ספרא על ויקרא י
<< · ספרא על ויקרא · י · >>
פסוק א
[כא] באותה שעה קפצה פרענות על נדב ואביהוא. ויש אומרים מסיני נטלו את שלהם; כיון שראו את משה ואת אהרן שהיו מהלכים תחלה, והם באים אחריהם, וכל ישראל אחריהם -- אמר לו נדב לאביהו "עוד שני זקנים הללו מתים ואנו ננהוג את הקהל". אמר הקב"ה "מי קובר את מי? הם קוברים אתכם ויהיו הם מנהיגים את הקהל".
[כב] דבר אחר: כיון שראו בני אהרן שקרבו כל הקרבנות ונעשו כל המעשים ולא ירדה שכינה לישראל אמר לו נדב לאביהו "וכי יש לך אדם שמבשל תבשיל בלא אש?" -- מיד נטלו אש זרה והכניסו לבית קדשי הקדשים שנאמר "ויקחו בני אהרן נדב ואביהוא איש מחתתו ויתנו בהן אש". אמר להם הקב"ה "אני אכבד אתכם יותר ממה שכבדתם אותי. אתם הכנסתם לפני אש טמאה -- אני אשרף אתכם באש טהורה!".
[לב] "ויקחו בני אהרן" -- אף הם בשמחתם. כיון שראו אש חדשה עמדו להוסיף אהבה על אהבה. "ויקחו" -- אין 'קיחה' אלא שמחה.
"נדב ואביהו" -- מה תלמוד לומר "בני אהרן"? שלא חלקו כבוד לאהרן. "...נדב ואביהו" לא נטלו עצה ממשה. "..איש מחתתו" -- איש מעצמו יצאו ולא נטלו עצה זה מזה.
"ויקריבו לפני השם אש זרה אשר לא צוה אותם".
- ר' ישמעאל אומר יכול אש זרה ממש? תלמוד לומר "אשר לא צוה אותם" -- הכניסוהו בלא עצה.
- רבי עקיבא אומר לא הכניסוה אלא מן הכירים שנאמר "ויקריבו לפני השם אש זרה". אם כן למה נאמר "אשר לא צוה אותם"? שלא נמלכו במשה רבן.
- רבי אליעזר אומר לא נתחייבו אלא על שהורו הלכה בפני משה רבן, וכל המורה הלכה בפני רבו חייב מיתה.
- [לג] ומעשה שאירע בתלמיד אחד שהורה בפניו. אמר לה לאימה-שלום אשתו "אינו מוציא שבתו". ומת. לאחר שבת נכנסו חכמים אצלו, אמרו לו "רבי נביא אתה?" . אמר להם "לא נביא אנכי ולא בן נביא אנכי אלא כך מקובלני מרבותי שכל המורה הלכה בפני רבו חייב מיתה".
פסוק ב
[כג] כיצד היתה מיתתן? שני חוטין של אש יצאו מבית קדשי הקדשים ונחלקו לארבעה. שנים נכנסו בחוטמו של זה ושנים בחוטמו של זה, ונשרף גופם ובגדיהם קיימים שנאמר "ותצא אש מלפני ה'". היה אהרן עומד ותוהא, אומר "אוי לי, כך עבירה בידי וביד בני שכך הגעתני".
[לד] "ותצא אש מלפני ה'" -- מלמד שיצא אש מבית קדש הקדשים ושרף נשמתם. אבא יוסי בן דוסתאי אומר שני חוטין של אש יצא מבית קדש הקדשים ונחלקו לארבעה, ונכנסו שנים בחוטמו של זה ושנים בחוטמו של זה.
"ותאכל אותם" -- נשמתם נשרפת ולא בגדיהם שנאמר "ויקרבו וישאום בכתנתם" -- בכתנות הנישָאִים.
- או יכול בכתנות הנושאים?...
- תלמוד לומר "ותאכל אותם" -- אותם ולא בגדיהם.
ואומר "ולבני אהרן תעשה כתנות" -- כתנות לכהנים ולא כותנות ללוים.
[לה] "וימותו לפני ה'".
- ר' אליעזר אומר לא מתו אלא בחוץ, מקום שהלוים מותרים לכנס לשם שנאמר "ויקרבו וישאום בכתנתם". אם כן למה נאמר "וימותו לפני ה'"? נגפן מלאך ודחפן לחוץ והוציאן.
