משנה עבודה זרה ב א
זרעים · מועד · נשים · נזיקין · קדשים · טהרות
<< | משנה · סדר נזיקין · מסכת עבודה זרה · פרק ב · משנה א | >>
אין מעמידין בהמה בפונדקאות של גוים, מפני שחשודין על הרביעהא.
ולא תתיחד אשה עמהן, מפני שחשודין על העריותב.
ולא יתיחד אדם עמהן, מפני שחשודין על שפיכות דמים.
בת ישראל לא תילד את הנכרית, מפני שמילדת בן לעבודה זרה.
אבל נכרית, מילדת בת ישראל.
בת ישראל לא תניק בנה של נכריתד.
אֵין מַעֲמִידִין בְּהֵמָה בְּפֻנְדְּקָאוֹת שֶׁל גּוֹיִם,
- מִפְּנֵי שֶׁחֲשׁוּדִין עַל הָרְבִיעָה.
- וְלֹא תִּתְיַחֵד אִשָּׁה עִמָּהֶן,
- מִפְּנֵי שֶׁחֲשׁוּדִין עַל הָעֲרָיוֹת.
- וְלֹא יִתְיַחֵד אָדָם עִמָּהֶן,
- מִפְּנֵי שֶׁחֲשׁוּדִין עַל שְׁפִיכוּת דָּמִים.
- בַּת יִשְׂרָאֵל לֹא תְּיַלֵּד אֶת הַנָּכְרִית,
- מִפְּנֵי שֶׁמְּיַלֶּדֶת בֵּן לַעֲבוֹדָה זָרָה;
- אֲבָל נָכְרִית מְיַלֶּדֶת בַּת יִשְׂרָאֵל.
- בַּת יִשְׂרָאֵל לֹא תָּנִיק בְּנָהּ שֶׁל נָכְרִית;
- אֲבָל נָכְרִית מְנִיקָה בְּנָהּ שֶׁל יִשְׂרְאֵלִית בִּרְשׁוּתָהּ:
אין מעמידין בהמה בפונדקאות של גוים -
- מפני שהן חשודין על הרביעה.
- ולא תתייחד אישה עמהן -
- מפני שהן חשודין על העריות.
- ולא יתייחד אדם עמהן -
- מפני שהן חשודין על שפיכת דמים.
- בת ישראל - לא תילד את הנוכרית,
- אבל הנוכרית - מילדת את בת ישראל.
- בת ישראל - לא תניק בנה של נוכרית,
- אבל הנוכרית - מיניקת את בנה של ישראלית ברשותה.
ואפילו בהמה נקבה אין מניחין אצל גויה, שמא יבא גוי אצל אותה גויה וירבע הבהמה.
הם אמרו לא תתייחד אשה עמהם - ואפילו היחוד שהוא מותר לה יחוד כמותו להתיחד עם ישראל, כגון שתהיה אשת הגוי עמו, וכיוצא בזה ממה שבארנו במקומו בסוף קידושין.
ובת ישראל לא תילד את הנוכרית - לפי שמגדלת בן לעבודה זרה. ואם הוא בשכר, מותר מפני איבה. ומטעם זה לא תניק בנה של נוכרית.
ואומרם ברשותה - שלא תתייחד עמו, לפי שהם חשודים על שפיכת דמים:
אין מעמידין בהמה בפונדקאות - העשויין להתאכסן שם עוברי דרכים. לפי שהנכרים חשודים על הרביעה. אפילו נקבות אצל נקבות אסור, לפי שהעובדי כוכבים מצויים אצל נשי חביריהם ופעמים שאינו מוצאה ומרביע את הבהמה:
ולא תתיחד אשה עמהן - אפילו ביחוד שכיוצא בו אצל ישראל מותר, כגון שאשתו עמו, אצל נכרי אסור, דנכרי אין אשתו משמרתו:
לא תילד את הנכרית - מפני שמגדלת בן לעבודה זרה. ובשכר, מותרת, משום איבה:
אבל נכרית מילדת את בת ישראל - בזמן שאחרות עומדות על גבה ג. אבל בינה לבינה לא, שחשודה על שפיכות דמים שמא תהרגנו:
אין מעמידין בהמה וכו'. מפני שהעכו"ם חשודים על הרביעה ובני נח נאסרו בה דכתיב (בראשית ב') והיו לבשר אחד. יצאו בהמה וחיה ועוף. ויש כאן לפני עור לא תתן מכשול. רש"י. והא דלמכור להם תליא במנהגא במ"ו פ"ק כבר כתבתי בפ"ד דפסחים משמא דגמרא דעל בהמתו הוא דחס עלה שלא תעקר ומתני' אפילו כחכמים דריש פ"ב דפרה:
ולא תתיחד אשה עמהם. פירש הר"ב אפילו ביחוד שכיוצא בו אצל ישראל מותר כגון שאשתו עמו וכו' כדתנן במשנה י"ב פרק בתרא דקדושין:
מפני שחשודים על העריות. גמ' ותיפוק ליה משום ש"ד וכו' ר' אידי אמר אשה כלי זיינה עליה [ופירשו התוס' [דף כ"ה ע"ב] וכן כתב הרא"ש לפי שהיא אומללה ושפלה ואינה בת מריבה כאיש מרחמין עליה. ואין הורגין אותה]:
מפני שמילדת בן לעכו"ם. והר"ב העתיק שמגדלת. וכן ל' הרמב"ם בפי' אבל בגמ' גרס שמילדת וכן בבריי' אך בלא תניק גרס שמגדלת כדלקמן ובירו' ל"ג כלל במתני' הטעם מפני וכו' וכן ברי"ף אבל גרסת התוס' במשנה כגרסת הספר כנראה מלשונם בד"ה ורמינהו וכו':
אבל עכו"ם מילדת בת ישראל. כתב הר"ב בזמן שאחרות עומדות על גבה. כדתניא בברייתא ואפ"ה לא שריא אלא ברשות ישראל דוקא כמו שאפרש לקמן בס"ד:
בת ישראל לא תינק בנה של עכו"ם. מפני שמגדלת בן לעכו"ם. ברייתא.
אבל עכו"ם מניקה בנה של ישראל. ירושלמי. שנאמר (ישעיה מ"ט) והיו מלכים אומניך ושרותיהם מיניקותיך. הרא"ש:
ברשותה. דישראלית אבל לא תמסרנו להוליכו בביתה שלא תהרגנו. רש"י. ובגמ' מייתי ברייתא דתני בה עכו"ם מניקה את בנה של בת ישראל בזמן שאחרות עומדות על גבה וכתבו התוס' פי' ואפי' ברשות הישראל. דכמו דתני הכא במילדת ה"נ הכא במניקה. דהנקה דומיא דמילדת היא. ויולדת היא סתמא ברשות ישראל היא [דאין היולדת הולכת אצל המילדת. והיינו טעמא דבמתני' לא תני ברשותה גבי מילדת משום דלא איצטריך] ואפ"ה אינו שרי אלא באחרות עומדות על גבה ע"כ. וכ"כ הרא"ש והטור סי' קנ"ד ועיין מ"ש במשנה דלקמן. והרמב"ם לא העתיק בחבורו פ"ט מהלכות עכו"ם אלא כלשון המשנה. אפשר דעתו דהא דתניא ואחרות עומדות על גבה. פירושא דברשותה היא ובין במילדת ובין במניקה סגי ברשותה לפי שאז מסתמא אחרות עומדות על גבה א"נ יוצאות ונכנסות עומדות ע"ג קרינא ביה. כמ"ש ג"כ התוס' מדלקמן פ"ד משנה י"א ואולי שזוהי דעת הר"ב ולפיכך ברישא דלא תנן בהדיא ברשותה. הוסיף לבאר בזמן שאחרות וכו' אבל בסיפא במניקה דתנן בהדיא ברשותה לא הוצרך להוסיף ולבאר ותנא דמתני' דתנא בסיפא ולא ברישא משום דמסתמא דיולדת דברשותה דידה היא שיולדת:
(א) (על המשנה) הרביעה. ובני נח נאסרו בה, דכתיב והיו לבשר אחד, יצאו בהמה וחיה ועוף. ויש כאן לפני עור לא תתן מכשול. רש"י. והא דלמכור להם תליא במנהגא, היינו משום דעל בהמתו חס עלה שלא תעקר. גמרא:
(ב) (על המשנה) העריות. גמרא. ותיפוק ליה משום שפיכות דמים. ומשני, אשה כלי זיינה עליה. ופירשו התוס' לפי שהיא אומללה ושפלה ואינה בת מריבה כאיש, [מרחמין עליה ואין הורגין אותה]
(ג) (על הברטנורא) ואפילו הכי לא שריא אלא ברשות ישראל דוקא. ועיין לקמן באות ו':
(ד) (על המשנה) בנה של נכרית. מפני שמגדלת בן לעבודה זרה. ברייתא:
(ה) (על המשנה) אבל נכרית מניקה כו'. ירושלמי, שנאמר והיו מלכים אומניך ושרותיהם מניקותיך. הרא"ש:
(ו) (על המשנה) ברשותה. דישראלית. אבל לא תמסרנו להוליבו בביתה. שלא תהתגו. רש"י. ועתוי"ט:
אין מעמידין בהמה וכו': לשון רעז"ל עד ופעמים שאינו מוצאה ורובע את הבהמה. אמר המלקט ואפילו מוצאה נמי דחביבה עליהם בהמתם של ישראל יותר מנשותיהם וכתבתיו כבר לעיל פ"ק סימן ו'. והכא ג"כ ודאי בכל עו"ג מיירי אפילו שאינם עובדי ע"ז. ומה מאד נפלאתי ותמהתי על שמצאתי כתוב בטור יו"ד ריש סימן קנ"ג אין מעמידין בהמה בפונדקאות של עובדי ע"ז דמה שייך בזה עובדי ע"ז הא אפילו שאינם עע"ז לענין זה הכל שוין וכן כתב ג"כ ברא"ש סי' קנ"ד עובדת גילולים לא תילד לישראלית בינה לבינה מפני שחשודה על שפיכות דמים ע"כ. והא דתנן דחשודים על הרביעה היינו דוקא בבהמה דישראל כדכתבינן בפירקין דלעיל אבל שלהן אין לחוש לרביעה לא לזכר ולא לנקיבה דעו"ג חס על בהמתו שלא תעקר וזכר נמי שלא יוכחש בשרו הלכך לוקח מהם בהמה לקרבן ואין חוששין לא משום רובע ולא משום נרבע ור' פדת אוקי למתניתין דחייש ארביעה כר' אליעזר דאמר בריש שני דמסכת פרה דפרת חטאת אינה נלקחת מן העו"ג וברייתא דלוקחין מהם בהמה לקרבן כרבנן דמכשירין גבי פרה:
מפני שהן חשודין על הרביעה: הגי' הררי"א ז"ל על הבהמה. וכתב הר"ן ז"ל ומסתברא דה"מ דאין מעמידין בהמה וכו' במקומות שהעו"ג חשודין על הרביעה א"נ בסתם עו"ג אבל כגון נכרים שבמקומות הללו שאינם חשודין בה ואדרבה מכין ועונשין עליה מותר ע"כ:
ולא תתייחד אשה עמהם: משום ערוה אבל משום שפיכות דמים ליכא למיחש דאשה כלי זיינה עליה דודאי לא יהרגנה כיון שבא עליה. ואיתא בתוספות פ' שני דכתובות דף כ"ו ובפרק עשרה יוחסין (קידושין דף פ'.) ובגמרא בעי רבינא למימר דדוקא לכתחילה לא תתייחד אבל בדיעבד אם נתייחדה לא מיתסרא מספק על בעלה ודייק לה מדהכא קתני לא תתייחד אשה עמהם ואילו בפ' שני דכתובות תנן האשה שנחבשה בידי עו"ג ע"י ממון מותרת לבעלה אלא לאו ש"מ שאני לן בין לכתחילה בין לדיעבד ודחי לה ממאי דילמא לעולם אימא לך אפילו דיעבד נמי לא והכא היינו טעמא דשריא לבעלה דמתיירא עו"ג משום הפסד ממונו דסבר אי בעילנא לה תו לא פרע לי בעלה מידי תדע דמשום הפסד ממון הוא דשריא דקתני סיפא ע"י נפשות אסורה לבעלה אלמא היכא דלא מירתת להפסד ממונו חיישינן שמא נבעלה לאחד מהם ברצון אי אשת ישראל היא או אפילו באונס אי אשת כהן היא ותו לא מידי פירוש דודאי הפסד ממון שאני אבל יחיד בעלמא אימא דאסור אף בדיעבד. וביד פכ"ב דהלכות איסורי ביאה סימן ד' ה' ז':
ולא יתייחד אדם עמהם וכו': ביד פי"ב דהלכות רוצח ושמירת נפש סימן ז'. ובטור יו"ד סי' קנ"ג וסי' קנ"ד ובא"ה סימן כ"ד:
בת ישראל וכו': ביד פ' ט' דהלכות עכומ"ז סו' י"ד:
בת ישראל לא תניק בנה של נכרית: בירושלמי מפרש מפני שנותנת לו חיים א"ר יוסי הדא אמרה שאסור ללמדם אומנות כהדא תרתין אומנין בגירו זאגייא וקובטריא זאגייא לא אלפין וקמון קובטריא אלפון ואתעקרון עכ"ל ז"ל. ומדקאמר מפרשינן בברייתא בגמרא מפני שמיילדת בן לע"ז שמעינן מינה דלא גרסינן לה במתני' וכן בירושלמי בהרי"ף ובהרא"ש ז"ל נמי ליתיה. ואיתיה להאי בבא בירושלמי פרק ארבעה וחמשה. ואסיקנא בגמרא דבשכר מותר משום איבה ושמעינן מינה דכ"ש לרופא שהוא מרפא לכל שהוא מותר לרפאות לעו"ג כדי שתתעבר דאם אינו מרפא אתהן הוי להו איבה טפי ואני ראיתי את הרב רבינו משה בר נחמן ז"ל שנתעסק במלאכה זו אצל הנכרית בשכר עכ"ל תשובת הרשב"א ז"ל סימן ק"כ:
ברשותה: בילמדנו ריש פרשת ואלה שמות מאי ברשותה אוכלת מתחת ידה ומניקתו ע"כ. בסוף פי' רעז"ל אבל בינה לבינה לא שחשודות על שפיכות דמים שמא תהרגנו. אמר המלקט ור"מ פליג עלייהו דרבנן דאפילו אחרים עומדים אסור דזימנין שמנחת ידו על מוח של תינוק והורגתו ולא מינכר:
אבל עו"ג מניקה בנה של ישראלית: חכמים בברייתא סברי דדוקא בזמן שאחרים עומדים על גבה ור"מ סבר אפילו אחרים עומדין על גבה נמי לא דזימנין דשייפא ליה סמא דמותא לדד מאבראי וקטלה ליה והעלה הר"ן ז"ל דמתניתין דשריא לעו"ג להניק בנה של ישראלית מיירי במקום סכנה ומש"ה שרי דכן משמע בירושלמי דגרסי' התם אבל עו"נ מניקה בנה של ישראלית דכתיב והיו מלכים אומניך ושרותיהם מניקותיך. תני יונק תינוק מן העו"ג ומן בהמה טמאה ומביאין לו חלב מכל מקום ואינו חושש לא משום יונק שקץ ולא משום טומאה אלא מתניתין דהכא דומיא דההיא דבהמה טמאה היא דמקמינן לה התם משום סכנה כלומר דליכא מניקה ישראלית ולא בעי אומדנא דסתם תינוק הוא מסוכן אצל חלב דהא אמתניתין דהכא מייתו לה. אבל הרשב"א ז"ל [כתב] דמדינא חלב העו"ג מותר דכיון דאסיקנא בפ' אע"פ דחלב מהלכי שתים מותר מנא תיתי שיהא יותר אסור חלב עו"ג מחלב של ישראלית אלא לפי שממדת חסידות הוא שלא להניק מחלב עו"ג שלפי שטבען של ישראל רחמנים וביישנים אף חלבן מגדל טבע כיוצא בהן מש"ה עריבו לה עו"ג בהדי בהמה טמאה אבל לא שיהא דינם שוה שבהמה טמאה אסור מן הדין ועו"ג אינה אלא ממדת חסידות וה"נ מוכח במדרש ואלה שמות רבה דאמרינן וקראתי לך אשה מינקת מן העבריות וכי אסור היה לו למשה ליינק מחלב עו"ג לא כן תנינא אבל עו"ג מניקה בנה של ישראלית ברשותה אלא למה אמרה כן לפי שהחזירתו למשה על כל המצריות להניק אותו ופסל את כולן ולמה פסלם אמר הקב"ה פה שעתיד לדבר עמו יינק דבר טמא והיינו דכתיב את מי יורה דעה וכו' עכ"ל ז"ל בקיצור. ואני המלקט מצאתי בתשובות הרשב"א ז"ל סימן קכ"א וז"ל שאלת עוד הא דתנן במתניתין עו"ג מניקה בנה של ישראלית ברשותה וקתני בברייתא עו"ג מניקה בנה של ישראלית בזמן שאחרים עומדין על גבה אבל לא בינו לבינה אנן כמאן נקטינן אי כמתניתין דשריא ברשות של ישראל או כברייתא דבעו אחרים עומדים על גבה. תשובה דא ודא אחת היא דכל שברשותה של ישראלית אחרים עומדין על גבה קרינן ליה וכדתנן בעיר שכולה עו"ג אסור עד שיהא יושב ומשמר אע"פ שיוצא ונכנס מותר אלמא נכנס ויוצא כיושב ומשמר על גביו קא דמי מאי אמרת שאני הכא דתינוק מונח בידה ואפשר דמזקא ליה ביני ביני לא היא דההיא סברא דאביי היא התם בריש פ' הכל שוחטין ופליג אדרבא בההיא כדאמרינן התם אביי לא אמר כרבא התם לא נגע הכא נגע ואנן קיימא לן כרבא דאלמא אף במה שבידו כל שנכנס כיושב ומשמר על גביו דמי ותדע לך דאם איתא דברייתא פליגא אמתניתין לא הוה שתיק גמרא מלאקשויי ולימא והתניא וחכמים אומרים עו"ג מניקה בנה של בת ישראל בזמן שאחרות עומדות על גבה אבל לא בינה לבינה אלא ודאי מדלא אקשינן עלה דההיא כדמקשינן אמילדת מדתניא בברייתא מילדת יהודית את הארמית בשכר ש"מ דבהא מתניתין וברייתא כי הדדי נינהי ע"כ:
יכין
אין מעמידין בהמה בפונדק אות: [ווירטסהויז]:
מפני שחשודין על הרביעה: והאידנא שאינן חשודין שרי [י"ד קנ"ג], דס"ל דמתניתין כר"א [ע"ז כ"ג א'], אבל אנן קיי"ל כרבנן התם דלקולא, דבשל סופרים הלך אחר המיקל [תוס' ריש פרקן]:
ולא תתיחד אשה עמה: אפילו הן רבים וגם נשותיהן עמהן, דבכה"ג בישראל אפילו פרוצי שרי. דנשותיהון משמרתן. אפ"ה בעכו"ם אין אשתו משמרתו:
מפני שחשודין על העריות: ר"ל אף דבאשה ליכא למיחש שיהרגה דטבע כל אדם לרחם עליה, אפ"ה עכ"פ חשודין על הזנות [שם]. והאידנא אין נזהרין בזה, וכתב אא"ז הגאון מהר"ם פאדווא זצוק"ל [בתשובה סי' כ"ו] שנקראות עוברות על דת. אולם בתשובת ח' יאיר [סי' ס"ו], כתב ללמד זכות עליהן, מדמעניש המלכות מאד על זה [ומכ"ש בנוסעות על הפאסט] לא חשידי בהא [ועי' מ"ש לעיל סוף פ"א ובעדיות פ"א סי' ל"ה בכלל ג']. ואפ"ה מסיים דיש להזהירם בזה [ועי"ש תשובה ע"ג]:
ולא יתיחד אדם עמהן מפני שחשודין על שפיכת דמים: והשתא אינן חשודין על כך:
מפני שמילדת בן לע"ז: מיהו בידוע שהיא מילדת שרי משום איבה, ודוקא בשכר ובחול [קנ"ד ועי' א"ח סי' ש"ל ס"ב. אמנם בזמנינו שהמלכות מענש מאוד למילדת או לרופא שלא ילך כשיקראוהו לעכו"ם, או לרופא שאינו ישראל כשלא ילך אצל ישראל אפשר שיש להקל. ועי' ברמב"ם [(פ"א מהל' שמיטה הי"א)]. ואפילו לראב"ד שם דרק בדרבנן הקילו בכה"ג, י"ל אפשר שגם חתיכת הטבור [מהגעבעהרמוטטער] בשבת, שהוא הוא הדבר שיש בו חשש איסור דאורייתא, אפשר דהו"ל מלאכה שא"צ לגופה, והרי קיי"ל כר' יוסי דנימוקו עמו דס"ל [ספי"ח משבת] דבישראל חותכין הטבור אף דהוה סגי עד הערב בקשירה. דאל"כ האיך יחמיר הת"ק לומר דרק קושרין. ואפ"ה מותר לחתכו. על כרחך רק משום דגם חתיכת הטבור אינו איסור דאורייתא, להכי לא דייקינן בה כולה האי. א"כ הוא הדין בעכו"ם. ואפ"ה לפע"ד דעכ"פ תשנה לחתכו באיזמל וכדומה ולא במספרים כמו שנהגו בחול]:
אבל עוברת כוכבים מילדת בת ישראל: ברשות ישראל ובמעמד ישראל. או שהמילדת מומחת דלא מרעי חזקתה:
בת ישראל לא תניק בנה של עובדת כוכבי': אא"כ חלבה רב ומצערה:
אבל עובדת כוכבי' מניקה בנה של ישראלית ברשותה: בבית של ישראלית:
בועז
פירושים נוספים
- כתבי יד סרוקים של המשנה ב"אוצר כתבי יד תלמודיים" של הספרייה הלאומית
- דפים מכל רחבי ויקיטקסט שמקשרים למשנה זו
- מהדורת ויקיטקסט המבוארת
- ראו ביאורים נוספים במהדורה המבוארת, וכן בדף השיחה.