משנה פסחים ו רמבם

נוסח הרמב"ם

עריכה

(א) ואלו דברים בפסח - דוחין את השבת,

שחיטתו, וזריקת דמו,
ומיחוי קרביו, והקטר חלביו.
אבל - צלייתו, והדחת קרביו,
אינן דוחין את השבת.
הרכבתו,
והבאתו מחוץ לתחום,
וחתיכת יבלתו,
אינן דוחין.
רבי אליעזר אומר:
דוחין.


(ב) אמר רבי אליעזר:

מה אם שחיטה - שהיא משום מלאכה,
דוחה את השבת.
אלו שהן משום שבות - לא ידחו את השבת?
אמר לו רבי יהושע:
יום טוב - יוכיח,
שהתיר בו - משום מלאכה,
ואסר בו - משום שבות.
אמר לו רבי אליעזר:
מה זה יהושע?
מה ראיה רשות - למצוה?
השיב רבי עקיבה:
הזאה - תוכיח,
שהיא מצוה, והיא משום שבות,
ואינה דוחה את השבת.
אף אתה - אל תתמה על אלו,
שאף על פי - שהן מצוה,
והן - משום שבות,
לא ידחו - את השבת.
אמר לו רבי אליעזר:
ועליה אני דן.
ומה אם שחיטה,
שהיא משום מלאכה - דוחה את השבת.
הזאה,
שהיא משום שבות - אינו דין, שתדחה את השבת?
אמר לו רבי עקיבה:
או חילוף הדברים.
מה אם הזאה,
שהיא משום שבות - אינה דוחה את השבת.
שחיטה,
שהיא משום מלאכה - אינו דין, שלא תדחה את השבת?
אמר לו רבי אליעזר:
עקיבה,
עקרת מה שכתוב בתורה: "בין הערבים במועדו" (במדבר ט ג),
בין בחול, בין בשבת.
אמר לו:
הבא לי מועד - לאלו,
כמועד - לשחיטה.
כלל אמר רבי עקיבה:
כל מלאכה - שאפשר לה, ליעשות מערב שבת,
אינה דוחה את השבת.
שחיטה - שאי אפשר לה, ליעשות מערב שבת,
דוחה את השבת.


(ג) אימתי, מביאין עימו חגיגה?

בזמן שהוא בא -
בחול, בטהרה, ובמועט.
ובזמן שהוא בא -
בשבת, במרובה, ובטומאה -
אין מביאין עימו חגיגה.


(ד) חגיגה היתה באה -

מן הבקר, ומן הצאן,
ומן הכשבים, ומן העיזים,
מן הזכרים, ומן הנקבות.
ונאכלת - לשני ימים.


(ה) הפסח -

ששחטו שלא לשמו - בשבת,
חייב עליו חטאת.
ושאר כל הזבחים - ששחטן לשם הפסח,
אם אינן ראויים - חייב.
ואם ראויים הם -
רבי אליעזר - מחייב חטאת.
ורבי יהושע - פוטר.
אמר רבי אליעזר:
מה אם הפסח - שהוא מותר לשמו,
כששינה את שמו - חייב.
זבחים - שהן אסורין לשמן,
כששינה את שמן - אינו דין שיהא חייב?
אמר לו רבי יהושע:
לא.
אם אמרת בפסח,
ששינהו לדבר - אסור.
תאמר בזבחים,
ששינן לדבר - מותר?
אמר לו רבי אליעזר:
אימורי הציבור יוכיחו,
שהן מותרין לשמן,
והשוחט לשמן - חייב.
אמר לו רבי יהושע:
לא.
אם אמרת באימורי ציבור - שיש להן קצבה.
תאמר בפסח - שאין לו קצבה?
רבי מאיר אומר:
אף השוחט, לשם אימורי ציבור - פטור.


(ו) שחטו -

שלא לאוכליו,
ושלא למנוייו,
לערלים, ולטמאים,
חייב.
לאוכליו ושלא לאוכליו,
למנוייו ושלא למנוייו,
למולים ולערלים,
לטהורים ולטמאים,
פטור.
שחטו, ונמצא בעל מום - חייב.
שחטו, ונמצא טריפה בסתר - פטור.
שחטו, ונודע שמשכו הבעלים את ידם,
או שמתו, או שנטמאו,
פטור - מפני ששחט ברשות.


הדף הראשי של משנה פסחים ו