- רבי עקיבא אומר לא מתו אלא בפנים שנאמר "וימותו לפני השם". אם כן למה נאמר "ויקרבו וישאום בכתנתם" -- מלמד שהטילו חנית של ברזל וגררום והוציאום לחוץ.
פסוק ג
[כד] נכנס משה אצלו והיה מפייסו. אמר לו: אהרן אחי, מסיני נאמר לי "עתיד אני לקדש את הבית הזה - באדם גדול אני מקדשו". הייתי סבור או בי או בך בית מתקדש. עכשיו נמצאו בניך גדולים ממני וממך שבהם הבית נתקדש. כיון ששמע אהרן כך -- צדק עליו את הדין ושתק שנאמר "וידם אהרן".
[כה] ולמודים צדיקים שמצדיקים עליהם את הדין.
- אברהם צדק עליו את הדין שנאמר (בראשית יח, כז) "ואנכי עפר ואפר"
- יעקב צדק עליו את הדין שנאמר (בראשית לב, יא) "קטנתי מכל החסדים ומכל האמת אשר עשית את עבדך"
- דוד צדק עליו את הדין שנאמר (תהלים לח, ו) "הִבְאישו נָמַקו חבּורֹתָי מפני אִוַּלתי".[לו] "ויאמר משה הוא אשר דבר ה' לאמר בקרבי אקדש" -- זה דבור נאמר בסיני למשה ולא ידעו עד שבא מעשה לידו. וכיון שבא מעשה לידו אמר לו משה "אהרן אחי לא מתו בניך אלא על קדושת שמו של הקב"ה, שנאמר (שמות כט, מג) "ונועדתי שמה לבני ישראל ונקדש בכבודי"".
כיון שידע אהרן שבניו ידועי המקום -- שתק, וקבל שכר על שתיקתו. מכאן אמרו כל המקבל עליו ושותק -- סימן יפה לו. על ידי דוד הוא אומר (תהלים לז, ז) "דום לה' והתחולל לו", ועל ידי שלמה הוא אומר (קהלת ג, ז) "עת לחשות ועת לדבר" -- עתים לכל; עתים שאדם שותק, עתים שאדם מדבר.
פסוק ד
[כו] "ויקרא משה אל מישאל ואל אלצפן בני עזיאל דד אהרן ויאמר אלהם קרבו שאו את אחיכם" -- מכאן אמרו הכהנים אין מטמאין למתים שהרי אלעזר ואתמר כהנים היו ולא נטמאו להם. מי נטמאו להם? הלוים.
[לז] "ויקרא משה אל מישאל ואל אלצפן בני עוזיאל דוד אהרן". ממשמע שנאמר (שמות ו, יח) "ובני קהת עמרם ויצהר וחברון ועוזיאל" איני יודע שעוזיאל דוד אהרן?! מה תלמוד לומר "דוד אהרן"? מקיש מעשה עוזיאל למעשה אהרן. מה אהרן רודף שלום בישראל אף עוזיאל רודף שלום בישראל.
ומנין שאהרן רודף שלום בישראל? שנאמר (במדבר כ, כט) "ויראו כל העדה כי גוע אהרן ויבכו את אהרן שלשים יום כל בית ישראל", ובמשה הוא אומר (דברים לד, ח) "ויבכו בני ישראל את משה". מפני מה בכו את אהרן שלשים יום כל בית ישראל ומשה לא בכו אלא בני ישראל ולא כל בית ישראל? שאהרן לא אמר לאיש ולא לאשה סרחת אבל משה מפני שהוכיחם נאמר בו "ויבכו בני ישראל את משה".
וכן הכתוב מפורש על ידי אהרן בקבלה (מלאכי ב', ה'-ו')
- "בריתי היתה אתו החיים והשלום" - שהיה רודף שלום בישראל;
- " וָאֶתְּנֵם לו מורא וַיִּירָאֵנִי" - שקבל עליו כל דברי התורה באימה וברתת ובזיע;
- מה תלמוד לומר "מפני שמי נִחַת הוא"? אמרו, בשעה שיצק משה שמן המשחה על ראש אהרן - נרתע ונפל לאחוריו. אמר "אוי לי שמעלתי בשמן המשחה". השיבתו רוח הקדש (תהלים קלג, א) "הנה מה טוב ומה נעים שבת אחים גם יחד כשמן הטוב על הראש ירד על הזקן זקן אהרן שירד על פי מדותיו כטל חרמון שירד על הררי ציון" -- מה הטל אין בו מעילה אף שמן המשחה אין בו מעילה.
- [לח] "תורת אמת היתה בפיהו" - שלא טמא את הטהור ולא טהר את הטמא;
- "וְעַוְלָה לא נמצא בשפתיו" - שלא אסר את המותר ולא התיר את האסור;
- "בשלום ובמישור הלך אתי" - שלא הרהר אחר המקום כדרך שלא הרהר אברהם;
- "ורבים השיב מעון" - שהשיב פושעים לתורה, ואומר (שה"ש א, ד) "מישרים אהבוך".
פסוק ה
[כז] "ויקרבו וישָּׂאֻם בְּכֻתֳּנֹתָם" -- מלמד שחס המקום עליהם במיתתם יותר מבחיים. שאילו נשרף גופם ואין בגדיהם קיימים היו מפורסמים ומבוזים; אלא נשרף גופם ובגדיהם קיימים. והרי דברים קל וחומר: ומה אם שהכעיסו את המקום שנכנסו לפניו שלא כרצונו כך עשה להם -- קל וחומר לשאר צדיקים!
פסוק ז
[כח] "ויאמר משה אל אהרן ולאלעזר ולאיתמר". מכאן אמרו הרוגי בית דין אין מתעסקין עליהם לכל דבר.
שמא תאמרו "אנו הולכים לבתינו ומתאבלים ואוננים ובוכים" -- הלא פקד המקום שלא תצאו מבית הקדש שנאמר "ומפתח אהל מועד לא תצאו". מכאן אמרו כהן גדול שמת לו מת אינו יוצא אחר המטה. הם נכסים והוא נגלה, הם נגלים והוא נכסה.
"ויעשו כדבר משה" -- צדקו עליהם את הדין ושתקו.
[מב] "ומפתח אהל מועד לא תצאו" -- יכול בין בשעת עבודה בין שלא בשעת עבודה? תלמוד לומר "ומן המקדש לא יצא ולא יחלל" - אימתי אינו יוצא ולא יחלל? - הוי אומר בשעת עבודה.
"פן תמותו" -- ממשמע לאו אתה שומע הין.
[מג] "כי שמן משחת ה' עליכם" מה תלמוד לומר?
- יכול אין לי אלא אהרן ובניו -- שנתרבו בשמן המשחה -- אם יצאו בשעת עבודה חייבים מיתה; מנין לכהנים של כל הדורות?
- תלמוד לומר "כי שמן משחת ה' עליכם".
- "ויעשו כדבר משה" -- קיימו עליהם מצות משה רבן.
- וכן הכתוב משבח את ישראל בפרשת שלוח טמאים -- (במדבר ה, ד) "ויעשו כן בני ישראל ויְשַלחו אותם אל מחוץ למחנה".
- וכן הכתוב משבח את יהושע -- (יהושע יא, טו) "כאשר צוה ה' את משה עבדו כן צוה משה את יהושע וכן עשה יהושע".
פסוק ט
מתוך: ספרא (מלבי"ם) פרשת שמיני פרשה א (עריכה)
[א] "יין ושכר אל תשת" -- יכול כל שהוא? יכול מגתו? תלמוד לומר 'שכר'-- לא אמרתי אלא כדי לשכר, רביעית בן ארבעים. אם כן למה נאמר 'יין'? יין מוזהרים עליו כל שהוא ומוזהרים עליו מגתו.
[ב] רבי יהודה אומר 'יין אל תשת' - אין לי אלא יין, מנין לרבות שאר המשכרים? תלמוד לומר 'שכר'. אם כן למה נאמר 'יין'? על היין במיתה ועל כל שאר המשכרים באזהרה.
ר' אליעזר אומר 'יין אל תשת ושכר אל תשת' -- אל תשתהו כדרך שכרותו; הא אם נתן לתוכו מים כל שהוא -- פטור.
[ג] "אתה ובניך.." --
- יכול חללים? תלמוד לומר " אִתָּךְ"
- אוציא חללים ולא אוציא את בעלי מומין? תלמוד לומר "אתה ובניך" -- מה אתה כשר אף בניך כשרים, יצאו חללים ובעלי מומים.
[ד] " בְּבֹאֲכֶם" --
- אין לי אלא בביאה; מנין אף ביציאה? תלמוד לומר "..אתה ובניך..".
