מלאכת שלמה על שביעית ד
<< · מלאכת שלמה · על שביעית · ד · >>
דף זה נוצר מתוך המרת סריקת קבצים אוטומטית בתוכנת OCR. דרושה הגהה מלאה. יתכנו טעויות הקלדה, השמטות, ערבובי משפטים ושורות. יש לעבור ולהגיה את הטקסט מלמעלה למטה (רצוי מול צפיית טקסט מקורי) ולהזיז תבנית זו למקום שבו בוצעה ההגהה האחרונה.
ואבנים: לא גרסי' במתני' וכן משמע קצת מן הירושלמי. וכן נמי משמע קצת מפי' הר"ש שירילי"ו ז"ל וז"ל וכשהוא מלקט את הגס לא תלינן לי' אלא לצורך עצים דלשריפה קעביד דומיא דאבנים דאמרי' דגסים שרי דמוכח דלבנין קבעי להו וקטנים אסור כדאי' בפרקין דלעיל דמיחזי כמסקל שדהו ולהכי בעצים ועשבים כיון דאיכא נמי הך טעמא דמייפה הקרקע לא שרי בשלו אלא הגס הגס אבל בשל חבירו כיון דלא חייש בתקון שדה חבירו וכדלעיל בין דקין ובין גסין שרי כדתנן לעיל גבי אבנים ומש"ה מפרש בירוש' דהגס הגס דקתני אשלו קאי ולא אשל חבירו ע"כ. ועיין ג"כ ברש"י ז"ל ברפ"ק דנדה. וברמב"ם בחבורו משמע דהוה גריס ואבנים וכן ג"כ משמע מפירושו ז"ל. וה"ר יהוסף ז"ל מחק מספרו מלת ואבנים וכתב וי"ס אחרים דגרסינן ואבנים ונ"ל דטעות הוא דהא לעיל אסר באבנים וכמה חילוקים יש בפרקין דלעיל באבנים ע"כ:
שלא בטובה: בירוש' מסיים עלה נחשדו להיות מלקטין בטובה והן אומרים שלא בטובה לקטנו התקינו שיהו מביאין מן הקרוב ומן המצוי דאית לי' קלא:
ואין צורך לומר: כך הגיה ה"ר יהוסף ז"ל:
שדה שנתקווצה בשביעית תזרע וכו': בירוש' פליגי אמוראי דבבל עם אמוראי דארץ ישראל תמן אמרין דמיירי בתלושין וכדפירשו רש"י ותוס' ז"ל בפ' כל פסולי. ורבנן דהכא אמרין שנחרש' כי חרישה ראשונה היא להמית הקוצים שצמחו בתוך התבואה:
תזרע למוצאי שביעית: לפי שלא הוכנה עדיין לזריעה לא קנסוהו:
שנטייבה: מאן דמפרש נתקווצה שניטלו קוציה מפ' דנטייבה היינו שנחרשה ומאן דמפרש דנתקווצה היינו נחרשה מפרש דנטייבה היינו שנחרשה פעם שנית. ואמרי' התם במ"ק ובפ' השולח ובפ' כל פסולי א"ר יוסי בר חנינא נקטינן הטיבה מת בנו זורעה דלדידי' קנסו רבנן ולא לבריה:
בפי' ר"ע ז"ל. והוא חרש שתי פעמים וכו'. כתב עליו ה"ר יהוסף ז"ל פי' זה מגומגם הרבה כי למעלה פי' שנתקווצה שניטלו קוציה משמע הא נחרשה אסור וכאן אומר דוקא שנחרשה ב"פ. והנה הוא תפס שתי דעות שנזכרו בירוש' דאיכא מאן דאמר שנתקווצה ר"ל שנחרשה ולדידי' מפ' נטייבה שנחרשה ב' פעמים ואיכא מ"ד שנתקווצה ר"ל שניטלו קוציה ולדידי' ר"ל שנטייבה שנחרשה פעם אחת עכ"ל ז"ל:
נדיירה: במה שכבר פי' ר"ע ז"ל כאן ולעיל פ"ג סי' ד' נסתלק דלא קשו מתנייתא אהדדי:
שֶנִטַיְיבָה אוֹ שֶנִדַיְירָה: כך מצאתי שנקד החכם ר"מ די לונזאנו ז"ל שנטייבה הנו"ן בחירי"ק והטי"ת בפת"ח והיו"ד בשב"א ודגושה והבי"ת קמוצ"ה וכן מלת שֶׁנִדַיְירָה:
