משנה תמורה ג רמבם

נוסח הרמב"ם

(א) אלו קדשים שוולדותיהן ותמורותיהן כיוצא בהן -

ולד שלמים ותמורתן -

וולדן, וולד ולדן, עד סוף העולם - הרי אלו כשלמים,

טעונין סמיכה, ונסכים, ותנופה, וחזה ושוק.

רבי אליעזר אומר: ולד שלמים - לא יקרב שלמים.

וחכמים אומרין: יקרב.

אמר רבי שמעון:

לא נחלקו על ולד ולד שלמים, ועל ולד ולד תמורה - שלא יקרבו,

ועל מה נחלקו? - על הוולד,

שרבי אליעזר אומר: לא יקרב,

וחכמים אומרין: יקרב.

העיד רבי יהושע, ורבי פפיס -

על ולד שלמים - שיקרב שלמים.

אמר רבי פפיס: אני מעיד -

שהיתה לנו פרה זבחי שלמים - ואכלנוה בפסח,

ואכלנו ולדה שלמים - בחג.

(ב) ולד תודה ותמורתה -

ולדן, וולד ולדן, עד סוף העולם - הרי אלו כתודה,

ובלבד שאינה טעונה לחם.

תמורת עולה, וולד תמורתה,

וולדן, וולד ולדן, עד סוף העולם - הרי אלו כעולה,

טעונה הפשט, וניתוח, וכליל לאישים.

(ג) המפריש נקבה לעולה, וילדה זכר -

ירעה עד שיסתאב, וימכר - ויביא בדמיו עולה.

רבי אליעזר אומר: הוא עצמו - יקרב עולה.

המפריש נקבה לאשם -

תרעה עד שתסתאב, ותימכר - ויביא בדמיה אשם.

ואם קרב אשמו - יפלו דמיה לנדבה.

רבי שמעון אומר: תימכר שלא במום.

תמורת אשם, וולד תמורה,

ולדן, וולד ולדן, עד סוף העולם -

ירעו עד שיסתאבו, וימכרו - ויפלו דמיהן לנדבה.

רבי אליעזר אומר: ימותו.

רבי אלעזר אומר: יביא בדמיהן עולות.

אשם שמתו בעליו, ושכיפרו בעליו -

ירעה עד שיסתאב, וימכר - ויפלו דמיו לנדבה.

רבי אליעזר אומר: ימות.

רבי אלעזר אומר: יביא בדמיו עולה.

(ד) והלוא אף הנדבה עולה היא,

מה בין דברי רבי אלעזר, לדברי חכמים? -

אלא בזמן שהיא באה חובה -

הוא סומך עליה, ומביא עליה נסכים - ונסכיה משלו,

ואם היה כוהן - עבודתה, ועורה שלו.

ובזמן שהיא באה נדבה -

אינו סומך עליה, ואינו מביא עליה נסכים - ונסכיה משל ציבור,

ואף על פי שכוהן - עבודתה, ועורה של אנשי משמר.

(ה) תמורת הבכור, והמעשר -

וולדן, וולד ולדן, עד סוף העולם -

הרי אלו כבכור, וכמעשר - ויאכלו במומן לבעלים.

מה בין הבכור והמעשר - לבין כל הקדשים?

שכל הקדשים -

נשחטין באטליס, ונמכרין באטליס, ונשקלין בליטרה - חוץ מן הבכור ומן המעשר.

יש להן פדיון, ולתמורתן פדיון - חוץ מן הבכור ומן המעשר.

ובאים מחוצה לארץ לארץ - חוץ מן הבכור ומן המעשר.

ואם באו תמימים - יקרבו,

ואם בעלי מומין - יאכלו במומן לבעלים.

אמר רבי שמעון: מה טעם? -

שהבכור והמעשר - יש להן פרנסה במקומן,

ושאר כל הקדשים, אף על פי שנולד להן מום - הרי אלו בקדושתן.

הדף הראשי של משנה תמורה ג

משנה תמורה, פרק ג':
הדף הראשי • מהדורה מנוקדת • נוסח הרמב"ם • נוסח הדפוסים • ברטנורא • עיקר תוספות יום טוב