משנה ראש השנה א ג
זרעים · מועד · נשים · נזיקין · קדשים · טהרות
<< | משנה · סדר מועד · מסכת ראש השנה · פרק א · משנה ג | >>
על ששה חדשים השלוחין יוצאין, על ניסן כג מפני הפסח, על אב מפני התענית, על אלול מפני ראש השנה, על תשרי מפני תקנת המועדות, על כסליו מפני חנוכה, ועל אדר מפני הפוריםכה.
וכשהיה בית המקדש קיים, יוצאין אף על אייר מפני פסח קטןכו.
עַל שִׁשָּׁה חֳדָשִׁים הַשְּׁלוּחִין יוֹצְאִין:
- עַל נִיסָן מִפְּנֵי הַפֶּסַח,
- עַל אָב מִפְּנֵי הַתַּעֲנִית,
- עַל אֱלוּל מִפְּנֵי רֹאשׁ הַשָּׁנָה,
- עַל תִּשְׁרֵי מִפְּנֵי תַּקָּנַת הַמּוֹעֲדוֹת,
- עַל כִּסְלֵו מִפְּנֵי חֲנֻכָּה,
- וְעַל אֲדָר מִפְּנֵי הַפּוּרִים.
- וּכְשֶׁהָיָה בֵּית הַמִּקְדָּשׁ קַיָּם, יוֹצְאִין אַף עַל אִיָּר,
- מִפְּנֵי פֶּסַח קָטָן:
על שישה חודשים - שלוחים יוצאים:
- על ניסן - מפני הפסח.
- על אב - מפני התענית.
- על אלול - מפני ראש השנה.
- על תשרי - מפני תקנת המועדות.
- על כסליו - מפני חנוכה.
- ועל אדר - מפני הפורים.
- וכשהיה בית המקדש קיים,
- יוצאין - אף על אייר,
- מפני פסח קטן.
- יוצאין - אף על אייר,
העדת העדות בראיית הלבנה אינו אלא בירושלים. ומירושלים היו בית דין שולחין השלוחין לכל הארצות כמו שיתבאר.
ובבית שני לא היו מתענין לא עשרה בטבת ולא שבעה עשר בתמוז, אלא מי שהיה רוצה מתענה ומי שלא היה רוצה לא היה מתענה, ומפני זה לא היו יוצאין על טבת ועל תמוז. אמר השם יתברך "כה אמר ה' [צבאות], צום הרביעי וצום החמישי"(זכריה ח, יט) וגו', נראה כמי שנתן בידם הבחירה, רצו מתענין, רצו אין מתענין. וצום הרביעי הוא שבעה עשר בתמוז כי תמוז החדש הרביעי. וצום החמישי תשעה באב שיחול בחדש החמישי. וצום השביעי צום גדליה. וצום העשירי עשרה בטבת לפי שהוא בחדש העשירי. ואף על פי שהיה הרשות בידם שלא להתענות בתשעה באב כמו שזכרנו, היו מתענין בו מפני תכיפת מיני האבל שאירעו בו כמו שיתבאר בתעניות.
ואמרו על אלול מפני ראש השנה - כי אלול על הרוב עשרים ותשעה יום, וכשידעו ראש חדש אלול ידעו ראש השנה ברוב השנים.
