משנה פסחים ד ד
זרעים · מועד · נשים · נזיקין · קדשים · טהרות
<< | משנה · סדר מועד · מסכת פסחים · פרק ד · משנה ד | >>
מקום שנהגו לאכול צלי בלילי פסחים, אוכלין.
מקום שנהגו שלא לאכול, אין אוכלין.
מקום שנהגו להדליק את הנר בלילי יום הכיפורים, מדליקין.
מקום שנהגו שלא להדליק, אין מדליקין.
ומדליקין בבתי כנסיות ובבתי מדרשות, ובמבואות האפלים, ועל גבי החולים.
מְקוֹם שֶׁנָּהֲגוּ לֶאֱכוֹל צָלִי בְּלֵילֵי פְסָחִים, אוֹכְלִין. מְקוֹם שֶׁנָּהֲגוּ שֶׁלֹּא לֶאֱכוֹל, אֵין אוֹכְלִין. מְקוֹם שֶׁנָּהֲגוּ לְהַדְלִיק אֶת הַנֵּר בְּלֵילֵי יוֹם הַכִּפּוּרִים, מַדְלִיקִין. מְקוֹם שֶׁנָּהֲגוּ שֶׁלֹּא לְהַדְלִיק, אֵין מַדְלִיקִין. וּמַדְלִיקִין בְּבָתֵּי כְנֵסִיּוֹת וּבְבָתֵּי מִדְרָשׁוֹת, וּבִמְבוֹאוֹת הָאֲפֵלִים, וְעַל גַּבֵּי הַחוֹלִים:
מקום, שנהגו לאכול,
- צלי בלילי פסחים - אוכלים.
- מקום שנהגו שלא לאכול - אינן אוכלין.
- מקום, שנהגו להדליק את הנר,
- בלילי יום הכיפורים - מדליקין.
- מקום, שנהגו שלא להדליק - אינן מדליקין.
- מדליקין -
- בבתי כנסיות, ובבתי מדרשות,
- ובמבואות האפלים,
- ועל גבי החולים.
האוסרים לאכול בשר צלי בלילי הפסח, כדי שלא יחשוב הרואה שהוא כבש הפסח ויהיה כאוכל קדשים בחוץ.
מקום שנהגו להדליק את הנר וכו' - עוד יתבאר במסכת כפורים כי יום הכפורים אסור בתשמיש המטה, ויש אומרים שהדלקת הנר יביא אותו להסתכל באשתו ותשא חן בעיניו ויבוא לידי תשמיש, ויש אומרים כי האורה יפריש אותו מאשתו ואם לא תהיה שם אורה יבא לידי הרהור ויבעול:
מקום שנהגו שלא לאכול - שנראה כאוכל פסחים בחוצה לארץ י:
שנהגו להדליק את הנר ביום הכפורים - מפני שיום הכפורים אסור בתשמיש המטה, וכל זמן שהנר דולק לא ישמש שאסור לאדם לשמש מטתו לאור הנר:
שנהגו שלא להדליק - שמא יראה אשתו ותשא חן בעיניו וישמש:
ומדליקין בבתי כנסיות - ובכל מקום שאין איש ואשתו מתייחדים שם:
שלא לאכול. לשון הר"ב שנראה כאוכל פסחים בחוצה לארץ וכן לשון הר"ן. ולא ידענא מאי קאמרי דהא מקום אכילת פסחים בכל העיר ולא בכל הארץ כדתנן בסוף פרק איזהו מקומן. ולשון רש"י כאוכל פסח בחוץ [ומיהו בר"פ כיצד צולין [ע"ד.] דמייתי למתני' שם בסוגיא שם כתב ג"כ רש"י בחוצה לארץ ונ"ל שמאיזה תלמיד טועה הוגה כן ואין צ"ל אלא בחוץ]:
(י) (על הברטנורא) לשון רש"י כאוכל פסח בחוץ. דהא אכילת פסחים בכל העיר ולא בכל הארץ:
