משנה תרומות יא ט
זרעים · מועד · נשים · נזיקין · קדשים · טהרות
<< | משנה · סדר זרעים · מסכת תרומות · פרק יא · משנה ט | >>
כרשיני תרומה, מאכילין אותם לבהמה ולחיה ולתרנגולים.
ישראל ששכר פרה מכהן, מאכילה כרשיני תרומה.
וכהן ששכר פרה מישראל, אף על פי שמזונותיה עליו, לא יאכילנה כרשיני תרומה.
ישראל ששם פרה מכהן, לא יאכילנה כרשיני תרומה.
וכהן ששם פרה יד מישראל, מאכילה כרשיני תרומה.
משנה מנוקדת
כַּרְשִׁינֵי תְּרוּמָה, מַאֲכִילִין אוֹתָם לַבְּהֵמָה וְלַחַיָּה וְלַתַּרְנְגוֹלִים.
- יִשְׂרָאֵל שֶׁשָּׁכַר פָּרָה מִכֹּהֵן, מַאֲכִילָהּ כַּרְשִׁינֵי תְּרוּמָה.
- וְכֹהֵן שֶׁשָּׂכַר פָּרָה מִיִּשְרָאֵל,
- אַף עַל פִּי שֶׁמְּזוֹנוֹתֶיהָ עָלָיו, לֹא יַאֲכִילֶנָּה כַּרְשִׁינֵי תְּרוּמָה.
- יִשְׂרָאֵל שֶׁשָּׁם פָּרָה מִכֹּהֵן, לֹא יַאֲכִילֶנָּה כַּרְשִׁינֵי תְּרוּמָה.
- וְכֹהֵן שֶׁשָּׁם פָּרָה מִיִּשְׂרָאֵל, מַאֲכִילָהּ כַּרְשִׁינֵי תְּרוּמָה:
נוסח הרמב"ם
כרשיני תרומה -
- מאכילין אותן - לבהמה, לחיה, ולתרנגולין.
- ישראל ששכר פרה, מכוהן -
- מאכילה כרשיני תרומה.
- וכוהן ששכר פרה, מישראל -
- אף על פי שמזונותיה עליו - לא יאכילנה כרשיני תרומה.
- ישראל ששם פרה, מכוהן -
- לא יאכילנה כרשיני תרומה.
- וכוהן ששם פרה, מישראל -
- מאכילה כרשיני תרומה.
פירוש הרמב"ם
תרנגולין - ידוע, שם נופל על הזכרים ועל הנקבות מזה המין.
וידוע, כי כשיקנה הכהן בהמה שהוא מאכילה תרומה, למאמר השם יתעלה "וכהן כי יקנה נפש קנין כספו"(ויקרא כב, יא), ולפיכך כששכר הבהמה אינו מאכילה תרומה, לפי שאינה קנין כספו.
וישראל ששם פרה מכהן - רוצה לומר שיקנה אותה הישראלי מן הכהן בדמים ידועים, ויתנה עמו שיטפל במזונותיה הישראלי עד זמן ידוע ואחר כך ימכרו הפרה, וכל מה שירויחו על מה שהסכימו ביניהן שיחלקו אותו בשווה, כמו שהוא מותר לעשותו מן הדין. ועוד יתבאר בבבא מציעא כיצד הוא מותר וכיצד הוא אסור מצד הרבית. וזהו עניין "ששם", כי שומא בלשון חכמים כמו שיעור. ואלו השנים הישראלי והכהן משערין דמי זאת הבהמה ויודעין כמה היא שווה עכשיו, ומפטמין אותה ויודעין כמה מוסיפין דמיה, ולפי שזה הישראלי קנאה מכהן, אף על פי שנשאר לכהן חלקו בריוח לא תאכל בתרומה לפי שאינה קנין כספו, ואם הכהן קנאה מישראל על הדרך שזכרנו הרי זו אוכלת בתרומה:
פירוש רבינו שמשון
כרשיני תרומה. עיקרן למאכל בהמה דאי עיקרן לאדם אסור ליתנם לבהמה משום הפסד תרומה מ"מ לאדם מיהא חזו דאין תרומה ומעשר אלא במידי דחזי לאדם כדאמר בריש כלל גדול (דף סח.):
