משנה עירובין ג ד

(הופנה מהדף משנה ערובין ג ד)

זרעים · מועד · נשים · נזיקין · קדשים · טהרות
<< | משנה · סדר מועד · מסכת עירובין · פרק ג · משנה ד | >>

משנה זו במהדורה המבוארתדפים מכל רחבי ויקיטקסט שמקשרים למשנה זו

נתגלגל חוץ לתחום, ונפל עליו גל, או נשרף, או תרומה ונטמאת, מבעוד יום, אינו עירוב.

משחשיכה, הרי זה עירוב.

אם ספק, רבי מאיר ורבי יהודה אומרים, הרי זה חמר גמל.

רבי יוסי (ורבי שמעון) אומרים, ספק עירוב, כשר.

אמר רבי יוסי, אבטולמוס העיד משום חמישה זקנים על ספק עירוב שכשר.

משנה מנוקדת

נִתְגַּלְגֵּל חוּץ לַתְּחוּם,

וְנָפַל עָלָיו גַּל, אוֹ נִשְׂרַף,
אוֹ תְּרוּמָה וְנִטְמֵאת,
מִבְּעוֹד יוֹם,
אֵינוֹ עֵרוּב.
מִשֶׁחֲשֵׁכָה,
הֲרֵי זֶה עֵרוּב.
אִם סָפֵק,
רַבִּי מֵאִיר וְרַבִּי יְהוּדָה אוֹמְרִים:
הֲרֵי זֶה חַמָּר גַּמָּל.
רַבִּי יוֹסֵי וְרַבִּי שִׁמְעוֹן אוֹמְרִים:
סְפֵק עֵרוּב, כָּשֵׁר.
אָמַר רַבִּי יוֹסֵי:
אַבְטֻלְמוֹס הֵעִיד מִשּׁוּם חֲמִשָּׁה זְקֵנִים עַל סְפֵק עֵרוּב, שֶׁכָּשֵׁר:

נוסח הרמב"ם

נתגלגל חוץ לתחום, ונפל עליו גל, או נשרף, או תרומה ונטמאת -

מבעוד יום - אינו עירוב.
משחשיכה - הרי זה עירוב.
ואם ספק -
רבי מאיר, ורבי יהודה אומרים: הרי זה חמר גמל.
רבי יוסי, ורבי שמעון אומרים: ספק העירוב כשר.
אמר רבי יוסי: העיד אבטולס משום חמישה זקנים, שספק העירוב כשר.

פירוש הרמב"ם

נתגלגל חוץ וכו' עד כשר - כבר ידעת כי המאמר באלו ההלכות כולם אינו אלא בעירובי תחומין. וידעת כי שעת קניית העירוב בין השמשות, וכשיגיע עת בין השמשות והעירוב מצוי ראוי לאכילה אין שואלין עליו אם נאבד לאחר כך. ודע כי כשיניח אדם עירובו באיזה מקום שיניחנו כי יש לו ארבע אמות במקום עירובו, והוא באמצע הארבע אמות.

ואמרם נתגלגל חוץ לתחום - הוא שיתגלגל ברחוק שתי אמות ממקומו שהונח שם, ואז יהיה חוץ לתחום ולא יהיה מותר לו להחזירו.

ופירוש גמל וחמר - כי זה הוא כמושך גמל וחמור, ועניין זה הדמיון כי המושך גמל וחמור אינו יכול ללכת האחד מהם מפני האחר, כי הגמל אינו הולך אלא כשילך המושכו לפניו והחמור אינו הולך אלא כשילך המחמר אותו לאחריו, ומפני זה כשילך האחד יעמוד השני ולא יוכל ללכת.

כמו כן זה שנסתפק בעירוב, אי אפשר לו ללכת למקום שעירב שמא נפסד העירוב מבעוד יום ואינו עירוב, וגם כן אינו יכול ללכת אלפים אמה לכל רוח כמו שהיה יכול מקודם, שמא נפסד העירוב משתחשך ועירוב היה בין השמשות ואסור לו ללכת אלא למקום שעירב ודנו אותו לחומרא. ואם עירב בדרך משל ללכת אלף אמה במזרח בלבד ושלושת אלפים במערב כאשר נבאר לפנים, ונפל בעירוב מה שנפל מן הספק, אינו הולך במזרח אלא אלף אמה ובמערב אלפיים בלבד.

ורבי יוסי ורבי שמעון אומרים כי ספק העירוב כשר, כי הם אומרים העמידו על חזקתו.

ורבי מאיר ורבי יהודה אומרים כי תחומין של תורה, לחומרא יהיה הדין בשבת.

והשמיענו נתגלגל שלא נשאר העירוב במקומו, וכמו כן נפל עליו גל שנשאר במקומו הכל שווה, או הפך אומרו נפל עליו גל שאי אפשר להוציאו אלא אחר חפירה, או נתגלגל שאפשר שישיבנו הרוח הכל שווה.

והשמיענו נשרף, להודיענו כוח זה הדין אצל רבי יוסי שהוא מכשיר אפילו נשרף שנעדר מהכל.

וכמו כן, כך הדין אצל רבי מאיר שהוא מחמיר ואפילו היתה תרומה גדולה ונטמאת, שהיא עומדת במקומה וכמות שהיתה אבל נסתפק בטומאתה אם נטמאת מבעוד יום אם לא.

והלכה כרבי יוסי, ורבי שמעון:


פירוש רבי עובדיה מברטנורא

נתגלגל חוץ לתחום אינו עירוב - הואיל ויש מביתו שהוא לן שם עד עירובו יותר מאלפים אמה לא מצי למיזל ולמשקליה. והוא שנתגלגל שתי אמות חוץ לאלפים אמה שכל אדם יש לו ארבע אמות ממקום עירובו, שתי אמות מצד מזרחו של עירוב ושתי אמות מצד מערבו:

נפל עליו גל - והוא דבעי מרא וחצינא לפנוייה, דהויא מלאכה ולא שבות:

תרומה ונטמאת - דהשתא לא חזיא לא לדידיה ולא לאחריני. ואצטריך תנא לאשמעינן נתגלגל חוץ לתחום ונפל עליו גל, דאי אשמעינן נתגלגל, משום דליתיה גביה הוי הוא במקום אחד ועירובו במקום אחר, אבל נפל עליו גל דאיתיה גביה אימא להוי עירוב. ואי אשמעינן נפל עליו גל דלא מצי שקיל ליה אלא במלאכה במרא וחצינא. אבל נתגלגל דאפשר דנשיב זיקא ומהדר ליה לתוך התחום אימא ליהוי עירוב קמ"ל. ותנא נשרף להודיעך כחו דרבי יוסי דאע"ג דאינו בעולם משום ספק לא מתסר. ותנא תרומה שנטמאת להודיעך כחו דר"מ דאע"ג דישנו בעולם וי"ל העמידנה בין השמשות על חזקתה של קודם לכן וטהורה היתה אפ"ה, לא אמרינן חזקה לקולא:

משחשיכה הרי זה עירוב - דלאחר שקנה בין השמשות אין חוששין לו אם נאבד:

הרי זה חמר גמל - דמספקא לן אי קנה ליה עירוב והכא הויא ביתו ומהכא יש לו אלפים לכל רוח והפסיד אלפים שמעבר ביתו והלאה, או שמא לא קנה עירוב ומביתו יש לו אלפים לכל רוח ולא קנה לעבר עירובו כלום, ומחמת ספק זה נאסר ללכת אלא אלפים אמה שבין ביתו לעירוב, דממה נפשך בהנך משתרי, אבל באלפים דמעירובו ואילך לא, דילמא לא קנה עירוב. ומביתו ואילך נמי לא, דילמא קנה עירוב. נמצא זה מושכו לכאן וזה מושכו לכאן כאדם המנהיג חמור וגמל שהחמור הולך לפניו וזה מנהיגו והגמל מאחוריו והוא מושכו וצריך לפנות לפניו ולאחריו:

