משנה שבועות ז דפוסים
משנה שבועות, פרק ז':
הדף הראשי • מהדורה מנוקדת • נוסח הרמב"ם • נוסח הדפוסים • ברטנורא • עיקר תוספות יום טוב
כל הנשבעין שבתורה, נשבעין ולא משלמין.
ואלו נשבעים ונוטלין, השכיר, והנגזל, והנחבל, ושכנגדו חשוד על השבועה, והחנוני על פנקסו.
השכיר כיצד, אמר לו תן לי שכרי שיש לי בידך, הוא אומר נתתי והלה אומר לא נטלתי, הוא נשבע ונוטל.
רבי יהודה אומר, עד שתהא שם מקצת הודאה.
כיצד, אמר לו תן לי שכרי חמשים דינר שיש לי בידך, והוא אומר התקבלת דינר זהב.
הנגזל כיצד, היו מעידין אותו שנכנס לביתו למשכנו שלא ברשות, הוא אומר כליי נטלת, והוא אומר לא נטלתי, הרי זה נשבע ונוטל.
רבי יהודה אומר, עד שתהא שם מקצת הודאה.
כיצד, אמר לו שני כלים נטלת, והוא אומר לא נטלתי אלא אחד.
הנחבל כיצד, היה מעידים אותו שנכנס תחת ידו שלם ויצא חבול ואמר לו חבלת בי והוא אומר לא חבלתי, הרי זה נשבע ונוטל.
רבי יהודה אומר, עד שתהא שם מקצת הודאה.
כיצד, אמר לו חבלת בי שתים, והלה אומר לא חבלתי בך אלא אחת.
ושכנגדו חשוד על השבועה כיצד, אחת שבועת העדות ואחת שבועת הפקדון ואפילו שבועת שוא.
היה [ אחד מהן ] משחק בקוביא, ומלוה ברבית, ומפריחי יונים, וסוחרי שביעית, שכנגדו נשבע ונוטל.
היו שניהן חשודין, חזרה השבועה למקומה, דברי רבי יוסי.
רבי מאיר אומר יחלוקו.
והחנוני על פנקסו כיצד, לא שיאמר לו כתוב על פנקסי שאתה חייב לי מאתים זוז, אלא אמר לו תן לבני סאתים חטין, תן לפועלי בסלע מעות, הוא אומר נתתי והן אומרים לא נטלנו, [ שניהן נשבעים ], הוא נשבע ונוטל והן נשבעין ונוטלין.
אמר בן ננס, כיצד אלו [ באין לידי שבועת שוא ] ואלו באין לידי שבועת שוא, אלא הוא נוטל שלא בשבועה והן נוטלין שלא בשבועה.
אמר לחנוני תן לי בדינר פירות ונתן לו , אמר לו תן לי הדינר, אמר לו נתתיו לך ונתתו באונפלי, ישבע בעל הבית.
נתן לו את הדינר, אמר לו תן לי את הפירות, אמר לו נתתים לך והולכתן לתוך ביתך, ישבע חנוני.
רבי יהודה אומר, כל שהפירות בידו, ידו על העליונה.
אמר לשולחני תן לי בדינר מעות ונתן לו, אמר לו תן לי את הדינר, אמר לו נתתיו לך ונתתו באונפלי, ישבע בעל הבית.
נתן לו את הדינר, אמר לו תן לי את המעות, אמר לו נתתים לך והשלכתם לתוך כיסך, ישבע שולחני.
רבי יהודה אומר, אין דרך שולחני ליתן איסר עד שיטול דינרו.
כשם שאמרו, הפוגמת כתובתה לא תפרע אלא בשבועה.
ועד אחד מעידה שהיא פרועה, לא תפרע אלא בשבועה.
מנכסים משועבדים ומנכסי יתומים, לא תפרע אלא בשבועה.
והנפרעת שלא בפניו, לא תפרע אלא בשבועה.
וכן היתומים לא יפרעו אלא בשבועה, שבועה שלא פקדנו אבא, ולא אמר לנו אבא, ושלא מצינו בין שטרותיו של אבא ששטר זה פרוע.
רבי יוחנן בן ברוקה אומר, אפילו נולד הבן לאחר מיתת האב, הרי זה נשבע ונוטל.
אמר רבן שמעון בן גמליאל, אם יש עדים שאמר האב בשעת מיתתו שטר זה אינו פרוע, הוא נוטל שלא בשבועה.
ואלו נשבעים שלא בטענה, השותפין, והאריסין, והאפוטרופין, והאשה הנושאת והנותנת בתוך הבית, ובן הבית.
אמר לו מה אתה טוענני, רצוני שתשבע לי, חייב.
חלקו השותפין והאריסין, אין יכול להשביעו.
נתגלגלה לו שבועה ממקום אחר, מגלגלין עליו את הכל.
והשביעית משמטת את השבועה.
משנה שבועות, פרק ז':
הדף הראשי • מהדורה מנוקדת • נוסח הרמב"ם • נוסח הדפוסים • ברטנורא • עיקר תוספות יום טוב