נזיר כט א
| ראשונים נוספים על הש"ס: ראשונים | אחרונים
אמר ריש לקיש כדי לחנכו במצות אי הכי אפי' אשה נמי קסבר איש אחייב לחנך בנו במצות ואין האשה חייבת לחנך את בנה בשלמא לרבי יוחנן דאמר הלכה היא בנזיר אמטו להכי בנו אין בתו לא אלא לריש לקיש אפילו בתו קסבר בנו חייב לחנכו בתו אינו חייב לחנכה בשלמא לרבי יוחנן דאמר הלכה היא בנזיר אהכי בנזירות אין בבנדרים לא אלא לריש לקיש אפילו נדרים נמי לא מיבעיא קאמר לא מיבעיא בנדרים דלית ליה ניוול אלא אפילו בנזירות דאית ליה ניוול אפילו הכי חייב לחנכו בשלמא לרבי יוחנן דאמר הלכה היא בנזיר היינו דקתני מיחה או שמיחוהו קרוביו אלא לרבי יוסי בר' חנינא אמר ריש לקיש כל כמיניהון קרובים דאמרין ליה לא תיגמריה מצות קסבר כל חינוך דלא חשיב לא ניחא ליה בשלמא לרבי יוחנן דאמר הלכה היא בנזיר משום הכי מגלח ועביד הקפה אלא לר' יוסי בר' חנינא אמר ר"ל כדי לחנכו במצות הא קעביד הקפה קסבר הקפת כל הראש מדרבנן וחינוך מדרבנן ואתי חינוך דרבנן ודחי הקפה דרבנן בשלמא לרבי יוחנן דאמר הלכה היא בנזיר אהכי מגלח מייתי קרבן אלא לרבי יוסי ברבי חנינא אמר ריש לקיש כדי לחנכו במצות הא קא מייתי חולין לעזרה קסבר חולין בעזרה גלאו דאורייתא בשלמא לרבי יוחנן דאמר הלכה היא בנזיר אהכי כי מיטמא מייתי קרבן ציפרין ואכיל כהן מליקה אלא לרבי יוסי ברבי חנינא אמר ריש לקיש הא קאכיל נבילה קסבר כרבי יוסי בר' יהודה דאין שחיטה לעוף מן התורה וחולין בעזרה לאו דאורייתא וסבר רבי יוסי הכי והתניא ר' יוסי ברבי יהודה אומר מנין לחטאת העוף שהיא באה על הספק דשאינה נאכלת תלמוד לומר (ויקרא טו, לג) והזב את זובו לזכר ולנקבה מקיש נקבה לזכר מה זכר המביא קרבן על הודאי אף נקבה ומביאה קרבן על הודאי ומה זכר זמביא על הספק אף נקבה חמביאה על הספק ומה זכר טממין שהוא מביא על הודאי מביא על הספק אף נקבה יממין שהיא מביאה על הודאי מביאה על הספק אי מה זכר מביא קרבן כונאכל אף נקבה מביאה קרבן ונאכל אמרת
רש"י
עריכה
וריש לקיש אמר - טעמא שהאיש מדיר את בנו בנזיר כדי לחנכו במצות:
ואי משום חינוך אפילו אשה - תהא מדרת את בנה בנזיר: בשלמא רבי יוחנן דאמר הלכה היא בנזיר אמטו להכי בנו אין בתו לא. דהכי היא הלכה ואין משיבין כלל:
אלא לריש לקיש אפילו בתו - נמי ליהוי נזירה:
בנזיר אין - לשון נזירות אדם יכול להזירו כדהויא הלכה למשה מסיני ובלשון נדרים לא:
לא מיבעיא בשאר נדרים - כגון להדירו להביא קרבן דלית ליה ניוול דמותר לשתות ביין דיכול להדירו:
אלא אפילו בנזירות כו - בכולה שמעתא גרסינן אלא דריש לקיש וספרים שכתוב בהן ר' יוסי בר' חנינא שבשתא היא:
היינו דקתני מיחה או שמיחוהו קרוביו - דכי היכי דהלכה היא שהאיש מזיר את בנו הכי נמי הלכה שיכולין למחות: אלא לריש לקיש כל כמיניהון דקרובין דאמרי ליה לא תיגמריה מצות:
