משנה עירובין ג ה

(הופנה מהדף משנה ערובין ג ה)

זרעים · מועד · נשים · נזיקין · קדשים · טהרות
<< | משנה · סדר מועד · מסכת עירובין · פרק ג · משנה ה | >>

משנה זו במהדורה המבוארתדפים מכל רחבי ויקיטקסט שמקשרים למשנה זו

מתנה אדם על עירובו ואומר, אם באו גוים מן המזרח, עירובי למערב.

מן המערב, עירובי למזרח.

אם באו מכאן ומכאן, למקום שארצה אלך.

לא באו לא מכאן ולא מכאן, הריני כבני עירי.

אם בא חכם מן המזרח, עירובי למזרח.

מן המערב, עירובי למערב.

בא לכאן ולכאן, למקום שארצה אלך.

לא לכאן ולא לכאן, הריני כבני עירי.

רבי יהודה אומר, אם היה אחד מהן רבו, הולך אצל רבו, ואם היו שניהם רבותיו, למקום שירצה ילך.

משנה מנוקדת

מַתְנֶה אָדָם עַל עֵרוּבוֹ וְאוֹמֵר:

אִם בָּאוּ גוֹיִם מִן הַמִּזְרָח, עֵרוּבִי לַמַּעֲרָב.
מִן הַמַּעֲרָב, עֵרוּבִי לַמִּזְרָח.
אִם בָּאוּ מִכָּאן וּמִכָּאן, לְמָקוֹם שֶׁאֶרְצֶה אֵלֵךְ.
לֹא בָּאוּ לֹא מִכָּאן וְלֹא מִכָּאן, הֲרֵינִי כִּבְנֵי עִירִי.
אִם בָּא חָכָם מִן הַמִּזְרָח, עֵרוּבִי לַמִּזְרָח.
מִן הַמַּעֲרָב, עֵרוּבִי לַמַּעֲרָב.
בָּא לְכָאן וּלְכָאן, לַמָּקוֹם שֶׁאֶרְצֶה אֵלֵךְ.
לֹא לְכָאן וְלֹא לְכָאן, הֲרֵינִי כִּבְנֵי עִירִי.
רַבִּי יְהוּדָה אוֹמֵר:
אִם הָיָה אֶחָד מֵהֶן רַבּוֹ, הוֹלֵךְ אֵצֶל רַבּוֹ;
וְאִם הָיוּ שְׁנֵיהֶם רַבּוֹתָיו, לַמָּקוֹם שֶׁיִרְצֶה יֵלֵךְ:

נוסח הרמב"ם

מתנה אדם על עירובו, ואומר:

אם באו גוים מן המזרח - עירובי למערב;
ואם באו מן המערב - עירובי למזרח;
ואם באו מכאן ומכאן - למקום שארצה, אלך;
לא באו, לא מכאן ולא מכאן - הריני כבני עירי.
בא חכם מן המזרח - עירובי למזרח;
בא מן המערב - עירובי למערב;
בא מכאן ומכאן - למקום שארצה, אלך;
לא בא, לא מכאן ולא מכאן - הריני כבני עירי.
רבי יהודה אומר: אם היה אחד מהן רבו - ילך לו אצל רבו; שניהם רבותיו - למקום שירצה ילך.

פירוש הרמב"ם

"עירובי תחומין" שיעדתי לך לבארם, בכאן אבארם לך.

והוא כי יש רשות לכל אדם להלך אלפים אמה חוץ למדינה לכל רוח שירצה מארבע הרוחות למזרח ולמערב ולצפון ולדרום, וזהו "תחום שבת". ואם ירצה שום אדם מבני המדינה ללכת לאחת הרוחות יותר מאלפים אמה אז יצטרך לעירוב, וזהו "עירובי תחומין".

והגע עצמך על דרך משל, אדם שהוא רוצה ללכת לצד המזרח שלושת אלפים אמה, יקח עירוב מערב שבת ויתרחק מן המדינה אלף אמה ויניח העירוב שם ויהיה כמו ששבת באותו מקום, ויש לו ללכת ממקום עירובו אלפים אמה, וכשיהיה ממחרת רוצה לומר יום שבת או יום טוב ילך עד מקום העירוב וממקום העירוב אלפים אמה, נמצא שהלך ברוח מזרח שלושת אלפים אמה, ואסור ללכת בצד המערב אלא אלף אמה בלבד כי האלף שהוציא בצד המזרח גרע אותם מצד המערב. וכן אם הניח העירוב ברחוק אלפיים אמה מן המדינה במזרח יש לו לילך בצד מזרח ארבעת אלפים אמה, ולא ילך בצד המערב אפילו אמה אחת לפי שהוא הסיר האלפיים שהיו לו ברוח מערב והוסיפן ברוח מזרח. ועל דרך זו יוכל להוסיף עשר אמות או עשרים או מאה איזה שיעור שירצה כמו שזכרנו, וכל מה שיוסיף ברוח אחת יחסר אותו מן הרוח השנית שכנגדה עד שיגיע לתת [הארבעת] אלפים כולם ברוח אחת. ואתה שמור זה העניין ואל תצריכני להחזירו בכל מקום כי העניין הזה נזכר בהרבה מקומות.

