משנה פסחים ו רמבם
נוסח הרמב"ם
עריכה(א) ואלו דברים בפסח - דוחין את השבת,
- שחיטתו, וזריקת דמו,
- ומיחוי קרביו, והקטר חלביו.
- אבל - צלייתו, והדחת קרביו,
- אינן דוחין את השבת.
- הרכבתו,
- והבאתו מחוץ לתחום,
- וחתיכת יבלתו,
- אינן דוחין.
- רבי אליעזר אומר:
- דוחין.
(ב) אמר רבי אליעזר:
- מה אם שחיטה - שהיא משום מלאכה,
- דוחה את השבת.
- אלו שהן משום שבות - לא ידחו את השבת?
- מה אם שחיטה - שהיא משום מלאכה,
- אמר לו רבי יהושע:
- יום טוב - יוכיח,
- שהתיר בו - משום מלאכה,
- ואסר בו - משום שבות.
- יום טוב - יוכיח,
- אמר לו רבי אליעזר:
- מה זה יהושע?
- מה ראיה רשות - למצוה?
- מה זה יהושע?
- השיב רבי עקיבה:
- הזאה - תוכיח,
- שהיא מצוה, והיא משום שבות,
- ואינה דוחה את השבת.
- שהיא מצוה, והיא משום שבות,
- אף אתה - אל תתמה על אלו,
- שאף על פי - שהן מצוה,
- והן - משום שבות,
- לא ידחו - את השבת.
- הזאה - תוכיח,
- אמר לו רבי אליעזר:
- ועליה אני דן.
- ומה אם שחיטה,
- שהיא משום מלאכה - דוחה את השבת.
- הזאה,
- שהיא משום שבות - אינו דין, שתדחה את השבת?
- ומה אם שחיטה,
- ועליה אני דן.
- אמר לו רבי עקיבה:
- או חילוף הדברים.
- מה אם הזאה,
- שהיא משום שבות - אינה דוחה את השבת.
- שחיטה,
- שהיא משום מלאכה - אינו דין, שלא תדחה את השבת?
- מה אם הזאה,
- או חילוף הדברים.
- אמר לו רבי אליעזר:
- עקיבה,
- עקרת מה שכתוב בתורה: "בין הערבים במועדו" (במדבר ט ג),
- בין בחול, בין בשבת.
- עקיבה,
- אמר לו:
- הבא לי מועד - לאלו,
- כמועד - לשחיטה.
- הבא לי מועד - לאלו,
- כלל אמר רבי עקיבה:
- כל מלאכה - שאפשר לה, ליעשות מערב שבת,
- אינה דוחה את השבת.
- שחיטה - שאי אפשר לה, ליעשות מערב שבת,
- דוחה את השבת.
- כל מלאכה - שאפשר לה, ליעשות מערב שבת,
(ג) אימתי, מביאין עימו חגיגה?
- בזמן שהוא בא -
- בחול, בטהרה, ובמועט.
- ובזמן שהוא בא -
- בשבת, במרובה, ובטומאה -
- אין מביאין עימו חגיגה.
- בשבת, במרובה, ובטומאה -
- בזמן שהוא בא -
(ד) חגיגה היתה באה -
- מן הבקר, ומן הצאן,
- ומן הכשבים, ומן העיזים,
- מן הזכרים, ומן הנקבות.
- ונאכלת - לשני ימים.
(ה) הפסח -
- ששחטו שלא לשמו - בשבת,
- חייב עליו חטאת.
- ששחטו שלא לשמו - בשבת,
- ושאר כל הזבחים - ששחטן לשם הפסח,
- אם אינן ראויים - חייב.
- ואם ראויים הם -
- רבי אליעזר - מחייב חטאת.
- ורבי יהושע - פוטר.
- אמר רבי אליעזר:
- מה אם הפסח - שהוא מותר לשמו,
- כששינה את שמו - חייב.
- זבחים - שהן אסורין לשמן,
- כששינה את שמן - אינו דין שיהא חייב?
- מה אם הפסח - שהוא מותר לשמו,
- אמר לו רבי יהושע:
- לא.
- אם אמרת בפסח,
- ששינהו לדבר - אסור.
- תאמר בזבחים,
- ששינן לדבר - מותר?
- אמר לו רבי אליעזר:
- אימורי הציבור יוכיחו,
- שהן מותרין לשמן,
- והשוחט לשמן - חייב.
- אמר לו רבי יהושע:
- לא.
- אם אמרת באימורי ציבור - שיש להן קצבה.
- תאמר בפסח - שאין לו קצבה?
- רבי מאיר אומר:
- אף השוחט, לשם אימורי ציבור - פטור.
(ו) שחטו -
- שלא לאוכליו,
- ושלא למנוייו,
- לערלים, ולטמאים,
- חייב.
- לאוכליו ושלא לאוכליו,
- למנוייו ושלא למנוייו,
- למולים ולערלים,
- לטהורים ולטמאים,
- פטור.
- שחטו, ונמצא בעל מום - חייב.
- שחטו, ונמצא טריפה בסתר - פטור.
- שחטו, ונודע שמשכו הבעלים את ידם,
- או שמתו, או שנטמאו,
- פטור - מפני ששחט ברשות.
- או שמתו, או שנטמאו,
הדף הראשי של משנה פסחים ו
משנה פסחים, פרק ו':
הדף הראשי • מהדורה מנוקדת • נוסח הרמב"ם • נוסח הדפוסים • ברטנורא • עיקר תוספות יום טוב