משנה עירובין י ז
זרעים · מועד · נשים · נזיקין · קדשים · טהרות
<< | משנה · סדר מועד · מסכת עירובין · פרק י · משנה ז | >>
בור ברשות הרבים, וחולייתו גבוהה עשרה טפחים, חלון שעל גביו ממלאין הימנו בשבת.
אשפה ברשות הרבים גבוהה עשרה טפחים, חלון שעל גבה שופכין לתוכה מים בשבת.
משנה מנוקדת
בּוֹר בִּרְשׁוּת הָרַבִּים, וְחֻלְיָתוֹ גְּבוֹהָה עֲשָׂרָה טְפָחִים,
- חַלּוֹן שֶׁעַל גַּבָּיו,
- מְמַלְּאִין הֵימֶנּוּ בְּשַׁבָּת.
- אַשְׁפָּה בִּרְשׁוּת הָרַבִּים, גְּבוֹהָה עֲשָׂרָה טְפָחִים,
- חַלּוֹן שֶׁעַל גַּבָּהּ,
- שׁוֹפְכִין לְתוֹכָהּ מַיִם בְּשַׁבָּת:
- חַלּוֹן שֶׁעַל גַּבָּהּ,
נוסח הרמב"ם
בור ברשות הרבים,
- וחוליתו - גבוהה עשרה טפחים,
- חלון שעל גביו - ממלאין ממנה בשבת.
- וחוליתו - גבוהה עשרה טפחים,
- אשפה ברשות הרבים,
- גבוהה עשרה טפחים,
- חלון שעל גבה - שופכין בתוכה מים.
- גבוהה עשרה טפחים,
פירוש הרמב"ם
כבר הקדמנו פעמים כי למעלה מעשרה באויר רשות הרבים מקום פטור. וזה הבור אין הפרש בין שיהיה בינו ובין הכותל ארבעה טפחים או למעלה, או אם הוא סמוך לכותל ומצא בחולייתו גובה עשרה. ודע כי הבור וחולייתו מצטרפין לעשרה, והוא עניין אמרם וחולייתו גבוהה, כאילו אמר וחולייתו משלימתו לעשרה, ובתנאי שיהיה סמוך לכותל.
וזו האשפה היא של רבים שאין מפנין אותה ברוב, אבל אשפה של יחיד אסור לשפוך עליה מים ואפילו היא גבוהה עשרה טפחים, גזרה שמא יפנו אותה בעליה ונמצא שופך מרשות היחיד לרשות הרבים:
פירוש רבי עובדיה מברטנורא
וחולייתו י' חלון שעל גביו ממלאין ממנה - כיון דחולייתו שהיא השפה אשר סביבותיה גבוהה עשרה טפחים, וקיי"ל דאין רה"ר למעלה מעשרה טפחים, אלא מקום פטור, לפיכך ממלאין מחלון שעל גבה בשבת, דהוו מוציאין מרה"י לרה"י דרך מקום פטור. ואפילו הבור מופלגת מן הכותל של חלון ד' טפחים , ממלאין ממנה, שאין כאן רה"ר מפסקת מן הבור לחלון בשעה שממלאין מים אלא מקום פטור בלבד:
וכן אשפה ברשות הרבים גבוהה י' טפחים - רשות היחיד היא, ולא חיישינן שמא תנטל אשפה ותעמוד על פחות מעשרה ואתי למשרי כדמעיקרא. ודוקא באשפה של רבים שאינה עשויה להפנות, אבל אשפה של יחיד העשויה להפנות אין זורקין לה בשבת , דחיישינן דלמא מפנה לה והויא לה רה"ר:
פירוש תוספות יום טוב
ממלאין הימנו בשבת. כתב הר"ב ואפילו הבור מופלגת מן הכותל של חלון ארבעה טפחים. בגמ'. דאי בסמוכה בפחות מארבעה למה לי חולייתו גבוהה עשרה דבור גופה רה"י דעמוקה עשרה ואין כאן רה"ר מפסקת דכיון שאין ד"ט מן החוליא לכותל הבית לא דרסי ליה רבים כלל והוי מקום פטור ומינה שמעת דכשהיא סמוכה דא"צ שתהא חולייתו י' וזהו פירוש השני שכתב הרמב"ם למתניתין דקמ"ל דבור וחולייתו מצטרפין לי' ובסמוכה וגם זה בגמ'. [ואע"ג דכבר תנן לה במסכת שבת בפי"א כמ"ש בפי' הר"ב דהתם סוף משנה ב'. תירצו התוס' שם דרגילות כך וכמ"ש כבר בשמם בריש מסכת ברכות. עוד תירצו דהתם קמ"ל צירוף ד' כשהחוליא עצמה גבוהה י' והניח דף עליה ובפרק חלון דף ע"ח מסיימי ואי לאו דהכא. מדשבת לא הוי יליף מידי דדלמא חוליא נקט אגב סלע דבכל דוכתא רגיל להזכיר חוליא בהדי סלע ע"כ. והתירוץ הב' מוכח בהדיא בסוגיא דפ' חלון] והא דמשנה ג' פ"ח דבעינן שתהא הבור מלאה לא דמי להכא דהתם אין מקום פטור ביניהם אלא מקום שלא עירבו בו:
