משנה תרומות יא י
זרעים · מועד · נשים · נזיקין · קדשים · טהרות
<< | משנה · סדר זרעים · מסכת תרומות · פרק יא · משנה י | >>
מדליקין שמן שריפה בבתי כנסיות, ובבתי מדרשות, ובמבואות האפלין, ועל גבי החולין ברשות כהןטו.
בת ישראל שנישאת לכהן, והיא למודה אצל אביה, אביה מדליק ברשותה.
מדליקין בבית המשתה, אבל לא בבית האבל, דברי רבי יהודה.
ורבי יוסי אומר, בבית האבל, אבל לא בבית המשתה.
רבי מאיר אוסר כאן וכאן.
רבי שמעון מתיר כאן וכאן.
משנה מנוקדת
מַדְלִיקִין שֶׁמֶן שְׂרֵפָה בְּבָתֵּי כְּנֵסִיּוֹת וּבְבָתֵּי מִדְרָשׁוֹת וּבַמְּבוֹאוֹת הָאֲפֵלִין,
- וְעַל גַּבֵּי הַחוֹלִין בִּרְשׁוּת כֹּהֵן.
- בַּת יִשְׂרָאֵל שֶׁנִּשֵּׂאת לְכֹהֵן, וְהִיא לְמוּדָה אֵצֶל אָבִיהָ,
- אָבִיהָ מַדְלִיק בִּרְשׁוּתָהּ.
- מַדְלִיקִין בְּבֵית הַמִּשְׁתֶּה, אֲבָל לֹא בְּבֵית הָאָבֵל, דִּבְרֵי רַבִּי יְהוּדָה.
- וְרַבִּי יוֹסֵי אוֹמֵר: בְּבֵית הָאָבֵל, אֲבָל לֹא בְּבֵית הַמִּשְׁתֶּה.
- רַבִּי מֵאִיר אוֹסֵר כָּאן וְכָאן.
- רַבִּי שִׁמְעוֹן מַתִּיר כָּאן וְכָאן:
נוסח הרמב"ם
מדליקין שמן שריפה -
- בבתי כנסיות,
- ובבתי מדרשות,
- ובמבואות האפלים,
- ועל גבי החולים - ברשות כוהן.
- בת ישראל שנישאת לכוהן,
- והיא למודה, לבוא אצל אביה -
- אביה מדליק - ברשותה.
- והיא למודה, לבוא אצל אביה -
- מדליקין - בבית המשתה,
- אבל לא - בבית האבל,
- דברי רבי יהודה.
- אבל לא - בבית האבל,
- רבי יוסי אומר:
- בבית האבל,
- אבל לא - בבית המשתה.
- בבית האבל,
- רבי מאיר - אוסר, כאן וכאן.
- רבי שמעון - מתיר, כאן וכאן.
פירוש הרמב"ם
שמן שרפה - הוא שמן תרומה שנטמא, לפי שהוא אסור באכילה כמו שבארנו פעמים ודינו שישרף.
ואמרו ברשות כהן - עניינו במאמרו ומצותו שירשה לנו זה.
ורבי יהודה מתיר להדליקו בבית המשתה לפי שכליהם נקיים, רוצה לומר הכלים שהם אוכלים בהם ושותים בבית המשתה, אין משתמשין בו בכליהם ואין אוכלין אותו.
ואסור להדליקו בבית האבל לפי שכליהם מלוכלכין ואינם נקיים, ושמא ישתמשו בו בדבר אחר מלבד הדליקה.
ורבי יוסי אומר בבית האבל - אין משתמשין בו במאכל ודומה לו מפני כי באבלותם אינם מתעסקין במאכל ולא בזולתו. ובבית המשתה מפני שמחתם שמא ישתמשו בו בדבר אחר לבד ההדלקה.
ורבי מאיר אוסר - בבית המשתה מפני השמחה כדברי רבי יוסי, ואוסר בבית האבל מפני טינוף הכלים כדברי רבי יהודה.
ורבי שמעון מתיר - בבית המשתה מפני נקיות הכלים שלהם, ובבית האבל מפני אבלותם ודאגת נפשם, שאין מתעסקין בשום דבר ואינן קרבים לשום עסק.
ומה שחולקים כולם בבית האבל ובבית המשתה, לרוב משמוש ועסק בני אדם בחבורות הנכנסות לשם, ושמא יבואו לידי פשיעה.
