משנה תמורה ג ב

זרעים · מועד · נשים · נזיקין · קדשים · טהרות
<< | משנה · סדר קדשים · מסכת תמורה · פרק ג · משנה ב | >>

ולד תודה ותמורתה, ולדן וולד ולדן עד סוף העולם, הרי אלו כתודה, ובלבד שאינן טעונים לחם.

תמורת עולה, וולד תמורה, ולדן וולד ולדן עד סוף העולם, הרי אלו כעולהז, וטעונין הפשט ונתוח וכליל לאשים.

משנה מנוקדת

וְלַד תּוֹדָה וּתְמוּרָתָהּ,

וְלָדָן, וּוְלַד וְלָדָן,
עַד סוֹף הָעוֹלָם,
הֲרֵי אֵלּוּ כְּתוֹדָה;
וּבִלְבַד שֶׁאֵינָן טְעוּנִים לֶחֶם.
תְּמוּרַת עוֹלָה,
וּוְלַד תְּמוּרָה,
וְלָדָן, וּוְלַד וְלָדָן,
עַד סוֹף הָעוֹלָם,
הֲרֵי אֵלּוּ כְּעוֹלָה;
וּטְעוּנִין הֶפְשֵׁט וְנִתּוּחַ,
וְכָלִיל לָאִשִּׁים:

נוסח הרמב"ם

ולד תודה ותמורתה -

ולדן, וולד ולדן, עד סוף העולם - הרי אלו כתודה,
ובלבד שאינה טעונה לחם.
תמורת עולה, וולד תמורתה,
וולדן, וולד ולדן, עד סוף העולם - הרי אלו כעולה,
טעונה הפשט, וניתוח, וכליל לאישים.

פירוש הרמב"ם

אמר רחמנא "לחם התודה"(ויקרא ז, יב), תודה עצמה טעונה לחם, ולדה ותמורתה אינם טעונים לחם שנאמר "התודה" בה״א הידיעה.

וכבר זכרנו מה שאמרו "כדרך שאתה נוהג בעולה, כך אתה נוהג בתמורתה":


פירוש רבי עובדיה מברטנורא

הרי אלו כתודה - אימוריהן קרבים על גבי המזבח והבשר נאכל ליום ולילה:

ובלבד שאינן טעונין לחם - דכתיב על לחם התודה, התודה עצמה טעונה לחם, ולא ולדה ותמורתה טעונים לחם:

תמורת עולה - כגון המיר זכר ו בעולה:

וולד תמורתה - כגון המיר נקבה בעולה, דנקבה מתקדשת בתמורת עולה, וילדה התמורה זכר:

פירוש תוספות יום טוב

ולד תודה ותמורתה וכו'. עיין עוד מזה במ"ד פ"ז דמנחות:

הרי אלו כתודה. דת"ר מנין לרבות תמורות וכו' ת"ל (ויקרא ז') אם על תודה:

ובלבד שאינן טעונות לחם. לשון הר"ב דכתיב על לחם התודה כו'. כמו ששנינו שם במנחות וע"ש:

תמורת עולה. לשון הר"ב כגון המיר זכר בעולה וכן פירש"י. דאילו נקבה ירעה כו'. כהנהו דלקמן וכ"כ הרמב"ם ברפ"ג מה"ת:

ולד תמורה. וכן העתיק רש"י ובס"א תמורתה. וכן העתיק הר"ב ואע"פ שנמצא עולה הוא והל"ל תמורתו ליתא דעולה עצמו לשון נקבה. כד"א (שם א') והפשיט את העולה ונתח אותה לנתחיה. ומה שנאמר עולה הוא מוסב על הקרבן:

הרי אלו כעולה. צ"ע דלא מייתי ליה תלמודא מקרא. ובת"כ פרשת ויקרא מייתי דכל הפסולין יהיו נוהגין בתמורה מאם עולה. ומינה דקריבה:

פירוש עיקר תוספות יום טוב

(ו) (על הברטנורא) דאילו נקבה תרעה כו' כהנהו דלקמן:

(ז) (על המשנה) כעולה. בתורת כהנים יליף לה:

מלאכת שלמה (שלמה עדני)

ולד תודה ותמורתה וכו':    עד סוף סימן ג' ביד רפ"ג דהלכות תמורה:

וולדן וולד ולדן וכו':    ס"א וילדה וולד ולדה וכן ג"כ בסמוך בבבא דעולה:

הרי אלו כתודה:    יליף לה בברייתא בגמרא מקרא דכתיב אם על תודה וכו' כדכתבינן במנחות בפרק התודה סימן ד'. בפירוש רעז"ל צ"ל ובלבד שאינם טעונים לחם דכתיב על זבח התודה לחם התודה עצמה וכו':

ולד תמורתה:    וולדן וולד ולדן עד סוף העולם הרי אלו כעולה כצ"ל. ונמצא גבי רישא דתודה מוגה ברש"י כתיבת יד ולד תמורתה וולדה וכו' ולדה בכדי נקט אלא איידי דתנא רישא דמתניתין דוקא ולד ולד ולדן קא נקיט ואזיל בכל הני ולדה ע"כ והלשון מגומגם. עוד מצאתי מוגה ברש"י כ"י הכא גבי עולה ולד דתמורה ולד ולדן וכו' ולדן לא איצטריך למיתני כיון דקתני ולד תמורה אלא איידי דתנא ברישא דמתניתין ולדן דוקא קתני לה הכא ע"כ. ואית דלא גרסי גבי תמורה אלא ולד תודה ותמורתה ולד ולדה עד סוף העולם כל הדורות הרי אלו כתודה וא"כ לא קשי מידי וכן הוא אפי' בתלמוד המוגה ע"י הרב ר' בצלאל אשכנזי ז"ל:

הרי אלו כעולה:    בתוי"ט צ"ע דלא מייתי ליה תלמודא אקרא ובת"כ פ' ויקרא מייתי דכל הפסולין יהו נוהגין בתמורה מאם עולהו מינה דקריבה עכ"ל:

הרי אלו כעולה:    וטעונה הפשט וכו' כתב הר"ר יהוסף ז"ל נ"ל דהאי טעונה חוזר לרישא דמתניתין על תמורת עולה ובעבור זה אמר לשון יחיד כי הולד של התמורה הוא בכלל התמורה אבל גבי שלמים ותודה תנן טעונין כי חוזר על הולד של הקרבן ועל תמורת הקרבן אבל בעולה לא יש לה ולד עכ"ל ז"ל:

תפארת ישראל

יכין

הרי אלו כתודה:    שיקרבו אימוריהן במזבח, והבשר יאכל ליום ולילה:

ובלבד שאינן טעונין לחם:    דכתיב על לחם התודה, רק תודה עצמה צריכה לחם:

תמורת עולה:    שהמיר זכר בעולה. דבהמיר נקיבה בעולה תרעה עד שתסתאב:

וולד תמורה:    דולד עולה אי אפשר, דהרי עולה זכר הוא:

בועז

פירושים נוספים