טור אורח חיים תרעז
<< | טור · אורח חיים · סימן תרעז (מנוקד) | >>
סימן זה ב: שולחן ערוך · לבוש · ערוך השולחן · שולחן ערוך הרב
ארבעה טורים באתרים אחרים: תא שמע • על התורה • ספריא • שיתופתא
דפים מכל רחבי ויקיטקסט שמקשרים לסימן זה
דיני אכסנאי בחנוכה
טור עריכה
אכסנאי - חייב להדליק בפני עצמו, ואינו יוצא בשל בעל הבית. ומיהו בפרוטה שיתן לו וישתתף עמו סגי. ואם מדליקין עליו בביתו, אינו צריך יותר. ואם יש לו פתח פתוח לעצמו, אינו יוצא במה שמדליקין בביתו ולא במה שישתתף עם בעל הבית, אלא צריך להדליק בפתחו.
כתב אדוני אבי הרא"ש ז"ל בתשובות: בן האוכל אצל אביו או האוכל אצל חבירו ויש לו בית מיוחד לשינה, צריך להדליק, שכיון שיש לו בית מיוחד לשינה והעולם רואין אותו נכנס ויוצא בו, איכא חשדא אם אינו מדליק, שאין העולם יודעין שאוכל במקום אחר. ואפילו לדידן שאנו מדליקין בפנים, ומסתמא בני חצר יודעין שאוכל במקום אחר, אפילו הכי שייך חשד, כי השכנים עוברים ושבים לפני פתח הבית ורואים שאינו מדליק, עד כאן.
כתב רב שר שלום: אנשים הרבה הדרים בחצר אחד, שורת הדין שמשתתפין כולן בשמן ויוצאין כולן בנר אחד. אבל להידור מצוה, כל א' וא' מדליק לעצמו על פתח ביתו. ואי פתח חד בבא לנפשיה, חייב לאדלוקי משום חשדא.
הנותר מן השמן והפתילות בליל ראשון, מוסיף עליו ומדליק בליל ב'. נותר בליל ב', מוסיף עליו ומדליק בג', וכן בכל הלילות. נותר ממנו בליל ח', עושה לו מדורה ושורפו בפני עצמו, שהרי הוקצה למצותו.
ואם נתערב ממנו בשמן אחר ואין ששים לבטלו, כתב ה"ר מאיר מרוטנבורק שאין להוסיף עליו כדי לבטלו, ולא דמי לעצים שנשרו מן הדקל לתוך התנור ביום טוב שמרבה עליהם עצים מוכנין ומבטלן; דשאני התם שאין נהנה מהן עד אחר ביעורן, אבל הכא נהנה ממנו בשעה שהנר דולק. ואסור גם כן לשהותו לשנה הבאה לנר של חנוכה, דחיישינן שמא יבא ליהנות ממנו כיון ששוהה אותו לזמן מרובה. ואפילו אם נותנו בכלי מאוס חיישינן, הלכך אין לו תקנה.