אין אוכלין פירות שביעית בטובה: דאי מחזיק טובה נראה דמן השמור הוא מלקט. ועיין במ"ש ברפ"ה דעדיות: ובירוש' מייתי עובדא דר' טרפון נהג בהא מלתא כב"ש ואסתכן כההיא דק"ש דתנן בפ"ק דברכות:
בשלומן: פי' בשלומן של עובדי כוכבים אע"פ שהם כולם עוברי עבירה שאינם משמרין ז' מצות שלהם אפ"ה שואלין בשלומן משא"כ לישראל חוטא. ה"ר יהוסף ז"ל:
המדל בזיתים וכו': עי' בתי"ט וגם ה"ר יהוסף ז"ל הסכים לפ' שהמדל הוא שעוקרם לשרפם כמו המבקיע בזית דבסמוך ואפ"ה המחליק אסור. ירוש' תני דבית רבי נוטל אחד ומניח שניים זהו מדל ופריך והא אנן תנן המחליק שלשה זה בצד זה הא מדל נוטל שנים ומניח אחד. ומשני א"ר יונה מתני' במדל בתחלה ומש"ה שרי מתני' אפי' ליטול שנים ולהניח אחד ורבי מיירי שהדל כבר ועכשיו חוזר לשלוף שעדיין מוכחשת יניקתן שרינן ליטול אחד מבין שניים:
עד שיגום: צריך לדחוק ולפרש דה"ק דאינו מותר שרוש אלא עד שיודה לגום בלבד אז מתירין לו הגימום:
המבקיע בזית וכו': פי' ה"ר יהוסף ז"ל הזית רגילין לחתוך ממנו בקעיות לשרוף ואינו מזיק לאילן ע"כ:
אין קוצצין בתולת שקמה וכו': בירוש' מפ' דהא דפליג ר' יהודה ארבנן בקציצת בתולת השקמה אינו בגומם מעם הארץ אלא משלש טפחים ולמעלה עד ט' הוא דפליגי דר' יהודה שרי עד עשרה ועשרה אסר דדרך לקצוץ הבתולה בעשרה טפחים ורבנן סברי דמשלשה עד ט' כעשרה דמי אבל פחות משלשה לכ"ע שרי ושם בברייתא פ' הספינה גרסי' הלוקח בתולת השקמה מחברו מגביה מן הקרקע ג' טפחים וקוצץ דבג' טפחים גזעו יכול להחליף לצורך המוכר כמו שכתבתי שם בפ' הספינה סי' ד'. ופרכינן ובתולת השקמה שלשה טפחים בעי' ורמינהו אין קוצצין בתולת השקמה בשביעית מפני שהיא עבודה שיגדל יותר וכתיב וכרמך לא תזמור ר' יהודה אומר כדרכו אסור אלא או מגביה עשרה טפחים או גומם מעם הארץ מעם הארץ הוא דקשה הא אידך מעלי לה אמר אביי שלשה טפחים ודאי מעלי לה מעם הארץ ודאי קשה לה מכאן ואילך לא מיקשה קשה לה ולא עלויי מעלי לה גבי שביעית עבדינן מידי דודאי קשה לה גבי מקח וממכר עבדי' מידי דודאי מעלי לה ופי' רשב"ם ז"ל או מגביה עשרה טפחים ולת"ק איכא למימר דלית לי' האי שיעורא אלא שיעור אחרינא כגון משלשה ולמעלה אסור. קוצץ מלמעלה מעשרה היזק הוא לאילן ומכחישו הא אידך טפח או שני טפחים מעלי לה ואמאי קתני לעיל בברייתא שלשה טפחים במשהו סגיא. מכאן ואילך מן הקרקע עד שלשה ומשלשה עד עשרה לא מיקשה קשה כ"כ ולא עלויי מעלי לה כ"כ. אלא מספקא לן משום דזימנין קשה וזימנין מעלי הלכך גבי שביעית שאסור לזמור אילן כדי שיבריא עבדינן מידי דודאי קשה דפשיטא לן בי' דלא ישביח בזמור זה משום דספק אסור דאורייתא לחומרא אבל גבי מקח וממכר דעת המוכר לשייר לעצמו כדי מחיית האילן ודאי עכ"ל ז"ל:
בפי' ר"ע ז"ל. מקטע זנבות כדי שיתעבה וכו'. כתב עליו ה"ר יהוסף ז"ל פי' זה אינו נראה דזה ודאי אסור אלא ה"פ שמזנב הגפנים כדי לשרפם או לדבר אחר ע"כ:
ר' יוסי הגלילי אומר ירחיק טפח: בברייתא ר' יהודה ס"ל כר' יוסי הגלילי:
בפי' ר"ע ז"ל. ירחיק טפח מן הקרקע. וכתב עליו ה"ר יהוסף ז"ל פי' זה קשה טובא דאי הכי הול"ל יגביה טפח כמו שאמר לעיל גבי בתולת שקמה ויותר נראה לפ' ירחיק טפח מן המקום שרגילין לזנב או לקצוץ ושייך בזה שפיר לשון ירחיק עכ"ל ז"ל:
ר' עקיבא אומר קוצץ כדרכו: בלא הרחקת טפח ובקורדום ובמגל ובמגרה ובכל מה שירצה ואקנים קאי דדמו לאילן סרק. ובירוש' תני הקוצץ בקורות לא יהא מחליק ומדריג מדריג ומחליק כדרך שעושה בשאר השנים שמחליקין ומנסרין הקורות במקום העבה שבאילן באופן אחד ובמקום הדק שבאילן באופן אחר ודומה כמו מדרגות אלא מתכוון שתהא קציצתן שוה תני רשב"ג אומר מקום שנהגו להחליק ידריג להדריג יחליק וגומם מעם הארץ ובלבד שלא יקוץ בקורדום וכתב הר"ש ז"ל וגומם מעם הארץ מילתא באנפי נפשה היא ופליג אדר' עקיבא דגומם מעם הארץ אם ירצה כדקאמרי' במתני' גבי בתולת השקמה אלא שלא יקוץ בקורדום ותלתא תנאי נינהו תנא דמתני' בקציצת קורות לית לי' שינוי ותנא דברייתא אית לי' שנוי ואית לי' לא מחליק ולא מדריג אלא קציצתן שוה ורשב"ג שרי או מדריג או מחליק ואסור בגומם בקורדום. ופריך בירוש' איכפל תנא דמתני' דהכא לאשמועי' דר' יוסי הגלילי כבית שמאי דאמרי לעיל בפרקין יגום ולא ישרש משום דחיישי לעבודה ור"ע כב"ה דמשרש ולא בעי הרחקה ומשני שאני מילתא דר' יוסי הגלילי דאיכא עבודה באילן ומש"ה בעי' שנוי אבל המדל דמשרש אין עבודה באותו האילן דהא עוקרו משרשו ובשביל עודר ליכא נמי דלוקט עצים לדליקה הוא ודוקא גבי מחליק דאיכא קרקע מחזי כחורש אבל במדל לא מחזי ולעולם ר' יוסי הגלילי כב"ה:
מאימתי אוכלין פירות האילן וכו': כתב הר"ש שיריל"ו ז"ל דבירוש' דייק מדקתני הכא הפגים משהזריחו וכן בסמוך גבי בוסר קתני משהביא מים ולא קתני הפגים שהזריחו וגבי בוסר שהביא מים כדקתני גבי זיתים משמע דאתא לפרושי אגב אורחא פגין ובוסר דקתני בדוכתא אחריתי והיינו מתני' דעוקצין פ"ג דתנן התם הפגין והבוסר ר' עקיבא אומר מטמאי' טומאת אוכלין ר' יוחנן בן נורי אומר משיבאו לעונת המעשרות דקשה דה"ל למתני ר' עקיבא מטמא מיד ומטעמא דתנן בסוף פרקין ושאר כל אילן משיוציא עלין אסור לקוצצו בשביעית דבההיא שיעורא אסורין משום ערלה ואית בהו דינא דשומר לפרי אלא משום דההיא מתני' דעוקצין בפגי תאנים לחוד מיירי ושיעור פגי תאנים מפורש במתני' דהיינו משהזריחו להכי לא תני מיד הא פגין אחרים דשאר פירות כ"ע מודו דלא חשיב פרי לטומאה עד שיבאו לעונת המעשרות ואע"ג דחשיבי לגבי דאסור לקוצצן בשביעית מ"מ לא הוו פירא. ולהכי שינה תנא הכא ודק בלישני' ואשמעי' אגב אורחא פירושא דההיא דעוקצין ע"כ. ועוד גרסי' בירוש' ר' פדת בשם ר' יוחנן מודה ריב"נ בשנה השביעית דכיון דחשיב תבואה שאוכל בהן פתו בשדה חשוב נמי לענין טומאה ור' עקיבא יליף משביעית לשאר שני שבוע. וכתב בספר קרבן אהרן וכן כיוצא בהן בשאר שני שבוע אם בחלו חייבין במעשרות וכדתנן בפ"ק דמעשרות והרמב"ם ז"ל נראה דגריס וכן כיוצא בהן ושאר שני שבוע וכו' ופי' וכן כיוצא בהם ר"ל משאר כל מה שיצמח באילנות שהזריחו פגיהם וזו היא הוראה שנתבשלו מעט יאכל מהם מעט בדרך ארעי וכשיגיעו לתכלית בישולם כונס אותם לתוך ביתו ושאר שני שבוע כשיזריחו הפגין אז באים לעונת המעשרות ע"כ. אלא דקשה דהא תנן בפ"ק דמעשרות מאימתי הפירות חייבות במעשרות התאנים משיבחילו משמע דהכא נמי ושאר שני שבוע קאי אבחלו דסיפא. והחכם ה"ר יהוסף ז"ל הגיה ובשאר וכתב כן מצאתי בכל הספרים וצ"ל דה"פ וכן שאר פירות כיוצא בפגים גם כן דינן כן וגם בשאר שני שבוע שחייבין במעשרות משעה שבחלו חייבין במעשרות וכן נ"ל הגירסא הנכונה דלגי' הדפוס לא הי' לו לומר וכן כיוצא בהן כלל אלא הל"ל ובשאר שני שבוע וכו' ע"כ:
הבוסר משהביא מים: מפרש בירוש' שכן דרך נשים מעוברות ששיניהם קהות אוכלות אותו:
הבאיש: פי' הרמב"ם ז"ל והביא על זה הענין שם באשה מפני שהוא קרוב להתעפש ולהשחת כשיניחוהו ע"כ ומצאתי כתוב דנקראו בלע"ז אובא"ש ונהפכו האותיות בלשון:
וכן כיוצא בו ובשאר שני שבוע חייבין במעשרות: כתב ה"ר יהוסף ז"ל גירסת חייבין לפום ריהטא נראה דטעות הוא דבשלמא לעיל בפגין דהוו לשון רבים שייך שפיר לומר חייבין אבל בוסר שהוא לשון יחיד אין שייך לומר בו אלא חייב אכן נראה לתרץ לשון חייבין דקאי על הבוסר ועל כיוצא בו וכן עיקר עכ"ל ז"ל:
זיתים שהכניסו: היא גי' הירוש' כדכתבינן:
הכניסו שליש: מפרש בירוש' דשליש היינו לוג שמן וה"נ תניא בת"כ הכניסו לוג כותש בשדה וכונס לתוך ביתו ע"כ. והפירוש דבמקומות הרעים הן עושין שלש לוגין שמן מסאה של זיתים ובהנהו קא משער תנא ומש"ה קרי ללוג שליש דהסאה ראוי' לעשות שלשה לוגין שמן ואכתי לא עבדא רק חד:
וכן כיוצא בהן בשאר שני שבוע וכו': וכן תנן נמי בפ"ק דמעשרות התבואה והזיתים משיכניסו שליש. והסכים הראב"ד ז"ל בהשגות דשליש היינו לוג ודלא כהרמב"ם ז"ל דמפרש דשליש הלוג היינו שליש דמתני' וז"ל שם הזיתים משיעשו שמן אחד מתשעה ממה שהן ראוין לעשות כשיגמרו וזה שליש שלהן ע"כ והוא ז"ל גורס בירוש' מהו שליש שליש לוג. וז"ל החכם הר"ס ז"ל הכניסו שליש וכו'. בת"כ פ' בהר סיני יש נוסחאות שגורסין הכניסו לוג כותש בשדה וכונס לתוך ביתו ומדברי הראב"ד ז"ל נראה שגורס שם שליש ומ"מ נראה מפירושו ששליש האמור שם היינו לוג כפי מה שאמר בירושלמי דמתני' בזיתים העושים ג' לוגין לסאה היא. ומדברי הרמב"ם