משנה תרומות ו ה

זרעים · מועד · נשים · נזיקין · קדשים · טהרות
<< | משנה · סדר זרעים · מסכת תרומות · פרק ו · משנה ה | >>

לחצו כאן למהדורת ויקיטקסט המבוארת

אין משלמין מן הלקט ומן השכחה ומן הפאה ומן ההפקר, ולא ממעשר ראשון שניטלה תרומתו, ולא ממעשר שני והקדש שנפדו, שאין הקדש פודה את הקדש, דברי רבי מאיר.

וחכמים מתירין באלו.

משנה מנוקדת

אֵין מְשַׁלְּמִין מִן הַלֶּקֶט וּמִן הַשִּׁכְחָה וּמִן הַפֵּאָה וּמִן הַהֶפְקֵר, וְלֹא מִמַּעֲשֵׂר רִאשׁוֹן שֶׁנִּטְלָה תְּרוּמָתוֹ, וְלֹא מִמַּעֲשֵׂר שֵׁנִי וְהֶקְדֵּשׁ שֶׁנִּפְדּוּ,

שֶׁאֵין הֶקְדֵּשׁ פּוֹדֶה אֶת הֶקְדֵּשׁ,
דִּבְרֵי רַבִּי מֵאִיר.
וַחֲכָמִים מַתִּירִין בְּאֵלּוּ:

נוסח הרמב"ם

אין משלמין -

לא מן הלקט,
ולא מן השכחה,
ולא מן הפאה,
ולא מן ההפקר,
ולא ממעשר ראשון - שניטלה תרומתו,
ולא ממעשר שני, והקדש - שנפדו,
שאין הקודש - פודה את הקודש,
דברי רבי מאיר.
וחכמים - מתירין באלו.

פירוש הרמב"ם

וחכמים מתירין באלו - רוצה לומר במעשר שני והקדש שנפדו, לפי שאלו כיון שנפדו, אף על פי שלא נפדו כהלכתן, מותר לו שישלם מהם.

ורבי מאיר אומר, כיון שלא נפדו כהלכתן עדיין הם קודש, ואינו משלם קודש במקום תרומה שאכל שהוא קודש, שאין הקדש פודה את ההקדש.

ואמר "שלא נפדו כהלכתן", הוא שיפדה מעשר שני על אסימון וההקדש על הקרקע, וכבר בארנו זה בפרק שביעי מברכות.

והלכה כחכמים:

פירוש רבינו שמשון

מן הלקט. מפרש בירוש' (שם) משום דאין בהן זיקת תרומה ומעשר ושמא מחמת כך אינו בכלל דבר הראוי להיות קודש:

שאין הקדש פודה הקדש. ואילו חשוב כהקדש כלומר דקודם שנפדו אין יכול לפטור עצמו בהקדש גבוה וכן מעשר שני לר"מ דאמר ממון גבוה והשתא דנפדו אין לומר משום דאין ראוי להיות קדש שהרי' קודש שקרא עליו שם מעשר אפשר להיות תרומה וכן הקדש קודם שהוקדש מידי דהוה אחולין מתוקנים והיינו נמי טעמא דמעשר ראשון דכיון דקודם שנטלה תרומתו לא חזי תו לא חזי וצריך לדקדק בדבר ומיהו בת"כ תניא מניין שאין משלמים לא מן הלקט ושכחה ופאה ולא ממעשר ראשון שלא ניטלה תרומתו ולא ממעשר שני והקדש שלא נפדו ת"ל ונתן לכהן את הקדש דבר הראוי ליעשות קודש ועל כורחיך גירסא דמתני' עיקר דבלא ניטל תרומתו ולא נפדו לא הוו פליגי רבנן דתני וחכמים מתירין באלו:

פירוש רבי עובדיה מברטנורא

מן הלקט מן השכחה ומן הפאה - משום דאין בהם זיקת תרומה ומעשרות, הלכך לא הוי בכלל דבר הראוי להיות קדש. ולא דמי לחולין מתוקנים דהנהו היו ראוין להיות קדש קודם שנתקנו אבל לקט שכחה ופאה מעולם לא נראו להיות קדש ו:

ומן ההפקר - לאחר שזכה בו:

ולא ממעשר ראשון שנטלה תרומתו - ואע"ג דהשתא הוי כחולין המתוקנים, כיון דקודם שנטלה תרומתו לא חזי ז השתא נמי לא חזי:

שאין הקדש פודה הקדש - ואלו חשובים כהקדש קודם שנפדו, ואין אדם יכול לפטור עצמו בממון גבוה. וסבר ר' מאיר מעשר שני ממון גבוה, הוא וכיון דקודם שנפדו לא חזו תו לא חזו לאחר שנפדו:

וחכמים מתירין באלו - במעשר שני והקדש שנפדו ח. והלכה כחכמים:

פירוש תוספות יום טוב

מן הלקט וכו'. כתב הר"ב ולא דמי לחולין מתוקנים דהנהו היו ראוין להיות קדש קודם שנתקנו. וכן פירש הר"ש לירושלמי דאמר משום דאין בהם זיקת תרומה ומעשרות. וקשה דבריש פרקין משמע דדבר הראוי להיות קדש היינו שעכשיו הוא ראוי להיות קדש. ועוד דקודם שנתקנו אינם ראוים להיות קדש שאין משלם חובו בטבלים. וי"ל דתרתי בעינן שיהיה עכשיו ראוי לשלם ממנו להיות קדש והיינו דרשא דלעיל ושיהיה ראוי מתחלה לקרוא עליו שם קדש והיינו דרשא דהכא:

[*ומן ההפקר. שהוא גם כן פטור מהמעשרות כדתנן בריש מעשרות]:

שנטלה תרומתו וכו' שנפדו. ופירש הר"ב כיון דקודם שנטלה תרומתו לא חזי וכו'. וכתב הר"ש וצריך לדקדק בדבר דמידי דהוי אחולין מתוקנים ע"כ. והרמב"ם מפרש שנטלה תרומתו אע"פ שעדיין לא נטלה תרומה גדולה שיש בו כשהקדימו בשבלים. וממ"ש והקדש שנפדו. שלא כהלכתן כמפורש בריש פ"ז דברכות. וכ"כ בחבורו פ' י' מהלכות תרומות ולא אתפרש טעמא. מאי שנא דהכא מהני לחכמים ובשום דוכתא לא מהני כלל בברכות שבת ועירובין:

פירוש עיקר תוספות יום טוב

(ו) (על הברטנורא) וכן משמע בירושלמי דאין בהן זיקת תרומה ומעשר וקשה דבריש פרקין משמע דדבר הראוי להיות קדש היינו שעכשיו ראוי. ועוד קודם שנתקנו אינה ראויה להיות קדש שאין משלם חובו בטבלים. ויש לומר דתרתי בעינן שיהיה עכשיו ראוי לשלם ממנו להיות קודש מדרשא דלעיל ושיהיה ראוי מתחלה לקרא עליו שם קדש והיינו דרשה דהכא. תוי"ט:

(ז) (על הברטנורא) והר"ש מדקדק בדבר מידי דהוי אחולין מתוקנים. והר"ם מפרש שנטלה תרומתו אף על פי שעדיין לא נטלה תרומה גדולה שיש בו כשהקדימו בשבלים:

(ח) (על הברטנורא) והר"מ בתבורו כתב דחכמים מתירין בכל הני ד' וכ' הכ"מ שהוא דעת ר'י בירושלמי ושכן הלכה. ת"ח:

מלאכת שלמה (שלמה עדני)

ה"ג ולא ממעשר ראשון שניטלה תרומתו ולא ממעשר שני והקדש שנפדו:    אבל בת"כ תני מנין שאין משלמין לא מן הלקט ולא מן השכחה ולא מן הפאה ולא ממעשר ראשון שלא נטלה תרומתו ולא ממע"ש והקדש שלא נפדו ת"ל ונתן לכהן את הקדש דבר הראוי להיות קדש. וכתבו ה"ר שמשון והרא"ש ז"ל דבמתני' לא יתכן לגרוס כן דבלא נטלה תרומתו ולא נפדו לא היו חכמים מתירין ע"כ. וכתב הרא"ש ז"ל ויש דוחקין ליישב גרסת תורת כהנים אף במתני' ולא ממעשר ראשון שהקדימו בשבלין ולא ניטלה הימנו תרומה גדולה ולא במע"ש שפדאו ע"ג אסימון וההקדש ע"ג קרקע ולא נהירא כיון דפטור מתרומה גדולה מ"ט דר"מ וכן במע"ש והקדש כיון דפדויין הן אע"פ שלא נפדו כהלכתן ע"כ. והרמב"ם ז"ל הי' נראה קצת דגריס בפי' המשנה כגרסת הת"כ וכפי' שהביא הרא"ש ז"ל אכן כי דייקת שפיר משכחת דגריס שניטלה תרומתו ומע"ש והקדש שנפדו וכ"ה ג"כ ברמב"ם וכן גרסת הירושל'. ובספר קרבן אהרן פרשת אמור בפרק ששי כתב ואנחנו מצינו הגרסאות בהפך דבמשנה גריס שלא ניטלה תרומתו ושלא נפדו ובת"כ גריס שניטלה ושנפדו ואח"כ יישב ששתי הגרסאות כולן אחת ע"ש:

בפי' ר"ע ז"ל. ואע"ג דהשתא הוו כחולין המתוקנים וכו'. כתב עליו ה"ר יהוסף ז"ל פי' זה אינו נראה כלל דמנלן הא דאמרינן הואיל ולא הוי ראוי קודם וכו' הלא גם שאר חולין מתוקנים לא היו ראויין לכך בשעת טבלם ומ"ש האי טבל משאר טבל ותו דבכל הספרים גרסי' שלא ניטלה תרומתו וכן ומע"ש והקדש שלא נפדו ונ"ל לפרש דדוקא בשלא ניטלה תרומתו או כשלא נפדו אין משלמין משום דהוו חולין שאינם מתוקנים ע"כ. עוד כתב על מה שפי' ר"ע ז"ל וכיון דקודם שנפדו לא חזו תו לא חזו לאחר שנפדו כתב פי' זה אינו נראה כלל דהא במשנה לא קאמר טעם אלא משום שאין הקדש פודה את הקדש ואי נפדו אין שייך לומר בו קדש. ותו דמאיזה טעם נאמר באלו הואיל ולא חזו קודם. יותר מבשאר חולין מתוקנים שגם הם היו טבל קודם עכ"ל ז"ל. ומפרש ר' יוחנן שם בירוש' דוחכמים מתירין באלו. אכולהו דקתני מתני' קאי וכן פסק שם הרמב"ם ז"ל ודלא כריש לקיש אבל בפי' המשנה פי' וחכמים מתירין באלו ר"ל במע"ש והקדש שנפדו כריש לקיש אבל שם כתב הגירסא וחכמים אומרים משלמין מכולן ע"כ:

שאין הקדש פודה את הקדש:    פי' הר"ש שירילי"ו ז"ל דכתיב ונתן לכהן את הקדש מי שאחר נתינה יהיה קדש יצאו אלו שכבר היו קדש קודם נתינה מדלא כתיב והקדש יתן לכהן ע"כ:

תפארת ישראל

יכין

אין משלמין מן הלקט ומן השכחה ומן הפאה ומן ההפקר:    דכל אלו מעולם לא היו ראויין להיות תרומה. אע"ג דהשתא כבר זכה בהן זה ואינן תו הפקר. עכ"פ מצ"ע לא היו ראויין לתרומה מעולם. ומיירי שהופקר קודם שהגיע לעונת תרומה ומעשרות דומי' דלקט שכחה ופאה:

ולא ממעשר ראשון שנטלה תרומתו:    ר"ל תמ"ע שלו כדינו [כך כ' הר"ש ולפמ"ש לעיל סי' ה'. מיירי הכא בהקדימו לוי להכהן בשבלים דאף דפטור מת"ג. עכ"פ זיקת תרומה יש בו והזיק להשבט. וכך כ' הרמב"ם]:

ולא ממעשר שני והקדש שנפדו:    שנפדו כדינן. ואע"ג דהשתא חולין גמורים הם עכ"פ מתחלה קודש היו שאין וכו':

וחכמים מתירין באלו:    גם אמעשר פליגי כדמסיק בירוש' והא דקאמר "באלו" למעוטי לקט שכחה פאה והפקר. דבאלו מודו לר"מ מדלא היה בהן זיקת תרומה מעולם. ואנן קיי"ל כר' יוחנן בירושלמי דס"ל דגם בלקט שכחה ופאה ס"ל לרבנן דמותר לשלם. וע"כ הא דקאמר באלו אינו רק למעוטי תרומה [כמ"א] ומין בשאינו מינו [כמ"ו]:

בועז


להלכתא גבירתא של תפארת ישראל לחץ כאן

פירושים נוספים