משנה עירובין ג ו

זרעים · מועד · נשים · נזיקין · קדשים · טהרות
<< | משנה · סדר מועד · מסכת עירובין · פרק ג · משנה ו | >>

משנה זו במהדורה המבוארתדפים מכל רחבי ויקיטקסט שמקשרים למשנה זו

רבי אליעזר אומר, יום טוב הסמוך לשבת, בין מלפניה ובין מלאחריה, מערב אדם שני עירובין ואומר, עירובי הראשון למזרח, והשני למערב.

הראשון למערב, והשני למזרח.

עירובי הראשון, והשני כבני עירי.

עירובי השני, והראשון כבני עירי.

וחכמים אומרים, מערב לרוח אחת, או אינו מערב כל עיקר.

או מערב לשני ימים, או אינו מערב כל עיקר.

כיצד יעשה? מוליכו בראשון, ומחשיך עליו ונוטלו ובא לו.

בשני מחשיך עליו ואוכלו.

ונמצא משתכר בהליכתו ומשתכר בעירובו.

נאכל בראשון, עירובו לראשון ואינו עירוב לשני.

אמר להם רבי אליעזר, מודים אתם לי שהן שתי קדושות.

משנה מנוקדת

רַבִּי אֱלִיעֶזֶר אוֹמֵר:

יוֹם טוֹב הַסָּמוּךְ לְשַׁבָּת, בֵּין מִלְּפָנֶיהָ וּבֵין מִלְּאַחֲרֶיהָ, מְעָרֵב אָדָם שְׁנֵי עֵרוּבִין וְאוֹמֵר:
עֵרוּבִי הָרִאשׁוֹן לַמִּזְרָח, וְהַשֵּׁנִי לַמַּעֲרָב.
הָרִאשׁוֹן לַמַּעֲרָב, וְהַשֵּׁנִי לַמִּזְרָח.
עֵרוּבִי הָרִאשׁוֹן, וְהַשֵּׁנִי כִּבְנֵי עִירִי.
עֵרוּבִי הַשֵּׁנִי, וְהָרִאשׁוֹן כִּבְנֵי עִירִי.
וַחֲכָמִים אוֹמְרִים:
מְעָרֵב לְרוּחַ אַחַת, אוֹ אֵינוֹ מְעָרֵב כָּל עִקָּר.
אוֹ מְעָרֵב לִשְׁנֵי יָמִים, אוֹ אֵינוֹ מְעָרֵב כָּל עִקָּר.
כֵּיצַד יַעֲשֶׂה?
מוֹלִיכוֹ בָּרִאשׁוֹן, וּמַחֲשִׁיךְ עָלָיו, וְנוֹטְלוֹ וּבָא לוֹ;
בַּשֵׁנִי מַחֲשִׁיךְ עָלָיו וְאוֹכְלוֹ;
וְנִמְצָא מִשְׂתַּכֵּר בַּהֲלִיכָתוֹ וּמִשְׂתַּכֵּר בְּעֵרוּבוֹ.
נֶאֱכַל בָּרִאשׁוֹן, עֵרוּבוֹ לָרִאשׁוֹן וְאֵינוֹ עֵרוּב לַשֵּׁנִי.
אָמַר לָהֶם רַבִּי אֱלִיעֶזֶר:
מוֹדִים אַתֶּם לִי שֶׁהֵן שְׁתֵּי קְדֻשּׁוֹת:

נוסח הרמב"ם

רבי אליעזר אומר:

יום טוב שהוא סמוך לשבת, בין מלפניה בין מלאחריה -
מערב אדם שני ערובין, ואומר:
עירובי הראשון למזרח, והשני למערב; הראשון למערב, והשני למזרח;
עירובי בראשון, והשני כבני עירי; עירובי בשני, והראשון כבני עירי.
וחכמים אומרים:
או מערב לרוח אחת, או אינו מערב כל עיקר;
או מערב לשני ימים, או אינו מערב כל עיקר.
כיצד יעשה?
מוליכו בראשון - ומחשיך עליו, ונוטלו ובא לו;
ובשני - מחשיך עליו, ואוכלו ובא לו;
נמצא משתכר בהליכתו, ומשתכר בעירובו.
נאכל בראשון - עירוב לראשון, ואינו עירוב לשני.
אמר להם רבי אליעזר: אי אתם מודים לי שהן שתי קדושות.

פירוש הרמב"ם

רבי אליעזר סובר, כי שבת ויום טוב שתי קדושות הן וכל אחד מהן מובדל מחבירו, ולפיכך מותר לאדם שיעשה שני עירובי תחומין מערב יום טוב כשחל יום טוב להיות בערב שבת, או מערב שבת אם חל יום טוב ביום ראשון. ויניח העירוב האחד במזרח והשני במערב ויסמוך על האחד מהם ביום טוב ועל השני בשבת, או יעשה עירוב באחת הרוחות ויסמוך עליו באחד מן הימים וביום השני יהיה כבני עירו וילך למקום שהן יכולים ללכת, ויש בידו הברירה באלו הפנים כולם.

וחכמים אמרו קדושה אחת הן, לפיכך אין לו רשות לערב אלא ברוח אחת לשני הימים. ומה שאמרו חכמים בכאן בזאת המשנה הם כמו טוענים על רבי אליעזר, ושיעור טענתם שהם אומרים לו כך, כמו שהאדם אי אפשר לו לערב ביום אחד חציו למזרח וחציו למערב אבל הוא מערב לרוח אחת בלבד או אינו מערב כל עיקר, כמו כן בשני ימים יערב לרוח אחת בשני הימים או אינו מערב כל עיקר לפי שהם חושבין אותם קדושה אחת לחומרא, וחושבין אותם שתי קדושות לעניין שהוא חייב לחזור ולהניח עירוב אחר כאשר תראה בדמיונם.

והעיקר אצלנו מי שעירב בפת בראשון ורצה לערב בפת בשני צריך שיערב באותו העירוב. ולפיכך 'נוטלו ובא לו, וזה אי אפשר לו אלא כשיחול יום טוב בערב שבת, הוא שאפשר לו שיוליך העירוב יום חמישי ומחשיך עליו ויביא אותו ויוליכנו, ולמחר שהיא יום טוב יחשיך עליו ויאכלנו לפי שהוא שבת ואינו יכול להחזירו. וכשיהיה יום טוב אחר שבת, אין לו דרך אחרת אלא שיניחנו שם מערב שבת במקום מוכן וישאר שם עד מוצאי שבת שהוא ליל יום טוב.

וכששמע אותם רבי אליעזר שהם הצריכו לו להחזרת העירוב, אמר להם מודים אתם לי שהן שתי קדושות, ולולי זה היה מספיק לו שיחשיך עליו בראשון. והן דנין לחומרא כמו שזכרתי לך.

והלכה כרבי אליעזר בסברתו שהן שתי קדושות, ויש לו לעשות כל מה שזכר.

ומה שחייב שלא נתיר לעשות עירוב ביום טוב לשבת, לפי שהעיקר אצלנו אין יום טוב מכין לשבת כאשר נבאר במסכת ביצה, ולפיכך נערב לשבת מערב יום טוב:


פירוש רבי עובדיה מברטנורא

מערב אדם שני עירובין - אם היה צריך לילך יום ראשון לכאן ויום שני לכאן, יכול לערב למזרח ולמערב ערב יום הראשון , ואומר עירובי של מזרח יקנה לי היום לצורך מחר, ועירובי של מערב יקנה לי בין השמשות דלמחר לצורך יום שני. דקסבר ר"א שבת ויו"ט לאו כחד יומא אריכא נינהו אלא ב' קדושות [הן], ובין השמשות דקמא לדידיה הוא דקני ולא ליום שני:

עירובי בראשון ובשני כבני עירי - כלומר ואם לא היה צריך לילך אלא ביום ראשון, ובשני א"צ לזוז ממקומו ואינו רוצה להפסיד לא אלפים של תחומו מכאן ולא אלפים של תחומו מכאן, יערב עירוב אחד לצד שהוא רוצה לילך בו ביום ראשון, ואומר עירובי זה יקנה לי לצורך מחר, ובשני הריני כבני עירי שלא עירבו. או אם היה צריך לילך בשני ולא בראשון, יאמר עירוב זה יקנה לי בין השמשות של מחר ובראשון אהיה כבני עירי:

או מערב לשני הימים - היינו לרוח אחת דאמרי לעיל. והא תו למה לי. אלא הכי קאמרי ליה רבנן לרבי אליעזר אי אתה מודה ליום אחד דאו מערב לרוח אחת או אינו מערב כל עיקר, שאינו יכול לומר חצי יום עירובי למזרח וחצי יום עירובי למערב. לשני הימים נמי, דהיינו לשבת ויום טוב, או מערב כמו ליום אחד או אינו מערב כל עיקר. דספיקא להו לרבנן שבת ויום טוב אי כיומא אריכא דמו אי לא, ועבדי הכא לחומרא דאין יכול לערב לשתי רוחות דלמא חדא קדושה היא, והכא לחומרא דאמרי לקמן נאכל בראשון אין עירוב לשני, דלמא שתי קדושות הן ולא כיומא אריכא דמו:

מוליכו - השליח ערב יום טוב שלפני שבת ומחשיך עליו עד שיקנה העירוב:

ונוטל ובא לו - שמא יאבד ושוב אין לו עירוב לשני, כדקתני נאכל עירובו בראשון עירוב לראשון ואין עירוב לשני:

ובשני - חוזר ומוליכו בשני. דקיימא לן המערב בפת בראשון ורוצה לערב בפת בשני צריך שיערב באותו עירוב עצמו שקרא עליו שם מאתמול, ועתה שותק. אבל לא בפת אחרת דבעי למיקרא עליה השתא שם עירוב והוי מכין מיום טוב לשבת:

נמצא משתכר בהליכתו - כלומר קונה לו הליכה ליום מחר:

ומשתכר בעירובו - שאוכלו. ויו"ט אחר השבת דלא אפשר בהכי, מוליכו בראשון ואינו אוכלו וחוזר והולך שם בשני לראות אם קיים העירוב מחשיך עליו, ואם רוצה יאכלנו אחרי כן:

מודים אתם לי שהן שתי קדושות - דאמריתו נאכל עירוב בראשון אין עירוב לשני, ואי חדא קדושה נינהו הוה ליה כחד יומא אריכתא ויקנה בין השמשות של ראשון לשניהם, וכיון דשתי קדושות נינהו יכול לערב נמי לשתי רוחות, ורבנן אזלי הכא לחומרא והכא לחומרא כדאמרן, משום דמספקא להו. והלכה כרבי אליעזר דשבת ויום טוב שתי קדושות הן:

פירוש תוספות יום טוב

מערב אדם שני עירובין. מוקמינן בגמרא כגון דמנח ליה בסוף אלף אמה לכאן ובסוף אלף אמה לכאן דאלת"ה אלא דמנח ליה לסוף אנפים לכאן. נמצא שהפסיד כל האלפים של צד אחרת והרי אינו יכול לילך ביום הראשון אל מקום הערוב של יום השני ואנן בעינן שיהא הוא וערובו במקום אחד בשעה שיקנה הערוב וכדתנן במשנה ד'. ומ"ש הר"ב שיערב ערב יום הראשון משום יו"ט שחל להיות אחר השבת נקט ליה שאי אפשר לו ביום השבת להוליך הערוב אבל ביו"ט שלפני השבת יכול ליטול אותו הפת עצמו שכבר נקרא עליו שם ערוב ולהוליכו לרוח האחרת דהא מפרש לקמן בד"ה ובשני כו' דבאותו ערוב עצמו לא הוי כמכין מיו"ט לשבת. ואין נראה לחלק בין מוליכו לאותו רוח שכבר היה שם מאתמול. או מוליכו לרוח אחרת שכיון שנקרא עליו שם עירוב תו מצי לאנוחיה בשתיקה ולא הוי הכנה. וכ"כ בטור סי' תי"ו בהדיא לענין עירוב שתי רוחות. [ומ"ש הר"ב דהל' כר"א. גמ']:

ובשני כבני עירי. כתב הר"ב ואינו רוצה להפסיד לא אלפים של תחומו מכאן ולא אלפים של תחומו מכאן. כלומר לאיזה רוח שעירב אינו רוצה להפסיד האלפים שכנגדה בין שעירב מכאן בין שעירב מכאן. אבל לעולם אין כאן הפסד אלא פעם אחת אלפים והיינו אותן אלפים שברוח שהיא כנגד אותו שעירב בה ועי' ל' הר"ב במשנה דלעיל בד"ה הריני כו':

מוליכו. פי' הר"ב השליח וכן פי' רש"י. וטעמייהו דאילו ע"י עצמו הא קי"ל במשנה ט' פ"ז דעיקר ערוב ברגל ואין צריך פת:

משתכר כו'. )וכ"ש לרבי אליעזר בעינן שיהא קיים בין השמשות דשני כמו שכתב הרמב"ם בפרק ח' מה"ע והטור סימן תי"ו. שאם אינו קיים אין כאן עירוב ליום שני דהא קדושה אחריתא היא. הילכך האי משתכר כו' לא אמרו חכמים לאפוקי מדר' אליעזר. אלא מלתא אגב אורחא קאמרי:

פירוש עיקר תוספות יום טוב

(יז) (על המשנה) שני עירובין. כגון דאנח ליה בסוף אלף אמה לכאן ואלף אמה לכאן. דאלת"ה אלא דמנח ליה לסוף אלפים לכאן נמצא שמפסיד כל האלפים של צד אחרת והרי אינו יכול לילך ביום האחד אל מקום העירוב של יום הב' ואנן בעינן שיהא הוא ועירובו במקום אחד בשעה שיקנה העירוב וכדתנן במ"ד:

(יח) (על הברטנורא) משום י"ט שחל להיות אחר השבת נקיט ליה, שא"א לו ביום השבת להוליך העירוב. אבל ביו"ט שלפני השבת יכול ליטול אותו הפת עצמו שכבר נקרא עליו שם עירוב ולהוליכו לרוח אחרת. ועתוי"ט:

(יט) (על הברטנורא) כלומר לאיזה רוח שעירב אינו רוצה להפסיד האלפים שכנגדו כו' אבל לעולם אין כאן הפסד אלא אלפים מצד אחד והיינו אותן אלפים שהוא כנגד אותו שעירב בה:

(כ) (על הברטנורא) טעמו דאלו על ידי עצמו הא קיימא לן דעיקר עירוב ברגל ואינו צריך פת:

(כא) (על המשנה) משתכר. וכל שכן לר' אליעזר בעינן שיהיה קיים ביה"ש דשני כמ"ש הר"מ שאם אינו קיים אין כאן עירוב ליום שני דהא קדושא אחריתא היא הלכך האי משתכר כו' לא אמרו חכמים לאפוקי מדר"א. אלא מלתא אגב אורחא קאמרי:

מלאכת שלמה (שלמה עדני)

ר' אליעזר אומר:    י"ט וכו' ביד פ"ח דהלכות עירובין סי' ה' ח' ט' ובטור א"ח סי' תי"ו:

עירובי בראשון ובשני כבני עירי עירובי בשני ובראשון כבני עירי:    גרסי' בבית וה"נ גרסי' בסמוך:

מערב אדם שני עירובין:    מוקמינן ליה בגמ' כגון במנח ליה בסוף אלף אמה לכאן ובסוף אלף אמה לכאן דלא הוה צריך למיזל לא בראשון ולא בשני אלא שלשת אלפים ונתן עירובו בסוף אלף לכל צד הלכך ביום ראשון אע"פ שקנה עירובו למזרח יכול לילך אצל עירובו במערב דהא ממקום עירוב שבמזרח עד עירובו שבמערב אלפים הוא דהוה:

וחכמים אומרים או מערב לרוח אחת:    ירושלמי כיני מתניתא או מערב לרוח אחת לשני ימים או אינו מערב כל עיקר מודה ר' אליעזר שאינו מערב חצי יום בדרום וחצי יום בצפון חצי יום בדרום וחצי יום בצפון לבני עירו א"ל כשם שלא חלקת לנו יום אחד כך לא תחלוק לנו שני ימים ע"כ:

כיצר יעשה:    בפרקין דף ל"ג:

בשני מחשיך עליו ואוכלו ובא לו נמצא וכו':    כך צ"ל:

ה"ג מודים אתם שהן שתי קדושות:    וכן משמע מפי' רש"י ז"ל שהביא רעז"ל וגם מן הברייתא דאיתא בגמ' משמע כן: וכתב ה"ר יהונתן ז"ל אליבא דרבנן דמספקא להו אי שתי קדושות הן או אחת צ"ע אם הוא כבני עירו ויש לו אלפים אמה לכל רוח או דילמא כיון דמשום ספק הוא אין לו אלא אלפים אמה לבדן ואין לו לצאת כנגד אותו רוח שעירב אפי' אמה אחת. ולכאורה משמע דאין לו אלא אלפים אמה לבדן ונעשה חמר גמל ופלוגתא דר' יוסי ור' יהודה היא (בברייתא בגמ') דלר' יוסי ודאי שתי קדושות הן והרי הוא כבני עירו אע"ג דאזיל לחומרא דאין יכול לערב לשתי רוחות ור' יהודה ס"ל דחמר וגמל הוא ואין לו אלא אלפים אמה אבל ממה נפשך בהנהו אלפים משתרי עכ"ל ז"ל: ועוד בסוף הברייתא תניא אמר להם ר"א אי אתם מודים שאם עירב ברגליו ביום ראשון מערב ברגליו ביום שני נאכל עירובו ביום ראשון אין יוצא עליו ביום שני א"ל אבל. וכתבו תוס' ז"ל לאו לגמרי מודו ליה לר' אליעזר דלר' אליעזר הוי כבני עירו ולרבנן כיון דמספקא להו הוי כחמר גמל ע"כ. ומסיים בברייתא אמרו לו לר' אליעזר אי אתה מודה שאין מערבין בתחלה מיו"ט לשבת פי' אם לא עירב בין השמשות של עיו"ט והוצרך לצאת בשבת אי אתה מודה שאינו יכול לערב מי"ט לשבת אלמא קדושה אחת הן והרי הוא כיום אחד שאינו יכול לערב בחצי היום אם לא עירב בין השמשות אמר להן אבל והוא סבר התם משום הכנה שמכין מי"ט לשבת ולאו משו' טעמא דחד יומא הוא:

תפארת ישראל

יכין

ר"א אומר יום טוב הסמוך לשבת בין מלפניה ובין מלאחריה מערב אדם שני עירובין:    אם צריך לילך בכל יום לצד אחר. ומיירי במניח עירובו לסוף אלף אמה מהעיר. דאי במניחן לסוף אלפיים, הרי שהפסיד כל האלפיים שלצד אחרת מעירו, ואינו יכול לבוא ביה"ש השני למקום עירובו:

ואומר ערובי הראשון:    ליום ראשון:

למזרח והשני למערב:    ר"ל וליום שני למערב:

הראשון למערב והשני למזרח:    מיהו אם יום ראשון יו"ט. יכול ליטול אותו עירוב שעירב בו ביום ראשון. מוליכו למקום שרוצה לערב בשבת ואם יום ראשון שבת, שא"א לו להוליכו למקום השני, צריך להניח ב' עיר בין מע"ש:

כבני עירי:    ר"ל אהיה כבני עירי שלא עירבו, ויהיה לי אלפיים לכל רוח:

ערובי השני והראשון כבני עירי:    דס"ל לר"א יו"ט ושבת ב' קדושות הן, ולא קנה ביה"ש של הראשון גם ליום השני. ולפיכך יכול לערב לו לרוח אחר:

וחכמים אומרים מערב לרוח אחת או אינו מערב כל עיקר או מערב לשני ימים או אינו מערב כל עיקר:    הא דכפלו רבנן דבריהם, דהרי מאי דקאמרו מערב לב' ימים, על כרחך נמי לרוח א' קאמרו. ה"ק רבנן לר"א. הרי מודית במערב ליום א', שצריך לערב לרוח א', ולא חצי יום למזרח וחצי יום למערב. ה"נ במערב לב' ימים צריך שיערב בהם לרוח א'. דרבנן מספקא להו אי יו"ט ושבת הסמוכין, קדושה א' הן, ושניהן כיומא אריכתא נינהי, או ב' קדושות הן. להכי מחמרינן שצריך שיערב עירוב א' לב' הימים לרוח א' דשמא קדושה א' הן. ושניהן כיומא אריכתא נינהו, ומחמרינן נמי בסיפא כשנאכל עירובו בראשון, דשמא ב' קדושות הן:

כיצד יעשה:    מיירי במערב ב' הימים לרוח א', הרי לדידהו צריך שיהיה העירוב במקומו גם בבין השמשות השני, דשמא ב' קדושות הן, ושמא יאבד העירוב ביום א' להכי נוטל לביתו אחר הבין השמשות:

מוליכו בראשון ומחשיך עליו:    שיקנה העירוב שם שביתה בין השמשות:

ונוטלו ובא:    שלא יאבד עירובו:

בשני מחשיך עליו ואוכלו:    דבשני שהוא שבת, אי אפשר שיביאו לביתו. מיהו אם חל שבת תחלה, ע"כ ישאר שם העירוב בשבת ובודק בבין השמשות השני אם העירוב קיים:

ונמצא משתכר בהליכתו ומשתכר כערוכו:    דאם היה נאבד עירובו בראשון, היה מפסיד עירובו, וגם הליכתו שביום ב'. דבפת אחר א"א שיערב לשני, דהו"ל כמכין מיו"ט לשבת. ומה"ט ג"כ בביה"ש הב' כשמניח העירוב לא יאמר כלום, דגם האמירה שיהיה זה לעירובו למחר, מחשב כמכין מיו"ט לשבת. (אב"י וכולהו מתני' מיירי במערב ע"י שליח, דאי ע"י עצמו, א"צ לפת כלל, כיון שמחשיך שם הרי עירב ברגליו וכא"ח ת"ט ס"ז):

אמר להם רבי אליעזר מודים אתם לי שהן שתי קדושות:    בנאכל עירובו בראשון. א"כ ה"ה כשעירב לב' הימים. ולרבנן רק משום ספיקא מחמרינן. וקיי"ל כר"א (שו"ע או"ח, תטז):

בועז


להלכתא גבירתא של תפארת ישראל לחץ כאן

פירושים נוספים