מלאכת שלמה על שבועות ח

<< · מלאכת שלמה · על שבועות · ח

דף זה נוצר מתוך המרת סריקת קבצים אוטומטית בתוכנת OCR. דרושה הגהה מלאה. יתכנו טעויות הקלדה, השמטות, ערבובי משפטים ושורות. יש לעבור ולהגיה את הטקסט מלמעלה למטה (רצוי מול צפיית טקסט מקורי) ולהזיז תבנית זו למקום שבו בוצעה ההגהה האחרונה.

משנה א

ארבעה שומרים הם שומר חנם והשואל:    אע"ג דשומר שכר כתיב בתר ש"ח הכא חשוב החמור יותר אחר הקל יותר תוס' ז"ל. וכן כתבו ג"כ ברפ"ק דב"מ ד' ה' וז"ל ש"ח פטור מכל חוץ מפשיעה ושואל חייב בכל חוץ ממתה מחמת מלאכה ונושא שכר והשוכר במקצת חייב ובמקצת פטור ולכך תנא להו כסדר זה ולא שנאם כסדר כתיבתם ע"כ:

והשואל משלם את הכל וכו':    אלא שנשבע שאינה ברשותו שמא עיניו נתן בה:

נשבעין על השבורה וכו':    כצ"ל. ויש לדקדק אמאי לא נקט ברישא מתה כלישנא דקרא דכתיב ומת או נשבר או נשבה וכדנקט בכוליה פירקין היכן שורי א"ל מת וכו':

משנה ב

אבד:    יש מדקדקין לגרוס בכוליה פירקא נאבד:

משביעך אני ואמר אמן פטור:    גמ' אמר רב כל פיטורי דתנינן במתני' פטורין מאשם דשבועת הפקדון אבל חייבין קרבן עולה ויורד משום שבועת בטוי לשעבר על שגגתה באומר יודע אני ששבועה זו חסורה אבל איני יודע אם חייבים עליה קרבן אם לאו ועל זדונה מלקות ושמואל אמר דאף פטורים משבועת בטוי וטעמייהו מפרש בגמרא משום דרב אזיל לטעמיה דאמר לעיל בפ"ג שבועה שזרק פלוני צרור לים חייב משום דהא איתיה בלאו והן הכא נמי איתיה בלאו והן נגנב או לא נגנב ושמואל אמר פטור דאזיל לטעמיה דפטר לעיל משום דליתיה בלהבא כמ"ש שם פ"ג סי' ה' הכא נמי ליתיה בלהבא שימות ולא ימות יגנוב או לא יגנוב שזו שבועת שוא היא שאין בידו לקיים ובגמרא יהיב צריכותא אמאי איצטריכו למיפלג תרי זימני ע"ש. ור' אלעזר אומר כולן פטורין משבועת שומרין וחייבין משום שבועת בטוי דס"ל כרב וכולהו מודו דודאי דאינו יודע מה אתה סח דשואל וגניבה ואבידה דנושא שכר ושוכר דקתני בהו מתני' דחייב ההוא חייב בשבועת שומרים הוא שהוא קרן וחומש ואשם שהרי כפרו ממון. וביד בפ"ח דהלכות שבועות סי' ה':

משנה ג

אינו יודע מה אתה סח:    ירושלמי פ' זה בורר. וביד שם:

א"ל נאבד:    ירושלמי פ' כל הנשבעין ונלע"ד דהה"נ דה"מ למיתני א"ל מת או נשבר וכו' והעדים מעידין אותו שאכלו אלא משום דבעי לפלוגי בין טענת אבידה לטענת גניבה אע"ג דגבי נושא שכר ושוכר שתיהן שוות לחיובא נקט נאבד א"נ משום. דגבי היכן פקדוני דתנינן בפ' הגוזל קמא לא שייך למיתני מת או נשבר או נשבה נקט הכא נמי אשגרת לישנא דהתם ועיין במ"ש שם סי' ח':