רבי יוסי ור' שמעון אומרים ספק העירוב כשר - דאמרינן העמד עירוב על חזקתו, וכשהניחו היה בתוך התחום והיה טהור ולא היה עליו גל לפיכך עירובו עירוב וכן הלכה:

פירוש תוספות יום טוב

נתגלגל חוץ לתחום. אפילו תחומים דרבנן ואפילו לרבי דאמר כל דבר שהוא משום שבות לא גזרו כו' מ"מ לא הוי עירוב [אע"ג דבין השמשות מצי למשקליה ואתויי] כיון דאם קנה שביתה במקום שנתגלגל העירוב היה עומד עתה חוץ לתחום ואין לו אלא ד' אמות הילכך תקינו רבנן שלא יהיה עירוב אלא כשהוא בתוך התחום. תוספות. ומ"ש הר"ב והוא שנתגלגל שתי אמות כו' הכי איתא בגמ'. וכתב הר"ר יונתן שיש לו ארבע אמות כנגד כל העיר שהוא מפסיד ולא דמי למי שיצא חוץ לתחום דאמרינן במתני' (ספ"ד) דאפי' אמה אחת לא יכנס דהתם אין ראוי לתת לו ארבע אמות יותר שהרי נתכוין לשבות בעיר שהיא עולה לו כד"א ואם יצא חוץ לתחום כבר הוא חוץ לתחום וחוץ לארבע אמות אבל הכא שהיה רוצה לעקור את עצמו מן העיר ראוי לתת לו במקום שמניח שם ערובו ד"א ששם הוא ביתו:

נפל עליו גל. כתב הר"ב והוא דבעי מרא וחצינא דהויא מלאכה. הכי איתא בגמרא ונראה לפרש דחופר בכלי והוא תולדה דחורש:

אם ספק ר"מ אומר הרי זה חמר גמל. משום דס"ל תחומין דאורייתא והא דמטהר בספק טומאה דאורייתא במשנה ז' פ"ה דטהרות התם תרי חזקות לקולא דהעמד מת על חזקתו שהיה חי והעמד הנוגע על חזקתו שהיה טהור והכא חדא חזקה איכא דהעמד תרומה על חזקתה אבל ליכא עוד חזקה ולומר העמד גברא על חזקתו שעירב. גמרא. ועיין פ"ה משנה ד':

פירוש עיקר תוספות יום טוב

(י) (על המשנה) חוץ לתחום. אפילו תחומים דרבנן ואפילו לרבי דאמר כל דבר שהוא משום שבות לא גזרו בו כו' מ"מ לא הוי ערוב אע"ג דבה"ש מצי למשקליה ואתויי כיון דאם קנה שביתה במקום שנתגלגל הערוב היה עומד עתה חוץ לתחום ואין לו אלא ר'א הלכך תקינו רבנן שלא יהא ערוב אלא כשהוא בתוך התחום. תוספ':

(יא) (על הברטנורא) וכתב הרי"כ שיש לו ר"א כנגד כל העיר שהוא מפסיד ול"ד למי שיצא חוץ לתחום דאמרינן במתניתין ספ"ד דאפילו אמה אחת לא יכנוס. דהתם אין ראוי לתת לו ד"א יותר שהרי נתכוין לשבות בעיר שהיא עולה לו כר'א ואם יצא חוץ לתחום כבר הוא גם חוץ לר'א אבל הכא שהיה רוצה לעקור את עצמו מן העיר ראוי לתת לו במקום שמניח שם ערובו ד"א ששם הוא ביתו:

(יב) (על הברטנורא) בגמרא. ונראה לפרש דחופר בכלי והוא תולדה דחורש. תוי"ט:

(יג) (על המשנה) חמר גמל. משום דס"ל תחומין דאוריתא. והא דמטהר בספק טומאה דאורייתא במ"ז פ"ה דטהרות התם תרי חזקות לקולא דהעמד מת על חזקתו שהיה חי והעמד הנוגע על חזקתו שהיה טהור והכא חדא חזקה דהעמיד תרומה על חזקתה אבל ליכא עוד חזקה ולומר העמד גברא אחזקתו שעירב. גמרא:

