משנה פסחים ו ד
זרעים · מועד · נשים · נזיקין · קדשים · טהרות
<< | משנה · סדר מועד · מסכת פסחים · פרק ו · משנה ד | >>
חגיגה היתה באה מן הצאן, מן הבקר, מן הכבשים ומן העזים, מן הזכרים ומן הנקבות.
ונאכלת לשני ימים ולילה אחד.
חֲגִיגָה הָיְתָה בָּאָה מִן הַצֹּאן, מִן הַבָּקָר, מִן הַכְּבָשִׂים וּמִן הָעִזִּים, מִן הַזְּכָרִים וּמִן הַנְּקֵבוֹת. וְנֶאֱכֶלֶת לִשְׁנֵי יָמִים וְלַיְלָה אֶחָד:
חגיגה היתה באה -
- מן הבקר, ומן הצאן,
- ומן הכשבים, ומן העיזים,
- מן הזכרים, ומן הנקבות.
- ונאכלת - לשני ימים.
יודיעך בזו ההלכה, כי חגיגת ארבעה עשר אף על פי שהיא רשות ואינו יוצא בה משום חגיגה, דינה ודין חגיגה שווה, ואין ביניהם הפרש לא במין הקרבן ולא בזמן האכילה.
ועוד יתבארו הדינים המחויבים בחגיגה במסכת חגיגה:
מן הבקר - משא"כ בפסח שאינו בא לא מן הבקר ולא מן הנקבות:
ולילה אחד. הכי גרסינן בירושלמי. וכן בספרים לקמן מ"ז פ' חמישי דזבחים. וכבר כתבתי בזה במ"ה פ"ב דברכות:
.אין פירוש למשנה זו
חגיגה היתה באה מן הבקר ומן הצאן מן הכבשים וכו': כולה מתני' דלא כבן תימא דתניא חגיגה הבאה עם הפסח הרי היא כפסח באה מן הצאן ולא מן הבקר מן הזכרים ולא מן הנקבות בת שנתה ולא בת שתי שנים ואינה נאכלת אלא ליום ולילה ואינה נאכלת אלא צלי ואינה נאכלת אלא למנוייו והאי סברא דאינה נאכלת אלא ליום ולילה סברא דבן תימא הוא דהכי שמעי' ליה דאמ' בהדיא בברייתא אחריתי ש"מ כולהו מילתי דפסח איתנייהו בחגיגה לבן תימא ולענין שבירת עצם בחגיגה לבן תימא בעיא בגמ' ולא אפשיטא. ובמשנתו של החכם הר"ר יהוסף אשכנזי ז"ל מצאתי מחוק מלות ולילה אחת מן המשנה אכן הדין אמת הוא שנאכלת לשני ימים ולילה אחד וכן פסק הרמב"ם ז"ל שם ביד ולא כמו שהקשו תוס' ז"ל בדף ע"א בדבור המתחיל והאיך כוליה קרא שהקשו דתאכל לשני ימים ושני לילות לפי ראיית אותו פסוק דמוקמינן ליה בחגיגת י"ד ונלע"ד דמש"ה קתני מן הצאן ומן הבקר והדר תני מן הכבשים ומן העזים אע"ג דהיינו צאן היינו כבשים ועזים לאשמועי' דאע"ג דלכאורה שפיר טפי שלא להביא חגיגת י"ד רק מן הבקר דילמא מישתלי ומיערב ליה החגיגה בקרבן פסח וצלי לה ואתי למיכל ק"פ קודם חגיגה או לשבר בו עצמות קמ"ל דאפ"ה לא חיישינן ויכול להביאה גם מן הכבשים ומן העזים כלומ' אע"ג דבפסח כתיב ביה מן הכבשים ומן העזים תקחו אפ"ה גם החגיגה יכול להביאה מאותו המין ואפי' בן שנה ולא חיישי' דילמא מיערב ליה וי"ס דגרסי ברישא מן הבקר והדר ומן הצאן מן הכבשים ומן העזים מדוקדק הוא במה שכתבנו כלומר אה"נ שאם מוצא להביאה מן הבקר עדיף שפיר טפי ומ"מ גם לכתחלה יכול להביאה מן הכבשים ומן העזים כמו שכתבנו:
ונאכלת לשני ימים ולילה אחד: הא דלא תני נמי ונאכלת אפי' שלא למנוייה ובין צלויה ובין מבושלת משום דקאי אפסח דתנן ביה הפסח אינו נאכל אלא בלילה אינו נאכל אלא עד חצות אינו נאכל אלא למנוייו וכו' וקאמר השתא אבל חגיגה הבאה עמו נאכלת אפי' לשני ימים ולילה אחד כשלמים והשאר מובן ממילא דאינה כפסח וריש מילתא נקט דהוי אפכא מפסח וה"ה לכולהו שארא והוי כמו וכוליה כך נלע"ד:
יכין
ומן הנקבות: משא"כ פסח אינו בא מבקר או מנקיבות:
ונאכלת לשני ימים ולילה אחד: יום י"ד וט"ו ולילה שבינתים::
בועז
פירושים נוספים
- כתבי יד סרוקים של המשנה ב"אוצר כתבי יד תלמודיים" של הספרייה הלאומית
- דפים מכל רחבי ויקיטקסט שמקשרים למשנה זו
- מהדורת ויקיטקסט המבוארת
ראשונים על הפרק: רש"י |
תוספות |
רבינו חננאל |
הרמב"ן |
הריטב"א |
תוספות רי"ד |
מהר"מ חלאווה
אחרונים על הפרק: צל"ח | פני יהושע | מהרש"א | מהרש"ל | רש"ש