ספרא על ויקרא ה יט




[ג] "אָשָׁם הוּא אָשֹׁם אָשַׁם" מה תלמוד לומר? מנין אתה אומר הביא אשם תלוי, שחטו וזרקו את דמו, ואחר כך נודע לו שחטא או נודע לו שלא חטא - מנין שמותר באכילה?  תלמוד לומר "אָשָׁם".     יכול אף על פי שלא נזרק הדם?  תלמוד לומר "הוּא".

מה יעשה לו?    הדם ישפך והבשר יצא לבית השריפה.    נזרק הדם -- יאכל הבשר.

ר' יוסי אומר אפילו הדם בכוס -- יזרק והבשר יאכל.


[ד] יכול אף על פי שלא נשחט?  תלמוד לומר "אָשָׁם".

מה יעשה לו?

  • יצא וירעה בעדר, דברי ר' מאיר.
  • וחכמים אומרים ירעה עד שיסתאב, וימכר, ויפלו דמיו לנדבה.
  • ר' אליעזר אומר יקרב. שאם אינו בא על חטא זה הרי הוא בא על חטא אחר.


[ה]

  • "אָשָׁם..ליהו"ה " -- יכול יפול כולו לבדק הבית? תלמוד לומר (ויקרא ה, טו) 'אשם לכהן'.
  • יכול ינתן כולו לכהן?  תלמוד לומר "אָשָׁם...ליהו"ה ".
  • הא כיצד? מותר אשמות נופל לנדבה וילקח בהם עולות -- הבשר לשם והעורות לכהנים.


[ו] אין לי אלא מותר אשמות; ומנין מותר חטאות? מותר עשירית האיפה? מותר קיני זבים, קיני זבות, וקיני יולדות? ומותר קרבנות נזיר ומצורע? ( והמקדיש נכסיו ויש בהם דברים הראוים למזבח --יינות, שמנים וסלתות ועופות--)[1] מנין שימכרו לצרכי אותו המין ויביא בדמיהם עולות?   תלמוד לומר "אָשֹׁם אָשַׁם".

זה הכלל: כל שהוא בא משום חטא ומשום אשמה -- ילקח בו עולות; הבשר לשם והעורות לכהנים.

זה מדרש דרש יהוידע כהן גדול: "אָשָׁם הוּא אָשֹׁם אָשַׁם לה'" - נמצאו שני כתובים קיימים - 'אשם לשם' (שם, טו) ו'אשם לכהן' (שם, יח). ואומר (מ"ב ב, יב) "כֶּסֶף אָשָׁם וְכֶסֶף חַטָּאוֹת לֹא יוּבָא בֵּית יְהוָה לַכֹּהֲנִים יִהְיוּ".


[ז]

  • מנין לאשם שפחה חרופה לא יביא אלא בכסף שקלים?    תלמוד לומר "אָשָׁם".
  • אי "אשם", יכול שאני מרבה אף אשם נזיר ומצורע?...    תלמוד לומר "הוּא".
  • ומה ראית לרבות אשם שפחה ולהוציא אשם נזיר ואשם מצורע?
  • אחר שריבה הכתוב, מיעט. מרבה אני אשם שפחה חרופה שהוא איל, ומוציא אני אשם נזיר ומצורע שאינו איל.



  1. ^ מחיקת השורה עפ"פ המלבי"ם. עיי"ש.