ואמר בכאן כי יוכל אדם להתנות בעירובו, ולעשות מערב שבת שני עירובין ולהניח האחד ברחוק אלפיים אמה מן המדינה במערב והאחד ברחוק אלפיים אמה במזרח, ויתנה ויאמר אם באו גוים מן המערב אלך ארבעת אלפים אמה במזרח ואסמוך על העירוב שבמזרח, ואם באו גוים מן המזרח אסמוך על העירוב שבמערב לברוח מן הגוים. וכן אם בא חכם מן המזרח, אסמוך על העירוב שבמזרח עד שאגיע לאותו חכם. ואם יתחדש החידוש משתי הרוחות למקום שארצה אלך, כלומר יסמוך על איזה עירוב שירצה. ואם לא יתחדש חידוש הריני כבני עירי, שילך אלפים אמה לכל רוח בלבד ולא יחוש לשני העירובין.

ורבי יהודה אומר, שיגיע לרבו על כל פנים אף על פי שהאחר חכם ואין בידו הברירה שילך לאיזה מקום שירצה. וחכמים אינם מורים בזה, כי אולי יבחר אדם הקבלת פני רעהו על הקבלת פני רבו.

ואין הלכה כרבי יהודה:


פירוש רבי עובדיה מברטנורא

מתנה אדם על עירובו - מניח שני עירובין אחד לסוף אלפים למזרח ביתו ואחד לסוף אלפים למערב ביתו, ואומר אם באו עובדי כוכבים למזרח וצריך אני לברוח מפניהם יקנה לי עירובי שבמערב ויהיו לי למערב ביתי ד' אלפים אמה. ואע"ג דלא אתו עד למחר, אמרינן יש ברירה דבין השמשות קנה ליה עירובא דאידך גיסא:

הריני כבני עירי - אלפים מעירי לכל רוח ואיני צריך להשתכר לכאן ולהפסיד מכאן:

אם בא חכם למזרח - חוץ לתחום עירי ורוצה אני ללמוד מפיו, ועכשיו איני יודע לאיזה צד יבא ולמחר אשמע מבני אדם הבאים משם לכאן ע"י עירוב:

רבי יהודה אומר - אם באו מכאן ומכאן, ואחד מהם רבו, ילך אצל רבו ולא אצל האחר דקים לן בגויה דבשעת קניית עירוב בין השמשות דעתיה דלקני ליה ההוא עירוב דלצד רביה. ואין הלכה כר"י, דזמנין דניחא ליה לאינש בחבריה טפי מרביה:

פירוש תוספות יום טוב

מתנה אדם על ערובו. [כתב הר"ב מניח שני ערובין וכו' ובירושלמי כיני מתני' מתנה אדם על עירוביו ומה שפי' הר"ב דאמרי' יש ברירה. היינו כדכתב בפ"ז דדמאי משנה ד' דבדרבנן יש ברירה ותחומין דרבנן כדסתם פ"ה משנה ה' ובסוף פ"ב דכתובות. וכ"כ המגיד בפ"ח מה"ע וב"י סימן תי"ג ועיין בפ"ה דנדרים:

[ואם היו שניהם רבותיו. איצטריך לאשמועינן אפי' אחד רבו מובהק. תוס']:

פירוש עיקר תוספות יום טוב

(יד) (על הברטנורא) ובירושלמי, כיני מתניתין מתנה אדם על ערובו:

(טו) (על הברטנורא) דבדרבנן ותחומין דרבנן כדסתם פ"ה מ"ה:

(טז) (על המשנה) ואם כו'. איצטריך אפילו אחד רבו מובהק. תוספ':

מלאכת שלמה (שלמה עדני)

אם באו עובדי כוכבים וכו':   

אם בא חכם וכו':    לפי שדרך העולם לברוח מפני עו"ג ומפני לסטים ולצאת לקראת חכם ללמוד תורה מפיו לפיכך נקטה במתני'. ה"ר יהונתן ז"ל. ירושלמי דפירקין ודפ' האומר דקדושין א"ר אלעזר מאן תנא אם באו אם לא באו ר"מ דבעי תנאי כפול היידן ר"מ חברייא אמרין ר"מ דקדושין דתניא וכו' ר' יוסה אומר ר"מ דעירובין דתנן לעיל בפירקין אם ספק ר"מ ור' יהודה אומרים ה"ז חמר גמל ר' יוסי ור' שמעון אומרים ספק העירוב כשר ע"כ. תו גרסי' התם באו גוים מן המזרח עירובו למערב אית תנאי תנו במזרח מאן דמר במזרח באילן חכימיא מאן דמר במערב ברגיל:

[בסוף פי' ר"ע ז"ל נראה שצריך לומר ואין הלכה כר' יהודה וטעמא דרבנן דסברי דזימנין וכו' וכבר אפשר לישבו בלא הג"ה וק"ל] ובגמ' כי אתא ר' יצחק תני איפכא פי' אייתי מתניתא בידיה דתנו איפכא בורח מן החכם ומתנה אם בא חכם למזרח עירובי למערב וכו' ולגבי גוים תנא דלההוא צד דליתו גוים ליקני ערובי קשיא גוים אגוים קשיא חכם אחכם גוים אגוים ל"ק הא בגבאי המס ובורח מפניהם הא במרי דמתא צריך הוא לפייס או לצעוק. חכם אחכם נמי ל"ק הא במותיב פירקי דעת האדם לילך ולשמוע הא דר' יצחק במיקרי שמע כלומר מלמד תינוקות. ונלע"ד דהיינו נמי פירושא דהירושלמי דלעיל בסמוך: תו גרסי' בגמ' אמר רב הואיל ואשכחן מתניתא דתני איו דלא הכי הוא מתני' אינה עיקר פי' דמתני' קתני לר' יהודה היו שניהם רבותיו למקום שירצה ילך אלמא אית ליה לר' יהודה ברירה דהא עירוב מאתמול קנה ואיהו השתא הוא דקא בריר ליה ואמרי' הוברר הדבר דמאתמול נמי דעתיה להאי היה ובדרבנן יש ברירה דתחומין אע"פ שיש להם סמך מקראי דרבנן נינהו. וממתניתא דתני איו משמע דס"ל לר' יהודה דאין ברירה אפי' בדרבנן דתני איו ר' יהודה אומר אין אדם מתנה על שני דברים כאחד לומר בא לכאן ולכאן למקום שארצה אלך דאין ברירה אלא על אחד ואינו יודע להיכן יבא יכול להתנות ולומר בא חכם למזרח עירובי למזרח ואם בא חכם למערב עירובי למערב וטעמא הוי משום דגלוי מילתא בעלמא הוא דההוא עירוב קנה דמיירי שבא חכם כבר קודם בין השמשות אבל זה אינו יודע להיכן בא או אם בא או לאו ואין זה סמך על ברירת ספק אלא קניה ודיאית שהרי אמר לצד החכם יקנה לי העירוב והחכם כבר בא קודם קניית הערוב וקנה. אבל על שני דברים כאחד לומר אם בא מכאן ומכאן למקום שארצה אלך אינו יכול להתנות. ופרכינן אדרבא ליתא לדאיו דמתני' עיקר וההיא ברייתא היא ומשני לא ס"ד לאפוקי ההיא דאיו דהא שמעי' ליה לר' יהודה דלית ליה ברירה דתניא הלוקח יין מבין הכותים אומר שני לוגין שאני עתיד להפריש הרי הן תרומה ועשרה מעשר ראשון ותשעה מעשר שני ומיחל ושותה ולאחד זמן יפריש התרומה והמעשר ואמרי' הוברר הדבר שזהו תרומה דברי ר"מ ר' יהודה ור' יוסי ור' שמעון אוסרין פי' רש"י ז"ל קס"ד השתא דטעמייהו משום דקסברי אין ברירה עולא אמר ליתא לדאיו מקמי מתני' דבההיא ברייתא זוגי תנינו דברי ר"מ ור' יהודה ר' יוסי ור' שמעון אוסרין. ובגמ' רמי דר' יוסי אדר' יוסי ור"ש אדר' שמעון ומשני לה ומסקינן דהתם ביין לאו מטעם ברירה פליגי אלא כדקתני טעמא בברייתא בהדיא א"ל לר"מ אי אתה מודה שמא יבקע הנוד ונמצא שותה טבלין למפרע אמר להן לכשיבקע נעיין בדבר לאוסרו כלומ' דלא חיישי' להכי דלא שכיח דאי בעי מסר ליה לשומר:

תפארת ישראל

יכין

מתנה אדם על ערובו:    שמניח בי' עירובין, א' למזרח וא' למערב לסוף אלפיים מעירו:

ואומר אם באו עובדי כוכבים:    גובי המס:

מן המזרח ערובי למערב:    לברוח מפניהם לסוף ד' אלפים אמה:

מן המערב ערובי למזרח אם באו מכאן ומכאן למקום שארצה אלך:    ואע"ג דלא אתו עד למחר. בתחומין דרבנן אמרינן יש ברירה.

לא באו לא מכאן ולא מכאן הריני כבני עירי:    לילך אלפים מעירי לכל רוח, ואינו צריך להשתכר לכאן. ולהפסיד ע"י זה לכאן:

אם בא חכם מן המזרח:    ד' אלפים אמה מעירו:

ערובי למזרח:    לילך לשמוע דרשתו:

מן המערב עירובי למערב בא לכאן ולכאן למקום שארצה אלך:    וקמ"ל גם בבא דחכם, לאשמעינן דבין בבריחה ובין בהקרבות אמרינן יש ברירה בתחומין אי נמי נקט סיפא לאשמעינן פלוגתא דר"י:

לא לכאן ולא לכאן הריני כבני עירי רבי יהודה אומר אם היה אחד מהן רבו הולך אצל רבו ואם היו שניהם רבותיו למקום שירצה ילך:    אפי' א' מהן רבו מובהק וקיי"ל כת"ק. דאפי' א' מהן רבו ילך למי שירצה:

בועז


להלכתא גבירתא של תפארת ישראל לחץ כאן

פירושים נוספים