קסבר - ריש לקיש כל חינוך דלא חשיבי ליה כגון חינוך דנזירות דבזיונא הוא דקא מגלח ראשו לא ניחא ליה לבריה ומשום הכי יכולים למחות:
אהכי - מותר לו לגלח ואע"ג דעביד הקפה וקעבר על לאו דלא תקיפו דהכי הוא הלכה למשה מסיני:
אלא לריש לקיש - היכי עבר על הקפה דהוי מדאורייתא משום חינוך:
קסבר הקפת כל הראש - לא מיתסר אלא מדרבנן ואתי חינוך כו':
אהכי מגלח ומייתי קרבן - ולית ביה משום חולין בעזרה:
אלא לריש לקיש - דאמר דלא הוי טעם אלא משום חינוך כיון דלא חל עליה נזירות מדאורייתא אישתכח דקא מייתי חולין לעזרה:
כי קא מיטמא מייתי צפרים ואכיל כהן מליקה - ולית ביה לא משום חולין לעזרה ולא משום מליקה דהכי הלכה למשה מסיני:
אלא לריש לקיש - כיון דמדאורייתא לא מיחייב בנזירות אשתכח דקמייתי חולין לעזרה וקא אכיל כהן נבילה: ה"ג סבר לה כר' יוסי ברבי יהודה דאמר אין שחיטה לעוף מן התורה וחולין בעזרה לאו דאורייתא.. והילכך כיון דמדאורייתא לא בעי שחיטא לא חשיבא נבילה ולא מייתי חולין לעזרה דאיסור חולין בעזרה ליתיה לרבי יוסי אלא מדרבנן ולמאן דקא מתרץ ידע ליה הכי היכא אמר רבי יוסי הכי:
מנין לחטאת העוף שבאה על הספק - כגון דלידה או דזיבה שאינה נאכלת:
תלמוד לומר - והדוה בנדתה והזב את זובו:
להקיש נקבה לזכר מה זכר מביא קרבן - בהמה על ודאי אכל חלב בשוגג וה"ה לודאי זיבה אף נקבה מביאה קרבן על ודאי לידה חטאת העוף:
מה זכר מביא - אשם תלוי על ספק אף נקבה מביאה קרבן על ספק לידה אבל עדיין לא שמענו אם ממין בהמה אם ממין העוף אלא ממה שלמדנו שמביא זכר על הספק מאותו מין שמביא על הודאי שלעולם מביאין בהמה אף נקבה ממין העוף שמביאה על הודאי מביאה נמי על ספק לידה וזיבה:
מה זכר מביא קרבן - על הספק ונאכל שהרי אשם תלוי נאכל אף נקבה שמביאה קרבן מן העוף על ספק יהא נאכל:
תוספות
עריכה
קסבר חולין שנשחטו בעזרה לאו דאורייתא. בין בהבאתן ובין דשרי לאוכלם וכן מותר להביא [הלחם והזרוע בשלה] מן האיל ולהניף בעזרה והאימורים של חטאת איכא למימר יעלם לשם עצים והדם יזרוק לשם שמים ועולה ושלמים יעשה לשם נדבה:
משום הכי כי מיטמא מייתי קרבן ציפורין. דמשמע לי' מדיר בנו בנזיר דכל תורת נזיר עליו ואם מיטמא מביא ציפורי' אחד לעולה ואחד לחטאת ונאכל:
אלא לרבי יוסי בר' חנינא קאכיל כהן נבילה. שהרי [מצותו] במליקה והא לא קשיא ליה קאכיל טרפה דמליקה מן העורף וה"ל נשברה חוט השדרה דאיכא למימר דסבר ליה כמ"ד מחזיר הסימנין אחורי העורף (חולין דף יט:):
קסבר רבי יוסי בר' חנינא אין שחיטה לעוף מן התורה. ולא צריכא אלא נחירת סימנין להוציא הדם דרך הסימנים ומכי מולק והוציא הדם תו לא צריך: ה"ג וסבר רבי יוסי בר' חנינא הכי והתניא א"ר יוסי בר' חנינא וכו' ולא גריס ר"ח דרבי יוסי ברבי חנינא אמורא הוא ולא תנא וגרס (ר"ח) הכי סבר לה כרבי יוסי בר' יהודה דאמר אין שחיטה לעוף וחולין שנשחטו בעזרה לאו דאורייתא סבר כרבי יוסי ברבי יהודה דאמר לקמן ומיהו לא אשכחנא