משנה שבת יט ג
זרעים · מועד · נשים · נזיקין · קדשים · טהרות
<< | משנה · סדר מועד · מסכת שבת · פרק יט · משנה ג | >>
מרחיצין את הקטן, בין לפני המילה ובין לאחר המילה, ומזלפין ה עליו ביד, אבל לא בכלי.
רבי אלעזר בן עזריה אומר, מרחיצין את הקטן ביום השלישי שחל להיות בשבת, שנאמר (בראשית לד) ויהי ביום השלישי בהיותם כואבים.
ספק ואנדרוגינוס אין מחללין עליו את השבת, ורבי יהודה מתיר באנדרוגינוס.
משנה מנוקדת
- מַרְחִיצִין אֶת הַקָּטָן - בֵּין לִפְנֵי הַמִּילָה וּבֵין לְאַחַר הַמִּילָה,
- וּמְזַלְּפִין עָלָיו בַּיָּד, אֲבָל לֹא בַּכֶּלִי.
- רַבִּי אֶלְעָזָר בֶּן עֲזַרְיָה אוֹמֵר:
- מַרְחִיצִין אֶת הַקָטָן בַּיוֹם הַשְּׁלִישִׁי שֶׁחָל לִהְיוֹת בְּשַׁבָּת,
- שֶׁנֶּאֱמַר: פרשת וישלח וַיְהִי בַיּוֹם הַשְּׁלִישִׁי בִּהְיוֹתָם כֹּאֲבִים...
- סָפֵק וְאַנְדּרוֹגִינוֹס ביוונית ανδρόγυνος כלומר חולם בסוף המילה - אֵין מְחַלְּלִין עָלָיו כלומר על כל אחד מהם אֶת הַשַּׁבָּת.
- וְרַבִּי יְהוּדָה מַתִּיר - בְּאַנְדּרוֹגִינוֹס.
נוסח הרמב"ם
מרחיצין - את הקטן,
- לפני המילה,
- ולאחר המילה.
- מזלפין עליו - ביד,
- אבל - לא בכלי.
- רבי אלעזר בן עזריה אומר:
- מרחיצין את הקטן - ביום השלישי, שחל להיות בשבת,
- שנאמר: "ויהי ביום השלישי, בהיותם כואבים" (בראשית לד כה).
- מרחיצין את הקטן - ביום השלישי, שחל להיות בשבת,
- ספק, ואנדרוגינוס -
- אין מחללין עליו - את השבת.
- ורבי יהודה - מתיר באנדרוגינוס.
פירוש הרמב"ם
אמרו מזלפין - היא מפרש הרחיצה שהחזיר עליה, כאילו אמר בכאן כיצד מרחיצין את הקטן? מזלפין עליו ביד, אבל לא בכלי. והזילוף הוא זריקת המים או כל משקה.
וחלק רבי אלעזר בן עזריה על זה ואמר, כי מותר לרחוץ כל גופו בשבת לפני המילה ולאחר המילה, וביום השלישי למילה.
וזאת הרחיצה היא הרחיצה בחמין, ואין הפרש בכאן בין חמין שהוחמו מערב שבת ובין שהוחמו בשבת לפי שהוא סכנת נפשות.
והלכה כרבי אלעזר בן עזריה. ואין הלכה כרבי יהודה:
פירוש רבי עובדיה מברטנורא
מרחיצין את הקטן - האי מרחיצין לאו כדרכו הוא, דתנא סיפא לפרושי רישא כיצד מרחיצין כגון לזלף ביד אבל בכלי אפילו לזלף אסור וכ"ש לרחוץ כדרכו:
ראב"ע כו' - פליג את"ק וסבר מרחיצין את הקטן כדרכו בין לפני המילה בין לאחר המילה, וביום השלישי למילה נמי בין בחמין שהוחמו בערב שבת בין בחמין שהוחמו בשבת עצמו דסכנת נפשות היא, והלכה כראב"ע:
ספק - בן ח' חדשים ספק בן ט'. דאי בן ח' כאבן בעלמא הוא ואין מילתו דוחה שבת:
ורבי יהודה מתיר באנדרוגינוס - מדכתיב (בראשית טז) המול לכם כל זכר לרבות אנדרוגינוס. ות"ק, ערלתו כתיב, מי שהוא כולו ערל, יצא זה שחציו נקבה. ואין הלכה כר"י:
פירוש תוספות יום טוב
ומזלפין. הזילוף הוא זריקת המים או כל משקה. רמב"ם. ולשון ארמי הוא דיזוקו מטר איוב ל"ו כ"ז מתורגם יזלפון מטרא ועיין משנה ג' פרק ו' דפרה:
אגדרוגיגוס. ענינו ושמו מפורש בספ"ח דיבמות:
ביום השלישי. עיין מ"ש בס"ד במשנה ג' פרק ט'. [* ומ"ש הר"ב והלכה כראב"ע. גמרא]:
פירוש עיקר תוספות יום טוב
(ה) (על המשנה) ומזלפין. הזילוף הוא זריקת המים או כל משקה. הר"מ. והוא לשון יזוקו מטר מתורגם יזלפון מטרא:
מלאכת שלמה (שלמה עדני)
מרחיצין את הקטן: ק"ק לע"ד אמאי לא תני רוחצים זולפים. ובירוש' תנאי דבית רבי מרחיצין את המילה וכו' כדלעיל פ' ר"ע. ובגמ' אמרי' הלכה כראב"ע בין בחמין שהוחמו מע"ש בין בחמין שהוחמו בשבת בין הרחצת מילה בין הרחצת כל גופו מפני שסכנה היא לו ופי' הר"ן ז"ל ומיהו הך רחיצה דשרי לפני מילה דוקא בחמין שהוחמו מע"ש אבל בחמין שהוחמו בשבת לא דרחיצה דמקמי מילה מכשירין נינהו ולא דחו שבת אלא אליבא דר"א עד כאן לשונו ז"ל:
בפי' ר"ע ז"ל האי מרחיצין לאו כדרכו הוא דתנא סיפא וכו'. אמר המלקט רבא לא ניחא ליה בהאי אוקימתא משום דמרחיצין קתני ומתרץ איהו למתניתין בגמרא הכי מרחיצין את הקטן בין לפני המילה בין לאחר המילה ביום הראשון כדרכו וביום השלישי שחל להיות בשבת מזלפין עליו ביד אבל לא בכלי ר' אלעזר בן עזריה אומר מרחיצין את הקטן ביום השלישי שחל להיות בשבת שנאמר ויהי ביום השלישי בהיותם כואבים וברייתא מסייעא ליה והאי קרא דמייתי ראב"ע לאו ראיה גמורה היא דהכי תניא בהדיא בברייתא אע"פ שאין ראיה לדבר זכר לדבר והיינו טעמא כדמפרש בגמ' משום דגדול לא סליק בשרא הייא פי' אין מכתו מעלה ארוכה מהר אבל קטן מעלה ארוכתו מהר ומתרפא מידי סכנתו ורבא גופיה קהדר ביה בגמ' ואמר הכי אנא בהדי תרגימנא דסבי דאינון רב יהודה ורבה בר אבוה למה לי דאע"ג דברייתא כוותיה דייקא בהדי' מתני' כותייהו דייקא מדקאמר ר' אלעזר בן עזריה מרחיצין את הקטן וכו' אא"ב ת"ק מזלפין ביום הראשון קאמר היינו דקאמר ליה ראב"ע מרחיצין אא"א ת"ק מרחיצין ביום ראשון קאמר (לשון רש"י ז"ל בשני הימים ע"כ וגם בסוף הסוגיא כתב בימים הראשונים) ומזלפין עליו ביום השלישי ר' אלעזר אף מרחיצין מיבעי ליה:
ביום השלישי: י"מ דכ"ש יום שני כמו שפי' ר"ע ז"ל לעיל בפ"ט (וכמו שנראה מלשון רש"י ז"ל) והר"ן ז"ל פי' בפ"ד דנדרים ד' ל"א דקרא לא אתא למימר דביום השלישי כאיב ליה טפי מיומא קמא אלא לכך המתינו שמעון ולוי עד יום השלישי כדי שיהיו חלושין ביותר שנכאבו שלשה ימים ע"כ וכן משמע ג"כ בפכ"ט דפרקי ר' אליעזר דביום השלישי הכאב הוא יותר כבד. וכן משמע מפי' ר"ע בפ"ד דתעניות סי' ג' וכן משמע ג"כ מפי' הרמב"ם ז"ל דלעיל פ"ט סי' ג' וגם מפירושו ז"ל אשר פירש כאן. ועיין בתשובות ה"ר איסרלן סי' נ"ו. גם בפי' הר"ן ז"ל כאן וגם במגיד משנה שדקדקו מדברי הרמב"ם ז"ל דדוקא לאחר המילה ממש רוחצין א"נ בשלישי אבל לא בשני. וכתב הר"ן ז"ל עוד שכן מטין דברי הרב אלפסי ז"ל ועיין עוד שם:
ספק ואנדרוגינוס וכו': וה"ר יהוסף ז"ל הגיה אנדרוגינס וגם נקד פתח בנו"ן השניה וכן נקד בכל מקום שהוא נזכר במשנה. וכתב פה וצ"ע דתנן אין מחללין עליו לשון יחיד ע"כ:
ר' יהורה מתיר באנדרוגינוס: למילה בלחוד הוא דמשוי ליה כזכר מרבויי דכל אבל לכל שאר הדברים כאשה משוי ליה. ובת"כ פ"א דפרשת כי תזריע קאמר עוד ר' יהודא שאם לא נימול האנדרוגינוס ענוש כרת. ות"ק ערלתו כתיב מי שהוא כולו ערל יצא אדרוגינוס מי שערלתו ערלה ודאי דוחה שבת ולא ספק. והאי קרא בשבת כתיב דכתיב וביום השמיני וילפי' מיניה אפי' בשבת וכתיב בסיפיה ערלתו דמשמע מיעוט ערלתו של זה ולא של אחר:
תפארת ישראל
יכין
מרחיצין את הקטן בין לפני המילה ובין לאחר המילה: ביום המילה. בין לפניה לחזקו. בין לאחריה לרפאותו. מותר לרחצו כדרכו בחמין שהוחמו בשבת (ודלא כר"ב):
ומזלפין: (איינשפריטצען):
עליו ביד אבל לא בכלי: אפי' דרך זילוף. ודוקא ביום ג' למילה. אבל בשעת מילה בכל ענין שרי:
ר' אליעזר בן עזריה אומר מרחיצין את הקטן ביום השלישי שחל להיות בשבת: בחמין כדרכו:
ויהי ביום השלישי בהיותם כואבים: אלמא דאז הכאב גדול. והאידנא אין צורך כל כך ברחיצה. ולכן אין רוחצין הולד רק ביום המילה. ובחמין שהטמינו מע"ש. או ממים שחימם עובד כוכבים לצורך עצמו. אבל לא יאמרו לו שיחם לצורך המילה. ומה"ט מלין ג"כ מילה שלא בזמנה בע"ש בזה"ז. ולא חיישינן שיצטרכו לחלל שבת עבורו בחימום מים (מג"א של"א ט'). ולרט"ז אסור משום שגורם צער שבת (י"ד רס"ב סק"ג):
ספק: ספק בן ט' או בן ח' חדשים:
ואנדרוגינוס: שיש לו זכרות ונקבות:
אין מחללין עליו את השבת: מיהו אפילו הוא ודאי בן ח' חדשים. אם נגמרו שערו וצפרניו ימולוהו. דבן ז' הוא ואשהויי אשתהי. ואי בר ז' ודאי הוא. אפילו לא נגמרו שערו וצפרניו אם רק רואים שחזק הוא ימולוהו (שם ס"ג):
ורבי יהודה מתיר באנדרוגינוס: וקיי"ל כת"ק (שם ס"ה):
בועז
פירושים נוספים
- כתבי יד סרוקים של המשנה ב"אוצר כתבי יד תלמודיים" של הספרייה הלאומית
- דפים מכל רחבי ויקיטקסט שמקשרים למשנה זו
- מהדורת ויקיטקסט המבוארת