מלאכת שלמה (שלמה עדני)

נתגלגל חוץ לתחום וכו':    לשון ר"ע ז"ל עד והוא שנתגלגל שתי אמות חוץ לאלפים אמה. אמר המלקט כתב ה"ר יהונתן ז"ל שאם לא היה חוץ לתחום אלא אמה אחת או שתים לא הוה מיקרי חוץ לתחום שהרי בתוך תחומו הוא עדיין ול"ד למי שיצא חוץ לתחום כו' ושם כתוב עוד אבל אי לא נתגלגל אלא שלש אמות מצי שקיל ליה דכל נותן עירוב תקנו לי' חכמים ד' אמות מלבד האלפים אמה לכאן ולכאן ע"כ ור"ע ז"ל תפס דעת הרמב"ם ז"ל:

נפל עליו גל:    והוא דבעי מרא וחצינא דהוי איסורא דאורייתא שמתחייב חטאת שאם היה יכול ליטלו משם מבלי שיצטרך לכלי חפירה אלא בידיו בלבד לטלטל צרורות העפר והאבנים שעליו הוי עירובו עירוב שהרי ליכא בטלטול דבר שאינו ראוי אלא איסור שבות וכל דבר שהוא משום שבות לא גזרו עליו בין השמשות דמתני רבי היא:

אם ספק ר"מ ור"י אומרי' ה"ז חמר גמל:    [כתב ה"ר יהוסף ז"ל נ"ל לפרש דה"ק הר"ז חמר גמל כלומר כשם שהחמר והגמל אינו יכול לזוז מבין שניהם כך הוא אינו רשאי לזוז מבין ביתו ולעירובו ע"כ] ס"פ מי שהוציאוהו וכתב שם רש"י ז"ל בל"א דמבעוד יום אינו עירוב דקתני במתני' דמשמע והרי הוא כבני עירו ר' יהודה היא דלר"מ אפי' מבעוד יום הוי חמר גמל דלא עריב ותני לה בהדי סיפא משום דר' יהודה מודה בסיפא לר"מ ע"כ ועיין במה שכתבתי לקמן ס"פ מי שהוציאוהו סי' י'. ותנא במתני' תרומה ונטמאת להודיעך כחו דר"מ כדפי' רעז"ל ובגמ' פריך וסבר ר"מ ספיקא לחומרא והתנן בפי שני דמסכת מקואות טמא שירד לטבול ספק טבל ספק לא טבל וכן שני מקואות באחד יש מ' סאה וא' אין בו וטבל באחד מהם ואינו יודע באיזה מהן טבל ספיקא טמא בד"א בטומאה חמורה אבל בטומאה קלה כגון אכל אוכלין טמאים ושתה משקי' טמאי' והבא ראשו ורובו במים שאובין וכו' ספק טבל ספק לא טבל ספיקו טהור ורי יוסי מטמא וקיימא לן דסתם משנה ר"מ וקאמר דספקו טהור ומשני קסבר ר' מאיר תחומין דאורייתא וספיקא דאורייתא לחומרא ופריך וסבר ר' מאיר תחומין דאורייתא והתנן לקמן בפרק ה' אם אינו יכול להבליעו בזו א"ר דוסתאי בר' ינאי משום ר"מ שמעתי שמקדרין בהרים ואי סלקא דעתך תחומין דאורייתא מי מקדרין והאמר רבה בר אבוה אין מקדרין לא בערי מקלט ולא בעגלה ערופה מפני שהן של תורה ומשני לא קשיא הא דידיה הא דרביה ודיקא נמי דקתני משום ר' מאיר שמעתי פי' שמעתי ר' מאיר קאמר לה ואיכא למימר שמעתי ולי לא סבירא לי ש"מ. ורמי בתר הכי דאורייתא אדאורייתא לר"מ דתנן בפ"ה דמסכת טהרות נגע באחד בלילה ואינו יודע אם חי אם מת ולמחר השכים ומצא מת ר"מ מטהר דאמרי' אוקמייה אחזקתיה ואתמול חי הוי אלמא בספיקא דאורייתא ואיכא חזקה לקולא אזיל ר"מ בתר חזקה ומתני' נמי ניזול בתר חזקה ומעיקרא כי אנחה התם טהורה הואי ואוקמוה למתני' רבה ורב יוסף דבשתי כיתי עדים (מיירי) אחת אומר' מבעו' יום נטמאת ואחת אומרת משחשיכה ובהא פליגי ר' יוסי סבר אוקי תרי בהדי תרי ואוקי תרומה אחזקה קמייתא וכי אנחה טהורה הואי ור"מ סבר כיון דאיכא כת דמפקעא לה מחזקתה לא מקילינן בספיקא דאורייתא ולא אזלינן בתר חזקה [הג"ה משמע דס"ל לרבה ורב יוסף דר"מ ס"ל דתחומין דאורייתא כר' עקיבא וכתירוצא דתריץ סתמא דתלמודא כדכתיבנא כן נראה לי אני העני המלקט:] אבל בנוגע באחד בלילה דאין כת מוציאתו מחזקתו מוקמי' ליה כל ליליא בחזקתו ובתר שעת מציאתו לא אזלינן דאיכא למימר השתא הוא דמאית רבא אמר גבי נגע באחד נמי אפי' יש שני כתי עדים חלוקות אחת אומרת קודם שנגע בו מת ואחת אומרת עכשיו מת הוי נמי ר"מ מטהר ואפ"ה לא תיקשי התם תרי חזקי נינהו לטהר ומש"ה אזלינן לקולא דאוקי תרי לבהדי תרי והעמד מת על חזקתו הראשונה וכל הלילה חי הוי ועוד העמד נוגע על חזקתו הראשונה וטהור הוה. הכא במתני' חדא חזקה הוא דאיכא למימר העמד תרומה על חזקתה ומשום חדא חזקה לא מרעינן סהדי הלכך אזלינן לחומרא. והדר רמי דר' יוסי אדר' יוסי דבההיא ספק טבל ספק לא טבל הטומאה דרבנן ור' יוסי מטמא ומתני' קתני ר' יוסי אומר ספק עירוב כשר ואפי' תחומין דרבנן תיקשי ומשני שאני טומאה הואיל ויש לה עיקר מן התורה אבל שבת קסבר ר' יוסי תחומין דרבנן וליכא למיגזר בתחומין משום דלא ליתו לזלזולו בשאר ספיקות דמלאכת שבת דלא דמי מלאכות לתחומין אבל טומאות דמו להדדי. ואיבעית אימא הא דידיה הא דרביה דידיה מחמיר אפי' בספיקות דרבנן ומתני' דרביה אבטולמוס הוה רבא אמר התם במקוה שלא נמדד וכולי' חזקה לחומרא איכא לקולא ליכא אבל מתני' איכא חזקא לקולא ולחומרא העמד אדם על חזקתו תחום ביתו ואימור לא עירב העמד תרומה על חזקתה ועירב ובדרבנן לקולא אזלינן והתם אין לך לומר רק העמד טמא על חזקתו ומקוה לא עמד לעולם בחזקת כשרות:

ר' יוסי אומר ספק העירוב כשר:    גמרא תניא כיצד א"ר יוסי ספק עירוב כשר עירב בתרומה ספק מבעו"י נטמאת ספק משחשכה נטמאת וכן בפירות ספק מבע"י נדמעו ספק משחשכה נדמעו. פי' רש"י ז"ל בלשון שני נדמעו פי' שנפל לתוכן טבל דלא חזי אפי' לכהן וכן הסכימו התוס' ז"ל ולא הוי כסתם דמוע שבתלמוד אז ספק עירוב כשר אבל עירב בתרומה ספק טמאה ספק טהורה כתבו תוס' ז"ל כגון שהיו שתי צבורים לפניו אחד היה תרומה טמאה ואחד היה תרומה טהורה ועירב באחד מהן דליכא חזקה כלל אין זה ספק עירוב כשר. ושקלא וטריא דכתיבנא איתיה נמי בקיצור בירושלמי:

ר' יוסי ור' ישמעאל:    צריך להגיה ור' שמעון:

בפי' ר"ע ז"ל כחו דר' יוסי בר' יהודה מלות בר' יהודה טעות סופר וסתם ר' יוסי הוא ר' יוסי בר חלפתא:

א"ר יוסי אבטולמוס העיד וכו':    כן דרך ר' יוסי לומר דדכותה אשכחן נמי בפ' לולב הגזול (סוכה דף מ' א)"ר יוסי אבטולמוס העיד משום חמשה זקנים אתרוג אחר לקיטה למעשר אבל ברב האלפסי ז"ל הלשון כך א"ר יוסי העיד ר' זכריה בן אבטולס וכו'. וה"ר יהוסף ז"ל הגיה העיד אבטולס וכו':

תפארת ישראל

יכין

נתגלגל חוץ לתחום:    מיירי שנתגלגל מבעו"י חוץ לד' אמות מתחומו, נמצא שבשעת קניית עירובו אינו עם עירובו במקום א'. ואף דתחומין דרבנן, ויכול לילך לשם ביה"ש דל"ג אשבות ביה"ש אפ"ה הכא הו"ל כאילו עומד ביה"ש שלא במקום עירובו, דהרי אין לו משם רק ד"א והוא שנתגלגל חוץ לד' אמות מתחומו (שכל אדם יש לו ד' אמות ממקומו לכל צד. ולרי"ף אין לו רק ד"א לצד א') דכשילך לשם אינו יכול לחזור (מג"א וע"ז שצ"ז):

ונפל:    או:

עליו גל:    והוא שצריך מרא וחצינא לפנויי, דהוה מלאכה ולא שבות:

או נשרף או תרומה ונטמאת:    דלא חזי לשום אדם. וצריכה ד' בבי, נתגלגל, אף דאפשר דנשיב זיקא ומהדר לי' לתוך התחום. ונפל עליו גל, קמ"ל אף דהעירוב הוא אצלו, אפ"ה אינו עירוב. ונשרף קמ"ל ר' יוסי, אף שאינו בעולם אפ"ה הוה עירוב. ותרומה ונטמאת קמ"ל לר"מ, דאפי' בספיקא, ואע"ג דאיתא גביה, אפ"ה לא נעמידנה על חזקתה לקולא:

מבעוד יום אינו ערוב משחשיכה הרי זה ערוב:    מדכבר קנה שביתה ביה"ש, אין חוששין לו אם נאבד:

אם ספק רבי מאיר ורבי יהודה אומרים הרי זה חמר גמל:    ר"מ ס"ל תחומין דאו' וספק דאו' לחומרא, דשמא קנה ליה העירוב, ומדמחשב שם ביתו, ויש לו משם אלפיים לכל רוח, לפיכך הפסיד אלפיים אחרים שמעבר ביתו והלאה. או שמא לא קנה עירובו, ויש לו מביתו אלפיים לכל רוח, ולא ילך מעירובו ולהלן כלום. ומשום ספק אין לו לילך רק אותן אלפיים שבין ביתו לעירובו דממ"נ מותר בהן - אבל אלפיים שמעבר ביתו ולהלאה. ואלפיים שמעבר עירובו ולהלאה, אסור לילך מספק, דשמא קנה או לא קנה העירוב, והו"ל כנמשך מחמור וגמל, שזה מושכו לפניו וזה מעכבו לאחריו:

רבי יוסי ורבי שמעון אומרים ספק ערוב כשר:    דהעמיד עירוב על חזקתו שהיה בין השמשות כמו שהניחו. והכי קיי"ל (שו"ע או"ח, תט):

בועז


להלכתא גבירתא של תפארת ישראל לחץ כאן

פירושים נוספים