- מנין לעשות המזבח כאהל מועד? תלמוד לומר "..אתה ובניך..".
- ומנין שאינו חייב אלא בשעת עבודה? תלמוד לומר "..אתה ובניך..".
רבי אומר נאמר כאן "בבואכם" ונאמן להלן (שמות מ, לב) "בבֹאם אל אהל מועד". מה בבואם אל אהל מועד עשה את היציאה כביאה ואת המזבח כאהל מועד ואינו חייב אלא בשעה עבודה, אף "בבואכם אל אהל מועד" האמור כאן -- עשה יציאה כביאה, ואת המזבח כאהל מועד, ולא יהיה חייב אלא בשעת עבודה.
[ה] "אהל מועד" -- אין לי אלא אהל מועד; מנין לרבות שילה ובית עולמים? תלמוד לומר "חֻקת עולם"
"ולא תמֻתו" -- מכלל לאו אתה שומע הן.
[ו] יכול יהיו ישראל חייבים מיתה על ההוראה? תלמוד לומר "אתה ובניך..ולא תמותו"-- אתה ובניך במיתה ואין ישראל חייבים מיתה.
[ז] יכול לא יהיו ישראל חייבים על ההוראה במיתה אבל יהיו אהרן ובניו חייבים על ההוראה במיתה?
- ודין הוא! ומה אם ישראל --שמוזהרין לבא אל אהל מועד שתויי יין ושלא שתויי יין-- אין חייבים מיתה על ההוראה, אהרן ובניו --שאין מוזהרים לבא אל אהל מועד אלא שתויי יין-- אינו דין שלא יתחייבו מיתה על ההוראה?!
- יצאו ישראל מן הכתוב, אהרן ובניו מקל וחומר.
[ח] "חקת עולם לדורותיכם" -- לרבות יציקות ובלילות ותנופות והגשות וקמיצות והקטרות והמליקות והקבלות והזאות.
פסוק י
מתוך: ספרא (מלבי"ם) פרשת שמיני פרשה א (עריכה)
מנין דשתויי יין שעבד - עבודתו פסולה? תלמוד לומר "ולהבדיל בין הקדש ובין החול".
ומנין למחוסר בגדים ושלא רחוץ ידים ורגלים? תלמוד לומר "חקת עולם" "חקת עולם" (שמות כט, ט) לגזירה שוה.
פסוק יא
מתוך: ספרא (מלבי"ם) פרשת שמיני פרשה א (עריכה)
[ט]
- "ולהבדיל בין הקדש ובין החול" -- אלו העירוכין.
- "ובין הטמא ובין הטהור" -- אלו הטומאות והטהרות.
- "ולהורֹת את בני ישראל" -- אלו ההוראות.
- "את כל החקים" -- אלו המדרשות.
- "אשר דבר ה' אליהם" -- אלו ההלכות.
- "ביד משה" -- זה המקרא.
- יכול אף התרגום? תלמוד לומר "ולהורֹת".
פסוק יב
מתוך: ספרא (מלבי"ם) פרשת שמיני פרק א (עריכה)
[א] "וידבר משה אל אהרן ואל אלעזר ואל איתמר בניו" -- בניו שקולים בו בכבוד ושקולים בו בדממה.
יכול אף הראשונים שקולים בו בכבוד? תלמוד לומר "הנותרים"-- הנותרים שקולים בו בכבוד ואין הראשונים שקולים בו בכבוד.
[ב] רבן שמעון בן גמליאל אומר משום ר' אלעזר בן עזריה הרי הוא אומר "וימת נדב ואביהוא לפני השם בהקריבם אש זרה ובנים לא היו להם" -- שאילו היה להם בנים היו קודמים לאלעזר ואיתמר, שכל הקודם בנחלה הוא קודם בכבוד. אם כן למה נאמר "הנותרים"? אמר להם "לא היה לכם להסתכל באלו שעשו דבר שלא בעצה ונשטפו".
ר' אליעזר אומר קרובים היו לשטף אלא שריחם המקום על אהרן.
[ג] "קחו את המנחה"-- זו מנחת נחשון; "הנותרת"-- זו מנחת יום השמיני; "מאשי השם"-- אין להם אלא אחר מתן אישים.
[ד] "ואכלוה מצות" מה תלמוד לומר? מפני שהיא מנחת צבור והיא מנחת מצות שעה ואין כיוצא בה לדורות. לכך נאמר "ואכלוה מצות".
[ה] "אצל המזבח"-- ולא בהיכל; ולא על גבי המזבח.
אין לי אלא זו בלבד; מנין לרבות קדש קדשים? תלמוד לומר "קדש קדשים".
'היא' 'ואותה' 'והיא' -- הרי אלו מעוטים; פרט לתודה וללחמה, לאיל נזיר וללחמו, לאיל המלואים וללחמו.
פסוק יג
מתוך: ספרא (מלבי"ם) פרשת שמיני פרק א (עריכה)
[ו] "ואכלתם אֹתה במקום קדוש" מה תלמוד לומר? לפי שאמר "אצל המזבח" - אין לי אלא סמוך למזבח; מנין לרבות הלשכות הבנויות בחול ופתוחות לקדש? תלמוד לומר "במקום קדוש".
[ז] "כי חקך וחק בניך"-- חק לבנים ואין חק לבנות.
"מאשי השם"-- אין להם אלא לאחר מתנת האישים.
[ח] "כי כן צֻוֵּיתִי (שם, יג)...כאשר צִוֵּיתִי (שם, יח)...כאשר צוה השם (שם, טו)"
- "כי כן צויתי" -- לומר לכם בשעת אנינותן יאכלוה;
- "כאשר צויתי" -- בשעת מעשה אמר להם;
- "כאשר צוה השם" -- ולא מעצמי אני אומר לכם.
פסוק יד
מתוך: ספרא (מלבי"ם) פרשת שמיני פרק א (עריכה)
[ט]
- "חזה" -- זו חזה
- "התנופה" -- זו תנופת הסל
- "שוק" -- זה שוק
- "התרומה" -- זו תרומת תודה
- "תאכלו במקום טהור" -- אמר רבי נחמיה וכי הראשונים אינם במקום טהור?! אלא זו טהרה שאינה ממין טומאה לטהר מטומאת מצורע לומר שיהיו נאכלים בתוך ירושלים.
[י] "אתה ובניך ובנותיך" -- אתה ובניך בחלק ובנותיך במתנות.
- או יכול אתה ובניך ובנותיך בחלק?
- כשהוא אומר "כי חקך וחק בניך הוא" - אין חק לבנות,
- הא מה אני מקיים "אתה ובניך ובנותיך"? אתה ובניך בחלק ובנותיך במתנות.
[יא] "נתנו מזבחי שלמי בני ישראל"-- לרבות זבחי שלמי צבור שהיו שם באותו יום שנאמר "ושור ואיל לשלמים לזבח לפני השם".
פסוק טו
מתוך: ספרא (מלבי"ם) פרשת שמיני פרק א (עריכה)
"שוק התרומה וחזה התנופה על אשי החלבים יביאו"-- מלמד שהחלבים למטה.
פסוק טז
מתוך: ספרא (מלבי"ם) פרשת שמיני פרק ב (עריכה)
[א] "שעיר" -- זו שעיר נחשון; 'חטאת' -- זה חטאת יום השמיני; [ב] דָּרֹשׁ דָּרַשׁ משה -- זה שעיר של ראש חדש.
יכול שלשתן נשרפו? תלמוד לומר "והנה שֹׂרָף" -- אחד נשרף ולא נשרפו שלשתן.
מה תלמוד לומר "דרש דרש משה"? שתי דרישות; אמר להם מפני מה נשרף זה ומפני מה נאכלו אלו?
איני יודע איזה נשרף; כשהוא אומר "ואותה נתן לכם לשאת את עון העדה לכפר עליהם", איזה שעיר נושא את עון העדה? זה שעיר של ראש חדש שנאמר 'ושעיר אחד לחטאת לכפר עליהם'[1].
[ג] "ויקצף על אלעזר ועל איתמר בני אהרן"-- מלמד שנתן פניו כלפי בניו וכעס כנגד אהרן, מלמד שאף אהרן היה בקצפון.
" הַנּוֹתָרִם" -- לא היה פנחס עמהם.
"לאמר" -- הַשֵבונִי על דְבָרָי.