והיו יוצאין על תשרי - לידע ראש השנה באמת, לפי שאפשר שיהיה אלול שלשים יום:
שלוחין יוצאין - כשקדשו בית דין את החודש שולחין ומודיעין לגולה יום שקידשוהו, אם ביום שלשים וחודש שעבר חסר, אם ביום ל"א וחודש שעבר מלא. ושלוחי בית דין אין מחללין לא את השבת ולא את יום טוב:
ועל אב מפני התענית - לפי שהוכפלו בו צרות יותר משאר תעניות כד:
ועל אלול מפני ראש השנה - מודיעין מתי אלול ועושין ראש השנה ביום שלשים באלול בגולה, דרוב שנים אין אלול מעובר. ואע"פ שספק בידם שמא יעברוהו בית דין, אי אפשר להם לדעת, ועל כרחן הולכים אחר רוב שנים. ואם לא ידעו מתי מתחיל [אלול] לא ידעו יום שלושים שלו:
ועל תשרי מפני תקנת המועדות - לאחר שקדשו בית דין לתשרי, השלוחין יוצאין ליום המחרת והולכין עד מקום שיכולין להגיע עד החג ומודיעין אותם אם עיברו ב"ד את אלול אם לאו, כדי שלא יהא לבן נוקפן ביום הכפורים ובסוכות:
פסח קטן - פסח שני:
על ניסן מפני הפסח. אבל סיון מפני העצרת לא צריך. דבספירת עומר הדבר תלוי. כדאמר בגמרא [דף ו'] תוספות:
על אב מפני התענית. כתב הר"ב לפי שהוכפלו בו צרות כו'. כדתנן במשנה ו' פ"ד דתענית. חמשה דברים ארעו לאבותינו בתשעה באב. והקשו בתוספות דהכי נמי תנן התם דבי"ז בתמוז ארעו חמשה דברים. ותירצו דחורבן ב"ה תקיפא טובא [ועוד] לא דמי לט"ב. דצרה אחת הוכפלה בו:
ועל אלול מפני ר"ה. כתב הר"ב ועושין ר"ה ביום שלשים לאלול. מסיימין בתוס' וגם למחרתו. כדמשמע בפ"ק דביצה (דף ה') ובפ"ג דערובין משנה ז':
ועל אדר מפני הפורים. ואילו אם נתעברה השנה יוצאין אף על אדר השני מפני הפורים [דבאדר השני חוזרין וקורין כדתנן במשנה ד' פ"ק דמגילה] לא קתני דס"ל דלעולם אדר הראשון מעובר. וידעו בני הגולה דביום לא נתקדש. גמרא:
פסח קטן. כתב הר"ב פסח שני [לטמא ושהיה בדרך רחוקה בראשון לשון רש"י]. וכתב בפי' [)המפרש להרמב"ם בפרק ג'] להלכות ק"ה דלפיכך קרי ליה פסח קטן. דלא הוי אלא יום א':
(כג) (על המשנה) ניסן. אבל סיון מפני העצרת לא צריך דבספירת עומר הדבר תלוי. תוספ':
(כד) (על הברטנורא) ואע"ג דבי'ז בתמוז נמי ארעו ה' דברים חורבן בהמ"ק תקיפא טובא. ועוד דבט"ב צרה אחת הוכפלה בו. תוספ':
(כה) (על המשנה) הפורים. ואלו על אדר השני מפני פורים לא קתני. דם"ל דלעולם אדר הא' מעובר וידעו בני הגולה דביום ל"א נתקדש. גמרא:
(כו) (על המשנה) פ"ק. לפיכך קרי ליה פסח קטן דלא היה רק יום אחד. מפרש הר"מ בהלכות קידוש החודש:
על ששה חדשים וכו': ביד פ"ג דהלכות קדוש החדש סי' ט'. ונלע"ד דבדין הוא דברישא ה"ל למיתני בראשונה היו משיאין משואות משקלקלו הכותים התקינו שיהו שלוחין יוצאין ובתר הכי ליתני על ששה חדשים וכו' אלא איידי דתני ד' ראשי שנים בד' פרקים תנא נמי על ששה חדשים על שני חדשים וכו' והדר תנא באידך פירקא בראשונה היו משיאין וכו' ותימה קצת אמאי לא תני בששה חדשים שלוחים יוצאים בניסן וכו' וכן כולהו ואפשר דהא קמ"ל דמיד בכניסת החדש צריכין להזדרז לשלוח שלוחין וכדמשמע מפי' רש"י ז"ל ויהיה על לשון תרגום ולזה גם הרמב"ם ז"ל כתב כלשון משנתנו ממש ואכתי איכא למידק אמאי קתני השלוחין יוצאין ולא קתני ב"ד שולחין שלוחין וגם על הרמב"ם ז"ל דנקט האי לישנא ממש יש לתמוה אח"כ מצאתי שעל מה שכתב הרמב"ם ז"ל שם ביד סי' י' שלוחי ניסן ושלוחי תשרי אין יוצאין אלא ביום ר"ח אחר שתעלה השמש עד שישמעו מפי ב"ד מקודש ע"כ ובמה שכתב עליו שם המפרש ז"ל ידוקדק מלת יוצאין וז"ל שם ברור הוא שצריכין אנו באלו השני חדשים שיתאמת להם הדבר יותר משאר החדשים מפני המועדות שבהן ובשאר מהששה חדשים אינם צריכים לכך שאע"פ שלא שמעו השלוחין מפי ב"ד מקודש יש להם לילך ולהודיע מאח' שנראה הירח ומה שאמרו ז"ל אין יוצאין אלא ביום ר"ח וכו' זה לא יתכן אלא בשלוחי ניסן אבל שלוחי תשרי אינם יוצאין ביום ר"ה לפי שהוא יום טוב והיה לו לומר שלוחי ניסן אין יוצאין אלא ביום ר"ח וכו' אבל שלוחי תשרי אינם יוצאין אלא ביום ב' לפי שיום ראשון י"ט ולפיכך לא יתכן זה הדין אלא בר"ח ניסן בלבד ונ"ל לפי ע"ד שיתכן לצאת ביום ר"ה אבל אינם מגיעין אלא עד התחום וישבו לפנים מן התחום עד שתשקע החמה ואחר שתשקע החמה אם יכולין לילך ולא יהיה להם עכוב הולכין ואם יש להם עיכוב בדרך יוצאים למחר והוא יום ב' של תשרי [ומה] שאמרו יוצאין פי' יוצאין מירושלם חוצה לה ואם רצו הולכין עד התחום עכ"ל ז"ל: ובגמ' פריך וליפקו נמי אתמוז וטבת דאמר רב חנא בר בזנא אר"ש חסידא מאי דכתיב כה אמר ה' צום הרביעי וצום החמישי וצום השביעי וצום העשירי יהיו לבית יהודה לששון ולשמחה קרי להו צום וקרי להו שמחה בזמן שיש שלום יהיו לששון ולשמחה אין שלום צום ומשני אמר רב פפא ה"ק בזמן שיש שלום יהיו לששון ולשמחה יש שמד צום פי' שהוא חובה להתענות בהן אין שמד ואין שלום רצו מתענין רצו אין מתענין (הגהה פי' הרא"ש ז"ל רצו אין מתענין פי' לא רצו הצבור אבל היחיד אין לו לפרוש מן הצבור כל זמן שלא נמנעו הצבור שלא להתענות ע"כ. ומצאתי שפי' הרמב"ם ז"ל וז"ל ובבית שני לא היו מתענין לא עשרה בטבת ולא י"ז בתמוז אלא מי שהיה רוצה מתענה ומי שלא היה רוצה לא היה מתענה ומפני זה לא יהיו יוצאין על טבת ועל תמוז אמר השם ית' כה אמר ה' צום הרביעי וצום החמישי וגומר נראה כמי שנתן בידם הבחירה רצו מתענין רצו אין מתענין ע"כ משמע דס"ל ז"ל דמתני' מיירי אפי' בזמן שבית המקדש קיים אע"ג דסיפא מפורש בה בזמן בית המקדש ודלא מרש"י ז"ל שפי' ומתני' בזמן הזה מיירי מדקתני וכשהמקדש קיים וכו' ע"כ וכבר אפשר ליישב דלא פליגי דגם רש"י ז"ל יודה דלמסקנא דרב פפא מתפרשת שפיר רישא דמתני' בכולל אפי' בזמן שבית המקדש קיים) וכיון דרשות הוא לא מטרחינן שלוחים עלייהו ופרכינן אי הכי ט' באב נמי ומשני א"ר פפא שאני ט' באב הואיל והוכפלו בו צרו' דאמ' מר בט' באב חרב הבית בראשונ' ובשנייה וכו':
ובפי' ר"ע ז"ל ושלוחי ב"ד אין מחללין לא את השב' ולא את י"ט פי' דכתי' אשר תקראו אותם על קריאתם אתה מחלל ואי אתה מחלל על קיומן:
על אב מפני התענית: והולכין כל כל ח' ימים חוץ מן השבת רש"י והר"ן ז"ל:
על אלול מפני ר"ה: מודיעין מתי מתחיל אלול ועושין ר"ה ביום ל' לאלול בגולה וגם למחרתו כדמשמע בפרק קמא דביצה ובפ' בכל מערבין שהיו עושין שני ימים טובים של ר"ה מספק דילמא עברוה לאלול ומ"מ אם לא ידעו מתי מתחיל אלול לא ידעו מתי יום שלשים תוס' ז"ל: ובגמ' פריך כיון דנפקו להו באלול בתשרי למה להו וכי תימא דילמא עברוה לאלול והאמר ר' חנינא בר כהנא אמר רבי מימות עזרא ואילך לא מצינו אלול מעובר ומשני לא מצינו דלא איצטריך הא איצטריך מעברינן ליה ופריך והא מקלקל ר"ה דנמצא שלא עשו אותו בני הגולה כהלכה אם מעברין אלול ומשני מוטב תתקלקל ר"ה ולא יתקלקלו כולהו מועדות דייקא נמי דלהכי חשו רבנן דלא ליקלקלו שאר מועדות והתירו שיהא ר"ה מקולקל לגולה דקתני על תשרי מפני תקנת המועדות ולא קתני מפני המועדות ש"מ:
על אדר מפני הפורים: גמ' ואילו נתעברה השנה יוצאין אף על אדר שני מפני הפורים לא קתני מתני' דלא כרבי דתניא רבי אומר אם נתעברה השנה יוצאין אף על אדר שני מפני הפורים ובהא קא פלגי דמ"ס עבור שנה שלשים יום פי' ימי אדר הראשון שעושין אותו עבור לשנה לעולם הוא שלשים יום ואין צריך לחזור ולשלוח שלוחין על יום קדוש אדר השני דידעי בני הגולה שלעולם אדר הראשון מעובר וביום שלשים ואחד נתקדש ומ"ס רצו חדש רצו שלשים לפיכך צריכין להודיע אם עשאוהו מלא או חסר והקשו תוס' ז"ל דלתנא דידן כיון דלא נפקי על אדר השני היאך ידעו שנתעברה השנה בשלמא אם עברוה קודם אדר יכולין להודיען על ידי שלוחי אדר אבל אם עברוה אח"כ היכי ידעי דהא מעברינן השנה כל אדר ולכל הפחות עד הפורים וי"ל כיון דשלוחים יוצאין על ניסן ממילא ידעי כשיגיעו ר"ח ואין שלוחין יוצאין א"כ השנה מעוברת ע"כ:
וכשבית המקדש קיים: כך הוא בירוש' וכן הוגה במשנת החכם הר"ר יהוסף אשכנזי ז"ל וכן ג"כ במתני' דבסמוך. ועיין בסוף מתני' דבסימן ב' דבפירקין דלקמן:
מפני פסח קטן: י"מ דלפיכך קרי ליה פסח קטן משום דלא הוי אלא יום אחד ועוד יש לפ' מפני קולות שיש בו מה שא"כ בפסח ראשון כדתנן בפ' מי שהיה טמא:
יכין
טו) על ששה חדשים השלוחין יוצאין להודיע בכל מקום אם עשו ב"ד החודש שעבר כ"ט יום או ל' יום.
טז) מפני הפסח ולא על סיון מפני עצרת. דממילא נודע ע"י ספירת העומר מ"ט יום, שביום נ' יהיה עצרת.
יז) על אב מפני התענית ט' באב. ולא נפקו אי"ז בתמוז. דרק לאבילות חורבן ביהמ"ק חששו שלא יטעו בו.
יח) על אלול מפני ראש השנה ועושין ר"ה ביום שלשים באלול וביום ל"א, מספק שמא אלול מעובר או לא.
יט) על תשרי מפני תקנת המועדות יו"כ וסוכות ושמיני עצרת.
כ) מפני פסח קטן פסח שני שעשו כל טמא לנפש או מי שהיה בדרך רחוקה בפסח ראשון. מיהו גם אז יוצאין רק על ו' חדשים, דדל אב שא"צ אז, דבזמן שיש שלום אין צום [כש"ס הכא]. והרי לטור (א"ח תק"נ) שלום היינו שביהמ"ק קיים [אב"י כך כתבו תוס' בפירוש בתענית די"ב א' דכשביהמ"ק לא התענו בט' באב].
בועז
פירושים נוספים
- כתבי יד סרוקים של המשנה ב"אוצר כתבי יד תלמודיים" של הספרייה הלאומית
- דפים מכל רחבי ויקיטקסט שמקשרים למשנה זו
- מהדורת ויקיטקסט המבוארת