בעלמא דאית ליה הכי אלא מהא דאמר לקמן עד מתי מדיר בנו בנזיר עד שיגיע לעונת נדרים ואיכא חד לישנא בש"ס דמפרש [טעמיה] דסבר כדי לחנכו במצות וא"כ לדידי' זקוק לומר כל מה שאמרנו לרבי יוסי ברבי חנינא דאין שחיטה לעוף מן התורה וחולין שנשחטו בעזרה לאו דאורייתא ורבינו תם מפרש דאין לשבש הספרים דהא רבי יוסי בר' חנינא דשמעתין על כרחך תנא היה ואינו אותו שבש"ס שמוזכר באמורא שהרי אמר רשב"ל משום ר' יוסי בר' חנינא ור' יוסי בר' חנינא היה תלמיד דרבי יוחנן דאמר בפרק שלישי דסנהדרין (דף ל:) דרבי יוחנן סמכיה ואמר ליה אמור מה ששמעת ואיך אמר רשב"ל משמו אלא ודאי תרין הוו: וסבר רבי יוסי ברבי חנינא הכי והתניא מנין לחטאת [העוף] הבאה על הספק. כגון זב וזבה מספק ויולדת ואינה יודעת אם ולד הפילה אם רוח הפילה:
לזכר ולנקבה ומקיש נקבה לזכר. שהרי שוין הם בהך דינא דזכר מביא קרבן על הודאי כגון חטאת בהמה אם אכל חלב והא הדין נקבה דזה דבר פשוט בלא היקש הילכך נקיש מה זכר מביא על הספק אשם תלוי אף נקבה מביאה על הספק וצ"ע דזה נמי דבר פשוט [דפרשה] באשם תלוי כתיב (כגון) גבי איש וגבי אשה דכל התורה כולה (ובע"א יש לפרש) בלשון זכר נאמרה ונראה לר"י דמיירי בזב שבא על הזבה מה הזכר מביא חטאת אף נקבה מביאה [חטאת] ומה הוא מביא נמי כשהוא ספק זב אף היא נמי מביאה חטאת עוף היכא שבא עליה כשהיא ספק זבה [והוא הדין דמצי למימר מה זכר וכו'] אף נקבה מביאה על הספק ספק זבה מביאה על הספק כמו בסמוך ומה זכר ממין שהוא מביא קרבן על הודאי דהיינו בהמה לחטאת הוא מביא על הספק דמביא בהמה לאשם תלוי אף נקבה ממין שמביאה על הודאי דהיינו חטאת העוף תביא על הספק עוף לחטאת וה"ה דמצי למימר כי היכי דמביא הוא אשם על [ספק] חלב [היא נמי] מייתי לספק זיבה חטאת העוף על הספק:
אי מה זכר מביא קרבן ונאכל. על ספיקו דאשם תלוי נאכל אף נקבה כשמביאה על הספק יהיה נאכל:
עין משפט ונר מצוה
עריכהמתוך: עין משפט ונר מצוה/נזיר/פרק ד (עריכה)
נו א מיי' פ"ג מהל' ציצית הלכה י', ומיי' פ"ד מהל' תפילין הלכה י"ג, ומיי' פ"א מהל' ת"ת הלכה א', ומיי' פ"ז מהל' לולב הלכה י"ט, [ ומיי' פ"ו מהל' סוכה הלכה א', ומיי' פ"א מהל' מגילה הלכה א', ומיי' פ"ב מהל' שביתת עשור הלכה י'], סמג עשה כא ועשה כו ועשה יב ועשה מד, טור ושו"ע או"ח סי' י"ז סעיף ג', וטור ושו"ע או"ח סי' ל"ז סעיף ג', וטור ושו"ע או"ח סי' תרנ"ז, וטור ושו"ע יו"ד סי' רמ"ה סעיף ה', [ טור ושו"ע או"ח סי' תר"מ סעיף ב', וטור ושו"ע או"ח סי' תרע"ז סעיף ב', וטור ושו"ע או"ח סי' תרפ"ט סעיף א', וטור ושו"ע או"ח סי' תרט"ז סעיף ב' ]:
נז ב מיי' פ"ב מהל' נזירות הלכה י"ג:
נח ג מיי' פ"ב מהל' שחיטה הלכה ג' וע"ש בכסף משנה:
נט ד מיי' פ"ז מהל' פסולי המוקדשין הלכה י', ומיי' פי"ט מהל' פסולי המוקדשין הלכה י', ומיי' פ"א מהל' מחוסרי כפרה הלכה ו' והלכה ז:
ס ה מיי' פ"א מהל' שגגות הלכה א', סמג עשין ריג:
סא ו מיי' פ"ה מהל' שגגות הלכה ד' והלכה ה, ומיי' פ"א מהל' איסורי ביאה הלכה א', ומיי' פ"א מהל' מחוסרי כפרה הלכה ג':
סב ז מיי' פ"ח מהל' שגגות הלכה א':
סג ח מיי' פ"א מהל' מחוסרי כפרה הלכה ז':
סד ט מיי' פ"ח מהל' שגגות הלכה א':
ראשונים נוספים
אפי' נדרים נמי דנדרים נמי סייג לפרישות:
כל כמינהו דקרובים דאמרי לא תגמור מצות וכלום [יכולים] למונעו חינוך המצות. קסבר כל חנוך דלא חשיב בזיונא הוה ולא ניחא ליה. כל חנוך שאין קרוביו מחשבי' אותו בזיון הוה ולא ניחא ליה לנער דלא רצו חכמים לתקן חנוך כזה שמא ישמע לקרוביו ויעבור על נזירותו:
הקפת כל הראש לא שמה הקפה. דלא מקרי הקפה אלא המשוה צדעיו לאחורי אזניו:
קסב' חולין שנשחטו בעזרה לאו דאורייתא. בין הקרבן ובין אכילתן. דמשמע דכל דין נזיר עליו וקרבנו נאכל חולין בעזרה לאו דאורייתא ועולה ושלמים יקרבו נדבה והחטאת חולין ויזרוק הדם לשם מים והאמורי' יקטיר לשם עצים. כר"א דאמר איברי חטאת שנתערבו באיברי עולה. יעלו לשם עצים ונתערב בדם חיה יותן לשם מים ולחם אכיל בפדיון:
משום הכי כי נטמא מייתי צפורי' דכל משפט נזי' עליו:
אין שחיט' לעוף מן התורה. וא"צ כי אם נחירה שיוצא הדם דרך סימנים:
ה"ג (ר"ת) [ר"ח] וסבר לה כר"י בר יהודה. והתניא ר"י בר יהודה אומר והכין פי' ר' יוסי בר חנינא אשכחן תנא דסבר כותיה [ומיהו לא מצינו] דאית ליה לר' יוסי בר יהודה הכי אלא מדקאמר בסמוך דאיש מדיר בנו בנזיר עד שיגיע לעונת נדרים. ובתרי לישני אמרי' דאית ליה כדי לחנכו במצות וא"כ ס"ל ע"כ אין שחיטה לעוף מן התורה ונראה דאין צריך למחוק הספרים דר"י בר חנינא שהיה אמורא תלמידו של ר' יוחנן היה כדאיתא בסנהדרין דר' יוחנן סמכיה לר' יוסי בר חנינא והתניא ר"י בר חנינא מנין לחטאת העוף הבאה על הספק שאינה נאכלת. כגון ספק זבה ויולדת. וקצת קשה דמשמע דפשיטא ליה דבאה על הספק דמייתי קרא דאינה נאכלת וצריך לומר דסיפא דמילתא נקט וכולה אתיי' מהך קרא:
אפי' נקבה מביאה קרבן על הודאי הא לא צריך קרא דהשוה הכתוב אשה לאיש לכל עונשי' שבתורה אלא משום סיומא דמלתא נקט:
זכר מביא קרבן על הספק אשם תלוי:
אפי' נקבה מביאה וכו' כלומר קרבן דשייך בנקבה ולא בזכר כגון יולדת על הספק מביאה:
ממין שהוא מביא על הודאי שהוא מביא חטאת בהמה:
מביא על הספק אשם תלוי בהמה:
מהדורא קמא:
מתוך: תוספות רי"ד/נזיר (עריכה)
קסבר הקפת כל הראש ורבנן כו' קשי' לי ותיפוק לי' דלאו בר עונשין הוא ונ"ל דה"ג הקפת הראש דרבנן וה"פ הקפת הראש דזה שאינו בר עונשין אינה אסור' אלא מדרבנן ואתי חינוך דרבנן ודחי הקפה דרבנן:
מתוך: שיטה מקובצת על הש"ס/נזיר/פרק ד (עריכה)
ואין אשה חייבת בבנה לחנכו. והא דאמר בסוכה מעשה בהילני המלכה שישבה בסוכה ושבעה בניה קטנים עמה ואמרו התם שכל מעשיה על פי חכמים היו. יש לומר דשמא היה להם אב מישראל. אי נמי לרווחא דמלתא עשתה כן.
