פתיחת התפריט הראשי

<< | ירושלמי · מסכת נדרים · פרק א · הלכה ג | >>

הקטע המקביל ב: משנה · ירושלמי · בבלי


מתניתיןעריכה

  • לא חולין לא אוכל לך, לא כשר, לא דכי, טהור וטמא, נותר ופיגול, אסור.
כאימרא, כדיריים, כעצים, כאישים, כמזבח, כהיכל, כירושלים, נדר באחד מכל משמשי המזבח, אף על פי שלא הזכיר קרבן, הרי זה נדר בקרבן.
רבי יהודה אומר: האומר "ירושלים", לא אמר כלום.

גמראעריכה

  • הא מה דנא אכיל מן דידך לא יהו חולין אלא קרבן. לא כשר לי, אלא למזבח. לא דכי לי, אלא למזבח. טהור למזבח ולא לי, טמא לי ולא למזבח. כשר ודכי מטהור וטמא. לא כשר, לא דכי, מליטהר וטמא.
  • פיגול, לא שנייה היא פיגול של עולה, היא פיגול של שלמים. נותר של עולה, היה לו שעת כושר; נותר של שלמים, לא היה לו שעת כושר. אמר "הרי עלי כנותר של שלמים", מהו?
  • כאימרה, רבי יוחנן אמר, כאימר תמידא. תמן אמרין, כוולד חטאת. רבי שמעון בן לקיש אמר, כאֵילוֹ של אברהם אבינו.
תני רבי חייה מסייע לרבי שמעון בן לקיש: כאימרא דלא ינק מן יומוהי.
על דעתין דרבנין דתמן, ניתני "כעזרה"?
אמר רבי אבין: על דעתיה דרבי שמעון בן לקיש, ניתני "כקרבנות המזבח"?
אמר רבי יוסי בי רבי בון: על דעתיה דרבי יוחנן, ניתני "כדישון מזבח הפנימי והמנורה"?
  • "כדיריים", כדירים של עצים, כדיריים של קרבנות. "כעצים", כשני גיזירי עצים. "כאישים", כשלהביות של אש. "כמזבח", כקרבנות המזבח. "כהיכל", כקרבנות ההיכל. "כירושלים", כקרבנות ירושלים.
  • "נדר באחד מכל משמשי מזבח", כגון כף ומחתה ומזרק.
  • "רבי יודה אומר: האומר 'כירושלים' לא אמר כלום", שלא נתכוון זה אלא לעצים ולאבנים שבה.
  • "כתורה", הרי זה מותר; (דכוונתו) כקדושת תורה. "ככתוב בה", הרי זה אסור; (דכוונתו) כקרבנות הכתובין שבה.
אית תניי תני: "כתורה וככתוב בה", הרי זה מותר. רבי אבין בר כהנא אמר: דברי רבי שמעון היא, [ד]אמר רבי יוחנן (ירושלמי שבועות פרק ה הלכה ד): דברי רבי שמעון, נמצא שאין בידו חיטין, (ו)פטור על השאר1.
אמר רבי יוסי, דברי הכל היא: "כתורה", כקדושת תורה; "ככתוב בה", כקדושת כתוביא:

הערות ופירושיםעריכה

הערה 1: מיירי בנשבע שאין לו בידו חיטין ושעורין וכוסמין. ואמר רבי שמעון, דאינו חייב על כל אחד עד שיפרוט כולן בשבועתו. וקאמר רבי יוחנן דאם נמצא שאין בידו חיטין, פטור על הכל, דאמרינן דדעתו להישבע על שלושתן כאחד, והרי אין בידו חיטין. והכא נמי דאמר "כתורה וככתוב בה", דעתו להתפיס בשתיהן כאחד, וכיוון דהתורה עצמה לא הוויא דבר הנדור, לא חל הנדר.