- ^ לא היה מובן לי על איזה פסוק הכוונה -- ויקיעורך
פסוק יז
מתוך: ספרא (מלבי"ם) פרשת שמיני פרק ב (עריכה)
[ד] "מדוע לא אכלתם את החטאת במקום הקֹּדש" -- וכי חוץ נאכלת, והלא נשרפה שנאמר "והנה שֹׂרף"!? אם כן למה נאמר "מדוע לא אכלתם..."? אמר להם שמא חוץ לקלעים יצאה מפני שחטאת שיצא חוץ לקלעים פסולה.
אין לי אלא זו בלבד; מנין לרבות קדשי קדשים? תלמוד לומר "כי קדש קדשים".
מנין שאכילת קדשים כפרה לישראל? תלמוד לומר "וְאֹתָהּ נתן לכם לשאת את עון העדה לכפר עליהם לפני השם" -- הא כיצד? כהנים אוכלים ובעלים מתכפרים.
פסוק יח
מתוך: ספרא (מלבי"ם) פרשת שמיני פרק ב (עריכה)
[ה] "הן לא הובא את דמה אל הקדש פנימה" -- אמר להם שמא נכנס מדמה לפנים מפני שחטאת שנכנס מדמה לפנים פסולה.
ר' יוסי הגלילי אומר מכאן לחטאת שנכנס דמה לפנים שתהא היא פסולה. ואין חטאת פסולה עד שיכנס דמה לפנים.
[ו] "פנימה" -- אין לי אלא לפני ולפנים; מנין אף בהיכל? תלמוד לומר "אל הקדש".
"תאכלו...בקדש"-- מלמד שאכילתה בפנים. מנין שאף שריפתה בפנים? תלמוד לומר "אכל תאכלו אֹתה בקדש".
יכול אף אם נטמאה בחוץ תהיה שריפתה בפנים? תלמוד לומר "אֹתה" -- מה זו מיוחדת טומאתה בפנים שריפתה בפנים, יצאה זו שנטמאה בחוץ שלא תהיה שריפתה אלא בחוץ.
פסוק יט
מתוך: ספרא (מלבי"ם) פרשת שמיני פרק ב (עריכה)
[ז] "וידבר אהרן אל משה" -- אין 'דבור' אלא לשון עז. וכן הוא אומר (במדבר כא, ה) "וידבר העם באלהים ובמשה".
[ח] "הן היום הקריבו את חטאתם ואת עֹלָתָם לפני השם". ר' נחמיה אומר מפני אנינות נשרף, לכך נאמר 'אלה'.
[ט] ומה תלמוד לומר "כאלה"? שיכול אין לי אסור באנינה אלא בנים, מנין כל האמור בפרשה? מוסיף עליהם אחיו ואחותו-מאמו ואחותו נשואה. לכך נאמר 'אלה' "כאלה".
ר' יעקב אומר יכול יהיו הלוים אסורים באנינה בשיר? תלמוד לומר "אותי"-- אני אסור באנינה ואין הלוים אסורים באנינה לשיר.
[י] ר' יהודה ור' שמעון אומרים וכי מפני אנינות נשרפה, והלא לא נשרף אלא מפני טומאה!
- שאילו מפני אנינות נשרף היה להם לשלשתן לישרף!
- דבר אחר, והלא מותרים לאכלם לערב!
- דבר אחר, והלא פנחס היה עמהם?!
מה תלמוד לומר "אלה"? לא היה לי להסתכל באלו שעשו שלא בעצה ונשטפו. ומה תלמוד לומר "כאלה"? אמר אילו לא אלו בלבד קברתי, אלא אפילו אלה קברתי עם אלו -- לא כך הייתי מבזה קדשי המקדש!
[יא] "ואכלתי חטאת היום" -- היום אני אסור ומותר בלילה, ולדורות אסור ביום ובלילה, דברי רבי יהודה.
רבי אומר אין האונן אסור לאכול בקדשים בלילה אלא מדברי סופרים. תדע שהרי אמרו אונן טובל ואוכל את פסחו לערב.
פסוק כ
מתוך: ספרא (מלבי"ם) פרשת שמיני פרק ב (עריכה)
[יב] "וישמע משה וייטב בעיניו" -- הודה מיד ולא בוש לומר "לא שמעתי".
אמר רבי יהודה, חנניה בן יהודה היה דורש כל ימיו: קשה הקפדה שגרמה לו למשה לטעות.
אחר מיתתו הריני משיב על דבריו: ומי גרם לו שהקפיד אלא שטעה!
<< · ספרא על ויקרא · י · >>
ראו גם פירוש מלבי"ם.