[שופכין. מל' הר"ב שכתב ודוקא באשפה של רבים וכו' אבל באשפה של יחיד אין זורקין לה וכו'. משמע שגרסתו במשנה זורקין וה"נ מייתי לה בפ"ק דף ח' וכתבו עלה התוספות וז"ל זורקין לה בשבת משמע שהאשפה רחוקה מן הכותל ודרך למעלה מי' זורקים לה דהוי מקום פטור. ואית דגרסי שופכין ע"כ לשונם]:
פירוש עיקר תוספות יום טוב
(כב) (על הברטנורא) דאי בסמוכה בפחות מד' למה לי גבוה י', דבור גופה רה"י דעמוקה י' ואין כאן רה"ר מפסקת, דכיון שאין ד"ט מן החוליא ולכותל הבית לא דרסי ליה רבים כלל והוי מקום פטור (וזה תירוץ השני בגמרא דבסמוכה איירי וא"צ י' אלא דקמ"ל דבור וחולייתו מצטרפין לעשרה דלהוי הבור רה"י) ואע"ג דאשמעינן לה בפי"א מ"ב דשבת, תירצו בתוספ' דרגילות כך. עוד תירץ דהתם קמ"ל צירוף ד' (לרוחב הבור עם החוליה דאל"כ לא הוי רה"י) ואי לאו דהכא ה"א דהתם אגב סלע נקט י':
(כג) (על הברטנורא) נראה שגירסתו זורקין. ומשמע שרחוקה מן הכותל, ודרך למעלה מי' זורקים דהוי מקום פטור. תוספ':
מלאכת שלמה (שלמה עדני)
בור בר"ה וחוליתו גבוהה: ביד שם פט"ו סי' ט' י' ובטור א"ח סי' שנ"ד ומייתי לה בפ"ק דעירובין דף ה'. ובגמ' במאי עסיקי' אילימא בסמוכה לכותל בחוך ד' טפחים למה לי חוליא עשרה בור גופיה רה"י הוא ואין כאן ר"ה מפסקת דכיון שאין ד' טפחים בין החוליא לכותל לא דרסי ליה רבים כלל והוי מקום פטור ומוקי לה רב הונא במופלגת ד' טפחים מן הכותל ואי לאו דאיכא חוליא עשרה קמטלטל מרה"י לרה"י דרך ר"ה ור' יוחנן אמר אפי' תימא בסמוכה מתני' לאו כדס"ד דתהוי חוליא עשרה לבד מבור אלא ה"ק בור בר"ה וחוליתו סביביו וסך הכל גבוה עשרה מקרקעות הבור רה"י וממלאין ממנה לחלון והא קמ"ל דבור וחוליתו מצטרפין לעשרה ופי' ה"ר יהונתן ז"ל דהא קמ"ל דאע"פ שאין החוליא העומדת סביביו חזקה ובריאה שיוכל איש להשתמש בה כרצונו כל דבר קל וכבד אפ"ה מצטרפת לבור להיותו רה"י שאם לא היה עמוק עשרה מיקרי כרמלית שהרי יש ברחבו ד' ואסור לשלשל דליו שם דמכרמלית לרה"י קמטלטל ע"כ:
אשפה בר"ה וכו': בפ' מבוי (עירובין דף ח') והתס הגירסא זורקין לה בשבת וכן הוא בהרי"ף ובהרא"ש ז"ל: וז"ל ה"ר יהונתן ז"ל וכן אשפה וכו' אשפה הסמוכה לכותל בין שהיא סמוכה בתוך ד' טפחים בין שהיא רחוקה יותר מותר להשליך שם שופכין שלו דכיון שהיא גבוהה עשרה טפחים מרה"י לרה"י בדרך אויר מקום פטור קא מטלטל שאם לא היתה גבוהה עשרה מקרייא כרמלית ואסור לזרוק מרה"י לכרמלית ואע"פ שתהיה סמוכה לכותל לגמרי כ"ש אם תהיה רחוקה ממנה ד' דקא מטלטל נמי באויר ר"ה ע"כ: וראיתי להעתיק הנה כל לשון ספר לבוש החור בסי' שנ"ד שממנו מתבארת מתני' יפה וזהו בור בר"ה וחוליתו סביבו אפי' אין החוליא גבוהה עשרה והבור היא עמוקה עשרה עם החוליא שהיא רה"י בפני עצמה אם הבור עומד בתוך ד' טפחים לרה"י מותר למלאות ממנו מחלון של רה"י מפני שראש החוליא שסביבו הוא מקום פטור והרי הוא שואב מרה"י לרה"י דרך מקום פטור וה"ה אפי' אם אין החוליא גבוהה שלשה או אפי' אין שם חוליא כלל והבור בפני עצמה היא עמוקה עשרה מותר שכיון שאין בינה לבין הכותל ד' טפתים לא דרסי לה רבים כלל וה"ל מקום פטור וממלאים ממנה לרה"י ואע"ג דאמרי' לעיל סי' שמ"ה סעיף י"ט דמקום שאין בו ד' לא הוי מקום פטור אלא כשהוא גבוה ג' שאני הכא דכל הפסק שהוא בין בור וכותל שהוא פחות מד' לא דרסי לה רבים כלל וכיון שכן אע"פ שהוא סמוך לר"ה מקום פטור הוא ככל מקום שאין בו ד' וגבוה עשרה אבל אם הבור הוא רחוק מרה"י ד' טפחים אין ממלאין ממנה לרה"י דה"ל מוציא מרה"י לרה"י דרך ר"ה או דרך כרמלית שאסור ואע"ג דאמרי' לעיל ריש סי' שנ"ג שמותר לכתחלה לזרוק מרה"י לרה"י דרך ר"ה דוקא לזרוק מותר שלא מצינו שהיה במשכן כמו שנתבאר שם לעיל אבל להושיט אסור שכן מצינו במשכן שהיו מושיטים הקרשים מעגלה זו לעגלה זו דרך ר"ה והעגלות היו רה"י אבל לא היו זורקים אותן שאין הקרשים נזרקים מפני כובדן לפיכך זריקה מותרת והושטה אסורה מן התורה ומלוי מים מן הבור העומד בר"ה לבית דמיא להושטה מרה"י לרה"י (דרך ר"ה) ואסורה אא"כ תהא החוליא שסביב הבור גבוה י' שאז יהי' הכל רשות היחיד מעומק הבור עד שפת החוליא ושפת החוליא היא למעלה מי' של ר"ה שהוא מקום פטור ואז כשמוציא המים מן הבור דרך ראש החוליא לבית הוי מוציא מרה"י לרה"י דרך מקום פטור שמותר לכתחלה: אשפה בר"ה שהיא גבוה עשרה ורחב ד' אם היא של רבים מותר לזרוק לה מרשות היחיד הקרוב לה שכיון שהיא גבוה י' ורחב ד' אף על גב שהיא של רבים מ"מ רה"י הוא וכבר אמרנו למעלה שמותר לזרוק לכתחלה מרה"י לרה"י דרך ר"ה ואע"ג דרה"י דהכא הוא גבוה ממנו או נמוך ממנו מותר ולא חיישי' הכא שמא יתגלגל לר"ה מה שישליך בתוכה וילך ויטלנו כדחיישי' לעיל גבי ב' בתים שבצדי ר"ה לפי שאין מטילין לאשפה כלי אשר חפץ בו אלא כלים ודברים מאוסים או שברי כלים א"נ י"ל דמיירי שרה"י סמוך לה פחות מד' והויא לה מקום פטור כמו שנתבאר בסמוך גבי בור וה"ל מטלטל מרה"י לרה"י דרך מקום פטור ושרי ואם האשפה של יחיד אסור לזרוק לה משום דיחיד עתיד לפנותו אשפתו ויבואו לשפוך שם כדרכן גם אחר שפינהו ונמצאו שופכין לר"ה ממש ע"כ:
תפארת ישראל
יכין
מא) בור ברשות הרבים אפי' מופלג ד' טפחים מכותל שבו החלון למעלה.
מב) וחולייתו שפה גבוה שסביב לבור.
מג) חלון שעל גביו ממלאין הימנו בשבת דבור עמוק י' רה"י הוה, ושפה שגבוה י' בר"ה מקום פטור הוה, והו"ל כמוציא מרה"י לרה"י דרך מקום פטור, ואפילו מופלג הכותל מהבור ד' טפחים, עכ"פ כל אויר שבר"ה למעלה מי' מקום פטור הוה. ולא דמי להך דלעיל [פ"ח מ"ג], דהתם מדמרוחק ד' שייך לחצר והרי לא עירבו עמם, משא"כ הכא אף ששייך לר"ה, עכ"פ מקום פטור הוא ומותר לטלטל לשם ומשם לרה"י, ומה"ט גם מחיצה א"צ כלעיל [פ"ח מ"ח].
מד) שופכין לתוכה מים בשבת מטעם הנ"ל, ודוקא אשפת רבים, אבל אשפת יחיד, עשוי לפנות, ושמא יפנה אותה ולאו אדעתיה.
בועז
פירושים נוספים
- כתבי יד סרוקים של המשנה ב"אוצר כתבי יד תלמודיים" של הספרייה הלאומית
- דפים מכל רחבי ויקיטקסט שמקשרים למשנה זו
- מהדורת ויקיטקסט המבוארת