פתיחת התפריט הראשי

משנה שבועות ח ב

זרעים · מועד · נשים · נזיקין · קדשים · טהרות
<< | משנה · סדר נזיקין · מסכת שבועות · פרק ח · משנה ב | >>

משנה זו במהדורה המבוארת

אמר לשומר חנם היכן שורי, אמר לו מת, והוא שנשבר או נשבה או נגנב או אבד.

נשבר, והוא שמת או נשבה או נגנב או אבד.

נשבה, והוא שמת או נשבר או נגנב או אבד.

נגנב, והוא שמת או נשבר או נשבה או אבד.

אבד, והוא שמת או נשבר או נשבה או נגנב.

משביעך אני ואמר אמן, פטור.

נוסח הרמב"ם

אמר לשומר חינם איכן שורי אמר לו מת והוא שנשבר או נשבה או נגנב או אבד נשבר והוא שמת או נשבה או נגנב או אבד נשבה והוא שמת או נשבר או נגנב או אבד נגנב והוא שמת או נשבר או נשבה או אבד אבד והוא שמת או נשבר או נשבה או נגנב משביעך אני ואמר אמן פטור.

פירוש הרמב"ם

[אמר לשומר חנם כו'] זה מבואר לפי שכפר בדבר שאפילו הודה בו לא יתחייב לשלם ממון לפי שהשבועה היא שהוא חייב באיזה ענין שיהיה מזה ועל זה תקיש כל אלה ההלכות וזולתם כי מי שנשבע על דבר שקר שאילו אמר בו אמת לא יתחייב לשלם ממון הוא פטור ואע"פ שנשבע שלא כהוגן כיון שלא הועיל לו שקרו וכל מי שנשבע על דבר שאילו היה מודה באמתת הדבר היה חייב לשלם הממון הוא חייב על שכפר האמת עד שיפטר עצמו מן הממון וכמו כן הדיין אין ראוי להשביע שום אדם על כפירתו בדבר שאילו הודה לא יתחייב לשלם:


פירוש רבי עובדיה מברטנורא

ואמר אמן פטור - שאילו הודה לא היה משלם כלום, נמצא שאין כאן כפירת ממון. ואע"פ שנשבע לשקר, לא חייבה תורה קרבן שבועה ג אלא היכא שכפרו ממון. וכן הדיין אינו יכול להשביע אלא על דבר שאם הודה היה חייב לשלם ממון:

פירוש תוספות יום טוב

פטור. כתב הר"ב ואע"פ שנשבע לשקר לא חייביה תורה קרבן שבועה וכו'. פירוש מה שחייב על פקדון. אבל משום בטוי קיי"ל כמ"ד בגמ' דחייב כמ"ש הרמב"ם בסוף פרקין:

פירוש עיקר תוספות יום טוב

(ג) (על הברטנורא) פירוש, מה שחייב על פקדון. אבל משום ביטוי, קיי"ל כמאן דאמר בגמרא דחייב:

מלאכת שלמה (שלמה עדני)

אבד:    יש מדקדקין לגרוס בכוליה פירקא נאבד:

משביעך אני ואמר אמן פטור:    גמ' אמר רב כל פיטורי דתנינן במתני' פטורין מאשם דשבועת הפקדון אבל חייבין קרבן עולה ויורד משום שבועת בטוי לשעבר על שגגתה באומר יודע אני ששבועה זו חסורה אבל איני יודע אם חייבים עליה קרבן אם לאו ועל זדונה מלקות ושמואל אמר דאף פטורים משבועת בטוי וטעמייהו מפרש בגמרא משום דרב אזיל לטעמיה דאמר לעיל בפ"ג שבועה שזרק פלוני צרור לים חייב משום דהא איתיה בלאו והן הכא נמי איתיה בלאו והן נגנב או לא נגנב ושמואל אמר פטור דאזיל לטעמיה דפטר לעיל משום דליתיה בלהבא כמ"ש שם פ"ג סי' ה' הכא נמי ליתיה בלהבא שימות ולא ימות יגנוב או לא יגנוב שזו שבועת שוא היא שאין בידו לקיים ובגמרא יהיב צריכותא אמאי איצטריכו למיפלג תרי זימני ע"ש. ור' אלעזר אומר כולן פטורין משבועת שומרין וחייבין משום שבועת בטוי דס"ל כרב וכולהו מודו דודאי דאינו יודע מה אתה סח דשואל וגניבה ואבידה דנושא שכר ושוכר דקתני בהו מתני' דחייב ההוא חייב בשבועת שומרים הוא שהוא קרן וחומש ואשם שהרי כפרו ממון. וביד בפ"ח דהלכות שבועות סי' ה':


פירושים נוספים