אי קסבר בנו חייב לחנכו במצות. כדי שיהא מלומד לעשות מצוה כשיגדיל אבל בתו אינה חייבת כל כך במצות שיחייב האב לחנכה. והא דאמר פרק שני אחד התינוק ואחד התינוקת מחנכין אותן להתענות ביום הכפורים. וי"ל דשמא חינוך דתענית שאני דדבר קל הוא לשמור בתו בכך. אבל לשומרה כל ימי הנזירות מטומאה ומיין אין דרך האב לשמור בתו כל כך ולא אטרחוה רבנן. ועוד יש לומר דשאני גבי תענית יום הכפורים שהאשה חייבת כמו האיש ולכך צריך להרגילה כדי לעשות כשתגדיל. תוספי הרא"ש ז"ל:
אפילו נדרים נמי. דנדרים נמי סייג לפרישות. הרא"ש ז"ל בפירושיו:
לא מיבעיא קאמר. כלומר אין הכי נמי האב מדיר בנו בנדרים. והא דלא תני ליה הכא משום דלא איצטריך אלא נזירות נקט לרבותא דלא מיבעיא נדרים דליכא ניוול אם הוא מקיים רצון אביו. כגון אם מדיר ליתן צדקה שאמר קונם פירות הללו עליך אם אינך עושה סוכה ונוטל לולב ואתרוג ובהא ליכא ניוול. אלא אפילו נזירות דאיכא ניוול אם מקיים רצון אביו מצי מדיר ליה אביו וחייב לחנכו. מנימוקי הר' עזריאל ז"ל:
כל כמינהון קרובים דאמרין לא תגמריה מצות. כלומר למונעו מחינוך המצות. קסבר כל חינוך דלא חשיבה בזיון הוא ולא ניחא ליה. כל חינוך שאין קרובין מחשיבין אותו ביזוי ולא ניחא ליה לנער ולא רצו חכמים לתקן חינוך בזה שמא ישמע לקרוביו ויעבור על נזירותו. הרא"ש ז"ל בפירושיו:
קסבר כל חינוך דלאו חושביה. שאין קרוביו ואוהביו מסבירין לשבח בזיונא ליה לנער. ולא הטריחוהו חז"ל להטריחו בעינוי כזה. ואית דגרסי כל חינוך לאחשוביה והאי בזיונא הוא ולא ניחא ליה. תוספי הרא"ש ו"ל.
קסבר ריש לקיש כל חינוך דחשיבא בזיונא לא ניחא ליה. הכי גרסינן והכי פירושו. כל חינוך שאינו חשוב שהקרובים אין מחשבין אותן חינוך מצוה כגון של נזירות שאינו אלא מכחיש עצמו ומצטער על פרישתו מן היין. בזיונא הוא ולא ניחא ליה לבן בהאי חינוך. ופירש ר"ת כל חינוך לאחשובי ותיבה אחת היא. והכי קאמר כל חינוך להחשיבו הוא והאי בזיונא הוא ולא ניחא ליה.
בשלמא לר' יוחנן משום הכי מגלח. בהיתר אף על גב דעביד הקפה דהלכה כך היא. אלא לריש לקיש הא קעביד הקפה. כשמגלח ראשו בתער בסוף ימי נזירותו וקעבר גדול המקיפו. הר' עזריאל ז"ל:
הקפת כל הראש לא שמה הקפה. דלא מיקרי הקפה אלא המשוה צדעיו לאחורי אזניו. הרא"ש ז"ל בפירושיו:
ופרקינן קסבר חולין שנשחטו בעזרה לאו דאורייתא. פירוש אינו אסור להביאו ולשוחטו בעזרה ולאכלו שם שהכל מותר. וכן מותר להביא לחם עם האיל ולהניף בעזרה. והאמורין של חטאת איכא למימר יעלה לשם עצים והדם יזרוק לשם מים. ועולה ושלמים יעשה לשם נדבה. ובשר אשם ולחם דמייתי יאכל בפדיון שאין בהן אלא קדושת פה. שיטה:
חולין שנשחטו בעזרה לאו דאורייתא. הלכך בסוף ימי נזירותו דמייתי חטאת עולה ושלמים החטאת דמקטר אימוריו מקטר להו לשם עצים והדם יזרק לשם מים והבשר יאכל. ועולה ושלמים יקריב אותם לשם נדבה. ואם נטמא בנתיים דמייתי אשם האימורין יקטיר לשם עצים והדם יזרוק לשם מים. וחטאת העוף נאכל כו' והדם יזרוק לשם מים. ועולת העוף מקטיר לשם עצים. הר' עזריאל ז"ל:
מנין לחטאת העוף הבאה על הספק שאינה נאכלת. כגון ספק זבה ויולדת. וקצת קשה דמשמע ליה דפשיטא ליה דבאה על הספק אלא דמייתי קרא דאינה נאכלת. וצריך לומר דסיפא דמלתא נקט וכולה אתיא מהך קרא. הרא"ש ז"ל בפירושיו:
מנין לחטאת העוף הבא על הספק שאינו נאכל שנאמר והזב את זובו לזכר ולנקבה מקיש נקבה לזכר. כלומר שוין הן בזה שכמו שזכר מביא קרבן על הודאי כך נקבה דזיל קרי בי רב הוא. ולכך נקישם יחד מכל וכל ומה זכר מביא קרבן על הספק אף נקבה מביא קרבן על הספק. וקצת קשה מה פשוט לן בזכר יותר מבנקבה. ואי מיירי בחטאת חלב שמביא זכר על הודאי ואשם תלוי על הספק הכי נמי מביאה אותה נקבה. ואי בחטאת העוף ודאי מפורש כאן וכאן וספק אינו מפורש לא בזכר ולא בנקבה. ונראה לר' דמיירי בזכר הבא על ספק זבה ואקשייה אהדדי לומר מה זכר מביא קרבן על הספק אם אינו יודע אם זבה היא אם לאו כשבא עליה מביא אשם תלוי. אף נקבה מביאה על הספק אם אינה יודעת אם זבה היא אם לאו או יולדת ספק ולד הפילה או רוח מביאה חטאת העוף על הספק. ומה זכר ממין שמביא על ודאי כמו שבהמה מביא על חטאת מאותו מין יהא אשם תלוי שמביא על הספק אף נקבה מביאה עוף על הספק כמו שמביאה על הודאי.
אי מה זכר מביא קרבן ונאכל. אשם תלוי שמביא על הספק נאכל. אף נקבה אמרת לא. אמור מעצמך דבר זה לא נקישם יחד שהרי אם אמרת בזכר שכן איסורו איסור חולין בעזרה ואיסור נבלה דמלוקה הלכך מביא ואינו נאכל. והוא הדין זכר יביא על ספק זיבתו חטאת העוף ואינו נאכל דלא גרע מנקבה. הרב עזריאל ז"ל:
קישורים חיצוניים
צורת הדף: באתר היברובוקס • באתר דף יומי (עם אפשרות האזנה) • באתר שיתופתא
הדף עם פרשנים: באתר "תא שמע" • באתר "על התורה" • באתר "ספריא" • באתר "מרכז שטיינזלץ" • ביאור "חברותא" באתר ויקישיבה