיעור כביצה בכדי לטמא המשקין. ובעוד המשקין בתוך הזג. לא נטמאו עם הזג. דמשקין מפקד פקידי. ר"ל הן כגוף אחר המופקד בתוך הזג כמונח בקופסא [כפסחים ל"ג ע"ב]:
נטמאת בכביצה: והטפה ההיא טימאה הגת וגם כל המשקין שיוצאין אח"כ:
בועז
פירושים נוספים
- כתבי יד סרוקים של המשנה ב"אוצר כתבי יד תלמודיים" של הספרייה הלאומית
- דפים מכל רחבי ויקיטקסט שמקשרים למשנה זו
- מהדורת ויקיטקסט המבוארת