משנה עבודה זרה ב רמבם

נוסח הרמב"ם

(א) אין מעמידין בהמה בפונדקאות של גוים -

מפני שהן חשודין על הרביעה.

ולא תתייחד אישה עמהן -

מפני שהן חשודין על העריות.

ולא יתייחד אדם עמהן -

מפני שהן חשודין על שפיכת דמים.

בת ישראל - לא תילד את הנוכרית,

אבל הנוכרית - מילדת את בת ישראל.

בת ישראל - לא תניק בנה של נוכרית,

אבל הנוכרית - מיניקת את בנה של ישראלית ברשותה.

(ב) מתרפין מהן - ריפוי ממון,

אבל לא - ריפוי נפשות.

ואין מסתפרין מהן - בכל מקום,

דברי רבי מאיר.

וחכמים אומרין:

ברשות הרבים - מותר,

אבל לא - בינו לבינו.

(ג) אלו דברים של גוים אסורין, ואיסורן איסור הניה -

היין, והחומץ של גוים שהיה מתחילתו יין,

וחרס אדריאני, ועורות לבובין.

רבן שמעון בן גמליאל אומר:

בזמן שהקרע שלו עגול - אסור,

ומשוך - מותר.

בשר הנכנס לבית עבודה זרה - מותר,

והיוצא - אסור, מפני שהוא כזבחי מתים,

דברי רבי עקיבה.

ההולכין בתרפות - אסור מלשאת ומלתת עמהן,

והבאין - מותרין.

(ד) נאדות הגוים וקנקניהם, ויין ישראל כנוס בהן - אסורין,

ואיסורן איסור הניה - דברי רבי מאיר.

וחכמים אומרין: אין איסורן איסור הניה.

החרצנין, והזוגין של גוים - אסורין,

ואיסורן איסור הניה - דברי רבי מאיר.

וחכמים אומרין:

הלחים - אסורין,

והיבשים - מותרין.

המורייס וגבינת בית אוניאקי של גוים - אסורין,

ואיסורן איסור הניה - דברי רבי מאיר.

וחכמים אומרין: אין איסורן איסור הניה.

(ה) אמר רבי יהודה:

שאל רבי ישמעאל את רבי יהושע,

כשהיו מהלכין בדרך,

מפני מה אסרו את גבינת הגוים.

אמר לו: מפני שמעמידין אותה בקיבת נבילה.

אמר לו: והלוא קיבת העולה - חמורה מקיבת הנבילה,

ואמרו: כל כוהן שדעתו יפה, שורפה חיה - ולא הודו לו,

אלא אמרו: לא נהנין, ולא מועלין.

אמר לו: מפני שמעמידין אותה בקיבת עבודה זרה.

אמר לו: אם כן, למה לא אסרוה בהניה?

והשיאו לדבר אחר -

אמר לו: ישמעאל אחי,

היאך אתה קורא "כי טובים דודיך מיין" (שיר השירים א ב),

או "כי טובים דודייך מיין"?

אמר לו: כי טובים דודייך מיין.

אמר לו: אין הדבר כן,

שהרי חברו מלמד עליו - "לריח שמניך טובים" (שיר השירים א ג).

(ו) אלו דברים של גוים אסורין, ואין איסורן איסור הניה -

חלב שחלבו גוי - ואין ישראל רואהו,

הפת והשמן שלהן,

ושלקות.

רבי ובית דינו - התירו בשמן.

כבשים - שדרכן לתת בהן יין וחומץ,

וטרית טרופה,

וציר - שאין בו דגה,

והחליק, וקורט של חלתית, ומלח סלקונטית -

הרי אלו אסורין, ואין איסורן איסור הניה.

(ז) אלו מותרין באכילה -

חלב שחלבו גוי - וישראל רואהו,

והדבש,

והדבדבניות -

אף על פי שהן מנטפות - אין בהן משום הכשר משקה,

וכבשין - שאין דרכן לתת בהן יין וחומץ,

וטרית - שאינה טרופה,

וציר - שיש בה דגה,

ועלה של חלתית,

וזיתי גלוסקה מגולגלין.

רבי יוסי אומר: השלוחין - אסורין.

חגבים -

מן הסלילה - אסורין,

מן האופתק - מותרין.

וכן בתרומה.

הדף הראשי של משנה עבודה זרה ב

משנה עבודה זרה, פרק ב':
הדף הראשי • מהדורה מנוקדת • נוסח הרמב"ם • נוסח הדפוסים • ברטנורא • עיקר תוספות יום טוב