רבינו שמשון על פרה ז

<< · רבינו שמשון · על פרה · ז · >>

משנה א

לקדשן ה' קידושין:    כל חבית וחבית בפני עצמה:

לקדשן קידוש אחד:    לערות כל חמשתן לתוך כלי גדול ולקדש הכל בבת אחת:

אין כשר אלא אחרון:    שהוא פוסל על ידי כולן דמה שנתמלא אחריהם נעשה עליהם מלאכה לפסלן אף על פי שאם מתחלה מלאן לקדשן קידוש אחד לא היו פוסלין זה על זה שהממלא וחוזר וממלא אפי' מאה על דעת לקדש הכל כאחד כשר שצריך להזות על כלים הרבה ובענין אחר אי אפשר מ"מ השתא דמלאן תחלה לשם חמשה קידושין פסל האחרון ע"י כולם מטעם מלאכה:

ונמלך לקדשן חמשה קידושין:    שקדש זו לעצמה וזו לעצמה:

אין כשר אלא זה שקידש ראשון:    לפי שהקידוש ראשון חשוב מלאכה לאחרים שהיו ממולאין ולא ניתן לתוכן אפר ועד שיתן את האפר מלאכה פוסלת במים כדתנן לעיל בסוף פרק ד':

קדש לך את אלו:    אמלאן לקדשן קידוש אחד קאי:

אין כשר אלא ראשון:    דכיון שנתן לו נעשו שלו וכאילו מלאן הוא והקידוש שקידש ראשון חשיב מלאכה לפסול כל האחרים:

קדש לי את אלו כולן כשרים:    כי הממלא לא עשה מלאכה והמקדש אין המים שלו שיפסלו האחרים על ידו:

תניא בתוספתא (תוספתא פרה, ז) "יחיד שמילא חמש חביות לקדשן קידוש אחד היה מוציא כל אחת ואחת ושופך אף על פי שהגיף את הדלת כשר מפני שהוא עוסק עם הקידוש ואם משהוציא את האחרונה הגיף את הדלת אחריו פסול מפני שעושה עמו מלאכה ויש אומרים לא פסל אלא מה שבידו בלבד: לקדשן חמשה קידושין היה מוציא לכל אחת ואחת ושופך אם יש שם שומרים זו שהגיף את הדלת עמה כשרה זו שלא הגיף את הדלת עמה פסולה." פי' מפני שהוא עוסק עם הקידוש דכל זמן שלא הוציא כל המים שבדעתו לקדש יחד אין המלאכה פוסלת: שומרים וכל אחד היה שומר מי המילוי. שלא הגיף את הדלת עמה אלא אחריה פסולה שעשה מלאכה:

משנה ב

ועושה מלאכה בידו אחת:    פסול המילוי מטעם מלאכה:

לו ולאחר או שמילא לשנים כא':    כלומר לו ולאחר כאחת או לשנים כאחת כיון דלתרי גברי קממלא נחשב מילוי האחד מלאכה לחבירו:

בין לו בין לאחר:    כלומר דאע"פ שאין המים שלו כיון דאיהו קממלא פוסלן במלאכה שבשעת מילוי:

משנה ג

אם לו פסול:    אם הקידוש שלו פסול דשמא המלאכה קדמה לקידוש ונפסלו המים:

ואם לאחר:    הוא הקידוש כשר שהרי בעל המים לא עשה מלאכה:

המקדש לו ולאחר:    כלומר כאחת א"נ קידש לחבירו קודם שלו פסול דקידוש של חבירו נחשב מלאכה לפסול מימיו:

שניהם כשרים:    שאין המים שלו:

משנה ד

קדש לי ואקדש לך:    כל אחד מילא מים לעצמו ובא זה וקידש מימיו של זה וזה קידש מימיו של זה אותו שקידש ראשון כשר מה שקידש לחבירו דחבירו לא עשה מלאכה עד אחר שנתקדשו מימיו ומשנתקדשו אין מלאכה פוסלת אבל מה שקידש השני לראשון פסול שהראשון פסלה במה שקידש מימי השני קודם שנתקדשו מימיו:

מלא לי ואמלא לך האחרון כשר:    המים שנתמלאו באחרונה כשרים כלומר כשר המילוי האחרון אבל מילוי ראשון פסול שניתנו לשני ופסלם במלאכה במילוי שמילא לחבירו:

