משנה עבודה זרה ב רמבם

נוסח הרמב"ם עריכה

(א) אין מעמידין בהמה בפונדקאות של גוים -

מפני שהן חשודין על הרביעה.
ולא תתייחד אישה עמהן -
מפני שהן חשודין על העריות.
ולא יתייחד אדם עמהן -
מפני שהן חשודין על שפיכת דמים.
בת ישראל - לא תילד את הנוכרית,
אבל הנוכרית - מילדת את בת ישראל.
בת ישראל - לא תניק בנה של נוכרית,
אבל הנוכרית - מיניקת את בנה של ישראלית ברשותה.


(ב) מתרפין מהן - ריפוי ממון,

אבל לא - ריפוי נפשות.
ואין מסתפרין מהן - בכל מקום,
דברי רבי מאיר.
וחכמים אומרין:
ברשות הרבים - מותר,
אבל לא - בינו לבינו.


(ג) אלו דברים של גוים אסורין, ואיסורן איסור הניה -

היין, והחומץ של גוים שהיה מתחילתו יין,
וחרס אדריאני, ועורות לבובין.
רבן שמעון בן גמליאל אומר:
בזמן שהקרע שלו עגול - אסור,
ומשוך - מותר.
בשר הנכנס לבית עבודה זרה - מותר,
והיוצא - אסור, מפני שהוא כזבחי מתים,
דברי רבי עקיבה.
ההולכין בתרפות - אסור מלשאת ומלתת עמהן,
והבאין - מותרין.


(ד) נאדות הגוים וקנקניהם, ויין ישראל כנוס בהן - אסורין,

ואיסורן איסור הניה - דברי רבי מאיר.
וחכמים אומרין: אין איסורן איסור הניה.
החרצנין, והזוגין של גוים - אסורין,
ואיסורן איסור הניה - דברי רבי מאיר.
וחכמים אומרין:
הלחים - אסורין,
והיבשים - מותרין.
המורייס וגבינת בית אוניאקי של גוים - אסורין,
ואיסורן איסור הניה - דברי רבי מאיר.
וחכמים אומרין: אין איסורן איסור הניה.


(ה) אמר רבי יהודה:

שאל רבי ישמעאל את רבי יהושע,
כשהיו מהלכין בדרך,
מפני מה אסרו את גבינת הגוים.
אמר לו: מפני שמעמידין אותה בקיבת נבילה.
אמר לו: והלוא קיבת העולה - חמורה מקיבת הנבילה,
ואמרו: כל כוהן שדעתו יפה, שורפה חיה - ולא הודו לו,
אלא אמרו: לא נהנין, ולא מועלין.
אמר לו: מפני שמעמידין אותה בקיבת עבודה זרה.
אמר לו: אם כן, למה לא אסרוה בהניה?
והשיאו לדבר אחר -
אמר לו: ישמעאל אחי,
היאך אתה קורא "כי טובים דודיך מיין" (שיר השירים א ב),
או "כי טובים דודייך מיין"?
אמר לו: כי טובים דודייך מיין.
אמר לו: אין הדבר כן,
שהרי חברו מלמד עליו - "לריח שמניך טובים" (שיר השירים א ג).


(ו) אלו דברים של גוים אסורין, ואין איסורן איסור הניה -

חלב שחלבו גוי - ואין ישראל רואהו,
הפת והשמן שלהן,
ושלקות.
רבי ובית דינו - התירו בשמן.
כבשים - שדרכן לתת בהן יין וחומץ,
וטרית טרופה,
וציר - שאין בו דגה,
והחליק, וקורט של חלתית, ומלח סלקונטית -
הרי אלו אסורין, ואין איסורן איסור הניה.


(ז) אלו מותרין באכילה -

חלב שחלבו גוי - וישראל רואהו,
והדבש,
והדבדבניות -
אף על פי שהן מנטפות - אין בהן משום הכשר משקה,
וכבשין - שאין דרכן לתת בהן יין וחומץ,
וטרית - שאינה טרופה,
וציר - שיש בה דגה,
ועלה של חלתית,
וזיתי גלוסקה מגולגלין.
רבי יוסי אומר: השלוחין - אסורין.
חגבים -
מן הסלילה - אסורין,
מן האופתק - מותרין.
וכן בתרומה.


הדף הראשי של משנה עבודה זרה ב