לא יאכילנה כרשיני תרומה. אף על גב דשריא בהנאה לישראל מדתנן (פ"ג דעירובין דף כו:) מערבין לישראל בתרומה אמר ר"ת דהנאת כילוי אסירא כשנעשין בשביל ישראל כגון אכילה והדלקה וכדאסרינן להדליק במבואות האפלין שלא ברשות כהן ובפרק במה מדליקין (דף כו.) גבי אין מדליקין בטבל טמא דרשינן משמרת תרומתי (במדבר, יא) בשתי תרומות הכתוב מדבר בתרומה טהורה ובתרומה טמאה מה תרומה טהורה אין לך בה אלא משעת הרמה ואילך אף תרומה טמאה נמי משעת הרמה ואילך בתרומה טהורה היינו אכילה ממש דטבל שרי בהנאה ודומיא דהכי מרבה טבל טמא כעין אכילה דהיינו הדלקה והסקה דאין בטמאה אכילה ודומיא דאכילה הנאת כילוי ומינה ילפינן מה תרומה טהורה אכילתה אסורה לזרים אף טמאה אכילתה אסורה לזרים כגון הנאת הסקה אבל שאר הנאות לא כי היכי דלא אסרינן שאר הנאות קודם הרמה והנאת כילוי נאסר כההוא מעשה דר' פנחס בן יאיר בפ"ק דחולין (ד"ז) ואמרינן מערים אדם על תבואתו ומכניסה במוץ שלה כדי שתהא בהמתו אוכלת הא לאו הכי לא והא דאמר בפ' כל שעה (דף לד.) אבא שאול גבל של בית ר' והיו מחמין לו חמין בחטין של תרומה אומר ר"ת דהיינו לכהנים של בית ר' והא דאמר אין מדליקין בטבל טמא ה"ה בטבל טהור וגם בקונט' פי' כן כ"ש בטבל טהור והר' משה בר' אברהם דחה דהא דאין מאכיל ישראל לבהמתו כרשיני תרומה משום דכתי' (ויקרא, כב) וכהן כי יקנה נפש קנין כספו ואפילו נפש בהמה במשמע כדאמר בפ"ב דביצה (דף כא:) אך אשר יאכל לכל נפש ומשמע דוקא דכהן אבל דישראל לא ובתורת כהנים דרשי' לה גבי בהמה בפרשת אמור ויליד ביתו הם יאכלו בלחמו הם אוכלים ואין בהמה אוכלת יכול לא תאכל בכרשינים ת"ל נפש ובגמרא נמי מייתי הכא בירושלמי ומיהו אמת הוא דלכלות בשביל ישראל אסור בלא אכילה כגון הדלקה כדמוכח סיפא דמתני' [דאין מדליקין במבואות האפלות אלא ברשות כהן] ובירושל' משמע דרשות כהן אחולין דוקא קאי דקא בעי מתני' על גבי חולין ברשות כהן הא קמייתא אפילו שלא ברשות כהן ש"מ דמדאורייתא כל הנאות מותרות לישראל ועוד דאמר בירושלמי בת ישראל שנכנסה להדליק מכהנת טובלת פתילה בשמן שרפה ומדלקת וצ"ל דאף דמדרבנן אסור הנאת כילוי בצורך רבים לא גזור כגון בתי כנסיות ובתי מדרשות ומבואות האפלין ובת ישראל המדלקת מכהנת לא אחמור כולי האי לאסור לטבול הפתילה בשמן א"נ מתחלה התירו משום סכנה ושוב לא אסרו כדאמר בירושלמי (הל' ה) ר' הונא בשם ר' ינאי שעת משלח' זאבים היתה ולא עמד ב"ד וביטל כמה דתימר תמן לא עמד ב"ד ובינול אף הכא לא עמד ב"ד וביטל פי' כדאמרינן תמן במס' שביעית בירושלמי בפר' בראשונה (הל' ב) ומהאי טעמא דפרשינן ניחא ההיא דאבא שאול גבל של בית רבי אפילו לצורך זרים דצורך רבים היה שרוב תלמידים סמוכין עליו ומפרנסן כדאמרינן בכיצד מעברין (דף נג:) ידאון נשריא לקניהון ותימה דבמס' שביעית פ"ח בירושלמי אמר הכי אין סכין שמן שביעית במרחץ אבל סך הוא מבחוץ ונכנס ולא מדליקין בשמן שרפה לא בבתי כנסיות ובבתי מדרשות ושמא פליגא אמתני':
כהן ששם פרה מישראל. ביבמות בפרק אלמנה (סו:) פירש בקונטרס כששכרה הימנו מתנה עמו להחזירה בדמים הללו שאם תכחיש או תאנס יתן דמים ואי אפשר לומר כן דכי האי גוונא איכא איסור רבית כדמוכח בפרק איזהו נשך אלא צריך להעמידה בשואל:
פירוש רבי עובדיה מברטנורא
כרשיני תרומה - עיקרם למאכל בהמה, דאי עיקרם למאכל אדם היה אסור להאכילן לבהמה. ומכל מקום חזו קצת למאכל אדם, דאי לא הוו חזו כלל לאדם, לא היו מפרישים עליהם תרומות ומעשרות, דמידי דלא חזי לאדם אין מפרישין עליו תרומות ומעשרות:
מאכילין אותן - כהנים לבהמתן:
מאכילה כרשיני תרומה - הואיל וגוף הבהמה לכהן אע"פ שמזונותיה על ישראל. ואין כאן משום גזל, שאם היה רוצה היה נותן התרומה לבעל הפרה ואנן סהדי דניחא ליה לבעל הפרה שיתן לה כרשיני תרומה כדי שיאכילנה בריוח, והוי כאילו זכה בהן כהן והוא מאכילן לבהמתו:
לא יאכילנה כרשיני תרומה - כיון שגוף הפרה לישראל, דכתיב (ויקרא כב) וכהן כי יקנה נפש קנין כספו, ונפש אפילו נפש בהמה במשמע. ואמר רחמנא קנין כספו דכהן ליכול בתרומה, קנין כספו של ישראל לא ליכול בתרומה:
ישראל ששם פרה מכהן - שקבל פרה מכהן בשומא כפי מה שהיא שוה עכשיו כך וכך דמים, ויטפל בה ישראל לפטמה, ומה שישביח על השומא יחלקו הריוח ביניהם:
לא יאכילנה כרשיני תרומה - שכיון שקבלה הישראל בשומתה כפי מה שהיא שוה, נעשית פרתו של ישראל ואינה אוכלת בתרומה:
וכהן שקבל פרתו של ישראל - בשומא בדרך זו:
מאכילה כרשיני תרומה - מפני שהיא נעשית פרתו של כהן משעה שקבלה עליו בשומא:
פירוש תוספות יום טוב
ישראל ששם פרה. דשמין פרה וחמור וכל דבר שעושה ואוכל. כדתנן במשנה ה פרק ה דבבא מציעא:
ששם. בשי"ן ימנית. ועיין מה שכתבתי במ"ה פרק יא דכתובות:
פירוש עיקר תוספות יום טוב
(יד) (על המשנה) ששם פרה. דשמין פרה וחמור וכל דבר שעושה ואוכל כדתנן במ"ה פ"ה דב"מ:
מלאכת שלמה (שלמה עדני)
כרשיני תרומה: אע"ג דשריא בהנאה לישראל מדתנן מערבין לישראל בתרומה אומר ר"ת דהנאת כלוי אסורא כשנעשית בשביל ישראל כגון אכילה והדלקה וכדאסרינן בסמוך להדליק במבואות האפלין שלא ברשות כהן ה"ר שמשון ז"ל. וכתב הר"ש שירילי"ו ז"ל ומקשו הכא דכיון דסיפא דרישא תני אע"פ שמזונותיה עליו וכו' משמע דברישא דרישא סתמא קתני בין מזונותיה על השוכר בין אין מזונותיה עליו ותימה דכיון דמזונותיה על השוכר דררא דממונא איכא ואמאי מאכילה תרומה שהיא ממונו של כהן והיה נראה לתרץ דמתני' בדיני תרומה הוא דקא מיירי בדררא דממונא לא קא מיירי. אבל רש"י ז"ל כתב בפ"ק דע"ז וז"ל יאכילנה כרשיני תרומה ואע"פ שמזונותיה על השוכר אינו גזלן אם האכילה תרומה לפי שתרומה ממון שאין לו תובעין היא שהרי נותנה לכל כהן שירצה ואם רצה היה יכול ליתנה לכהן זה שהשכיר לו פרתו ואותו כהן מסתמא ניחא ליה ומחיל אם האכילה כרשיני תרומה הרבה דמה לו להקפיד והלא אינה המיוחדת לו לפיכך שריא שיודע שנותן לבהמתו מאותן כרשינין בעין יפה יותר משאילו הויא שלו וניחא ליה ואינו גזלן א"נ שנפלו לו מבית אבי אמו כהן והשתא הויא ממונו מאכילה ע"כ. ששם פרה מכהן. ששאלה ממנו ושם אותה בדמים שאם תאנס או תמות משלם דמיה וכשישראל שם אותה מכהן קיימא ברשות ישראל וכשהכהן שם אותה קיימא ברשות כהן וכן פי' רש"י ז"ל ביבמות בפ' אלמנה לכהן גדול עכ"ל ז"ל. וכן הכריח ה"ר שמשון ז"ל דצריך להעמידה בשואל וכן הכריח ר"י בעל התוס' שם ר"פ אלמנה לכה"ג. ומלת ששם השי"ן השנייה ג"כ בשבלת שָׁשָם שהוא לשון שומא ולא לשון שימה. וכתבו תוס' ז"ל שם בפ"ק דע"ז ישראל ששכר פרה מכהן מאכילה כרשיני תרומה נראה לר"י דמיירי באין מזונותיה על ישראל אלא על כהן מדלא קתני אע"פ שמזונותיה עליו כדקתני בסיפא ועוד וכו' ע"כ. ובירוש' פריך אסיפא דמתני' דקתני וכהן ששם פרה מישראל מאכילה כרשיני תרומה דאמאי מאכילה בתרומה הא אילו רצה שואל לתת לו דמיה ולקחתה לעצמו אינו רשאי דהא שלשה שבועות משביעין אותו וחדא מנייהו שמא עיניו נתן בה ותני מנין לכהן שקנה עבד ולישראל בו שותפות אפי' אחד ממאה שבו שאינו מאכילו בתרומה ת"ל וכהן כי יקנה נפש קנין כספי שיהא קנוי לו לגמרי משמע ומסיק דבר קפרא תני לא שנא שם ל"ש שכר כהן מישראל אין מאכילה בתרומה ומגיה בר קפרא למתני' ותנא דידן סבר כיון דבכולי' תלמודא אמרי' דכי קם לי' ברשותיה כדידיה דמי ה"נ כדידיה דמי ולא חשיב ההוא דאינו יכול לעכבה לעצמו שיור ע"כ וכפי פי' ה"ר שלמה שיריל"ו ז"ל:
תפארת ישראל
יכין
כרשיני: וויקקען. דחייבים בתרומה מדחזו עכ"פ ע"י הדחק למאכל אדם דאל"כ פטור מתרומה:
ולתרנגולים: אבל מאכל תרומה שעיקרו לאדם אסור לבהמה:
ישראל ששכר פרה מכהן מאכילה כרשיני תרומה: אף דמזונותי' על ישראל אנן סהדי מדיכול הישראל ליתן הכרשיני' לכהן אחר ניחא לי' לבעל הפרה שיהי' כאילו כבר זכה בתרומה ושיאכילנה מאלו כדי שיאכילנה ברווח:
לא יאכילנה כרשיני תרומה: דאין אומרים שכירות ליומא ממכר הוא רק גבי אונאה בשכירות מדכתיב גבי' ממכר יתירה [כתוס' ב"מ דנ"ו ב' וע"ז דט"ו א']:
ישראל ששם פרה מכהן: ששמה כמה שוה עתה בכחישותה ומפטמ' ישראל וחולקין אח"כ השבח:
לא יאכילנה כרשיני תרומה: דהו"ל כבהמת ישראל:
וכהן ששם פרה מישראל מאכילה כרשיני תרומה: דמדשמה נעשת כשלו:
בועז
פירושים נוספים
- כתבי יד סרוקים של המשנה ב"אוצר כתבי יד תלמודיים" של הספרייה הלאומית
- דפים מכל רחבי ויקיטקסט שמקשרים למשנה זו
- מהדורת ויקיטקסט המבוארת