והלכה כרבי שמעון:
פירוש רבינו שמשון
שמן שרפה. מפרש בבמה מדליקין (דף כג:) שמן תרומה שנטמא:
בבתי כנסיות ובבתי מדרשות ובמבואות אפלין. כל הני בלא כהן מותר כדאיתא בירושלמי (הלכה ה) דאמר ר"ש בר אבא בשם רבי יוחנן כיני מתני' על גבי חולין ברשות כהן הא קמייתא אפי' שלא ברשות כהן:
מדליקין בבית המשתה. של ישראל דהכהנים אוכלין במשתה:
אבל לא בבית אבל. ואמרינן בירושלמי (שם) מה טעם דר' יהודה בבית המשתה על ידי דמניהון נקיים לא מתעסקין ביה כלומר לא חיישינן שמא יהא ממשמשי הסעודה ויוליך הנר להדליק לעצמו בלא כהן דירא הוא בשמן הטמא שלא יטמאו כליו טהורין בבית האבל על ידי דמניהון צואין מתעסקין ביה מה טעם דרבי יוסי בית האבל על ידי דאינון כניעין לא מתעסקין ביה בית המשתה על ידי דאינון פחוזין מתעסקין ביה ור"מ בבית האבל סבר כרבי יהודה בבית המשתה כר' יוסי ר"ש בבית המשתה כרבי יהודה בבית האבל כר' יוסי ופוסק שמואל בירושלמי הלכה כר"ש ירושלמי תני בת ישראל שנכנסה להדליק מכהנת טובלת פתילה בשמן שרפה ומדלקת:
פירוש רבי עובדיה מברטנורא
שמן שריפה - שמן תרומה שנטמאת. ואמאי קרי ליה שמן שריפה הואיל ולשריפה עומד:
ברשות כהן - היינו כשיש שם כהן, דנר לאחד נר למאה:
מדליק ברשותה - כשהיא שם:
מדליקין בבית המשתה - מתוך שעומדים בבגדים נקיים אין רגילין לטלטל נרות של שמן ממקומן שמא יטנפו את בגדיהם, הלכך ליכא למיחש שמא יטלטלו הנר ממקום שהכהן שם למקום שאין שם כהן, אבל בבית האבל שלובשין בגדים צואים חיישינן:
בבית האבל אבל לא בבית המשתה - בבית האבל מתוך שלבן נשבר ונכנע לא חיישינן שמא יוציאו הנר למקום שאין שם כהן, אבל בבית המשתה שהן שמחים ומתוך שמחתן רגילים להתעסק ולטלטל הנרות ממקום למקום חיישינן:
אוסר כאן וכאן - דתופס סברת שניהן לחומרא:
ור"ש מתיר כאן וכאן - דתופס סברת שניהם לקולא. והלכה כר"ש:
פירוש תוספות יום טוב
מדליקין שמן שרפה. עיין בפירוש הר"ב דסוף תמורה ומה שכתבתי שם:
ועל גבי החולין ברשות כהן. מפרש בירושל' דלא קאי ברשות כהן אלא אחולין הא קמייתא אפי' שלא ברשות כהן. הר"ש. וכ"פ הרמב"ם בפ' י"א:
[*ר"ש מתיר. כתב הר"ב והלכה כר"ש. וכן כתב הרמב"ם בפירושו. וכן בחיבורו פי"א מה' תרומות וכתב שם הכ"מ בירוש' איכא כמה אמוראי דפסקו כר"ש דמתיר כאן וכאן. ואף דאיכא מאן דפסק כרבי יוסי. הוא יחידאה. ועוד דבדרבנן נקטינן לקולא עכ"ל. ובפי' שהזכרתי כתב וז"ל. ונראה לי דהלכה כר"ש אף כי ר' יוסי פליג עליה דהא ר' יוסי יחיד לגביה בבית המשתה. דרבי יהודה סבר כותיה. אבל ר"מ במקום ר' יהודה ליתא. עכ"ל. דר"מ ור' יהודה הלכה כר"י בפ' מי שהוציאוהו במס' עירובין דף מז]:
סליק מסכת תרומות
פירוש עיקר תוספות יום טוב
(טו) (על המשנה) ברשות כהן. מפרש בירושלמי דלא קאי ברשות כהן אלא אחולין הא קמייתא אפילו שלא ברשות כהן:
מלאכת שלמה (שלמה עדני)
מדליקין שמן שריפה וכו': הקשה ה"ר שמשון ז"ל תימה דבמס' שביעית פ"ח תני בירוש' אין מדליקין שמן שריפה לא בבתי כנסיות ולא בבתי מדרשות ושמא פליגא אמתני' ע"כ:
ברשות כהן: פי' עניינו במאמרו ובמצותו שירשה לנו זה. הרמב"ם ז"ל. וה"ר שלמה שירילי"ו ז"ל נראה דארכבה אתרי רכשי וז"ל אביה מדליק ברשותה בדיעה שלה וברצונה ואפי' שנהנה אביה בנר דנר לאחד נר למאה ע"כ. ובירוש' מפ' ר' יוחנן דברשות כהן לא קאי רק אחולין דסליק מיניה הא קמייתא אפי' שלא ברשות כהן וכ"ה שם ברמב"ם ונראה דטעמא הוי דכיון דתלתא קמייתא מצוה דרבים ניחא לי' לאינש לקיומי מצוה בין בגופי' בין בממוניה. וכתב הר"ש שירילי"ו ז"ל ועל גבי החולין ברשות כהן וכגון דאין בהם סכנה ע"כ ובירוש' פליגי אמוראי אי האי שמן שריפה הוי דוקא כגון שנפל לו לישראל בירושה מבית אבי אמו כהן או אפילו הוי ממונו של ישראל מגרנו ולא מסרו לכהן:
והיא למודה: ס"א והיא למודה לבוא אצל אביה ומביאה שמן שריפה עמה לבית אביה. וכתוב בספר הלבוש סי' של"א דיורה דעה סעי' י"ט וז"ל וכהן שאוכל אצל ישראל נותן שמן של תרומה שהוכשרה לקבל טומאה יכול לתתה בנר שנהנה הוא עם הכהן ואע"פ שאח"כ עומד הכהן והולך לו אין צריך לכבותו עד שיכבה מעצמו הואיל ובהיתר הודלק ע"כ. והוא מהרמב"ם ז"ל שם פי"א ומסיים שם עלה וטובל הישראל פתילה בנר הכהן ומדליק לילך בה ע"כ:
מדליקין בבית המשתה: פי' שמן שריפה בבית המשתה של ישראל דכהנים אוכלים במשתה. ה"ר שמשון ז"ל. ובגדים נקיים דמפ' בירושלמי פירש הוא ז"ל דרוצה לומר נקיים מטומאה וירא הוא שלא יטמא השמן הטמא את בגדיו הטהורין ע"כ. ירושלמי תני בת ישראל שנכנסה להדליק מכהנת טובלת פתילה בשמן שריפה ומדלקת:
סליק פירקא וסליקא לה מסכת תרומות ובעה"י בעל גבורות יוצר המאורות עזרה בעת צרות נתחיל מסכת מעשרות
תפארת ישראל
יכין
מדליקין שמן שרפה: תרומה טמאה שעומד לשריפה:
בבתי כנסיות ובבתי מדרשות ובמבואות: גאססען:
ועל גבי החולין ברשות כהן: כשהכהן שם והתרצה. ואחולין לחוד קאי אבל קמייתא אפי' שלא ברשות כהן:
בת ישראל שנשאת לכהן והיא למודה: רגילה:
מדליקין בבית המשתה: של ישראל שכהנים אוכלים שם:
אבל לא בבית המשתה: לת"ק במשתה שלובשין בנקיות לא חיישי' שיטלטלו הנר למקום שאין שם כהן מיראתם שיתלכלכו. מה שאין כן בבית אבל. ולר' יוסי אדרבה בבית אבל רגילים לישב בדד דומם ולא יוציאו הנר. משא"כ בשמחה רגילים להוציא הנרות ולטלטלן:
רבי מאיר אוסר כאן וכאן: ס"ל כחומרות שתיהן:
רבי שמעון מתיר כאן וכאן: ס"ל כקולות שתיהן. והכי קיי"ל דמדהוא מדרבנן אזלינן לקולא [ רכ"מ פי"א מתרומות ]:
בועז
פירושים נוספים
- כתבי יד סרוקים של המשנה ב"אוצר כתבי יד תלמודיים" של הספרייה הלאומית
- דפים מכל רחבי ויקיטקסט שמקשרים למשנה זו
- מהדורת ויקיטקסט המבוארת