שאכלו משלם את הקרן:    ירושלמי ויש אכילה בלא טביחה א"ר חגי תפתר בששחטו אחר. וכתבו תוס' ז"ל והעדים מעידין אותו שאכל גרסי' ול"ג נמי טבח ומכר משלם תשלומי ד' וה' דבהגוזל קמא פריך מינה לרבי יוחנן דאמר הטוען טענת גנב בפקדון משלם תשלומי כפל טבח ומכר משלם תשלומי ד' וה' והכא קתני שאכלו משלם תשלומי כפל אבל תשלומי ד' וה' לא אע"ג דאי אפשר לכזית בשר בלא שחיטה משמע שאכלו גרסי' וליכא למימר דהתם ברייתא היא דפריך מינה מדדחיק התם לאוקמה כר' מאיר והיינו משום דסתם מתני' ר"מ היא ואומר ר"י האי דלא תנא טבח ומכר משלם תשלומי ד' וה' ואע"ג דאמת הוא משום דבקרא לא כתוב ד' וה' אלא בגנב עצמו ע"כ:

א"ל נגנב:    פ' הגוזל קמא (בבא קמא ד' ק"ו ע"ב) והתם קתני אפילו גבי א"ל נגנב והעדים מעידין שאכלו וקא שקיל וטרי התם עליה דהאי שאכלו. ואיתה בתוס' פ"ק דב"מ ד' ג':

משנה ד

אמר לאחד בשוק וכו':    פ' הגוזל קמא (בבא קמא ד' ק"ח.) ורש"י ז"ל כתב דהכא לא גרסינן משביעך אני וכו'. אבל תוס' ז"ל הוכיחו דגרסי' ליה וז"ל בקונטריס לא גריס הכא משביעך אני ואמר אמן דבלא שבועה נמי איכא כפל בגנב עצמו ולפי זה לא גרסי' הודה מעצמו משלם קרן וחומש ואשם דחומש ואשם ליכא אלא בשבועה ובהגוזל קמא משמע בהדיא דגרסי' ליה דדייק הודה מפי עצמו אין אבל הודה אחר עדים לא ומוכח מינה דממון המחייבו כפל פוטרו מן החומש ונקט משביעך אני משום סיפא דהודה מפי עצמו עכ"ל ז"ל וכן פי' ג"כ רש"י ז"ל עצמו שם ובטור ח"מ סי' שמ"ח:

ראה עדים שממשמשין וכו':    פ' מרובה (בבא קמא ד' ע"ה) ברייתא דקאמר התם עלה בסיפא ר' אלעזר בר"ש אומר יבאו עדים ויעידו פי' לאחר שהודה ויתחייב קנסא. וכתבו שם תוס' ז"ל והא דאמרינן בפ' שבועת העדות דלר"א בר"ש לא משכחת לה דמודה מפי עצמו דפטור אלא היכא דליכא עדים כלל היינו אליבא דשמואל ע"כ. פי' אבל רב ס"ל התם דע"כ ל"ק ר"א בר"ש דיתחייב בעדות העדים אפילו אחר שהודה אלא משום דקא מודי משום בעתותא דעדים אבל היכא דמודה מעצמו אפי' ר"א ב"ר שמעון מודה דאפילו באו עדים אח"כ פטור. וכאן כתבו תוס' ז"ל ראה עדים שממשמשין ובאין וכו' לשמואל דאמר במרובה מודה בקנס ואח"כ באו עדים חייב צריך לאוקומי מתני' כגון שחזרו לאחוריהם וכה"ג משני התם ע"כ:

משנה ה

אמר לשואל. וכו':    ביד שם סי' ו' דפרק שמיני:

משנה ו

א"ל אינו יודע מה אתה סח. וכו':    כתב ה"ר יהוסף ז"ל ברוב הספרים גרסי' פטור ותימה הוא בעיני. בפי' רעז"ל צריך להיות כך מת והוא שנשבר פטור שאם הודה לו לא היה משלם וכו'. גם בסוף לשונו ז"ל צריך להיות כך והוא שמת או נשבר או נשבה פטור שהרי שינה מפיטור וכו' וביד שם סי' ז'. וק"ק אמאי לא תנא משלם קרן וחומש בהדיא רק בתרי בבי בתרא דש"ח אבל גבי שואל ונושא שכר ושוכר קתני סתם חייב. ונלע"ד דדוקא בהנך תרי באבי איצטריך למיתני בהדיא משום דברישא דידהו קתני משלם את הקרן או משלם חשלומי כפל וכדקתני בפ' הגוזל קמא גבי היכן פקדוני. ונלע"ד עוד לומר דזו הקושיא אפשר שהרגיש ר' אלעזר בגמרא במאי דקאמר בגמרא כולן פטורין משבועת שומרים וחייבין משום שבועת בטוי חוץ מאיני יודע מה אתה סח דשואל וגניבה ואבידה דנושא שכר ושוכר שהוא חייב שהרי כפרו ממון דאיכא למידק מאי חוץ דקאמר דודאי דבהא אפילו רב ושמואל מודו אלא משמע שהרגיש מה שהקשיתי ומכח זו הקושיא היה יכול הטוען לטעון דלעולם פטורין לגמרי הוא והראיה דשלשה לשונות נקט תנא חד מפירש קרן וחומש ואשם וחד סתם חייב ומצינן לפרושי מאי חייש משום שבועת בטוי וא"כ היכא דקתני פטור יחייב השכל לומר שר"ל פטור לגמרי לזה נשמר ר' אלעזר ופירש דבריו ואמר אע"ג דפטורין דקתני לאו לגמרי אלא חייבין משום שבועת בטוי קרבן עולה ויורד היכא דקתני חייב היינו קרן וחומש ואשם ולא איצטריך לפרושי כיון דפירשו גבי ש"ח מן הטעם שכתבנו וסמך על המבין כך נלע"ד. זה הכלל קמא אית דלא גרסי ליה וכן בירושלמי ליתיה וגם ה"ר יהוסף ז"ל מחקו אבל רש"י ז"ל בפ' המפקיד (בבא מציעא ד' ל"ו) משמע דגריס ליה ע"ש. וגם הר"ן ז"ל נראה דגריס ליה והילך פירושו ולשונו אע"פ שכבר כתבתיו אני לעיל סי' ב' בס"ד וזהו:

זה הכלל כל המשנה מחובה לחובה:    ומפיטור לפיטור ומפיטור לחובה פטור מחובה לפיטור חייב. ובהאי פיטור איפליגו אמוראי בגמרא דרב אמר פטור משבועת השומרים כלומר משבועת הפקדון וחייב משום שבועת בטוי כלומר קרבן עולה ויורד אם שגג בקרבן כדין שבועת בטוי לשעבר באומר יודע אני ששבועה זו אסורה אבל אינו יודע אם חייבין עליה קרבן אם לאו וכדאיתא בפ' שבועת שתים בתרא ושמואל אמר דאף פטורין משבועת בטוי וטעמייהו מפ' בגמרא עכ"ל ז"ל. ונלע"ד דזה הכלל קמא לא קאי רק אנושא שכר ושוכר וזה הכלל בתרא קאי אכולהו ד' שומרים:

זה הכלל כל הנשבע להקל וכו':    ירושלמי תני לא להקל ולא להחמיר חייב ע"כ וע"ש עוד. וצ"ע לע"ד הני כללי דמתני' לאתויי מאי וכן כתב ג"כ רבינו שלמה לוריא ז"ל שצ"ע ונלע"ד דאפשר דאתא לאתויי בש"ח א"ל מת או נשבר או נשבה או נגנב או נאבד והוא שפשע חייב דהוי נשבע להקל על עצמו ואם אמר לו שפשע והוא שמת או נשבר או נשבה או נגנב או נאבד פטור דהוי נשבע להחמיר על עצמו וכן גבי שואל א"ל מתה מחמת מלאכה והוא שמתה שלא מחמת מלאכה או נשבר או נשבה או נגנב או נאבד חייב דהוי נשבע להקל על עצמו ואם בהפך פטור דוק:

סליק פירקא. וסליקא לה מסכת שבועות