קדש לי ואמלא לך:    שהיו לו מים ממולאי' ואמר לחבירו קדש לי מימי ואח"כ אמלא לך:

שניהם כשרין:    דאין מלאכה פוסלת לאחר קידוש וזה נמי שנתמלאו לו המים מימיו כשרין דמשנתמלאו לו המים לא עשה מלאכה:

מלא לי ואקדש לך:    שהאחד היו לו מים ממולאים ואמר לו זה מלא לי תחלה ואח"כ אקדש לך:

שניהם פסולין:    זה שמילא עד שלא נתקדשו מימיו וזה שקידש לחבירו משנתמלאו מימיו:

תניא בתוספתא (תוספתא פרה, ו) "מילא לעצמו באחת ידו ועשה מלאכה באחת ידו קידש לעצמו באחת ידו ועשה מלאכה באחת ידו מילא וקידש קידש ומילא לעצמו בשתי ידיו כאחת כולן פסולין מילא לאחר באחת ידו ועשה מלאכה באחת ידו פסול מילא וקדש קדש ומילא לאח' בשתי ידיו כאחת אם לו כשר אם לאחר פסול אר"ש אימתי בזמן שיש שם שומרים אם אין שם שומרים קידש לאחרים כקידש לעצמו מילא לעצמו בשתי ידיו כאחת בקידוש אחד פסול בשני קידושין כשר קידש לעצמו בשתי ידיו כאחת בקידוש אחד כשר בשני קידושין פסול מילא וקידש קידש ומילא בשתי ידיו כאחת שניהם פסולין מילא לאחד בשתי ידיו כאחת בין בקידוש א' בין בשני קידושין כשר מילא וקדש בשתי ידיו כאחד הקידוש כשר והמילוי פסול. זה הכלל כל מלאכה שיש עמה מילוי בין לו בין לאחר פסול וכל מלאכה שאין בה מילוי שלו פסול ושל אחר כשר כל דבר שבידו ועשה מלאכה בין שיש שם שומרים בין שאין שם שומרים פסול דבר שבידו ולא עשה מלאכה אם יש שם שומרים כשר אין שם שומרים פסול מילא לו ולאחר בשתי ידיו כאחד כולן פסולין קידש לו ולאחר בשתי ידיו כאחד שלו פסול ושל חבירו כשר קידש לו ומילא לאחר בשתי ידיו כאחת שניהן פסולין מילא לעצמו בשתי ידיו זה אחר זה הראשון פסול והשני כשר קידש לעצמו בשתי ידיו זה אחר זה הראשון כשר והשני פסול קידש ומילא לעצמו בשתי ידיו בזה אחר זה שניהם פסולין מילא וקידש לעצמו בשתי ידיו זה אחר זה שניהם כשרין מילא לאחר בשתי ידיו זה אחר זה קידש לאחר בב' ידיו זה אחר זה מילא וקידש קידש ומילא לאחר בשתי ידיו זה אחר זה כולן כשרין מילא לו ולאחר בשתי ידיו זה אחר זה שלו פסול ושל חבירו כשר קידש לו ולאחר בשתי ידיו זה אחר זה שלו כשר ושל חבירו פסול מילא לו וקידש לאחר בשתי ידיו זה אחר זה שניהן פסולין קידש לו ומילא לאחר בשתי ידיו זה אחר זה שניהם כשרין מלא לי ומלא לך קדש לי וקדש לך כולם כשרין מלאם לי וקדשם לי אמלאם לך ואקדשם לך כולם פסולין מלא לי ומלא לך קדש לי ואקדש לך הראשון והאחרון פסול והאמצעי כשר מלא לי ואמלא לך קדש לי ואקדש לך הראשון והאחרון כשר והאמצעי פסול ויש אומרים כולן כשרים:" פי' מילא לעצמו באחת ידו ועשה מלאכה באחת ידו פסול אפי' בזה אחר זה: קידש לעצמו באחת ידו ועשה מלאכה באחת ידו על כרחין האי אבאחת קאי דמלאכה שאחר קידוש כשר והכא בשעשה באחת ונפסל הקידוש משום דהתחיל במלאכה קודם שנגמר הקידוש ועוד משום דאי אפשר לצמצם ושמא קדמה מלאכה לקידוש: מילא וקידש קידש ומילא בשתי ידיו כאחד בכלי אחד איירי שבידו אחת מילאהו וביד אחרת נתן בו אפר ומיפסל משום דבעינן מילוי קודם קידוש וכאן שמא האפר קדם ומיהו כיון דאיירי באחת לא היה צריך למיתני תרתי אלא משום דפעמים מתחיל למלאות ומטיל אפר קודם שנגמר המילוי ופעמים מטיל אפר תחלה וממלא קודם שנגמרה נתינת האפר. מילא לאחר באחת ידו ועשה מלאכה באחת ידו פסול ברוב ספרים לא כתיב לא פסול ולא כשר ואפשר להיות פסול דאם בזה אחר זה כשר דכיון דמילא לחבירו מלאכה שהממלא עושה אחרי כן לא פסלה ואם בבת אחת פסול דמלאכה שעם המילוי פוסלת בין לו בין לאחר. מילא וקידש גרסינן ולא גרסינן קידש ומילא ולא גרסינן נמי בשתי ידיו כאחת דבזה אחר זה איירי שמילא את הכלי והטיל בו אפר אם לו היה הקידוש כשר שכך עושין ממלאין ואח"כ מקדשין ואם לאחר היה הקידוש כיון שמילא לעצמו מה שקידש לאחר נחשב מלאכה לפסול מילוי שלו אף על פי שבאותו מילוי עצמו היה הקידוש לאחר: אמר ר' שמעון אימתי בזמן שיש שם שומרים שהיו שומרים לו המים כשהלך להביא את האפר לקדש אבל אם אין שם שומרים שישמרו המים לממלא אלא זה האחר שנעשה הקידוש בשבילו כשר כאילו היה הקידוש לעצמו דהרי היה צריך לשמירתו של זה שלא יפסלו מימיו. מילא לעצמו בשתי ידיו כאחת בקידוש אחת פסול בב' קידושין כשר איפכא הוה מסתברא בקידוש אחת כשר דמילא ב' חביות לקדשן קידוש אחד אפילו בזה אחר זה כשר בשני קידושין פסול דהא בזה אחר זה קתני סיפא הראשון פסול והשני כשר והשתא דבבת אחת לא ידיע הי מינייהו קדיש ושניהם פסולין שהאחרון נעשה מלאכה לראשון הואיל ומילא לקדש שני קידושין אף על גב דלעצמו ואם באנו ליישב גירסת הספרים יש לפרש דהכי קאמר בקידוש אחד פסול כלומר שלא קידש כי אם אחת מן החביות דאיגלאי מילתא דאחרת לא לקדוש נתמלאת ופוסלת חבירתה. בב' קידושין שנתקדשו שתי החביות כשר וכגון שקדשן שתיהן בקידוש אחד אי נמי בשני קידושין וכגון שקידשן אחר ולעולם בנתמלאו על מנת לקדש קידוש אחד ועוד יש לפרש דאפילו על מנת לקדשן שני קידושין כיון דבבת אחת מלאן לעצמו כשר דלא פסלינן אלא בזה אחר זה דוקא אף על גב דגבי מילא לו ולאחר פסלינן בסיפא בבת אחת מאחר דזה אחר זה נחשב מלאכה לעצמו שאני: קידש לעצמו בשתי ידיו כאחת בקדוש אחד כשר שבחבית אחת הטיל אפר בשתי ידיו: בשני קדושין של שתי חביות הטיל אפר פסול אפילו המילוי האחרון דאימור קידוש הראשון קדוש ופסלו משום מלאכה: מילא וקידש קידש ומילא בשתי ידיו כאחת שניהם פסולין על חנם נקט תרתי כיון דקתני כאחד ויש לפרש כדפרישית לעיל משום דזימנין דמתחיל הקידוש וזימנין מתחיל המילוי ומיירי כגון שמילא חבית זו וקידש חבית אחרת ולכך שניהן פסולין דלא ידעינא הי מינייהו קדי' דאם מילוי השני קדם לקידוש הראשון שניהם פסולין דמילוי השני פסל מילוי הראשון וקידוש הראשון פסל מילוי השני. מלא לאחר בשתי ידיו כאחת בין בקידוש אחד בין בשני קדושין כשר אי איפשר לפרש בקידוש אחד דהכא כי ההיא דלעיל שלא קידש אלא חבית אחת אלא כלומר בין מלאן לקדש קידוש אחד בין מלאן לקדש שני קידושין כשר ולא דמי לממלא לשנים כאחת דלרבנן לעיל שניהן פסולין דלאדם אחר שאני ולא דמי נמי למילא לעצמו שחילקנו בין ממלא לקדש קידוש אחד לממלא לקדש שני קידושין דדין הוא בממלא לעצמו שיש חשיבות במחשבתו לפסול ולהכשיר אבל מחשבה בממלא לצורך אחר לא חשיבא ולא שמה מחשבה לפי שיבא חבירו ויבטל את מחשבתו וכלא חישב כלל דמי ומיסתברא דכל שכן לעצמו ואם כן הא דמשמע הכא דדוקא לאחר אבל לעצמו לא בקידוש אחד הוא דחלוקין דלעצמו פסול ולאחר כשר ולא כמו שפירשתי לעיל שלא נתקדש כי אם אחת מן החביות דאם כן מאי שנא לעצמו מאי שנא לאחר וצריך להתיישב בדבר. מילא וקידש בשתי ידיו כאחת הקידוש כשר והמלוי פסול בעושה לאחר איירי דבעל המים לא עשה מלאכה והמילוי פסול דהממלא עשה מלאכה שקידש. וכל מלאכה שאין עמה מילוי כלומר שאין המלאכה עם המילוי אלא לאחר שמילא עשה מלאכה הממלא קודם קידוש: שלו פסול כלומר עם המלוי שלא פסלתו מלאכה שאחריו. ושל אחר שנעשה אותו מילוי לאחר כשר דמכיון שמילאהו שוב אין נפסל במלאכה שהממלא אותו אחר כך: כל דבר שבידו ועשה מלאכה בין שיש שם שומרין בין שאין שם שומרין פסול משום מלאכה שעשה: ודבר שבידו ולא עשה מלאכה אם יש שם שומרין כשר דכיון שנתכוון לשמרו או הוא או אחר: ואם אין שם שומרין פסול משום היסח הדעת דפוסל במי חטאת כדאיתא בפרק הניזקין (דף נג ב): מילא לו ולאחר. היינו מתני': קידש לו ולאחר. היינו מתני': קידש לו ומילא לאחר בשתי ידיו כאחת שניהם פסולין קידוש דידיה משום מילוי דלחבירו שמא קדם ומילא דחבריה משום קידוש דידיה שעם המילוי. קידש ומילא לעצמו זה אחר זה שניהם פסולין הטיל אפר בחבית ואחר כך מילאהו מים ובעינן מים תחלה ולא הוה שייך למתני שניהם אי לאו משום דעשה בזה אחר זה: מילא וקידש בשתי ידיו זה אחר זה היינו כמצותו. כולם כשרים פשוטים הם. מילא לו ולאחר בזה אחר זה פשוט הוא. קידש לו ולאחר בזה אחר זה של חבירו פסול דבעוד שהיה מקדש שלו עומד של חבירו בלא שימור כדתני לעיל אין שם שומרין פסול. מילא לו וקידש לאחר בזה אחר זה שניהן פסולין מילוי שלו משום קידוש של חבירו וקידוש של חבירו משום דעמד בלא שימור בעוד שהיה ממלא. קידש לו ומילא לאחר בזה אחר זה שניהן כשרים פשוט הוא: מלא לי ואמלא לך מכאן עד סוף הברייתא צריך להתיישב בדבר:

משנה ה

באסל:    במוט וישאוהו במוט בשנים תרגום ירושלמי באסל מלשון (איוב כח) לא תסולה. דרך שואבי מים שנותנין מוט על כתיפם וכד אחד תלוי במוט בראשו מלפניו וכד שני מלאחריו:

ואח"כ מילא את שלו:    פסול מטעם מלאכה:

ואת של חטאת לפניו:    כדי לעשות בו שמירה מעולה:

ואם נתן את של חטאת לאחריו פסול:    אף על גב דלאחריו נמי שמירה היא מדמכשיר בשניהם של חטאת מ"מ כיון דאפשר לעשות שמירה ולא עבד פסול:

מפני שאיפשר:    נראה דגרסינן שאי איפשר:

תניא בתוספתא (תוספתא פרה, ז) "הממלא לו ולחטאת ממלא את שלו תחלה ואח"כ ממלא את של חטאת היה מבקש לשתות ואי אפשר לו אלא א"כ היו שניהם באסל בין שמילא את שלו תחלה ואחר כך מילא את של חטאת בין שמילא את של חטאת ואחר כך מילא את שלו נותן את שלו לאחוריו ואת של חטאת לפניו ואם נתן של חטאת לאחריו פסול." פי' היה מבקש לשתות וכבר מילא את של חטאת וקשרו באסל והאסל על כתיפו ואם היה מניחו עד שישתה היה נופל בארץ וצריך שיהיה על כתיפו לשומרו לפיכך ממלא את שלו אחריו ונותנו באסל להכריע את של חטאת שלא יפול וכיון דמילוי זה לצורך מי חטאת כשר ובלבד שיהא של חטאת לפניו:

משנה ו

המוליך את החבל בידו:    לאחר שמילא את הדלי בחבל החזיר את החבל לבעלים:

לדרכו:    שלא הוצרך לעקם את דרכו אין זו מלאכה וכשר המילוי:

שלא לדרכו:    שעוקם את דרכו כדי להחזירה מלאכה היא ופסול:

זה הלך:    כלומר על דבר זה הלך חכם אחד לשאל מחכמי יבנה סנהדרי גדולה שגלו שם כדאמרינן בר"ה (דף לא א):

הוראת שעה:    שעת הדחק היה הא לאו הכי לא:

משנה ז

המכנן את החבל:    דרך משלשל דלי למלאת כשמעלה את הדלי מסבב את החבל בידו כמין טבעת שלא יהא נגר לארץ ומכנן מלשון הדרא דכנתא (חולין מח ב) מלשון הוא עשך ויכוננך בפרק אלו טרפות (דף נו ב) ואם כדרך העלאת הדלי מכנן על יד צורך העלאה הוא ואין זו מלאכה וכשר המילוי:

ואם באחרונה:    לאחר שהעלהו כוננו חשיב מלאכה ופסול:

א"ר יוסי לזה הכשירו הוראת שעה:    ואם לא שהיה שעת הדחק לא היו מכשירין בכיננו באחרונה:

תניא בתוספתא (תוספתא פרה, ז) "המוליך את החבל לבעלים כדרכו כשר שלא כדרכו פסול הלכה זו עלו עליה בני אסיא שלשה רגלים ביבנה ברגל השלישי הכשירו להן א"ר יוסי לא לזה הורו אלא למעלה את החבל וחזר וכננו באחרונה הורו לו שהוא כשר לשעבר ופסול לעתיד לבא":

משנה ח

שלא תשבר:    לאחר שעירה ממנה המים [אין] הצניעה זו חשובה מלאכה וכן כפאה נמי על פיה על מנת לנגבה לפי שצריך עדיין למלאות בה ובעיא ניגוב כדאמרינן לעיל לא חשיב מלאכה וכשר המילוי אבל אם עשה כן להוליך בה מים מקודשין חשיב מלאכה ופסל המילוי וצריך ליתן טעם מ"ש זה מזה:

בשביל שתחזיק מים הרבה:    לא חשיב פינוי זה מלאכה:

בשעה שהוא זולף:    שהוא מזה [פסול] דפינוי זה חשיב מלאכה:

תניא בתוספתא (תוספתא פרה, ז) "היתה חביתו מונחת לפניו ואמר לו חבירו תן לי ונתן שניהם פסולין ואם אמר לו טול לך שלו פסול ושל אחר כשר היו לפניו שתי חביות ואמר לו חבירו תן לי ונתן לו שלו פסול ושל אחר כשר ואם א"ל טול לך שניהם כשרין." פי' תן לי מן המים ונתן לו: שניהם פסולין. מה שנתן לו ומה שנשאר בחבית שהנתינה היא מלאכה. טול לך. שלו פסול דהיינו של נותן ושל אחר כשר דהיינו של נוטל ופסול זה לאו משום מלאכה שהממלא לא עשה מלאכה אלא משום דנותן אסח דעתיה מכיון דאמר ליה טול לך ולא היה שימור למה שנשאר בחבית אבל בשתי חביות כשאמר לו טול לך אחת מן החביות שניהן כשרים דלא אסח דעתיה מחבית הנשארת:

