תפארת ישראל על תרומות ו

דף זה נוצר מתוך המרת סריקת קבצים אוטומטית בתוכנת OCR. דרושה הגהה מלאה. יתכנו טעויות הקלדה, השמטות, ערבובי משפטים ושורות. יש לעבור ולהגיה את הטקסט מלמעלה למטה (רצוי מול צפיית טקסט מקורי) ולהזיז תבנית זו למקום בו בוצעה ההגהה האחרונה.

יכיןעריכה

משנה אעריכה

האוכל תרומה שוגג:    אפי' ידע שאסורה רק לא ידע שהאוכלה במיתה:

משלם קרן וחומש:    כל חומשין שבתורה הן חומש מלבר שהוא רביע מלגב דבאכל ד' משל' ה':

ואחד הסך:    דשתי' בכלל אכילה. וסיכה אתרבי מקרא:

משלם חומשה וחומש חומשה:    דבאכל החומש ששילם חייב ג"כ בחמישי' החומש:

אלא חולין מתוקנים:    דכ' ונתן לכהן את הקודש דבר הראוי להיות קודש. ולא מה שהוא כבר קדוש. ודייק כן מדלא כתיב ונתן לכהן קדש. ואפי' ירש תרומה מאבי אמו שיכול למוכרה והדמי' שלו אפ"ה אינו יכול לשלם ממנו. ולפי מ"ש פ"ז דמאי ל"ה. דחולין מתוקנים היינו מע"ר שניטל ממנו תמ"ע. נ"ל דהכא קמ"ל סתם מתני'. דאפי' לר"מ דס"ל [יבמות דפ"ה ב'] דמעשר יש בו קדושה דאסור לזרים. אפ"ה כיון דמותר ללוי לא מקרי קודש ומותר לשלם מהן. ומכ"ש דיוכל לשלם מחולין גמורים שניטל מהן כבר כל התרומות ומעשרות. ואפי' החומש צריך לשלם מחולין שמותר לזרים:

והם:    החולין שמשלם:

והתשלומין תרומה:    ר"ל בחזר ואכל החולין ששילם. מה שחוזר שוב ומשלם ג"כ נעשה תרומה:

משנה בעריכה

בת ישראל שאכלה תרומה:    שהפרישה תרומה ואכלת':

משלמת קרן וחומש לעצמה:    לאכלן בתורת תרומה. דאפי' הי' התרומה בעין זכתה בהן משנשאת. ואילה"ק מב"ק [פ"ט מ"ט] דהגוזל אביו ונשבע לו ומת אביו. דמשלם קרן וחומש לבניו של גזלן התם במזיד בגזילה. וכ"כ אמרי' בירושלמי [פ"ו מתרומה] בגזל תרומה מאבי אמו כהן ואכלה ומת אבי אמו משלם ליורש אחר:

משנה געריכה

הוא משלם את הקרן:    ככל גזלן. דמזיק אינו משלם חומש:

וחכמים אומרים הם משלמין קרן וחומש והוא משלם להם דמי סעודתן:    ונ"מ דלר"מ משלם דמי תרומה ולרבנן דמי חולין. ולא סגי שישיב להן דמי תרומה ששילמו דמדאסור מדאו' נפשם קצה במה שאכלו תרומה. והכי קיי"ל בקצב שמכר טריפה דאו' פטורים מלשלם [ח"מ רל"ד]:

משנה דעריכה

אכלה משלם שני קרנים וחומש קרן וחומש מן החולין וקרן דמי תרומה:    ר"ל דמי' כשיווי התרומה. משא"כ הקרן והחומש שמשלם מן חולין. אף דג"כ משלם רק כפי שיווי התרומה דקיי"ל לפי דמי' משלם. עכ"פ חייב ליתן פירות. דבר הראוי להיות קודש:

גנב תרומת הקדש:    שהקדיש הכהן התרומה לבדק הבית:

משלם שני חומשים:    א' לתרומה וא' להקדש דאיסור הקדש חל על איסור תרומה. דכשהוקדשה נאסרה גם לכהנים עד שיפדנה:

משנה העריכה

אין משלמין מן הלקט ומן השכחה ומן הפאה ומן ההפקר:    דכל אלו מעולם לא היו ראויין להיות תרומה. אע"ג דהשתא כבר זכה בהן זה ואינן תו הפקר. עכ"פ מצ"ע לא היו ראויין לתרומה מעולם. ומיירי שהופקר קודם שהגיע לעונת תרומה ומעשרות דומי' דלקט שכחה ופאה:

ולא ממעשר ראשון שנטלה תרומתו:    ר"ל תמ"ע שלו כדינו [כך כ' הר"ש ולפמ"ש לעיל סי' ה'. מיירי הכא בהקדימו לוי להכהן בשבלים דאף דפטור מת"ג. עכ"פ זיקת תרומה יש בו והזיק להשבט. וכך כ' הרמב"ם]:

ולא ממעשר שני והקדש שנפדו:    שנפדו כדינן. ואע"ג דהשתא חולין גמורים הם עכ"פ מתחלה קודש היו שאין וכו':

וחכמים מתירין באלו:    גם אמעשר פליגי כדמסיק בירוש' והא דקאמר "באלו" למעוטי לקט שכחה פאה והפקר. דבאלו מודו לר"מ מדלא היה בהן זיקת תרומה מעולם. ואנן קיי"ל כר' יוחנן בירושלמי דס"ל דגם בלקט שכחה ופאה ס"ל לרבנן דמותר לשלם. וע"כ הא דקאמר באלו אינו רק למעוטי תרומה [כמ"א] ומין בשאינו מינו [כמ"ו]:

משנה ועריכה

בלבד שישלם מן היפה על הרע:    שיהיה המין שמשלם יפה ממין שאכל:

לפיכך אם אכל קשואין של ערב שביעית:    וכבר נתקשו קשואים של ששית ומשל שביעית אסור לשלם חובו דדמי לסחורה. ועוד הרי ספיחי שביעית אסורים. וכ"כ מפירות חו"ל אסור לשלם מדדמי ללקט שו"פ שמעולם לא היו ראויין להיות תרומה. ואפי' נימא כר' יוחנן בירושלמי דלחכמים [במשנה ה'] גם מלקט שכחה ופאה מותר לשלם. אם כן מותר לשלם גם מפירות ח"ל. מתני' מיירי קודם שהתיר רבי להביא ירק מחו"ל [ועי' רמב"ם תרומות פ"י הי"ח ורכ"מ שם]. מלבד שאם כבר הוכשרו הרי נטמאו מטומאת ארץ עובדי כוכבים איך יעשום תרומה להכי לא ישלם מין אחר רק ימתין וכו':

בועזעריכה

הלכתא גבירתאעריכה