משנה תמורה ג ד

זרעים · מועד · נשים · נזיקין · קדשים · טהרות
<< | משנה · סדר קדשים · מסכת תמורה · פרק ג · משנה ד | >>

והלא אף הנדבה עולה היא, מה בין דברי רבי אלעזר לדברי חכמים, אלא, בזמן שהיא באה חובה, הוא סומך עליה ומביא עליה נסכין ונסכיה משלו.

ואם היה כהן, עבודתה ועורה שלו.

ובזמן שהיא באה נדבה, אינו סומך עליה, ואינו מביא עליה נסכין, ונסכיה משל צבור.

אף על פי שהוא כהן, עבודתה ועורה של אנשי משמר.

וַהֲלֹא אַף הַנְּדָבָה עוֹלָה הִיא?

מַה בֵּין דִּבְרֵי רַבִּי אֶלְעָזָר לְדִבְרֵי חֲכָמִים?
אֶלָּא,
בִּזְמַן שֶׁהִיא בָּאָה חוֹבָה,
הוּא סוֹמֵךְ עָלֶיהָ,
וּמֵבִיא עָלֶיהָ נְסָכִין,
וּנְסָכֶיהָ מִשֶּׁלּוֹ;
וְאִם הָיָה כֹּהֵן,
עֲבוֹדָתָהּ וְעוֹרָהּ שֶׁלּוֹ.
וּבִזְמַן שֶׁהִיא בָּאָה נְדָבָה,
אֵינוֹ סוֹמֵךְ עָלֶיהָ,
וְאֵינוֹ מֵבִיא עָלֶיהָ נְסָכִין,
וּנְסָכֶיהָ מִשֶּׁל צִבּוּר.
אַף עַל פִּי שֶׁהוּא כֹּהֵן,
עֲבוֹדָתָהּ וְעוֹרָהּ שֶׁל אַנְשֵׁי מִשְׁמָר:

והלוא אף הנדבה עולה היא,

מה בין דברי רבי אלעזר, לדברי חכמים? -
אלא בזמן שהיא באה חובה -
הוא סומך עליה, ומביא עליה נסכים - ונסכיה משלו,
ואם היה כוהן - עבודתה, ועורה שלו.
ובזמן שהיא באה נדבה -
אינו סומך עליה, ואינו מביא עליה נסכים - ונסכיה משל ציבור,
ואף על פי שכוהן - עבודתה, ועורה של אנשי משמר.

[עניין אמרו בזמן שהיא באה חובה - אם נתחייב להביא אותה הוא עצמו, כדרך שמביא כל קרבנותיו הבאים בנדר או בנדבה או בשאר חובות שהוא חייב להקריבן.]

כל זה מבואר, ואין צריך פירוש לכשתבין כל מה שהקדמנו:


והלא אף הנדבה עולה - פירושי קמפרש מאי בינייהו:

בזמן שהיא באה חובה - שהיא מוטלת על היחיד להקריבה. סומך עליה כו':

ואם היה כהן - אותו שהפריש אשם ונתכפר באחר ונתקו לראשון ברעייה:

עבודתה ועורה - של עולה הקנויה מדמי אותו אשם, שלו היא, שהוא עצמו מקריבה ונוטל העור, ואפילו אינו מן המשמר של אותה שבת יג:

אינו סומך עליה - דנדבת צבור אין בהם סמיכה:

ואע"פ שהוא כהן עבודתה ועורה לאנשי משמר - שהרי של צבור הוא ואין כהן של משמר אחר רשאי להקריב, דכתיב (דברים יח) לבד ממכריו על האבות, מה שמכרו האבות זה לזה, טול אתה את שבתך ואני אטול את שבתי. והלכה כדברי חכמים:

עבודתה ועורה שלו. כתב הר"ב ואפילו אינו מן המשמרה של אותה שבת דהכי תניא מנין לכהן שבא ומקריב קרבנותיו בכל עת ובכל שעה שירצה ת"ל (דברים י"ח) ובא בכל אות נפשו ושרת. בב"ק [דף ק"ט] בשלהי הגוזל קמא. רש"י:

(יג) (על הברטנורא) דהכי תניא, מנין לכהן שבא ומקריב קרבנותיו בכל עת ובכל שעה שירצה, ת"ל ובא בכל אות נפשו ושרת. ב"ק דף ק"ט. רש"י:

והלא אף הנדבה עולה היא:    בניחותא דפרושי קא מפרש מאי בינייהו ובת"כ פרשת ויקרא פ' ששי איכא נמי פלוגתא אחריתי בין ר' אליעזר וחכמים דומה לזו ואיתא נמי התם להאי והלא אף הנדבה וכו':

עבודתה ועורה:    בפרק הגוזל עצים (בבא קמא דף ק"ט ע"ב) פירש רש"י ז"ל אברייתא דמייתי התם עבודתה שכר עבודתה דהיינו בשרה. וביד פ"ג דהלכות מעשה הקרבנות סימן ז':

ואע"פ שכהן:    כלומר ואפילו הוא כהן רש"י ז"ל משמע מתוך פירושו ז"ל דלא הוה גריס שהוא כהן:

יכין

והלא אף הנדבה עולה היא:    פרושי קמפרש לפלוגתא דלעיל, וכדמסיק:

אלא בזמן שהיא באה חובה:    כדקאמר ר' אלעזר:

הוא סומך עליה:    בב' ידיו קודם שחיטה:

ואם היה כהן:    ר"ל אם בעל האשם שמקריב בדמיה עולה, היה כהן:

עבודתה ועורה שלו:    שהוא עצמו מקריבה ונוטל ג"כ עורה, אף שאינו אז במשמר של אותה שבוע:

ונסכיה משל צבור:    דהרי של צבור היא:

עבודתה ועורה של אנשי משמר:    של אותה שבוע:

בועז

פירושים נוספים