משנה ט

הוראה:    של איסור והיתר ודבר שאינו משום מלאכה. כגון מראה דרך והוראה:

אם עמד:    שנתעכב שם בשביל זה פסול משום היסח הדעת:

תניא בתוספתא (תוספתא פרה, ז) "מי שהיו מימיו על כתיפו ומיאנה בפניו או שחלצה בפניו והרצה סלע לאחר והראה דרך לאחר אם עמד פסול אם לא עמד כשר אמר רבי יהודה זה הכלל דבר שהוא משום מלאכה בין עמד בין לא עמד פסול דבר שאינו משום מלאכה עמד פסול לא עמד כשר." פי' והרצה כמו אין לי שולחני להרצותן דסוף ארבע מיתות (דף סח א) וכמו אסור להרצות מעות כנגד נר של חנוכה שבפרק במה מדליקין (דף כב א):

משנה י

לטהור כשרין:    מדרבי אליעזר נשמע לתנא קמא דאע"פ שעשו בעלים הראשונים מלאכה כשרין מאחר שנמסרו לטהור דהרי הם ברשות הטהור אבל לטמא אף על פי שלא עשו בעלים הראשונים מלאכה פסולים:

תניא בתוספתא (תוספתא פרה, ז) "ר' אליעזר אומר המוסר את מימיו לטמא ועשו בעלים מלאכה פסולין ר' יהודה אומר משמו עשה טמא מלאכה כשרים מפני שהם ברשות הבעלים עשו הבעלים מלאכה פסולים מפני שהם ברשות הטמא":

משנה יא

והגביהו זה על זה:    שסייעו זה את זה להגביה:

ונטל זה לזה קוצו:    כלומר או נטל זה לזה קוץ שנתחב לו ביד:

בקידוש אחד:    שניהם ממלאין לצורך קידוש אחד:

כשר:    שיכול כל אחד לסייע לחבירו ונטילת הקוץ שבידו נמי צורך מילוי הוא:

בב' קידושין פסול:    שפסל כל אחד מימיו במה שסייע את חבירו או שנטל לו קוץ משום מלאכה:

ואם התנו ביניהם:    שאמר כל אחד לחבירו כשאגביה לך יהא שלי ושלך ברשותך וכמו כן אמר לו האחר ואחר שהגביהו זה לוקח הא' ברשותו וזה לוקח האחד ברשותו:

משנה יב

על מנת לגדור:    כלומר אף על גב דפורץ על מנת לגדור לא חשיב מלאכה לפסול המילוי:

על מנת לקצות:    כמו בצד שדה קציצות דפרק אלו מציאות (דף כא ב) שנותנין שם תאנים לייבשן ולעשותן גרוגרות ונתן לו חבירו תאנים לאכול על מנת לסייעו לקצות:

שלא יאבד פסול:    דאוכלין להצניען שלא יאבדו חשיבא מלאכה:

תניא בתוספתא (תוספתא פרה, ז) "ר' יוסי אומר הפורץ על מנת לגדור והתנה עמו אף על פי שגדר כשר וכן היה רבי יוסי אומר האוכל על מנת לקצו' והתנה עמו אף על פי שקצה כשר." פי' והתנה עמו שאמר אם אגדור יהיו מימי לחבירי ורבי יוסי לטעמיה דאמר לעיל במתני' אף בשני קידושין כשר אם התנו ביניהם ועוד יש לפרש והתנה עמו עם בעל הגדר שלא היה מניחו לפרוץ הגדר אלא אם כן יגדור הילכך הגדירה צורך מי חטאת היא ואינה פוסלת שלא היה יכול לעבור בענין אחר וכן האכילו חבירו על מנת לקצות הקיצה צורך היא שלא היה מאכילו והוא מתחזק באכילה ונושא המים וכן בבא דלעיל דשנים שהיו ממלאין והתנו ביניהם על מנת שיסייעו זה לזה להגביה על כתיפו והכל צורך מילוי: