רש"ש על המשנה/תמיד/ד
רש"ש על המשנה מסכת תמיד פרק ד
<< · רש"ש על המשנה · מסכת תמיד · >>
פירושים רבי עובדיה מברטנורא ● פירוש תוספות יום טוב • פירוש יכין ובועז (תפארת ישראל) ● פירוש מלאכת שלמה ● עיקר תוספות יום טוב ● פירוש המשניות לרמב"ם ● מפרשי המשנה
א עריכה
במשנה על טבעת שניה. עי' במפרש כה"ד. ולע"ד נל"פ טבעת שניה היא בסדר השני שמצד צפון דהוא סדר החמישי מצד המזבח. וכ"נ שהבין בעל המאור שהביאו התוי"ט. וא"ש מה שקראה צפונית כו' דלפירוש המפרשים אדרבה דרומית היא בערך מקום הטבעות. וגם תהא מיושב תמיהת התוי"ט (דלא יספיק הריחוק מהאפלת המזבח) ע"ש. כי לפ"ז יהיה הריחוק יותר מכ"ז אמה כי מש"כ התוי"ט שד' אמות מזה לזה עם הטבעת ל"ד במחכ"ת. דו' סדרים עושין ה' חללים. וגם בלא זה תמיהתו אינה חזקה כ"כ כי בירושלים (שרחבה ל"ב מעלות) אפי' בתקופת טבת אינה עושה השמש צל ארוך כ"כ לצפון בהנצה ודי בי"ב אמות הרחק מהמזבח. גם מש"כ לקמן דתמיהתו תפול גם על פירוש הרא"ם בשם הסמ"ג תמוה דהרי ההיכל והאולם במערב שחיטתו ואיך יחוצו בעד השמש הזורחת ממזרח:
ב עריכה
במשנה הגיע לחזה חתך את הראש. ל"י מדוע לא חתכו קודם התחלת ההפשט והיה יכול להפשיטו בב"א: שם חתך את הכרעים. נראה דר"ל הארכובות התחתונות הנמכרות עם הראש ועדיין נשאר תלוי כי הנקבים היו קצת למעלה מהן לצד הגוף. ולשון התוי"ט בזה תמוה: שם מרק את ההפשט קרע את הלב והוציא א"ד. לכאורה תמוה דהרי הלב עדיין טמון בגוף הטלה. שהרי אינו קורעו עד לאחר חתיכת הידים ורגל ימין. כדלקמן. ואולי פירושו קרע נגד הלב עיין ע"ז (ל"ב) גבי עורות לבובין. וכמו כן יכוון דקרע את הלב עצמו כמו בחולין (ק"ט) במשנה: שם לא היה שובר. במפרש נסתרסו התיבות בדבור זה ולכן נבוכו בו בהבנתו עיין הגהת הב"ח ובהגר"א. ולעד"נ דכצ"ל סדור דבריו כשהיה מתחיל להפשיט דרך הרגל ויורד עד לחזה וכ"מ ביומא דאמרינן התם דרך הפשטו היה קרב הראש והרגל העוקץ כו' לא היה שובר כו' ומניח כו' ברגל האחר דרך הנקב שינקוב כו' כנ"ל נכון בעז"ה: ודע שהתוי"ט שהעתיק דברי המפרש על פירוש הרע"ב ל"ד במחכ"ת שאינן עולין בקנה אחד דהרע"ב מפרש דאתי לאפוקי מדרך הטבחים שחותכין לגמרי את הרגלים עם העור שעליהן קודם ההפשט ע"ש: [שם בתוי"ט ד"ה חתך את הכרעים כו' ולכן יתכן לומר דהרגלים עד מקום כו' כצ"ל. מהגרמ"ש ז"ל]: שם ד"ה כל צרכה. ולא קבע בה הדחה. ר"ל שלא קבעו בה כמה פעמים מדיחין אותה כמו בקרבים שקבע בם ג' פעמים. לפי שיש כרס כו':
ג עריכה
במשנ' נטל את הרגל השמאלית ונתנה כו'. מלת חתכה ליתא במשניות ונכון כי הוא נשאר לבדו בלתי ד"א מחובר בו ובמשב"ג חתכה ונתנה ואינו נכון: שם במשנה ומלחום. לא קאי על כל הנזכרים דיין לא בעי מליחה כדאיתא במנחות (ר"ד כ"א): שם בתוי"ט ד"ה נטל את הסכין. ועד עכשיו לא ה"ל צורך לסכין כו'. הא ודאי דלחתיכת הראש והכרעים והידים והרגל היה צורך ג"כ לסכין. אלא משום דאז כבר היה בידו מעת הפשטו. אבל אחר חתיכתם הניחו מידו. ולכן עתה שנצרך לו שוב אמר נטל כלומר שחזר ונטלו: