משנה שביעית ד ו
זרעים · מועד · נשים · נזיקין · קדשים · טהרות
<< | משנה · סדר זרעים · מסכת שביעית · פרק ד · משנה ו | >>
המזנבז בגפנים והקוצץ קנים: רבי יוסי הגלילי אומר, ירחיק טפח.
רבי עקיבא אומר: קוצץ כדרכו, בקרדום או במגל ובמגירה ובכל מה שירצה.
אילן שנפשח, קושרין אותו בשביעית; לא שיעלה, אלא שלא יוסיף.
הַמְּזַנֵּב בַּגְּפָנִים וְהַקּוֹצֵץ קָנִים,
- רַבִּי יוֹסֵי הַגְּלִילִי אוֹמֵר,
- יַרְחִיק טֶפַח.
- רַבִּי עֲקִיבָא אוֹמֵר,
- קוֹצֵץ כְּדַרְכּוֹ, בְּקַרְדּוֹם אוֹ בְּמַגָּל וּבִמְגֵרָה וּבְכָל מַה שֶׁיִּרְצֶה.
אִילָן שֶׁנִּפְשַׁח, קוֹשְׁרִין אוֹתוֹ בַּשְּׁבִיעִית.
- לֹא שֶׁיַּעֲלֶה, אֶלָּא שֶׁלֹּא יוֹסִיף.
המזנב בגפנים, והקוצץ קנים -
- רבי יוסי הגלילי אומר:
- ירחיק טפח.
- ורבי עקיבה אומר:
- קוצץ כדרכו - בקרדום, ובמגל,
- ובמגירה, ובכל מה שירצה.
- קוצץ כדרכו - בקרדום, ובמגל,
- רבי יוסי הגלילי אומר:
- אילן שנפשח - קושרין אותו בשביעית,
- לא שיעלה - אלא שלא יוסיף.
המזנב - לכרות קצת מן הענפים.
ירחיק טפח - רוצה לומר להרחיק מן הגפן טפח, או משורש הקנה.
והקרדום - ידוע.
ומגל - הוא חרמש.
ומגירה - הוא משור.
והעניין שאין צריך שינוי בכרתו, וזה כשלא נתכוון לזמור.
אילן שנפשח - נבקע. תרגום "וישסף"(שמואל א טו, לג), "ופשח".
פירוש לא שיעלה - לא שיתחבר, ויהיה נדבק ונקשר, אלא כדי שלא יוסיף להבקע.
והלכה כרבי עקיבא:
המזנב. פי' בערוך מקצץ מקצת הענפים מל' ויזנב (דברים כה):
ירחיק טפח. שמגביה טפח מן הארץ וקוצץ ולא יגום מעל הארץ משום עבודה:
שנפשח. נסדק מלשון ויפשחני (איכה ג):
שיעלה. שיתחבר מה שנפשח:
המזנב בגפנים - מקטע זנבות הגפנים כדי שיעבה הגזע ויגדל ויגבר כחו, וכן הקוצץ קנים כדי שיתעבו ויוסיף כחן:
ירחיק טפח - מן הקרקע ושוב לא מיחזי כעבודה ח:
שנפשח - נסדק, כמו (איכה ג) ויפשחני:
לא שיעלה - שיתחברו סדקיו:
אלא שלא יוסיף - ליסדק:
המזנב בגפנים וכו'. פירש הרמב"ם בדברי רבי עקיבא כשלא נתכוין לזמר ופשוט דכ"ש לת"ק ועיין לעיל משנה ד:
[ירחיק טפח. פירש הר"ב מן הקרקע ושוב לא מיחזי כעבודה. וכתוב בפירוש שהזכרתי וז"ל אף כי בזיתים [במשנה ד] אליבא דכולהו שרי לגום נראה דשורש הזיתים מעכבים יותר החרישה משורש גפנים עכ"ל]:
קרדום ומגל. כתבתי במשנה ד פרק ד דפאה. ומגירה הוא משור. רמב"ם:
(ז) (על המשנה) המזנב. פירש הר"מ כשלא נתכוון לזמר:
(ח) (על הברטנורא) אף כי בזתים במשנה ד' שרי לגום נראה דשורש הזתים מעכבים יותר המחרישה משורש גפנים. תוי"ט בשם הפירוש:
בפי' ר"ע ז"ל. מקטע זנבות כדי שיתעבה וכו'. כתב עליו ה"ר יהוסף ז"ל פי' זה אינו נראה דזה ודאי אסור אלא ה"פ שמזנב הגפנים כדי לשרפם או לדבר אחר ע"כ:
ר' יוסי הגלילי אומר ירחיק טפח: בברייתא ר' יהודה ס"ל כר' יוסי הגלילי:
בפי' ר"ע ז"ל. ירחיק טפח מן הקרקע. וכתב עליו ה"ר יהוסף ז"ל פי' זה קשה טובא דאי הכי הול"ל יגביה טפח כמו שאמר לעיל גבי בתולת שקמה ויותר נראה לפ' ירחיק טפח מן המקום שרגילין לזנב או לקצוץ ושייך בזה שפיר לשון ירחיק עכ"ל ז"ל:
ר' עקיבא אומר קוצץ כדרכו: בלא הרחקת טפח ובקורדום ובמגל ובמגרה ובכל מה שירצה ואקנים קאי דדמו לאילן סרק. ובירוש' תני הקוצץ בקורות לא יהא מחליק ומדריג מדריג ומחליק כדרך שעושה בשאר השנים שמחליקין ומנסרין הקורות במקום העבה שבאילן באופן אחד ובמקום הדק שבאילן באופן אחר ודומה כמו מדרגות אלא מתכוון שתהא קציצתן שוה תני רשב"ג אומר מקום שנהגו להחליק ידריג להדריג יחליק וגומם מעם הארץ ובלבד שלא יקוץ בקורדום וכתב הר"ש ז"ל וגומם מעם הארץ מילתא באנפי נפשה היא ופליג אדר' עקיבא דגומם מעם הארץ אם ירצה כדקאמרי' במתני' גבי בתולת השקמה אלא שלא יקוץ בקורדום ותלתא תנאי נינהו תנא דמתני' בקציצת קורות לית לי' שינוי ותנא דברייתא אית לי' שנוי ואית לי' לא מחליק ולא מדריג אלא קציצתן שוה ורשב"ג שרי או מדריג או מחליק ואסור בגומם בקורדום. ופריך בירוש' איכפל תנא דמתני' דהכא לאשמועי' דר' יוסי הגלילי כבית שמאי דאמרי לעיל בפרקין יגום ולא ישרש משום דחיישי לעבודה ור"ע כב"ה דמשרש ולא בעי הרחקה ומשני שאני מילתא דר' יוסי הגלילי דאיכא עבודה באילן ומש"ה בעי' שנוי אבל המדל דמשרש אין עבודה באותו האילן דהא עוקרו משרשו ובשביל עודר ליכא נמי דלוקט עצים לדליקה הוא ודוקא גבי מחליק דאיכא קרקע מחזי כחורש אבל במדל לא מחזי ולעולם ר' יוסי הגלילי כב"ה:
יכין
המזנב בגפנים: נ"ל דמזנב אינו כמו מזמר. דאלת"ה היכא שרי ר"ע. אף שכוונתו לעצים. עכ"פ איכא משום מראית עין. ועוד הרי דבר שאין מתכוון אם הוא פסיק רישא אסור לכ"ע [כשבת דק"ג א'] והרי ע"כ ישביח הגפן ע"י מלאכה דאורייתא ולא דמי למסקל שהוא מד"ס. אלא זומר הוא שחותך ראש הגזע. ומזנב קוצץ הענפים מהצד. לעצים שצריך:
ר' יוסי הגלילי אומר ירחיק טפח: לא יקצוץ הענפים שסמוך לקרקע טפח. דמחזי כקוצץ הגזע והוה ליה כזומר. ואע"ג דלעיל [מ"ד] בזיתים לכ"ע שרי לגום סמוך לארץ. יש לומר התם שורש הזיתים שמניחו בארץ מעכב המחרישה ולא מחזי כמתקן קרקע לזריעה. מה שאין כן הכא הגפנים ושרשיהן דקין ואין מעכבין המחרישה להכי כשגוממן סמוך לארץ מחזי כמתקן הקרקע לחרישה:
ר"ע אומר קוצץ כדרכו בקרדום או במגל ובמגירה: נ"ל דהך בקורדם וכו' ד"ה היא. דלר' יוסי הגלילי נמי שרי בהנך:
אילן שנפשח: שנסדק:
קושרין אותו בשביעית לא שיעלה: שיתדבקו הסדקים:
בועז
פירושים נוספים
- כתבי יד סרוקים של המשנה ב"אוצר כתבי יד תלמודיים" של הספרייה הלאומית
- דפים מכל רחבי ויקיטקסט שמקשרים למשנה זו
- מהדורת ויקיטקסט המבוארת