בית יוסף עריכה
אכסנאי חייב להדליק בפני עצמו ואינו יוצא בשל בעל הבית ומיהו בפרוטה שיתן לו וישתתף עמו סגי ואם מדליקין עליו בביתו וכו' עד אלא צריך להדליק בפתחו — פשוט בפרק במה מדליקין (שבת כג א). והטעם דכשיש לו פתח פתוח לעצמו דצריך להדליק בפתחו, הוי משום חשדא. והא דאמרינן דאם מדליקין עליו בביתו אינו צריך, כתב המרדכי. ומכל מקום צריך לראות, כדאמרינן בסמוך: הרואה יומא קמא מברך שתים, מכאן ואילך אחת. וכן אומר ר"י, שנהגו בני אדם שהיו הולכין [בגייר"ש] ליריד ולא היה דר יהודי באותה עיר, ומדליקין בבית הגוי, עד כאן:
כתב אדוני אבי ז"ל בתשובות בן האוכל אצל אביו או אצל חבירו ויש לו בית מיוחד לשינה וכו' — הרשב"א כתב בתשובה דאין צריכין להדליק, אבל צריכין להשתתף כדין אכסנאי. וכתב מהר"י אבוהב ז"ל בשם ארחות חיים: בן גדול בבית אביו ואינו סמוך על שולחן אביו, הרי הוא כאכסנאי וצריך להשתתף, והוא הדין בחתניו היכא דאין להם בית שידליקו בעבורם, עד כאן לשונו:
כתוב בתרומת הדשן (סי' קא), דאכסנאי שהוא נשוי, אם רצה להדליק ולברך משום הידור שפיר דמי. ולי נראה דאין לסמוך על זה לברך ברכה שאינה צריכה:
כתוב בארחות חיים: קטן שהגיע לחינוך מדליק, כיון שמצוה דרבנן היא:
מצאתי כתוב בשם מהר"י אבוהב ז"ל בלשון הזה: כתוב בארחות חיים, שמי שהלך לכפר שאין בו ישראל ולן שם בליל חנוכה, אף על פי שאין לו בית מיוחד, שמענו שה"ר משולם היה נוהג להדליק ולברך זכר לנס, עד כאן:
עוד שם: מי שבא בספינה או שהוא בבית גוים, מדליק בברכות ומניחה על שולחנו. ולא דמי לאכסנאי דאמרינן דאי מדליקין עליה בגו ביתיה לא בעי לאשתתופי, דשאני התם שיש פרסום הנס בהדלקת אושפיזו, עד כאן לשונו וכן כתב המרדכי:
הנותר מן השמן והפתילות בליל ראשון מוסיף עליו ומדליק בליל שני וכו' עד שהרי הוקצה למצותו — כן כתב הרא"ש בפרק במה מדליקין בשם שאילתות דרב אחאי והמרדכי בשם ילמדנו ופסיקתא רבתי. ואם תאמר: והרי כתב רבינו בסימן תרע"ב: צריך ליתן בה שמן כזה השיעור, ואם נתן בה יותר, יכול לכבותה לאחר שעבר זה הזמן, וכן יכול להשתמש לאורה לאחר זה הזמן שעבר עיקר מצותה. וגם הרי"ף והרא"ש כתבו כן בפרק הנזכר. ודברים אלו סותרים זה את זה. וכן כתב הר"ן, שהגאונים שאומרים שאם כבתה ונשאר שמן ביום הראשון מוסיף עליו ומדליק ביום שני וכו', נשאר בה ביום אחרון עושה לו מדורה ושורפו במקומו שהרי הוקצה למצותו, הם חולקים על מה שכתב הרי"ף שאם היתה דולקת והולכת עד כשיעור הזה ורצה לכבותה או להשתמש לאורה הרשות בידו. אבל אין נראה כן מדברי הרא"ש, שאף על פי שכתב סברא זו דעושה לו מדורה בשם השאילתות, אם איתא שהיה סובר שהיא חולקת על הסברא הראשונה הוה ליה לכתבן סמוכות זו לזו. ורבינו פשוט הוא שסובר שאינן חולקות, שהרי כתב לשתיהן סתם.
ומצאתי כתוב בשם מהר"י אבוהב ז"ל שיש לחלק ביניהם, שכשנתן השמן בנר ולא הקצהו אלא לשיעור זמן הדלקה, יכול אחר כך להסתפק ממנו אם ירצה. אבל כשנתן השמן בנר בסתם, אז הוקצה למצות נר חנוכה וצריך לעשות לו זה התיקון, עד כאן לשונו. ולי נראה לחלק ביניהם בענין אחר, שמה שכתב בסימן תרע"ב מיירי שנתן בה שמן יותר מכשיעור, ואחר שדלק כשיעור מותר ליהנות ממנו, דלא הוקצה למצוה אלא כדי שיעור הצריך בלבד; ומה שכתב בסימן זה מיירי בשנותר מהשמן הצריך לשיעור הדלקה, הוא הוקצה למצותו, ולפיכך צריך לעשות לו מדורה, דכיון דמשיעור הדלקה הוא – הוקצה למצותו ואסור ליהנות ממנו. וכן כתוב בהגהות מיימוניות:
ואיכא למידק, למה צריך לעשות מדורה למותר השמן והפתילות? מאי שנא מעצי סוכה ונוייה דשרי אחר החג? כבר תירץ הר"ן דהתם לא מקצה להו אלא לימי החג, לפי שעשויין להישאר אחר החג ולא מקצה להו למצוותן לגמרי; אבל שמן ופתילה שעשויין להתבער לגמרי, כי יהיב להו בנר, לגמרי מקצה אותן למצוה, דאין אדם מצפה אימתי תכבה נרו, ואם נשתיירו, הרי הן אסורין, שהרי הקצה אותן למצוותן לגמרי. ודומה לעצי סוכה ונוייה שנפלו בחג שאסורין, כדמוכח בפרק המביא כדי יין (ביצה ל ב). ולא דמי לנר של שבת, שעשויה להיות כולה למצוה, ואפילו הכי נהנין אחר השבת מן השמן ומן הפתילה; משום דהתם אף בעודו דולק לעצמו למצותו – נהנין ממנו, מה שאין כן בנר חנוכה. וכיוצא בזה כתבו התוספות בפרק כירה (שבת מד א ד"ה שבנר):
ואם נתערב ממנו ואין ששים לבטלו, כתב הר"מ שאין להוסיף עליו כדי לבטלו וכו':
בית חדש (ב"ח) עריכה
דף זה נוצר מתוך המרת סריקת קבצים אוטומטית בתוכנת OCR. דרושה הגהה מלאה. יתכנו טעויות הקלדה, השמטות, ערבובי משפטים ושורות. יש לעבור ולהגיה את הטקסט מלמעלה למטה (רצוי מול צפיית טקסט מקורי) ולהזיז תבנית זו למקום בו בוצעה ההגהה האחרונה.
- אכסנאי חייב להדליק וכו' כתב באגודה שמעתי מי ששיתף עם חבירו לנר חנוכה צריך להוסיף מה שיתן לו חבירו ע"כ וטעמו דאם לא ניכר שהוסיף בשביל חבירו איכא חשדא לומר שלא נשתתף ולפ"ז אפי' לא הוסיף כל מה שנתן לו אלא מקצת נמי סגי דניכר דנשתתף במה שהוסיף על מה שהיה רגיל ואם יש לו פתח וכו' כך פסק הרי"ף בפ' ב"מ ופי' הרמב"ם דאף כשמדליקין עליו בביתו אינו יוצא דכיון שיש לו פתח פתוח לעצמו איכא חשדא וכך הם דברי רבינו:
- וכתב הרא"ש בתשובה בן האוכל אצל אביו וכו' נראה דהרא"ש כתב כך לזמנו שהיו מדליקין על כל פתח מפתחי הבתים שבחצר וכדמשמע מפירש"י וכדלעיל בסימן תרע"א ולכן צריך להדליק בפתח הבית שבחצר המיוחד לשינה דאיכא חשדא דעוברים ושבים לפני פתח הבית כשאינן מבני חצר ומ"ש רבינו אח"כ בשם רב שר שלום הוא לאותן הזמן שהיו מדליקין בפתח החצר וכולם יוצאים בנר אחד כשמשתתפים יחד ולשם א"צ להדליק בבית המיוחד לשינה דאף בפתחי הבתים שבחצר לא היו מדליקין כי היו יוצאים בנר א' שהשתתפו בו ומדליקין בפתח החצר מיהו למ"ש רב שר שלום דלהידור מצוה מדליק לעצמו וכו' א"כ לפי זה צריך הוא ג"כ להדליק על פתח בית שהוא ישן שם דאיכא חשדא וכדכתב הרא"ש:
- ומ"ש הרא"ש ואפילו לדידן וכו' היינו כדפי' בסי' תרע"א ותרע"ב שהיו מדליקין בפתח הבית הסמוך לחצר אלא שהיו מדליקין בפנים ואיכא חשדא מעוברים ושבים בחצר כשאין מבני החצר והפתח פתוח ולא הדליק אבל לדידן שמדליקין בבית החורף בפנים ליכא חשדא אלא מבני הבית והם יודעים שמדליק במקום שאוכל מיהו דוקא כשאוכל בקביעות במקום א' אבל מי שסועד בסעודה אצל חבירו בהא ודאי איכא חשדא מבני ביתו כשלא הדליק בביתו במקום שרגיל להדליק ולכך צריך לילך תחלה לביתו ולהדליק ולחזור לסעודתו ומיהו אם אשתו מדלקת עליו א"צ לילך לביתו כמ"ש בסוף סימן תרע"ה. ואעפ"י דצריך לכתחלה לעמוד אצל מי שמדליק עליו מ"מ אינו מעכב ומדינא יוצא אפי' אינו עומד אצלו דעיקר החיוב על ממונו להדליק נרות לפרסומי ניסא והא ודאי דצריך לברך על הראייה במקום שסועד אצל חבירו כיון שלא עמד בביתו בשעה שהיו מדליקין עליו כדלעיל בסימן תרע"ו ומ"מ מצוה מן המובחר שילך לביתו וידליק בעצמו דכל מצוה מצוה בו יותר מבשלוחו כדאיתא ר"פ האיש מקדש דהא רבא מלח שיבוטא:
- כתב רב שר שלום וכו' ויוצאין כולן בנר א' פי' דמשתתפי' ומדליקין בפתחי החצר בנר אחד בשביל כל בני החצר והוא ע"פ שיטת התוספות בד"ה מצוה להניח ומ"ש אלא להידור מצוה וכו' פי' כ"א שיש לו בית בפני עצמו מדליק על פתח ביתו ג"כ נר אחד אבל לא ידליקו כל בני בית אחד אפי' הם רבים ואפי' להידור מצוה כדלעיל בסי' תרע"ה:
- הנותר מן השמן וכו' מה שקשה דדברים אלו סותרים למ"ש בסימן תרע"ב דמותר להשתמש לאורה לאחר שדלק חצי שעה ויכול נמי לכבותה תירץ ב"י דהכא מיירי כשלא דלק השיעור דאסור בהנאה הכל כיון דאין ששים כנגד השמן שהוקצה למצותו אבל אם דלק כבר השיעור מה שנשאר הוא חולין גמורה וכ"כ בהגהת מיימוני ובמרדכי בשם מהר"ם גם הר"ן ומהר"י אבוה"ב שמחלקין דכשנתן השמן סתם אז הקצה כל השמן כולו למצות נר חנוכה ואסור אבל אם לא הקצהו אלא לשיעור זמן ההדלקה לא הוקצה למצותו אלא כדי שיעור הצריך בלבד הוא טעם נכון והני תרתי שינויי הלכתא נינהו ולכן אפילו דלק השיעור ואח"כ כבה כל השמן הוא אסור כיון שנתן השמן בסתם למצות ההדלקה ולא פירש וכך יראה להדיא בהגה"ת מיימונית סוף הלכות חנוכה המתחלת בשאלתות ע"ש:
דרכי משה עריכה
(א) ובתשובת הרשב"א כתב סימן תקמ"ב דבזמן הזה ידליק במקום שאוכל ולא במקום ששוכב וכבר כתבתי למעלה סימן תרע"א דבזה"ז דאנו מדליקין בפנים לגמרי ליכא למיחש כלל לעוברים ושבים א"כ אפשר דגם הרא"ש מודה דמדליק במקום שאוכל ולא במקום ששוכב:
(ב) והמנהג כדברי מהרא"י וטעמו ונימוקו עמו וכ"ה בתשובת מהרי"ל א סימן קמ"ה ובמהרי"ל הלכות חנוכה כתב במנהגים שלנו דאף בזמן הזה אכסנאי יכול להשתתף בפרוטה עם בע"ה דלא כמהרי"ו שכתב דבזמן הזה אין משתתפין הואיל ונהגו שמדליק כל אחד לעצמו אם אינו מדליק איכא חשדא:
(ג) וכ"כ ככלבו:
(ד) וכתב האגור בשם ר"י מולין דנוהגין אע"פ שיש לאדם אשה שמדלקת עליו בביתו כשלומד חוץ לעירו או אורחים מדליקין:
(ה) ע"ל סי' תרע"ב דמיירי דוקא שלא נתן תחילה רק כשיעור הדלקה ונותר ולכן אסור דהוקצה למצותו אבל אם נתן הרבה בנר ונותר מותר כמו שנתבאר לעיל: