פתיחת התפריט הראשי

משנה שבועות ח ד

זרעים · מועד · נשים · נזיקין · קדשים · טהרות
<< | משנה · סדר נזיקין · מסכת שבועות · פרק ח · משנה ד | >>

משנה זו במהדורה המבוארת

אמר לאחד בשוק היכן שורי שגנבת, והוא אומר לא גנבתי, והעדים מעידים אותו שגנבו, משלם תשלומי כפל.

טבח ומכר, משלם תשלומי ארבעה וחמשה.

ראה עדים שממשמשין ובאין, אמר גנבתי אבל לא טבחתי ולא מכרתי, אינו משלם אלא קרן.

נוסח הרמב"ם

אמר לאחד בשוק איכן שורי שגנבת והוא אומר לא גנבתי משביעך אני ואמר אמן והעדים מעידים אותו שגנבו משלם תשלומי כפל טבח ומכר משלם תשלומי ארבעה וחמישה ראה עדים ממשמשין ובאין אמר גנבתי אבל לא טבחתי ולא מכרתי אינו משלם אלא הקרן.

פירוש הרמב"ם

[אמר לאחד כו'] כבר בארנו פעמים הרבה שתשלומי כפל ותשלומי ארבעה וחמשה הוא קנס ומן העקרים שהמודה בקנס פטור ובפירוש אמרו שאין אדם משלם קנס ע"פ עצמו:


פירוש רבי עובדיה מברטנורא

אמר לאחד מן השוק וכו' - הכא לא גרסינן משביעך אני, דהא בלא שבועה מיחייב כפל. שזה גנב ממש הוא, ובגנב כתיב ישלם שנים, ואין צריך שבועה:

עדים שממשמשין ובאין - רבותא אשמעינן, דאע"ג דמחמת ביעתותא דעדים מודה, אפ"ה מהניא הודאה ונפטר מן הכפל. וכיון דאין כפל, פטור אף מן הטביחה שכפר בה ובאו עדים שגנב ד וטבח ומכר, דכל היכא דליכא כפל ליכא חיוב טביחה, דתשלומי ארבעה וחמשה אמר רחמנא, ולא תשלומי שלשה וארבעה, וכיון דכפל ליכא, בציר ליה חד:

פירוש תוספות יום טוב

ראה עדים שממשמשין ובאין. כתב הר"ב רבותא אשמעינן וכו' ובאו עדים שגנב וטבח ומכר וכו' וכן לשון רש"י. דאילו אין כאן עדים על הגניבה מאן מחייבו אטביחה ומכירה. אע"פ שיש עדים שטבח ומכר אי לאו דאיהו אודי שגנב. אימא דידיה טבח דידיה מכר ומ"מ א"צ שאלו העדים שמעידים על הטביחה ומכירה שהם עצמם הם שיעידו על הגניבה אלא אפי' אם אחרים הם וכדתנן בהדיא במ"ב פ"ז דב"ק. ועיין בפירוש הר"ב שם משנה ד':

פירוש עיקר תוספות יום טוב

(ד) (על הברטנורא) וכן לשון רש"י. דאילו אין כאן עדים על הגנבה, מאן מחייבו אטביחה ומכירה אע"פ שיש עדים שטבח ומכר, אי לאו דאיהו אודי שגנג:. אימא דידיה טבח דידיה מכר. ועיין פרק ז' דב"ק מ"ב ובהר"ב שם מ"ד:

מלאכת שלמה (שלמה עדני)

אמר לאחד בשוק וכו':    פ' הגוזל קמא (בבא קמא ד' ק"ח.) ורש"י ז"ל כתב דהכא לא גרסינן משביעך אני וכו'. אבל תוס' ז"ל הוכיחו דגרסי' ליה וז"ל בקונטריס לא גריס הכא משביעך אני ואמר אמן דבלא שבועה נמי איכא כפל בגנב עצמו ולפי זה לא גרסי' הודה מעצמו משלם קרן וחומש ואשם דחומש ואשם ליכא אלא בשבועה ובהגוזל קמא משמע בהדיא דגרסי' ליה דדייק הודה מפי עצמו אין אבל הודה אחר עדים לא ומוכח מינה דממון המחייבו כפל פוטרו מן החומש ונקט משביעך אני משום סיפא דהודה מפי עצמו עכ"ל ז"ל וכן פי' ג"כ רש"י ז"ל עצמו שם ובטור ח"מ סי' שמ"ח:

ראה עדים שממשמשין וכו':    פ' מרובה (בבא קמא ד' ע"ה) ברייתא דקאמר התם עלה בסיפא ר' אלעזר בר"ש אומר יבאו עדים ויעידו פי' לאחר שהודה ויתחייב קנסא. וכתבו שם תוס' ז"ל והא דאמרינן בפ' שבועת העדות דלר"א בר"ש לא משכחת לה דמודה מפי עצמו דפטור אלא היכא דליכא עדים כלל היינו אליבא דשמואל ע"כ. פי' אבל רב ס"ל התם דע"כ ל"ק ר"א בר"ש דיתחייב בעדות העדים אפילו אחר שהודה אלא משום דקא מודי משום בעתותא דעדים אבל היכא דמודה מעצמו אפי' ר"א ב"ר שמעון מודה דאפילו באו עדים אח"כ פטור. וכאן כתבו תוס' ז"ל ראה עדים שממשמשין ובאין וכו' לשמואל דאמר במרובה מודה בקנס ואח"כ באו עדים חייב צריך לאוקומי מתני' כגון שחזרו לאחוריהם וכה"ג משני התם ע"כ:


פירושים נוספים