משנה פרה יב ו
זרעים · מועד · נשים · נזיקין · קדשים · טהרות
<< | משנה · סדר טהרות · מסכת פרה · פרק יב · משנה ו | >>
המזה באזוב טמאטו, אם יש בו כביצה, המים פסולים והזייתו פסולה.
אין בו כביצה, המים כשרים, והזייתו פסולה.
ומטמא את חבירו, וחבירו את חבירו, אפילו הן מאה.
משנה מנוקדת
הַמַּזֶּה בְאֵזוֹב טָמֵא, אִם יֶשׁ בּוֹ כַבֵּיצָה, הַמַּיִם פְּסוּלִים, וְהַזָּיָתוֹ פְסוּלָה. אֵין בּוֹ כַבֵּיצָה, הַמַּיִם כְּשֵׁרִים, וְהַזָּיָתוֹ פְסוּלָה. וּמְטַמֵּא אֶת חֲבֵרוֹ, וַחֲבֵרוֹ אֶת חֲבֵרוֹ, אֲפִלּוּ הֵן מֵאָה.
נוסח הרמב"ם
המזה באיזוב טמא -
- אם יש בו כביצה -
- המים - פסולין,
- והזיתו - פסולה.
- אין בו כביצה -
- המים - כשרין,
- והזיתו - פסולה.
- מטמא את חברו, וחברו את חברו - אפילו הן מאה.
- אם יש בו כביצה -
פירוש הרמב"ם
כבר ידעת שאוכלין טמאים לא יטמאו זולתן אלא בכביצה.
ואחר אמר שזה האזוב הטמא אם היה בו כביצה הנה הוא יטמא אזוב שני ושני לשלישי וכן עד עולם לעניין מי חטאת ביחוד, לפי שלא אמר בהן לא רביעי ולא עשירי אלא הכל טמא.
דע שאמרו פה המזה באזוב טמא אמנם ירצה בו אזוב הטמא לחטאת, אשר כבר אמרנו שהוא אפילו היה רחוק אלף מדריגות מן הטומאה הנה הוא טמא, ולכן המים פסולים. אמנם אילו היה האזוב הטמא לקודש או לתרומה היו המים טמאים, כמו שביארנו בפרק אשר קודם זה:
פירוש רבינו שמשון
המזה באזוב טמא: כגון דלקטן לאכיל' כדתנן בפירקין דלעיל (פי"א מ"ח):
אם יש בו כביצה: דזהו שיעור אוכל לטמא אחרים:
והזאתו פסולה: משום דכתיב (במדבר יט, יט) והזה הטהור שיהא המזה טהור והאזוב טהור:
אפי' הן מאה: כולם טמאין לחטאת דאין אומרים בחטאת זה ראשון וזה אחרון:
פירוש רבי עובדיה מברטנורא
המזה באזוב טמא - כגון אזוב של גינה שלקטו לאכילה:
אם יש בו כביצה - דזהו שיעור אוכל, בין לקבל טומאה בין לטמא אחרים:
והזאתו פסולה - דכתיב [שם] והזה הטהור, שיהיה המזה טהור והאזוב טהור:
אפילו הן מאה - כולן טמאין לחטאת, דאין מונין ראשון ושני בחטאת אלא כולן הן תחילה:
פירוש תוספות יום טוב
באזוב טמא. ירצה בו אזוב הטמא לחטאת אשר כבר אמרנו שהוא אפילו היה רחוק אלף מדרגות מן הטומאה הנה הוא טמא ולכן המים פסולין. אמנם אילו היה האזוב הטמא לקדש או לתרומה היו המים טמאים כמו שבארנו בפ' אשר קודם זה (מ"ז) הרמב"ם:
אם יש בו כביצה. כ' הר"ב דזהו שיעור אוכל בין לקבל טומאה בין לטמא אחרים. וכך מפרש במקומות אחרים. וקשיא מרפ"ב דטהרות. ושם אפרש בס"ד:
ומטמא את חבירו. פי' (הרמב"ם) [הכ"מ ספט"ו מה"פ כצ"ל] שזה האזוב הטמא אם היה בו כביצה הנה הוא יטמא שני ושני לשלישי וכו'. וע' במשנה דלקמן:
פירוש עיקר תוספות יום טוב
(טו) (על המשנה) טמא. פירוש, לחטאת, לכן המים פסולין. אבל אי הוי טמא לקודש ולתרומה היו המים טמאין. הר"מ.
מלאכת שלמה (שלמה עדני)
ומטמא את חברו וכו': אם יש בו כביצה כדקתני רישא:
תפארת ישראל
יכין
המזה באזוב טמא: אזוב שלקטו לאכלו דאז מקבל טומאה [כפי"א מ"ח]:
אם יש בו כביצה: דזהו השיעור לטמא אחרים. אבל לקט"ו סגי בכ"ש [כרמב"ם פ"ד מאוכלין. ולתוס' פסחים לג"ב ד"ה לא. ולהר"ב הכא גם לקט"ו צריך כשיעור ביצה]:
המים: שטבל האזוב בהן:
פסולים: מדנטמאו מהאזוב. מיהו מדלא קאמר המים טמאים. ש"מ דהכא מיירי בשהיה האזוב באמת טהור. רק שלא היה נשמר לחטאת. וקמ"ל דאע"ג דאילו נגע אזוב זה בכלי ריק הטהור לחטאת. או אפילו באדם הטהור לחטאת. בנגע באזוב זה בגופו ולא בידיו. לא היה נטמא הכלי והאדם [כלעיל פ"י י"ב]. אפ"ה בנגע אזוב זה במי חטאת גופייהו. עכ"פ נפסלו [כפ"י י"ח]:
והזיתו פסולה: פשיטא. אלא משום סיפא נקט לה:
אין בו כביצה המים כשרים והזיתו פסולה: דכתיב והזה הטהור. והיינו בין האדם המזה או האזוב. שניהן צריכין שיהיו טהורין לשם חטאת:
ומטמא: על יש בו כביצה קאי. דכשהאזוב נטמא ממי חטאת נגע באזוב אחר הטהור לחטאת. והשני בשלישי וכו'. עד שהאחרון נגע במי חטאת גופייהו נטמאו כולן לחטאת. ופשוט דהא לתרומה וקודש אף שהראשון נטמא בחטאת. מונין להן ראשון ושני:
אפי' הן מאה: דאין מונין ראשון ושני לביאת טומאה לחטאת. ופשוט דאדם המזה בא' מהן נטמא. מדנשא מי חטאת שלא לצורך הזאה:
בועז
פירושים נוספים
- כתבי יד סרוקים של המשנה ב"אוצר כתבי יד תלמודיים" של הספרייה הלאומית
- דפים מכל רחבי ויקיטקסט שמקשרים למשנה זו
- מהדורת ויקיטקסט המבוארת