מקום שנהגו לאכול צלי: פי' דוקא בגדי שאינו מקולס ואין חוששין שמא הרואה יאמר שמקולס עשאו ונמצא אוכל פסח בח"ל ומקום שנהגו שלא לאכול משום חששא זו אינו אוכל ומ"מ במקולס לכ"ע אסור דכל כי האי ודאי מיחזי כאוכל קדשים בח"ל. ומה שכתוב בלשון הר"ן ובלשון רעז"ל בחוצה לארץ לאו דוקא אלא כלומר חוץ לירושלם כמו שהוא בפי' רש"י כאוכל פסח בחוץ. וביד פ' ח' דהל' חו"מ סי' י"א ובטור א"ח סי' תע"ג ירוש' ר' בא בעא קומי ר' אמי אפי' בשר עגל א"ל אפי' בשר עגל אפי' בשר עוף א"ל אפי' בשר עוף סבירין מימר אפי' ביצה אפי' קולקס א"ר יודן בר חנן ובלבד מן השחיטה:
מקום שנהגו להדליק וכו': דרש רבא ועמך כולם צדיקים לעולם יירשו ארץ בין שאמרו להדליק בין שאמרו שלא להדליק שניהם לדבר אחד נתכוונו להפריש ממשכבי אשה:
ומדליקין בבתי כנסיות וכו': כתב הר"א אזכרי ז"ל דמדלא קתני הכא ובכל מקום מדליקין כדקתני במתני' דלעיל ובכל מקום אין מוכרין דייק בירוש' דה"פ דמתני' דבכל מקום אפי' שנהגו שלא להדליק באלו שרי כיון דלא שכיח בהו יחוד אבל חיוב להדליק ליכא אפי' בבתי כנסיות דלא פלוג רבנן שלא יבוא לידי קלקול אפי' בדרך רחוקה ע"כ. ובגמ' תני תנא קמיה דר' יוחנן ר"ש בן אלעזר אומר יוה"כ שחל להיות בשבת אף במקום שאמרו שלא להדליק מדליקין מפני כבוד השבת עני ר' יוחנן בתריה וחכמים אוסרין ופסק הרמב"ם ז"ל הלכה כרשב"א וכן משמע בירוש': וביד ספ"ג דהל' שביתת עשור ובטור א"ח סי' תר"י:
יכין
מקום שנהגו שלא לאכול: דנראה כאוכל פסח חוץ לירושלים:
אין אוכלין: ואנן נוהגין לאסור אפי' צלי קדר, ואפי' מעופות. וח"י מתיר כל צלי קדר [תמ"ו]:
מקום שנהגו להדליק את הנר בלילי יום הכפורים: דיו"כ אסור בתשמיש המטה, ושמא ישכח וישמש, אבל כשהנר דולק, הרי בל"ז אסור לשמש לאור הנר [כסי' ר"מ סי"א] ויזכיר א"ע:
מקום שנהגו שלא להדליק: הם לא חששו לשכחה, רק חששו שמא כשיראה אשתו לאור הנר, יתקפנו יצרו וישמש במזיד. ואנן נוהגין להדליק [תר"י]:
ועל גבי החולים: דמצוה להדליק אף בכל מקום שאין לחוש לתשמיש המטה, משום כבוד היום או בשאר מקום הצורך:
בועז
פירושים נוספים
- כתבי יד סרוקים של המשנה ב"אוצר כתבי יד תלמודיים" של הספרייה הלאומית
- דפים מכל רחבי ויקיטקסט שמקשרים למשנה זו
- מהדורת ויקיטקסט המבוארת
ראשונים על הפרק: רש"י |
תוספות | רי"ף |
רבינו אשר |
ר"ן |
רבינו חננאל |
הרמב"ן |
הריטב"א |
תוספות רי"ד |
מהר"מ חלאווה
אחרונים על הפרק: צל"ח | פני יהושע | מהרש"א | מהרש"ל | רש"ש