ז"ל שפי' תשיעית ממה שיוציאו נראה שמפרש שליש היינו שליש לוג ועל פי מה שפירשו בירוש' מתני' בזיתים העושים ג' לוגים לסאה היינו תשיעית ומ"מ פירוש הראב"ד ז"ל הוא יותר נכון לפי שהוא הולך על הסדר תחלה רביעית ואח"כ חצי לוג ואח"כ שליש דהיינו לוג כ"ש כפי הנוסחא דבת"כ הכתוב בה לוג בפירוש. ועוד נראה לדעת הרמב"ם ז"ל דמה שאמר בירוש' דמתני' בזיתים העושים ג' לוגין לסאה לא קאי אלא אסיפא דהיינו הכניסו שליש אבל ברישא דהכניסו חצי לוג צריך לומר דמיירי בזיתים העושים הרבה לסאה שנמצא שחצי לוג בערכם הוא מעט בערך שליש לוג לאלו העושין ג' לוגין לסאה ובת"כ משמע דקאי אכולה מתני' דקתני התם זיתים כל זמן שהן עושין ג' לוגין לסאה הכניסו רביעית לסאה פוצע ואוכל בשדה הכניסו חצי לוג כותש וסך בשדה הכניסו לוג כותש בשדה וכו' עכ"ל ז"ל:
מאימתי אין קוצצין וכו': והקשו תוס' ז"ל וא"ת בלאו שביעית נמי תיפוק לי דאסור משום לא תשחית את עצה וי"ל דמיירי היכא דלא טעין קבא דלא שייך בי' לא תשחית כדאי' בפ' החובל א"נ מיירי במעולה בדמים לעשות ממנו קורות דאז לא שייך לא תשחית את עצה ומיהו משום איסורא דשביעית איכא לאכלה ולא להפסד. ור"י בן מלכי צדק ז"ל פי' דמיירי באילן הסמוך לעיר דקוצץ ועתה בשנה השביעית אם ימצא אילן סמוך לעיר יקצץ בד"א עד שלא ירד לפרי אבל משירד לפרי אין קוצצין ע"כ:
משיוציאו: י"מ ר"ל את הפרי וכן פי' רש"י ז"ל שם בברכות אבל בפסחים פי' הוצאת עלין בימי ניסן וכן עיקר דהוצאת פרי קרוי' חנטה בלשון רבותינו ומ"מ ממה שאכתוב בסמוך מוכח בהדיא דקאי אפרי:
משישרשרו: כמו משישלשלו. ואית דגרסי משישלשלו כעין שלשלת וכל הורדה למטה קרוי' כן ותורידם בחבל תרגומו ושלשלתנון:
משיגרעו: ירוש' א"ר יונה משיזחילו מים כמה דאת אמר כי יגרע נטפי מים ובפ' מקום שנהגו מפ' דשיעורן כפול הלבן הר"ש ז"ל. וז"ל ה"ר יהוסף ז"ל בירוש' מפרש משיסחטו אותו ויצא ממנו מים מלשון כי יגרע נטפי מים ונ"ל שהוא ע"ד מה שנקראו המקיז דם מגרע בלשון חכמים כלומר שמטיף ממנו דם ע"כ. ור"ע ז"ל העתיק פי' ראשון מהרמב"ם ז"ל ובודאי שהרמב"ם ז"ל לא אתא לפרושי טעם אחר מדעתו ז"ל דהא שם בגמ' דברכות גרסי' אמר ר' אסי הוא בוסר הוא גרוע ושיעורו כפול הלבן וא"כ משמע דהכי ס"ל להרמב"ם ז"ל דמשיגדלו בו גרעינין הוי כפול הלבן ודייקי' עלה התם בגמ' מאן שמעת לי' דאמר גבי ענבים בוסר הוא דאסור דהוי פרי אבל סמדר לא רבנן הוא דפליגי עלי' דר' יוסי בפ"ק דערלה סי' ז' וקאמר דבשאר אילנות דמשיוציאו הוי פרי הראוי דקתני ושאר כל האילנות משיוציאו ש"מ דבשאר אילנות מודו רבנן לר' יוסי. ועיין בטור א"ח ריש סימן ר"ב בבית יוסף אי הלכה כב"ה גם בהא לענין שמברך ב"פ העץ על כל פירות האילן משיוציא חוץ מחרובין וגפנים וזיתים:
רובע: הקב זיתים: