משנה שביעית ד ז
זרעים · מועד · נשים · נזיקין · קדשים · טהרות
<< | משנה · סדר זרעים · מסכת שביעית · פרק ד · משנה ז | >>
מאימתי אוכלין פירות האילן בשביעית?
הפגים, משיזריחו, אוכל בהם פתו בשדה.
ביחלו, כונס לתוך ביתו.
וכן כיוצא בהם בשאר שני שבוע חייב במעשרותט.
משנה מנוקדת
מֵאֵימָתַי אוֹכְלִין פֵּרוֹת הָאִילָן בַּשְּׁבִיעִית?
- הַפַּגִּים, מִשֶּׁיַּזְרִיחוּ, אוֹכֵל בָּהֶם פִּתּוֹ בַּשָּׂדֶה.
- בִּחֲלוּ, כּוֹנֵס לְתוֹךְ בֵּיתוֹ.
- וְכֵן כַּיּוֹצֵא בָּהֶם בִּשְׁאָר שְׁנֵי שָׁבוּעַ, חַיָּב בַּמַּעַשְׂרוֹת.
נוסח הרמב"ם
מאמתי, אוכלין פירות האילן בשביעית? -
- הפגים -
- משיזריחו - אוכל בהן פתו בשדה.
- בחלו - כונס לתוך ביתו.
- וכן כיוצא בהן.
- הפגים -
- ושאר שני שבוע - חייבין במעשרות.
פירוש הרמב"ם
אומר הכתוב בעניין שנה שביעית, "מן השדה תאכלו את תבואתה"(ויקרא כה, יב), ואמרו, אינה נאכלת עד שתהיה תבואה, ואסור לאכלה עד שתהיה ראויה לאכילה.
ואמר שיאכלו תבואתה, כמו שמנהג בני אדם לאכול פירותיהם. ומנהגם כמו כן, לאכול הפרי שלא בישל כל צרכו ועודנו קשה מעט, על דרך שיזדמן להם.
ובשביל זה אמר יאכל הפגים משיזריחו - ופירוש "משיזריחו" - יבהיקו וישוב גופם חלק. וכן דרך התאנים הפגים, כשיתחיל להיכנס המים בתוכם.
ופירוש בחלו - בשלו. ואני חושב כי כוונתו בזה בשביל פגי תאנים.
ושאמר וכן כיוצא בהם - רוצה לומר ששאר כל מה שיצמח באילנות שהזריחו פניהם. וזו היא סברא, כשיתבשלו מעט יאכל מהם עראי, וכשיגיעו לתכלית בישולם כונס אותם לתוך ביתו.
ושאר שני שבוע, חייבין במעשרות - רוצה לומר כשיזריחו הפגים, אז יהיו באין לעונת המעשרות:
פירוש רבינו שמשון
מאימתי אוכלין. משום דדרשינן לאכלה (ויקרא כה) ולא להפסד כדאמרינן בפ' מקום שנהגו (דף נב:) ומהאי טעמא ( אמרינן בהגוזל קמא (דף קב.) ובסוכה (דף מ:) אפקטויזין ומשרה וכביסה ואם היה אוכל קודם שיתבשלו היינו להפסד:
הפגין. מלשון התאנה חנטה פגיה (ש"ה ב):
משיזריחו. משיתחילו לבשל מלשון ויזרח לו השמש (בראשית לב):
אוכל פתו בהן בשדה. אבל ללקט כל התאנה ולהכניס לביתו אינו רשאי עד שיהיו גמורין:
ביחלו. אמר רבה בר בר חנה משילבין ראשיהן בנדה (פ"ה דף מז.) בירושלמי (פ"ד ה"ו) מהו ביחלו אמר רבי חייא בר בא כמה דאת אמר וגם נפשם בחלה(זכריה יא) כלומר שלא נתבשלו יפה:
חייב במעשרות. כדתנן במס' מעשרות (פ"א משנה ב) התאנים משיבחילו:
ירושלמי (שם) ולבהמתך ולחיה אשר בארצך תהיה כל תבואתה לאכול וכתב מן השדה תאכלו את תבואתה (שם) ר' חייא בר אבא אמר ב' תבואות הן אחת בבית ואחת מן השדה:
פירוש רבי עובדיה מברטנורא
מאימתי אוכלים פירות האילן בשביעית - משום דדרשינן לאכלה ולא להפסד ואם אוכלן קודם בישולן היינו הפסד:
הפגים - פגי תאנה כדכתיב (שה ב) התאנה חנטה פגיה:
משהזריחו - האדימו וזהו התחלת בשולן:
אוכל בהם פתו בשדה - אבל ללקט ולהכניס לבית אינו רשאי עד שיגמרו:
בחלו - שגדל הרבה, ודומה לו וגם נפשם בחלה בי (זכריה יא). ובירושלמי יליף לה מדכתיב (ויקרא כה) תהיה כל תבואתה לאכול וכתיב (שם) מן השדה תאכלו את תבואתה, בשתי תבואות הכתוב מדבר אחת מן הבית ואחת מן השדה:
פירוש תוספות יום טוב
וכן כיוצא בהם בשאר שני שבוע וכו'. אסיפא קאי ביחלו כונס כו'. כדתנן בפ"ק דמעשרות התאנים משיבחילו וכן כתב הר"ש. ותימה על פירוש הרמב"ם שפירש כשיזריחו הפגים אז יהיו באים לעונת המעשרות. וגירסתו ושאר בוי"ו וכן הגי' בת"כ פ' בהר [ומפרש וכן כיוצא בהם ר"ל ששאר כל מה שיצמיח באילנות שהזריחו פגיהם] ובחיבורו פרק ה' מהלכות שמיטה כתב ולא יכניס לאכול בתוך ביתו עד שיגיעו לעונת המעשרות:
פירוש עיקר תוספות יום טוב
(ט) (על המשנה) במעשרות. אסיפא קאי ביחלו כונס כו' כדתנן בפרק קמא דמעשרות התאנים משיבחילו וכ"כ הר"ש:
מלאכת שלמה (שלמה עדני)
מאימתי אוכלין פירות האילן וכו': כתב הר"ש שיריל"ו ז"ל דבירוש' דייק מדקתני הכא הפגים משהזריחו וכן בסמוך גבי בוסר קתני משהביא מים ולא קתני הפגים שהזריחו וגבי בוסר שהביא מים כדקתני גבי זיתים משמע דאתא לפרושי אגב אורחא פגין ובוסר דקתני בדוכתא אחריתי והיינו מתני' דעוקצין פ"ג דתנן התם הפגין והבוסר ר' עקיבא אומר מטמאי' טומאת אוכלין ר' יוחנן בן נורי אומר משיבאו לעונת המעשרות דקשה דה"ל למתני ר' עקיבא מטמא מיד ומטעמא דתנן בסוף פרקין ושאר כל אילן משיוציא עלין אסור לקוצצו בשביעית דבההיא שיעורא אסורין משום ערלה ואית בהו דינא דשומר לפרי אלא משום דההיא מתני' דעוקצין בפגי תאנים לחוד מיירי ושיעור פגי תאנים מפורש במתני' דהיינו משהזריחו להכי לא תני מיד הא פגין אחרים דשאר פירות כ"ע מודו דלא חשיב פרי לטומאה עד שיבאו לעונת המעשרות ואע"ג דחשיבי לגבי דאסור לקוצצן בשביעית מ"מ לא הוו פירא. ולהכי שינה תנא הכא ודק בלישני' ואשמעי' אגב אורחא פירושא דההיא דעוקצין ע"כ. ועוד גרסי' בירוש' ר' פדת בשם ר' יוחנן מודה ריב"נ בשנה השביעית דכיון דחשיב תבואה שאוכל בהן פתו בשדה חשוב נמי לענין טומאה ור' עקיבא יליף משביעית לשאר שני שבוע. וכתב בספר קרבן אהרן וכן כיוצא בהן בשאר שני שבוע אם בחלו חייבין במעשרות וכדתנן בפ"ק דמעשרות והרמב"ם ז"ל נראה דגריס וכן כיוצא בהן ושאר שני שבוע וכו' ופי' וכן כיוצא בהם ר"ל משאר כל מה שיצמח באילנות שהזריחו פגיהם וזו היא הוראה שנתבשלו מעט יאכל מהם מעט בדרך ארעי וכשיגיעו לתכלית בישולם כונס אותם לתוך ביתו ושאר שני שבוע כשיזריחו הפגין אז באים לעונת המעשרות ע"כ. אלא דקשה דהא תנן בפ"ק דמעשרות מאימתי הפירות חייבות במעשרות התאנים משיבחילו משמע דהכא נמי ושאר שני שבוע קאי אבחלו דסיפא. והחכם ה"ר יהוסף ז"ל הגיה ובשאר וכתב כן מצאתי בכל הספרים וצ"ל דה"פ וכן שאר פירות כיוצא בפגים גם כן דינן כן וגם בשאר שני שבוע שחייבין במעשרות משעה שבחלו חייבין במעשרות וכן נ"ל הגירסא הנכונה דלגי' הדפוס לא הי' לו לומר וכן כיוצא בהן כלל אלא הל"ל ובשאר שני שבוע וכו' ע"כ:
תפארת ישראל
יכין
מאימתי אוכלין פירות האילן בשביעית: דלאכלה כתיב ולא להפסד. ולאכלן קודם שנתבשלו. היינו הפסד:
הפגים: תאנים רכים:
משיזריחו: משיאדימו בקטנותן:
אוכל בהם פתו בשדה: אבל להכניס לביתו לא. דדוקא מעט שרי דלהפסד מועט לא חששו [כביצה ל"ו א]. אבל כשיאכל הרבה מהן בביתו לא. דהרי כשיניחן עוד מעט באילן יהיו גדולים ומוטעמין טפי נמצא יש כאן הפסד גדול. ונ"ל דבשדה דנקט אורחא דמלתא קאמר דכל שהוא מועט אינה מטריח בו לכנסן לביתו:
ביחלו: שהתחילו להתבשל:
וכן כיוצא בהם בשאר שני שבוע חייב במעשרות: כשביחלו וכפ"ק דמעשרות:
בועז
פירושים נוספים
- כתבי יד סרוקים של המשנה ב"אוצר כתבי יד תלמודיים" של הספרייה הלאומית
- דפים מכל רחבי ויקיטקסט שמקשרים למשנה זו
- מהדורת ויקיטקסט המבוארת